א. 'מדינה של גיהנום'
מי שייפתח את לוח השנה יגלה כי יום העצמאות האמיתי – ה' באייר– חל היום, יום שישי, ורק בשל קדושת השבת הוקדם החג ועם ישראל זכה ליהנות מ'יום גשר' ומחופשה ארוכה במיוחד.
אבל עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה שם מקפידים לשמר את ה' באייר כהלכתו, בבחינת 'בו ביום'. בקהילת קנאי סאטמאר בניו יורק יהיו תמיד 'מעוררים', שיזכירו לציבור הקדוש שה' באייר הוא יום אֵבֶל לכל דבר ועניין, וממש לא חשוב שהכופרים הציונים חגים את חגם בכלל במועד אחר. מה זאת אומרת? שהם – או[י]בי ומשנאי ה' – ילמדו אותנו מתי לא לחגוג את ה' באייר?
כרוז אימים נוסף, שנתלה השבוע באחד מבתי המדרש הסאטמאריים שבניו יורק, מציע ספירה מעודכנת של שנות קיום המדינה. אליבא דסאטמאר, 'די מדינה של גיהנום'– כלומר מדינת ישראל– מציינת בסך הכל 61 שנים. אפוא הן שלוש השנים האבודות הללו?
לעומתם, להקה נודדת של ארבעה 'רבנים אותנטיים' מנטורי קרתא הפגינה השבוע בזמן שנערך טקס חגיגי לכבוד יום העצמאות בכיכר שליד בניין עיריית אוטווה שבקנדה. הם הגיעו כנראה ממונטריאול, מצוידים בשלטים נגד ישראל ובדגלים פלסטיניים, וידעו בדיוק כמה שנים קיימת מדינת 'ישראל':
(תודה לזאב גלילי)
ומי שרוצה להתעצבן במיוחד מוזמן לצפות בנאומו של ישראל הירש (בנו של 'שר החוץ' המיתולוגי משה הירש זצוקלל"ה) לכבוד חזרתו לארץ של השייח אוהב ישראל רא'אד סלאח:
ב. חמץ שעבר עליו הפסח
כידוע 'חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה', אבל אנו כאן, בעונ"ש, חוטאים בחטאים גדולים יותר. אז אפילו שפסח כבר חלף עבר, בכל זאת מותר לנו ליהנות מספיחיו. וחוץ מזה אפשר כבר להתחיל להתכונן לפסח הבא ולחומרות החדשות שיביא עמו.
טקס הפקת ביעור חמץ
את המודעה המשונה הזו, שהודבקה על תחנת אוטובוס בצומת ראם (מסמיה), צילם ושלח חנוך מרמרי.
מחבר המודעה, שהחליט לנצל כל מילימיטר פנוי שהועמד לרשותו במודעה, עושה זאת בחן משלו ובאסתטיקה מרהיבה, תוך נטייה בולטת לחרוז סמיכויות (השקת... הפקת... הגרלת... הנחית) ולעשות שימוש בקודים המובנים רק למי שצריך להבין ('18+', 'חמישי של חיילים', 'מחירי קיבוץ').
אבל זה הרי לא העיקר. העיקר הוא שאצלנו הכל אמור להיות 'הפקה חגיגית', וכך כל אירוע הוא בעצם סוג של 'ריאליטי', מאמץ נוגע ללב להפוך את החיים המשעממים לחגיגיים ול'גדולים מהחיים'. ואם כך אז למה לא 'להפיק' גם 'ביעור חמץ חגיגי'?
יהיה DJ, תהיה אחלה מוסיקה, יהיה שדרן רדיו, תהיה 'הגרלת פלזמה', יהיה בר 'במחירי קיבוץ' (???), מי יודע אולי תהיינה אפילו פיתות לנגב קצת חומוס.
ועל הצד המוסיקלי ינצח, 'בהופעה חיה', מתן כהן, שבאנגלית הוא בכלל מתן אוחנה.
פיתה אסלי כשר לפסח
אור, בתה חדת העין של רוני באר-מרקס, הפנתה את תשומת לבה של אמהּ לשקית הפיתות עם הכתובת המשונה שמכרו בסופרמרקט שלהם בשבוע שעבר:
מי שייפתח את לוח השנה יגלה כי יום העצמאות האמיתי – ה' באייר– חל היום, יום שישי, ורק בשל קדושת השבת הוקדם החג ועם ישראל זכה ליהנות מ'יום גשר' ומחופשה ארוכה במיוחד.
אבל עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה שם מקפידים לשמר את ה' באייר כהלכתו, בבחינת 'בו ביום'. בקהילת קנאי סאטמאר בניו יורק יהיו תמיד 'מעוררים', שיזכירו לציבור הקדוש שה' באייר הוא יום אֵבֶל לכל דבר ועניין, וממש לא חשוב שהכופרים הציונים חגים את חגם בכלל במועד אחר. מה זאת אומרת? שהם – או[י]בי ומשנאי ה' – ילמדו אותנו מתי לא לחגוג את ה' באייר?
כרוז אימים נוסף, שנתלה השבוע באחד מבתי המדרש הסאטמאריים שבניו יורק, מציע ספירה מעודכנת של שנות קיום המדינה. אליבא דסאטמאר, 'די מדינה של גיהנום'– כלומר מדינת ישראל– מציינת בסך הכל 61 שנים. אפוא הן שלוש השנים האבודות הללו?
לעומתם, להקה נודדת של ארבעה 'רבנים אותנטיים' מנטורי קרתא הפגינה השבוע בזמן שנערך טקס חגיגי לכבוד יום העצמאות בכיכר שליד בניין עיריית אוטווה שבקנדה. הם הגיעו כנראה ממונטריאול, מצוידים בשלטים נגד ישראל ובדגלים פלסטיניים, וידעו בדיוק כמה שנים קיימת מדינת 'ישראל':
(תודה לזאב גלילי)
ומי שרוצה להתעצבן במיוחד מוזמן לצפות בנאומו של ישראל הירש (בנו של 'שר החוץ' המיתולוגי משה הירש זצוקלל"ה) לכבוד חזרתו לארץ של השייח אוהב ישראל רא'אד סלאח:
ב. חמץ שעבר עליו הפסח
כידוע 'חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה', אבל אנו כאן, בעונ"ש, חוטאים בחטאים גדולים יותר. אז אפילו שפסח כבר חלף עבר, בכל זאת מותר לנו ליהנות מספיחיו. וחוץ מזה אפשר כבר להתחיל להתכונן לפסח הבא ולחומרות החדשות שיביא עמו.
טקס הפקת ביעור חמץ
את המודעה המשונה הזו, שהודבקה על תחנת אוטובוס בצומת ראם (מסמיה), צילם ושלח חנוך מרמרי.
מחבר המודעה, שהחליט לנצל כל מילימיטר פנוי שהועמד לרשותו במודעה, עושה זאת בחן משלו ובאסתטיקה מרהיבה, תוך נטייה בולטת לחרוז סמיכויות (השקת... הפקת... הגרלת... הנחית) ולעשות שימוש בקודים המובנים רק למי שצריך להבין ('18+', 'חמישי של חיילים', 'מחירי קיבוץ').
אבל זה הרי לא העיקר. העיקר הוא שאצלנו הכל אמור להיות 'הפקה חגיגית', וכך כל אירוע הוא בעצם סוג של 'ריאליטי', מאמץ נוגע ללב להפוך את החיים המשעממים לחגיגיים ול'גדולים מהחיים'. ואם כך אז למה לא 'להפיק' גם 'ביעור חמץ חגיגי'?
יהיה DJ, תהיה אחלה מוסיקה, יהיה שדרן רדיו, תהיה 'הגרלת פלזמה', יהיה בר 'במחירי קיבוץ' (???), מי יודע אולי תהיינה אפילו פיתות לנגב קצת חומוס.
ועל הצד המוסיקלי ינצח, 'בהופעה חיה', מתן כהן, שבאנגלית הוא בכלל מתן אוחנה.
פיתה אסלי כשר לפסח
אור, בתה חדת העין של רוני באר-מרקס, הפנתה את תשומת לבה של אמהּ לשקית הפיתות עם הכתובת המשונה שמכרו בסופרמרקט שלהם בשבוע שעבר:
 |
| בלי מילים |
התמונה של הפיתות היא אחת הגדולות, בטח כך גם היה עם הפרגיות בבית הנשיא
השבמחקאולי אלו מצות תימניות הידועות בְּרכותן הסמי-פיתתית?
השבמחק