מרטין בובר (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון) |
ב-13 ביוני 1965, בדיוק לפני חמישים שנה, נפטר הפילוסוף, הסופר והחוקר הנערץ מרטין בובר (1965-1878) בביתו שבירושלים.
העמוד הראשון של 'דבר', 14 ביוני 1965 |
מסלול חייו ידוע ונחקר מכל כיוון. אך מה היה קורה לוּ השתקע בובר בווינה והיה מתמנה למנהל חברת תה ויסוצקי?
שאלות המתחילות במילים 'מה היה קורה אילו...' אינן רציניות כמובן. הן רק שעשוע אינטלקטואלי, לא יותר. ובכל זאת, כשקוראים את התעודה השמורה ב'אוסף שבדרון' (אוסף ענק של פורטרטים ואוטוגרפים) שבספרייה הלאומית, אי אפשר לא לחשוב על שאלה משונה זו. לכאורה, החיבור בין בובר לתה ויסוצקי נראה תלוש מן המציאות ובלתי אפשרי (למרות שגם העובדה שהוגה הדעות הדגול אחד-העם היה מנהל חברת ויסוצקי בלונדון עשויה להישמע היום קצת מוזרה). ואולם, הצעת שידוכין מפתה, ששיגר בשנת 1903 הסופר והמתרגם הוורשאי שאול פנחס רבינוביץ (1910-1845) לסבו של מרטין בובר, הלא הוא חוקר המדרש שלמה בובר (1906-1827), מעלה באופן מעניין קשר שכזה, שכמעט והתממש.
'השדכן' שאול פנחס רבינוביץ (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון) |
בערב שבת חזון תרס"ג (31 ביולי 1903) שיגר רבינוביץ, המוכר יותר בראשי התיבות שפ"ר, מכתב בעברית מליצית אל ידידו שלמה בובר שבלבוב. המכתב נפתח כמקובל במילות נימוסין ובתשבחות מפליגות לחכם הישיש, ועל פי שורות הפתיחה, כנראה צורפו לו כמתנה שני עותקים מספרו של שפ"ר (ר' זכריה פראנקעל ... חייו, זמנו, ספריו ובית מדרשו, ורשה, 1898) – אחד לספרייה בלבוב ואחד לספרייתו הפרטית של בובר. ואולם, המחמאות והשי רק נועדו, בדרך עדינה ומחוכמת, להכשיר את הקרקע לעילה האמיתית למכתב: הצעת שידוכין למרטין, נכדו הצעיר של בובר, שהיה אז בן עשרים וחמש.
שלמה בובר (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון) |
'עתה הנני לדרוש דבר מאת ידידי חבירי הרב החכם', פותח שפ"ר בעניין עצמו, לאחר מילות הנימוסין הרבות, 'הנה נא ידעתי מפי ספרים וכה"ע [וכתבי העת] את מעלת נכדו הדוקטור מרטין בובר ויותר מספריו הנני יודע טיבו מפי בתי המלומדת הסופרת ברוסית והעבריה הנאמנה מרת שרה שתחיה. היא תלמידת האוניברסיטה בווינא ומדי יום יום תראה את נכדו היקר איש חמודות וברית ידידות ביניהם'.
האם חשב שפ"ר לשדך את בתו המוכשרת לנכדו המוכשר לא פחות של שלמה בובר? מסתבר שהיו לו תכניות נעלות יותר: 'והנה נא אמרתי להציע, כאשר נתבקשתי מהצד השני, ענין נכבדות בעדו: עם בת תלמיד חכם וגביר אדיר, ר' שלמה רפאל גאָץ'. רפאל גוֹץ, שהיה נשוי לרחל-פריידה, בתו של מייסד חברת התה קלונימוס זאב ויסוצקי, זכה בתוקף ייחוסו המשפחתי להתמנות כמנהל חברת ויסוצקי ברוסיה. אפשר אפוא לשער, שבמילים 'הצד השני' מרמז שפ"ר לגביר ויסוצקי בכבודו ובעצמו.
'הצד השני', קלונימוס זאב ויסוצקי, 1898 (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון) |
שפ"ר מתאר את מעלותיה של הכלה, של אביה ושל שושלת משפחתה: גוֹץ הוא 'חכם תלמודי ונאור וביתו אירופאי לכל דבריו', מסביר שפ"ר למקרה שבובר הזקן יחשוש משידוך עם משפחה מסורתית מדי. 'הוא חתן הנדיב האדיר רבי קלמן וואלף וויסאָצקי [שני קווים להדגשה כפולה] במוסקבה. עם המשפחה הזאת הנני קשור בכבלי אהבה וידידות זה כעשר שנים. הפירמא וויסאצקי ובניו היא בת עשרה מילליונים [ושוב שני קווים עבים להדגשה] והאדון גאטץ הוא השותף והמנהל עסקי הבית הגדול הזה והונו יעלה קרוב לשני מילליון'.
אם בובר לא הבין עד עתה כי מדובר כאן בטייקון של ממש, וכסף הנדוניה לא יהיה מכשול בשום אופן, ממשיך שפ"ר ומפרט את גובה הנדוניות שהעניק גוֹץ לבנותיו שכבר נישאו, וכמה הוא מייעד לבת הזקונים, זו המוצעת לשידוך עם מרטין.
לבנותיו הבכירות נתן שבעים אלפים ולהבת זקונים שלו אומר לתת מן 100,000 מפורש מאה אלפים עד מאה ושלשים אלפים אך לא הנדוניה היא העיקר.
אחרי
שפיתה את בובר, שבעצמו היה אדם אמיד, בנדוניה בסכום בלתי נתפס (אף כי ברור ש'לא הנדוניה היא העיקר'!), הוא משנה כיוון. האם ידבר על ענייני אהבה ורוח, שיתוף אינטלקטואלי ודברים שברומו של עולם? לאו
דווקא. הצעת עבודה קונקרטית ממתינה למרטין בובר, אם רק יגיד 'כן':
מסחר וויסאצקי מתפשט עתה בכל העולם והטהעע [תה] שלו נמכר בכמות גדולה גם בברלין, בוויען, ובפאריז – שם יש לו אגענטים מיוחדים ומשתכרים מעשרת אלפים רובלים ולמעלה לשנה, ועתה יאמרו ראשי בית המסחר הגדול לקבוע בית מסחר גדול בוויען ואם יקבל נכדו ההצעה הזאת הוא יהיה ראש האגענטורא ושכרו מן עשרת עד חמשה עשר אלפים לשנה, בלי עבודה רבה, בהשגחה שתים שלש ביום.ובמילים אחרות: שעתיים-שלוש ישגיח מרטין בובר על העובדים ובשאר היום יעשה כחפצו – תורה וגדולה במקום אחד, האין זה חלומו של כל פילוסוף....
קופסת תה של חברת ולדימיר ויסוצקי בע"מ, מוסקבה-אודסה-יקטרינבורג (מקור: 5oclocktea) |
שפ"ר, שעד לכאן התנהל בעדינות, חשש כנראה שמא עניין המשרה המוצעת למרטין הצעיר היה מפורש מדי, ולכן שב וחזר אל הכלה. ומעניין, שמה של המיועדת אינו מוזכר ולוּ ברמז. ככלות הכל, מה שחשוב באמת הוא 'זכות אבות'...
בת הר"ר גאָטץ היא טובת חן ושכל מאד – היא רק אינה גבוהת קומה, אך ממוצעת בקומתה. כלה שעיניה יפות וחכמתה תאיר פניה הנעימים. קראה הרבה וכותבת ומדברת בכל לשונות אירופה ויודעת פרק גדול בשיר, ומבית אביה ואבי אמה היא יודעת את הליטעראטור הכללית והעברית. בתנועותיה ומדברותיה יצוק חן.מהדגשת קומתה הנמוכה של הכלה אפשר להניח שבתו של שפ"ר לא סיפרה לו שמרטין בובר גם הוא אינו גבוה קומה במיוחד... מכל מקום, תיאור יופיה של הכלה, הכיל בתוכו רמז קטן, שחוקר מובהק של ספרות חז"ל כמו שלמה בובר יכול היה בוודאי לפענחו בקלות: 'כלה שעיניה יפות'. במסכת כתובות טז ע"ב – יז ע"א נחלקו בית הלל ובית שמאי 'כיצד מרקדין לפני הכלה'. בעוד חכמי בית הלל סברו כי יש לומר בפניה 'כלה נאה וחסודה', חכמי בית שמאי, רודפי האמת המוחלטת, גרסו 'כלה כמות שהיא'. ועל כך העירו בעלי התוספות: 'ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה. אי נמי (או גם) ישבחוה בדבר נאה שיש בה, כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות'...
את המכתב סיים שפ"ר בדברי מליצה ובברכות מתוקות אף יותר מאלה שבפתיחתו, ורמז לנחת שהישיש יוכל לרוות מנכדו הצעיר, אם ייענה להצעת השידוך והעבודה שהביא לפניו. יש להניח שכל אותן מליצות לא הצליחו לשכך את הכאב החד שפילח את ליבו של הסב הזקן, שנתבשר כבר ארבע שנים קודם לכן על נישואי נכדו האהוב עם גרמניה קתולית.
למרבה המבוכה, שפ"ר כלל לא ידע כי החתן המבוקש הוא כבר אב לשני ילדים רכים, וכי אמם פאולה (לימים יהודית) וינקלר (1958-1877) רק זה מכבר יצאה מחיק הכנסייה הקתולית, אך טרם התגיירה. ואולי מכתב זה מלמד שהדבר נשמר בסוד, ואפילו ידידיו הקרובים של מרטין בובר לא ידעו על חיי הנישואין שלו... תשובתו של שלמה בובר – אם בכלל טרח להשיב – לא השתמרה, ומעניין היה לדעת כיצד נחלץ מן המבוכה.
הנה כך נראו מרטין בובר ורעייתו פאולה וינקלר, באותו עשור ראשון של המאה העשרים (התמונות מארכיון בובר שבספרייה הלאומית):
אז רק לשם השעשוע, הבה נתאר לעצמנו מה היה עולה בגורלו האישי והמקצועי של מרטין בובר לו היה נענה לשידוך והופך מנהל סניף חברת 'תה ויסוצקי' בווינה. סביר להניח שמסלול חייו – ואולי גם הגותו – היו משתנים בתכלית.
מסתבר שויסוצקי נתן עדיפות לאנשי רוח מאשר להכשרה בניהול; מרטין בובר לא נענה לנהל את הסניף בוינה, אבל אחד העם ניהל מאוחר יותר את הסניף של לונדון, וויסוצקי אף תמך בהוצאת "השילוח" בעריכתו של אחה"ע. כמו כן תרם ויסוצקי סכום רציני להקמת הטכניון. הקיצער, ויסוצקי דגל בספר טוב ליד כוס התה שלו.
השבמחקואפשר שהתכוון לנאמר בתענית כד ע"א ושהש"ר ד, ג: "כלה... שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה". ויפה ומפורט מה
השבמחקשנאמר בתשובות הגאונים, הרכבי, סימן שנו:
"מתהלל הוא ביפיה שלכלה שאין צריכה לכחול עיניה כי יפות הן כאילו קרועות בפוך. ואין צריכה לטוה את פניה ולחפות אותן בתמרוקין כי צהובין הן. ואין צריכה להתפרכס כמה ששנינו אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. ואף על פי שלא עשת אחת מאלה הרי היא יעלת חן".
מעניין מאוד, תודה רבה.
השבמחקבזמנו התעניינתי קצת בשפ"ר. אם אינני טועה ביתו שרה נאסרה באודסה ומתה 1918
השבמחקהאם יש לך מידע נוסף עליה, ועל משפחתו של שפ"ר בכלל?
סבתי, קוקה שפירא לבית הורוביץ, מזכירה את שמו במכתב כתוב עברית שהיא כותבת לאביה הנמצא בוורשה בהיותה בת שמונה בשנת 1900. היא מבקשת למסור דרישת שלום לדוד ה
מחקסופר שפ"ר. כמו כן יש ברשותי תמונה של אשה, מאחורי התמונה נרשם פניה, אשתו של שמואל בנו של שפ"ר. הייתי שמחה לדעת יותר על הקשר בין שפ"ר למשפחת סבתי הורוביץ
כתבה זו, ולא רק היא, מתייחסת למרטין בובר בהדרת כבוד. אני גם זוכר שבבית ספר יסודי שלמדתי בו, היה כמעט יום אבל בפטירתו, והמורים דברו אתנו על חשיבותו הרבה (לצערי, איני זוכר דבר מאז). אבל בגיל יותר מבוגר יצא לי להתקל כמה פעמים בכתביו, ולא ראיתי שם שום דבר המראה על תובנות מיוחדות, או מחשבה עמוקה וחודרת, זה יותר נראה לי כדברים הזויים, או כ"מריחה" (סליחה על הביטוי) של מלים נשגבות וקצת חסרות פשר. אשמח אם ניתן לציין איזה מאמר שלו (רצוי שקל למוצאו ברשת) שבו ניתן לראות שאכן היה איש הגות מעמיק. תודה מראש, יהושע
השבמחק