![]() |
ילדים משחקים בארגז חול בגן ילדים בבת ים, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי) |
מאת יעקב שביט
הסופר והמחנך הגרמני יוהאן פאול פרידריך ריכטר, המוכר בשם העט שלו ז'אן פול (1825-1763), כתב במאמר משנת 1807: 'איני מכיר צעצוע המתאים לילדים בשנותיהם הראשונות יותר מאשר חול. לעיתים קרובות צפיתי במשך שעות בילדים שאינם נמשכים אחר משחקים, שמשתמשים בחול כאבני בנייה, מפל, קמח וכדומה'. ארגז חול הוא אפוא המקום המתאים לפעוֹטוֹת: הוא זול, קל להפעלה ועמיד, ומאפשר למשחקים בו להפעיל את דמיונם ולברוא מהחול עולם ומלואו. ולכן, 'פילוסופים! אל תזרו חול בעיני ילדיכם אלא לפניהם'...
![]() |
דיוקן של ז'אן פול (ויקימדיה) |
למקרא הדברים האלה עלה בדעתי שאולי ז'אן פול הוא אבי הרעיון של ארגז החול בגני הילדים והשעשועים, וכי המחנך הגרמני פרידריך וילהלם אוגוסט פְרֶבֶּל (Fröbel), שייסד את גן הילדים הראשון בשנת 1837 והיה הראשון שהזכיר בכתביו את המונח Sandkasten, קיבל את הרעיון ממנו. ואולם, פרבל הציע להכין לילדי הגן מערכת 'מתנות', כלומר צעצועים, כדורים, קוביות, ציור, פלסטלינה, וכיוצא באלה, אבל לא ארגז חול. ארגז חול צריך היה להביא לגן ממרחק וגם צריך להחליף את החול מדי פעם.
מתי שהוא באמצע המאה ה-19 הופיעו לראשונה 'גני חול' Sand gardens)) בפארקים
ציבוריים, אבל עדיין לא בגני ילדים. לפי מקור אחד הם הגיעו לגני הילדים רק בשנות
השישים של אותה מאה, כחלק מהמגמה להפוך את גני הילדים למרחב חופשי. אפשר אפוא לומר כי לארגז החול, כמו להרבה כלים וחפצים, אין 'ממציא', ובטח לא ממציא אחד.
![]() |
ארגז חול בגן ילדים באייזנהוטנשטט שבגרמניה המזרחית, 1954 (ויקימדיה) |
מהיכן הגיעו ארגזי חול לגני הילדים הציבוריים בתל אביב, ומשם לכל הארץ?
ספק אם טובה חסקינה (1948-1893), מחלוצות מקצוע הגננוֹת בארץ ישראל, הכירה את ז'אן פול, אבל אין ספק שאימצה את הרעיון ממקור כלשהו. חסקינה (לימים נקראה בשם העברי חזקי נא) הקימה ב-1921 את גן הילדים העירוני הראשון בתל אביב ויזמה הקמת מגרשי משחק בעיר.
![]() |
טובה חסקינה, 1923 (ויקימדיה) |
בקיץ 1926 היא הגישה לעירייה דו"ח מפורט על מצב מגרשי המשחקים לילדים בעיר, ותיארה את 'משחקי חול': 'הקטנים שחקו על פי רוב במכשירי חול שונים, צעצועי עץ וברזל קלים, מעדרי עץ, כפות וכו'. הגדולים בנו מהחול גם בניינים שונים'. בשנת 1947 כתבה בביטאון הד הגן מאמר בשם 'חול הים מכשיר טבעי רב-ערך', שבו שיבחה את ארגז החול ברוחו של ז'אן פול. היא תיארה את ארגז החול כ'מכשיר חצר' שמכניס חיים לעולמם של ילדי הגן. מדובר בחול ים נקי – כמותו היה בתל אביב בשפע – שמפוזר בתוך ארגז גדול ועמוק, שמשמש גם ספסל לילדים לשבת עליו וגם אצטבה לשים עליה את כלי המשחק שבתוכו. אפשר לבנות בתוכו אוניות, סוכות או בתים, וכשהחול רטוב אפשר ללוש ממנו עוגות ולבנות בנינים: 'ורבה וגדולה השמחה בו ביום שהעגלון מביא בעגלתו את החול ומורידו על יד השער מבחוץ או בפנים החצר'. החול, לדבריה, מציע אפשרויות רבות וההתעסקות בו מפתחת את גופו של הילד, את מחשבתו ואת דמיונו.
![]() |
טובה חזקי נא: חייה ופועלה, תוספת ל'הד הגן', תשכ"ג |
ארגזי חול אכן החלו להופיע בתל אביב, בקיבוצים ובמקומות אחרים ודומה שמאמר זה נתן השראה לגננות אחרות שהלכו בעקבותיה. לא רק בארץ, כמובן. הסופר האמריקאי רוברט פולגום פרסם ב-1988 ספר שהיה לרב-מכר ושמו All I Really Need to Know I Learned in Kindergarten. הספר תורגם לעשרות שפות (גם לעברית) ובו כתב פולגום כי כל מה שצריך היה לדעת בחיים הוא למד בגן הילדים ובארגז החול...
למרות חשיבותו של ארגז החול – כפי שיעידו כל ילד וילדה שגדלו בארץ – לא מצאתי אזכור לתפקידה של טובה חסקינה בהבאת הרעיון לארצנו. ובהזדמנות זו, העובדה שאין בתל אביב רחוב על שמה של חלוצה זו הוא מחדל היסטורי של ממש.
![]() |
ילדות משחקות בארגז חול בתל אביב, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי) |
ארגז החול, שהופיע לראשונה במאמר של סופר ומחנך גרמני, מצא מקום בגני ילדים בפיקוח משרד החינוך, שאף דואג לשלוח הנחיות לטיפול בארגזים אלה. במנשר 'תקן ארגז חול בגני ילדים' משנת 2024 נכתב, בין היתר, כי ארגז החול מלמד את ילדי הגן לחקור את העולם ולהשתמש בדמיון וביצירתיות. לא ז'אן פול ולא טובה חסקינה זכו לאזכור על חלקם ב'המצאת' ארגז החול, זה שמהתעסקות בו ובתוכו זכינו כולנו, וזוכים גם ילדינו ונכדינו, לתכונות מופלאות.
"לפי מקור אחד הם הגיעו לגני הילדים רק בשנות השישים של המאה הקודמת" - האם קוראים שהיו בגן ילדים לפני 1960 יכולים לזכור אם היה להם ב[חצר ה]גן ארגז חול?
השבמחקזו טעות ניסוח שתוקנה. הכוונה הייתה לשנות השישים של מאה ה-19
מחקזוכרת שבגינה בביתנו ברח' פבזנר 58 בחיפה היה ארגז חול בו שיחקנו. יש לי אפילו צילום משם. מדובר בשנות ה-50 של המאה הקודמת
מחקהאם לא יצא ארגז החול מהאופנה בעשור האחרון? גני החול בגינות הסמוכות לביתי נעלמו והוחלפו בריצוף רך קשיח כלשהו, מה השתנה?
השבמחקצואת כלבים
מחקאמי ז"ל וכמה מנשות הרחוב היקיות ראתה בארגז החול כאוייב האמהות. ניחא החול של חוף גורדון. כאן אין מה לעשות. בים יש חול.... כשהייתי חוזר מארגז החול, היתה מכניסה אותי הישר לחדר הרחצה וזאת לאחר נעור רציני בחדר המדרגות....די השתאתי ללמוד שכל ה"פורענות" הזו הגיעה מארץ הולדתה.....
השבמחקארגזי חול היו כבר בשנות החמישים
השבמחקארגזי החול יצאו מהאופנה והוחלפו בריפוד סינתטי בעיקר בגלל השימוש העיקרי שמצאו להם בעלי השטח הציבורי הציבורי (להלן: חתולים).
השבמחקהמקום האולי אחרון בעיר הקודש בו נשאר חול של ממש הוא גינת המפלצת בקריית יובל, וגם שם זוממת העיריה להחליפו בעתיד הקרוב בפולימר הרך.
מה יעשו אז חתולי ירושלים והסביבה?
לארנונה הפתרונים.
Exurge Bagatze, et iudica causam tuam!
בוגרי גני הילדים העבריים בפלמ"ח וצה"ל שכללו את ארגז החול ויצרו את שולחן-החול על תקן של סימולטור לקרבות-יבשה, עליו תוכננו מבצעים רבים לאורך השנים. עם ביטול ארגזי החול נעלמו גם שולחנות החול ונסתלקו שכינה ובינה מצבאנו.
השבמחקארגז חול למטרות צבאיות אינו פטנט ישראלי. חפשו: military sandbox בגוגל תמונות ותראו תמונות מכל העולם.
מחק'ארגז החול' להצגה תלת ממדית של תכנון אולי נעלם מצה"ל, אבל כביטוי לשוני הוא עדיין קיים, למשל בויקיפדיה, בבחינת טקסט לפני פרסומו.
מחקבגן הילדים שבו הייתי (1972-1970, באותה תקופה שבה צולמו התמונות המלוות את הרשימה הנאה) היה כמובן ארגז חול, אולם את המקום המרכזי בחצר המשחקים תפסה גרוטאת מכונית, שבה הרחקנו לנסוע בדמיוננו המפותח, לפעמים אפילו עד לתל אביב...
השבמחקגרוטאה כזאת היתה מצויה בחצר של כל גן ילדים מכובד, עד שהוחלט מסיבות בטיחותיות להפסיק את הנוהג הזה.
אחח, ארגז החול בשכונת ילדותי, בקצה מגלשה, ועשרות ילדים [ נו בשנות החמישים עוד ילדו הרבה ילדים], אבל גם הפרשות של חתולים ומחלות שונות. יש אמהות שראו במחלות מתנת חיסון וישנן שזעמן הרקיע שחקים.
השבמחקאתה צודק לגבי הזלזול של ישראלים בעבר, בקרדיט שהם מחוייבים לתת לעבר וגם בכך שלא היתה ואין לטובה חזקי נא שדולה מספיק אמיצה וחזקה. אגב לגבי הפרסום של משרה"ח, העבר שלו וההווה שלו מלמדים היטב, ישועה ממנו לא תצמח.
לפעמים אני חושב שהשישראלים קראו והפנימו את הפוטוריזם ואת הפמפלטים של מרינטי.
אולי לא כל כך קשור אבל סיפור קצר בהקשר להייגנה בשנות ה-50 :
מחקפרופ' חנוך מיליביצקי (סבו של חה"כ חנוך מיליביצקי) היה שולח את בניו אריאל (לימים פרופ' לפוריות) וגדעון, בתקופת החופש הגדול לדודה בתל-אביב, גם כדי שהילדים ייהנו וגם כדי שייתחסנו בזמן שהותם בחוף בחברתם של המוני החרצפים.
משכן לשעבר של המשפחה.
היום במרבית הגנים מקצצים בארגז החול, ובמקומות רבים מעלימים אותו בכלל. בילדותי הרחוקה (שנות ה-60 של המאה הקודמת) היו בגנים גרוטאות, רחמנא ליצלן, מגלשות מתכת, חביות ברזל, קרשים, סולמות ועצים לטיפוס, חבלים.... היום כל ההורים היסטריים, הילד יכול ליפול או להפצע או להשרט או לבלוע חול או או או, וחברות הביטוח מסרבות לבטח כמובן סיכונים כאלה. אז תשחקו על משטחי גומי ותגלשו על פלסטיק.
השבמחקתמהני: גני ילדים היו בארץ עשרות שנים לפני הזמן הנדון ברשימה. גן הילדים המתועד הראשון היה במושבה ראשון לציון עוד בסוף שנות התשעים של המאה ה-19, ובעשור שאח"כ נפתחו עוד שכמוהו במושבות ואף בערים (זכורה לטוב בירושלים הגננת החלוצה חסיה, אמו של יגאל ידין). אלו הושפעו רבות ממוסדות החינוך האירופים ובעיקר הצרפתיים. האם לא היו בהם ארגזי (או לפחות פינות) חול?
השבמחקבימינו נראה לי שרוב ההורים חוששים מארגזי החול בגלל בעיות היגיינה...
השבמחקנפלא לקרוא ולהיזכר בארגזי החול. כל כך בריא וכיף לשחק בחול. המגע, היכולת להדביק יחד את הגרגרים עם קצת מים, העונג להזליף מהיד ככה דרך האצבעות חול באוויר כלפי מטה... מי זוכר את הקוביבות? היינו מכינים מעין קציצות בצורת קובה מחול רטוב ומצפים בחול יבש. ההיסטריה מסיבות בריאותיות-כביכול שהעלימה את ארגזי החול היא קשקוש חסר בסיס כמו כל מיני הפחדות ואיומי-סרק שממציאים חדשים לבקרים. אולי זה משרת אינטרסים כלכליים של מישהו. אולי של יצרני הפלסטיק והגומי למיניהם. חבל ועצוב מאוד. ולשים במוסדות חינוך דשא סינתטי שמעלה את הטמפרטורה הסביבתית ויוצר סיכון של שאיפת חלקיקים מסרטנים - זה בסדר... "קידמה" זה לא תמיד התקדמות. לפעמים זה שינוי שאינו לטובה.
השבמחק