צילם וכתב איתמר וכסלר
 |
רחוב צמחי היהודים, רמת אביב, ינואר 2010
|
רמת אביב הישנה היא שכונה פורחת המכונה בצדק גם רמת אביב הירוקה. לפני יותר משישים שנה, כשהוקמה רמת אביב, התכנסה כרגיל 'ועדת השמות' של העירייה כדי להעניק שמות לרחובות החדשים. ההצעות היו רגילות ומשמימות וסקירה מהירה שלהן מצביעה על כך שחברי הוועדה לא הגיעו לישיבה מצוידים ברעיון מקורי כלשהו. כולם פרט לאחד: לרחוב שלי, המוקף ברחובות הנושאים שמות כמו 'ברודצקי', 'ברודי', 'ברלינר', 'פרנקל' ו'קרויס', קוראים בשם יוצא הדופן 'צמחי היהודים'. במבט לאחור אפשר לומר שהוועדה צפתה את העתיד והצמחים היו לצמחיה עשירה שיש לה משמעות הן מבחינת איכות החיים הן מן הבחינה הנדל"נית. ובניגוד לכל הנאמר עד עתה, דווקא שלט האמייל הזקן שקבעה אז העירייה בפינת הרחוב, משדר את ההפך הגמור; את הצמח היהודי שנצמד אליו, מישהו הפסיק להשקות כבר לפני זמן רב מאוד.
כשעברנו לגור שם והייתי צריך למסור את כתובתי החדשה, עלו מיד סימני שאלה אצל כל מי שנמצא מן העבר השני:
– 'איזה רחוב? שִׂמְחֵי היהודים?'
– 'צִמְחֵי. צמחים, הצמחים של היהודים'.
– 'צמחי היהודים? איזה מין שם זה?'
'איזה מין שם זה?' שאלתי גם אני, כי השילוט העירוני מציין רק שצמחיהם המסתוריים של היהודים קשורים, כך או אחרת, לד"ר עמנואל לעף, שבעצמו לא זכה לרחוב שיישא את שמו. ערכתי תחקיר קצר ולמדתי שלֶעף (כך הוא כתב את שמו בעברית), רב ובלשן יהודי-הונגרי, שגם היה ציוני, כתב ספר מקיף בן ארבעה כרכים ובו שמותיהם ותיאורם של כל הצמחים המוזכרים במקורותינו (Immanuel Löw, Die flora der Juden, Wien und Leipzig, R. Löwit, 1924-34). היום כבר יש עליו ערך מקיף בוויקיפדיה, אבל לפני מספר שנים עדיין אי אפשר היה למצוא בכל רחבי האינטרנט מילה אחת, לא על לעף ולא על ספרו.
באחת מאותן שיחות טלפון להחלפת הכתובת, התעניינה האישה מן הצד השני אם הספר נמצא ברשותי. 'לצערי לא', עניתי, 'באמת חשבתי להשיג אותו, אבל עדיין לא מצאתי זמן, אנחנו עדיין על ארגזים, את מבינה...'. 'אם תשיג אותו', היא ביקשה, 'אולי תבדוק אם יש שם מתכון טוב למרק ירקות'.
הרשימה המקורית נמחקה בשל מתקפת 'ספאם'. התגובות המקוריות הועתקו כאן:
השבמחק7 תגובות:
Marc12 בדצמבר 2011 בשעה 22:44
Titles are names of several streets in Tel Aviv,
where people associate street names with people.
Two examples: natan hachacham - which is a translation of "Nathan der Weise" by Gotthold Ephraim Lessing (who was not Jewish) and "Hamaggid" which of course was a journal (though in the 80's some chareidi residents "changed" the name to Maggid Mi-Mezritch.
איתמר וכסלר13 בדצמבר 2011 בשעה 11:36
בתשובה למרק:
רחוב לסינג היה קיים גם קיים, אבל כיוון שכולם התבלבלו עם רחוב ליסין, שינו את השם.
בקשר לרחוב המגיד, דווקא כן היה מישהו מקורי: זה מה שכתוב באתר של עיריית ת"א:
בהחלטה על מתן השם לרחוב הובאו בחשבון הן השבועון העברי הראשון שראה אור (1890-1856) ושופרה של תנועת חובבי ציון* שערכו אליעזר ליפמן, דוד גורדון ואחרים, והן האישים השונים שזכו לתואר זה (ראו להלן וכן דב בר המגיד ממזריץ'). מהרחובות על שם כתבי עת נותרו גם הצבי* והצפירה*, אך הוחלפו שמות הלבנון (כתב העת העברי הראשון שראה אור בארץ־ישראל ב־1863), היום בר־אילן; המאספים (על שם הירחון העברי הראשון, המאסף), היום לסקוב; ועוד.
Marc13 בדצמבר 2011 בשעה 18:59
Itamar, You remind me that it's too long since I've been in Tel Aviv. I do remember the "street wars" regarding Hamagid. It was at the same time that the chareidi (I think mostly Belz Chassidim) who lived in the neighborhood were also protesting against cultural events at heichal hatarbut (Mann Auditorium) that were
taking place on shabbat.
ניצן15 באפריל 2012 בשעה 08:26
איתמר,בוקר-ניפלא,התגלגל אלי הצילום המתוק שלך.אצא הבוקר להציץ במציאות.
המשך-פורה. שלך,ניצן
איתמר וכסלר15 באפריל 2012 בשעה 15:26
ניצן יקירתי,
כבר הרסו את הבית ובנו חדש. לפני שהרסו, הדיירים נתנו לי את השלט ועדיין לא החלטתי מה לעשות בו.
בהנחה שאלה מהעירייה לא ישתמשו בו יותר, אני חושב שהוא ישאר ברשותי. בינתיים הוא עומד על כוננית הספרים.
ניצן15 באפריל 2012 בשעה 17:54
איתמר,
אכן עברתי וראיתי את ה'קידמה'.
יופי לשלט-העייף לנוח על המדף,
שהלוא הוא,
אחרי הכל ספר.
ניצן
מחק
יעל6 בנובמבר 2012 בשעה 06:50
נולדתי וגרתי שנים ארוכות ברמת אביב ברחוב בן הלל.
בתחילת שנות השכונה היה שם הרחוב "זמורות", שם הרבה יותר יפה....