גלגולו של איור: מה קשה פה לרש"י?

כולם יודעים שיש פרסומות ושלטי חוצות שבדרכם לירושלים עוברים צנזורה עצמית מטעם משרדי פרסום, שהפחד והבּוּרוּת שולטים בהם, ועל כן הם עורכים לתוצרתם 'גיור כהלכה' משיקולי צניעות והדרת נשים. אבל מי כבר שם לב לעטיפות של ספרים תורניים, שמלכתחילה מיועדים רק לשוק החרדי והדתי?

ובכן, לא עוד. מעתה יש לדייק ולדקדק גם בכגון אלה.

קחו לדוגמה את שני ספריה החדשים של א' קוזין (מדובר באשה, שכמקובל בשוק הספרים התורני מצניעה את שמה הפרטי), שבהם היא מבקשת לסייע לתלמידים צעירים לקרוא כתב רש"י ולהבין את יסודות הפרשנות שלו.

חוברות הלימוד הללו ראו אור השנה בהוצאת 'כישורים' וקוטלגו לאחרונה בספרייה הלאומית. ד"ר אביעד סטולמן פרסם את שערי הספרים בדף הפייסבוק שלו, ותודה לו, לדוד הנגבי מהספרייה שהעביר לי סריקות של השערים ולתומר פרסיקו שהסב את תשומת לבי.

מתברר כי חוברות הלימוד של גברת קוזין ראו אור בשתי מהדורות שונות: האחת מיועדת לחניכי המגזר הדתי-הלאומי, תלמידי בתי הספר הממלכתיים-דתיים; האחרת – למגזר החרדי, לנערים בתלמודי תורה ולנערות בבתי הספר של 'בית יעקב'.

הבה נראה אפוא כיצד פירש המאייר את המשימה שהוטלה עליו, להכין שערים נפרדים לכל מגזר. המאייר 'גולד' הוא דוד גולדשמיט, אמן קומיקס מוערך מאוד, שפעיל בעיקר במגזר החרדי.

לא צריך להיות גאון כדי לראות מיד שהספר 'רש"י – קל לקרוא ולהבין' נועד למגזר הדתי-הממלכתי, ואילו הספר 'לקרוא ברש"י ללא קושי' מיועד לחרדים, שכנראה יעברו בשתיקה על החריזה הצולעת של הכותרת.

ומה עשה המאייר?

נתחיל עם הכיפות. במהדורה החרדית הילדים חובשים כיפות שחורות ופיאותיהם משתלשלות; במהדורה הממלכתית – הכיפות סרוגות ואין פאות.

גם השרוולים של הילדים החרדים הלומדים בכיתה למעלה הוארכו קמעא מעבר למרפק.

בחנות הספרים הדתית-לאומית שבקומת הכניסה מצד ימין, מוכר הספרים המגולח לבוש בחולצה משובצת וחובש כיפה סרוגה; בחנות החרדית הוא כבר חובש מגבעת (מתחתיה מציצה כיפתו השחורה), לבוש בחליפה וזקן עבות מעטר את פניו.

הלאה. מי הולך ברחוב?

אצל הדתיים הממלכתיים יש אשה שסוחבת מזוודת טרולי. היא אמנם הולכת בלבוש צנוע למדי, חצאית היורדת מתחת לברכיה, גרביים ושרוולים ארוכים, אבל ברור שאין די בכך ומראה של אשה אינו הולם רחוב חרדי. במקומה הושתל ילד חביב, והמזוודה האופנתית קפצה לגבו ותהי לתרמיל.

ומה קורה בבית שבצד שמאל?

נער חובש כיפה סרוגה לומד תורה מפי מורה מבוגר. הפנים הכהים של הנער והמורה, כמו גם התמונה התלויה על הקיר, מרמזים על מוצאם המזרחי של המצויירים.

במהדורה החרדית 'שוכנזו' הנער והמורה ו'הולבנו', וגם דיוקנו של החכם המזרחי שבתמונה – ושמא אין זו אלא דמותו המשוערת של רש"י? – טושטש.

ולסיום, נתבונן בסבל (הפראייר החילוני?) שסוחב את הספרים מן החנות ופניו לא ייראו.

מסתבר שהחולצה האדומה, מכנסי הג'ינס ונעלי ה'סניקרס', שנחשבים כשרים במגזר הדתי-לאומי, אינם באים בחשבון במגזר החרדי, ועל כן נאלץ הסבל לשנות את צבע חולצתו, להחליף את מכנסיו ולנעול נעליים שחורות רגילות.

אני מניח שיש עוד הבדלים שלא שמתי אליהם לב, ואתם מוזמנים להעיר עליהם.