' זכור היטב לוותיקי היישוב, לבוגרי המדינה בראשיתה ולחובבי ריקודי העם. מתי בדיוק נוצר אין לדעת, אך כפי שנראה בהמשך היה זה ככל הנראה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. כששמעתי אותו בילדותי לא הבנתי למה צריכים ליַלל אותו בלילה, שהרי נאמר בפירוש: 'יַלֵל, יַלֵל, יַלֵל לילי'. שנים רבות עברו עד שהבנתי שהמילים הנכונות הן: 'יָה לֵיל'...
לפופולריות של 'הבה נצא' תרמה מן הסתם העובדה שהפך ריקוד עממי לזוגות, שאותו חיברה בשנת 1945 הכוריאוגרפית
רבקה שטורמן מקיבוץ עין חרוד. ואכן, לשיא פרסומו הגיע השיר בשנות החמישים ובראשית שנות השישים. היו אלה שנות הפריחה של ריקודי העם בישראל ואלה נתפסו
– גם בעולם הגדול
– כסמל ייצוגי של התרבות הישראלית החדשה.
מלחמת ששת הימים מחקה בבת אחת את חיוניותו של עולם ריקודי העם הישראליים והציעה, לטוב ולמוטב, מוקדי זהות ועניין חדשים. אבל עד אז, זמרים וזמרות רבים הקליטו בלי סוף שירי-עם ושירי מחול
– מ'קומה' (אחא) ועד 'צאנה' (הבנות וראינה), מ'הנה' (מה טוב ומה נעים) ועד 'הבה' (הבה
נגילה; הבה נצא במחול).
ריקה זראי, למשל, מאוד אהבה לשיר את 'הבה נצא במחול' בפני קהל צרפתי אוהד ישראל. הנה הקלטה שלה מ-1962:
וכאן במופע שנערך ב-1965, כולל רקדנים ישראלים תמירים וחסונים (חתיכת נוסטלגיה!):
כאן אפשר לשמוע את הביצוע של רן אלירן בהקלטה מאותה שנה, 1965 (מתוך זמרשת).
ישיבת כנסת ישראל
– חברון (שהייתה בראשיתה סניף של
ישיבת סלבודקה הליטאית) נוסדה בחברון בשנת 1924. הישיבה עזבה את חברון לאחר חמש שנים, בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929), שבמהלכן נרצחו 24 מתלמידי הישיבה. הישיבה עברה אז לירושלים, ושם (בשכונת גבעת מרדכי) היא פועלת גם היום.
השם המסתורי 'חינדהלה' מסתיר טפח ומגלה טפחיים. מה פירושה של מילה זו? ובכן, ככל הנראה זהו שיבוש של '
חנדלעך', כלומר כיווני חן, או התגנדרות ומשיכת תשומת לב שמקובלת בין בנים ובנות. אבל על זה כמובן לא יכתבו בעיתון חרדי...
למרות הפתיחה השונה של השיר, מהר מאוד מגלים שלפנינו נוסח שונה של 'הבה נצא במחול'. הניגון הוא כאמור בסגנון 'חסידי', אף על פי שישיבת חברון הייתה ישיבה 'ליטאית' מובהקת.
הנה השיר בביצועו של אביש ברודט (ותודה לאחשתרן שהביא את השיר לתשומת לבי):
האם זהו המקור ל'הבה נצא במחול', או שמא זהו רק החיקוי או הגלגול?
את זה קשה לדעת, ועל כן פניתי למורנו
אליהו הכהן, שלשמחתי ענני בתשובה מפורטת.
משיר 'השבאב' אל 'מחול השומרים' ו'הבה נצא במחול'
מאת אליהו הכהן
 |
| כנס המחולות בקיבוץ דליה, 1951 (מקור: ויקימדיה) |
'הבה נצא במחול' הוא שיר מחול נפוץ. באוצר הזמר העברי הוא נחשב לאחד השירים המזוהים עם ישראליות שורשית ועם הווי המחול שהחל לפרוח לאחר כינוסי המחולות בקיבוץ דליה בשנות הארבעים ובראשית שנות החמישים.
צלילי 'הבה נצא במחול' מרמזים על סגנון חסידי, עד כי מאליה עולה השאלה אם אכן הוא ביסודו ניגון חסידי מיובא או שמא שיר שצמח כאן, בנוף הארץ. ההאזנה לשיר 'חינדלה', בתקליטור שיצא לאחרונה, מלמדת על כמה קווי דמיון בין שני השירים ועלול להשתמע כי לפנינו, לכאורה, המקור 'החסידי' של השיר. יש דמיון בצלילי הפתיחה, ובעיקר מפתיע הפזמון החוזר של 'חינדלה': 'יא ליל, יא ליל, יא לילי'.
אך את חטאיי אני מזכיר: זכיתי בימי חיי לשמוע ניגונים חסידיים רבים עם 'יָה בָּה בָּם', או 'יָם בָּם בָּם', 'לַיי, לַיי לַיי', 'אַיי, אַיי, אַיי' ואפילו 'אוֹי אוֹי אוֹי', אך מעודי לא זכור לי ניגון חסידי עם 'יָא לֵיל, יָא לֵיל, יָא לֵילִי'...
מיר זינגן אַראַבישער ליד? דומה כי עובדה זו לבדה, מחזקת את ההנחה שאין מדובר כאן בזמר 'חסידי' אותנטי.
מהיכן אפוא הגיעו אלינו המילים והצלילים של 'הבה נצא במחול'?
נפתח בצלילי השיר, שהם גלגולו של לחן ערבי שנשמע בשדות הארץ עוד בימי העלייה השנייה. הוא הושר בפי כפריים ערבים שסובבו בשכונות הערים ובמושבות העבריות.
הגרסה העברית הראשונה שלו הושרה בדיוק לפני מאה שנה, בשיר בשם 'השבאב' שחיבר אסף הלוי איש ירושלים. יוצר נשכח זה הוא מן הדמויות המעניינות, המסתוריות והמרתקות ביותר ביישוב היהודי. הלוי היה איש עסקים מצליח ונציגן המקומי של חברות בינלאומיות רבות. הוא התלבש תמיד בהידור ונהג במכונית 'קדילאק' מפוארת, בימים שבהם רחובות ירושלים המו מעגלות וכרכרות. ביתו בשכונת רוממה היה גדוש ביצירות אמנות יקרות ערך. אבל הלוי גם היה משורר חדשני, שסגד לחמה ולסהר ושיקע בשיריו את נופה הקמאי של הארץ. כימי דור לפני שנולדה תנועת הכנענים בארץ, ראוי היה אסף הלוי להיקרא 'המשורר הכנעני הראשון'.
הלוי – בשמו המקורי אלתר לוין (1933-1883)
– נולד אמנם במינסק, אך הגיע עם משפחתו לארץ בגיל שמונה. הוא דיבר ערבית שוטפת והתערה בהווי הערבי. הוא הסתודד עם אישים ומנהיגים ערביים, כמו גם עם פלאחים ופשוטי עם, וידע לזמזם את מנגינותיהם. ברבות השנים הסתבר שהיה מרגל בריטי בתקופה העותמאנית, והסתופף בצלם של נכבדי ארץ. בגיל חמישים טרף הלוי את נפשו בכפו, מסיבות מעולפות מסתורין שלא נחשפו עד כה במלואן.
במו ידיו ערך והוציא ספר שירים בשם 'מגילת קדם לאסף הלוי איש ירושלים'. הספר נמסר לדפוס בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, אך יצא לאור רק כעבור חמש שנים, בשנת 1919, במתכונת מהודרת, כשהוא מעוטר בעיצובו הגרפי של אמן 'בצלאל' מאיר גור-אריה. בספר זה כלול פרק בשם 'מנגינות', ובו מופיע השיר 'הַשַׁבָּב' לצד שירי זמר אחרים שמקצתם הולחנו במועד מאוחר יותר, כגון '
עדרים' ו'
שוטי סירה'.
הנה הנוסח המקורי והשלם של השיר. המילה 'שבאב' בערבית (شباب) פירושה, כמובן, בני נוער.
אסף הלוי הכיר מנגינות ושירי עם ערביים רבים, ולפני מותו אף הכין לדפוס כרך נוסף בשם 'שירי עם'. כתב היד של הספר אבד כנראה, ומכל מקום לא אותר עד כה.
המלחין הירושלמי אברהם צבי אידלסון (1938-1882), היה הראשון שהתאים מנגינה לבתים אחדים מתוך השיר 'השבאב', ואלה היו צלילי הפתיחה של לחן ערבי רווח. לנגד עיניו של אידלסון עמד הנוסח המוקדם של השיר, ובו בית אחד ('רגל לרגל הישירה') שלא נכלל בנוסח הסופי שהופיע אחר כך בספר 'מגילת קדם'. אידלסון הדפיס את המילים והתווים ב'
ספר השירים – קובץ חדש', שהוציא בברלין בשנת 1922. בהקדמה לספר ציין אידלסון כי שירי הקובץ החדש 'מושרים בארץ ישראל בבתי הספר ובפי העם'. נאמן לעקרונותיו, הדפיס את תווי השיר מימין לשמאל, כדי להתאימם למילים העבריות שמתחתם. מעל התווים ציין את שנת תרע"ד כשנת חיבור הלחן.
 |
| ועד הלשון העברית, ירושלים 1912. שני משמאל עומד אידלסון (מקור: ויקיפדיה) |
השיר אמנם הופיע תחת שמו הספרותי של אידלסון (א. צבי), אך ניתן בנקל לזהות כי מדובר בלחן ערבי. הוא הוסיף משפט לשירת מקהלה, שבו השתמש באותו לחן, אלא ששינה אותו ממינור למז'ור.
הנה השיר כפי שנדפס בספרו של אידלסון:
השלב הבא הגיע כעבור כעשור שנים, בראשית שנות השלושים.
הזמרת ברכה צפירה (1990-1910) ובן זוגה, המלחין הפסנתרן נחום נרדי (1977-1901), עיצבו אז את הרפרטואר שלהם להופעות על בימות בארץ ובחו"ל. הם נטלו את שיר 'השבאב' של אסף הלוי, והלבישו עליו את הלחן הערבי כולו, דהיינו גם את החלק הראשון שהותאם למילים לפני כן על ידי אידלסון, וגם את המשך הלחן הערבי שאותו הכירה צפירה.
נרדי לא רק עיבד את הלחן, אלא גם, כידו הטובה עליו, השלים לו סיפא מוזיקלי שלא היה קיים במקור. צפירה העניקה לשיר שם חדש: 'מחול השומרים', ובשנת 1937 הקליטה את השיר כשליד הפסנתר ליווה אותה נרדי. זו הייתה הגרסה המלאה הראשונה של הלחן הערבי.
לחצו כאן כדי לשמוע את ברכה צפירה (אתר זמרשת).
 |
| בול דואר ישראל לכבוד ברכה צפירה, 2012 |
צפירה בחרה בתים מסוימים מתוך שיר 'השבאב', והוסיפה עליהם את המילים 'יא ליל, יא ליל, יא לילי', שאותם העתיקה מהשיר הערבי. מילים אלה לא נכללו בשירו המקורי של הלוי, אך היא שילבה אותן בנוסח העברי כדי שיחפפו ללחן הערבי.
איך נוצר אפוא המעבר מן הלחן הערבי אל הלחן החסידי כביכול?
המילים והתווים של 'מחול השומרים' לא נדפסו בשירוני הזמר העברי. אין בכך פלא. גם 'הבאנו שלום עליכם', שהיה אחד השירים העבריים הנפוצים ביותר בארץ בשנות השלושים והארבעים, כמעט שאינו נזכר בשירוני הארץ מאותם ימים.
בעקבות הופעותיהם הרבות של צפירה ונרדי ברחבי הארץ, עבר השיר מפה לאוזן. דרך הפצה זו היא סגולה מובהקת לשינוי וסילוף המילים והלחן. יש לכך עשרות דוגמאות בזמר העברי. ואכן זה מה שאירע גם ללחן 'מחול השומרים', ששונה והשתבש תוך כדי 'גיור כהלכה', וגם למילים.
ראשית דבר, המונח 'שבאב', שאף פעם לא היה מלבב, הורחק והודחק, ועמו הפתיחה 'ענה נא אִתנו, השבאב', שאף היא נעלמה; המשפט 'קומו ונצא במחולות' הפך ל'הבה נצא במחול'; הפזמון החוזר 'יא ליל, יא ליל' הועבר בשלמותו מהשיר הערבי אל 'מחול השומרים' וממנו אל 'הבה נצא במחול'; והלחן עבר שינוי ו'עיגול' תוך פזילה לסגנון חסידי, ממש כמו המסלול שעבר הלחן הערבי של 'יא חללי יא מאלי' בדרכו ל'יה חי לילי, הה עמלי'...
משהומר 'מחול השומרים' ל'הבה נצא במחול', השתגר הנוסח החדש של השיר והפך לעובדה קיימת. ההקלטה של 'מחול השומרים' על ידי צפירה ונרדי כבר לא יכולה הייתה להחזיר המרה ליושנה. התפשטותו של השיר החדש הואצה כשהחל להשתלב בריקודי ההורה של התקופה, עוד לפני שנוצר עבורו ריקוד מיוחד. כידוע, שירי מחולות עברו במהירות מיישוב ליישוב ואומצו על ידי רבים תוך כדי ריקוד.
הזמר העברי נשכר מכך היות ונוצרו שני שירים נפרדים: 'מחול השומרים', שחיבר אסף הלוי (אם כי בשם אחר, 'השבאב'), ושאותו שידכה ברכה צפירה ללחן ערבי; ו'הבה נצא במחול', שיר ריקוד ישראלי עממי, שאינו נושא שם מחבר אף לא מלחין, אך הוא כולו מתוצרת הארץ.
הנוהג לאמץ לחן ערבי מקומי, בדואי או פלאחי, ולהתאים לו מילים עבריות, החל להסתמן עוד בימי העלייה הראשונה, מאז הושר 'יא חללי, יא מאלי' בפי פועלי הכפר זמארין שעבדו בשדות זיכרון יעקב. אחר כך, בימי העלייה השנייה, הולבשו לחנים ערביים 'בלאדיים' על שירים כמו 'ילדה נעימה חכמת לב', 'יד ענוגה' ו'יפים הלילות בכנען'. מאז השתלבו בהדרגה בזמר העברי צלילי ערב רבים כמו 'אדוק אל מיאס', שהותאם ל'בין נהר פרת'; 'יא זריף אל טול', שהותאם ל'עלי גבעה'; או 'ראייח פן יא מסליני', שהותאם ל'יש לי גן'. מספרים, שביאליק שקל לשנות את נוסח שיר העבודה שלו ל'מי יצילנו מערב'...
כל מי שמתעניין בסוגיית 'עבר וערב בזמרת הארץ', אי אפשר שיתעלם מגלגוליו של שיר השבאב, שהוא אחת התרומות הראשונות של הטמעת מנגינות ערב בשירת הארץ.
