א. משלוחה של שַׁלַחְמְךּ
 |
| צילום: חגית מאיר |
כדרכן של פיצות, גם אלה שמכין רועי גורן (Roy Goren, למי שמתקשה בעברית) מגיעות במשלוח, שהוא כידוע חלק בלתי נפרד מחוויית האכילה. בלי קשר לתכולתה ולטעמיה של הפיצה (מודה שלא ניסיתי), יש לשבח את השם המוצלח, המשעשע ומלא ההשראה: שַׁלַחְמְךָ, שהוא הֶלְחֵם של 'שלח לחמך'...
הפיצרייה 'שלחמך' נמצאת ברחוב בראלי בצפון תל אביב ובאתר הבית מסביר האופה מדוע בחר בשם זה:
ב. ארץ זבת חלב ודבש
רעייתו של זאב קינן קיבלה לקראת ט"ו בשבט מארז שי מהודר מארגון העובדים של עיריית ירושלים. בקופסה המתין מבחר עשיר ונחמד של פירות מיובשים (מתוצרת טורקיה ושאר מדינות שאינן בתוך גבולות ההבטחה).
על כל הטוב הזה יש כמובן לומר תודה, אבל הצילום שעל גב האריזה, המלווה בפסוק המקראי המתאר את ארץ ישראל כ'ארץ זבת חלב ודבש' (שמות, ג 8), משך את תשומת לבו של זאב, ושאלות וספקות הציפוהו.
קודם כל, תמונת הנוף הפסטורלי לא צולמה בארצנו (ואולי כלל לא צולמה אלא זו עבודת בינה מלאכותית) – אם יש בין הקוראים מישהו שמזהה את המקום הזה, נשמח ללמוד על כך מפיו.
שנית, למה בכלל לשפוך את החלב והדבש אל תוך מי הנחל? מניין הגיע הרעיון האווילי הזה, האם זהו פשט הפסוק 'זבת חלב ודבש'?
שלישית, האם ניתן לשפוך חלב מבקבוק שנמצא בזווית כזאת? התשובה היא לא. זו פשוט עבודה גרועה של פוטושופ.
ג. הפתרון לקרחת
לא השתלת שיער, לא פאה נוכרית, לא הלוואה וחיסכון – פשוט שתו מיץ רימונים ושיהיה בסיעתא דשמיא...
 |
| שוק התקווה, תל אביב (צילום: משה הררי) |
ד. אגוזים ממולחים
'אלוף הפיצוחים', שמקום מושבו בעמק שרה (אזור התעשייה של באר שבע), הוא מן הסתם אלוף בקלייה ובהמלחה של פיצוחים, אבל ברור שאינו ממולח די צורכו. לוּ היה ממולח, מן הסתם היה כותב 'קלויים ומומלחים'.
 |
| צילום: צבי הכהן |
"שַׁלַחְמְךָ, שהוא הֶלְחֵם של 'שלח לחמך'... "
השבמחקההלחם אינו מדייק בניקוד. אם השין בפתח, חסר הדגש בלמד: שַׁלַּחְמְךָ. ואם בלי דגש (כמו במקור), צריך להיות שווא בשין: שְׁלַחְמְךָ.
ומעשה בריש לקיש שהיה הולך בבקעת לוד וראה עז שהיתה אוכלת מן התאנה והיה עסיס התאנה יורד ומתערבב בחלב העז שהיה נוזל מעטיניה ואמר:: זו ארץ זבת חלב ודבש.. כלומר במקרה הזה למשל החלב הוא חלב עיזים (יש הרבה סוגים של 'חלב') והדבש הוא דבש התאנים (יש הרבה סוגים של 'דבש') - לא מארז של העיריה ולא בטיח
השבמחקדבש תמרים
מחקבעינין האגוזים: ממולחים, הוסיפו להם מלח. ממולחים, הפכו אותם למלוחים.
השבמחקוהתוצאה זהה בשני המקרים. ואין סיבה לשלול אף אחד מהמינוחים.
ממולחים ומומלחים.
מחקחד משמעית בוטנים מומלחים - שהוסיפו להם מלח, בוטנים ממולחים - בוטנים חכמים כביכול, ולא סביר
מחקלמר (או גברת) אין-שם: מדוע לזרוק "לא סביר" בטרם בדיקה פשוטה במילון? היום אפילו לא צריך להתאמץ להוריד כרך כבד של אבן-שושן; הכל ברשת, למשל מילונו של החריף ובקי, איתן אבניאון, המביא דוגמאות מספר שמות, ספר בן-סירא ומן הפיוט למשמעות העקרית של ממולח "מזון מתובל במלח". המשמעות השניה היא אכן "פיקח, שנון , מפולפל", ומתיחסת בעקר לבני אדם.
מחקהתמונה של זבת חלב ודבש מאוד מצחיקה...
השבמחקוְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ (שמות ל 35)
השבמחקולו היו בעלי המארז האיכותי המהודר של פירות "הארץ הטובה" קצת יותר מלומדים, היו חורטים עלי אריזה את הפסוק הציורי מספר דברים:
השבמחקאֶרֶץ טוֹבָה
אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת
יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר
יֹצְאִים מִמַּחְשֵׁב ואֵיי-אַי.
השיח הזה מפולפּל. אדם חכם וזריז מחשבה נקרא מפולפל. אדם זריז מחשבה שיודע להתפלפל נקרא ממולח. התבלינים שמונחים על שולחנות כדבר המובן מאליו, מתבלים את השפה העברית. מעניין שתבלינים כגון הכמוּן או הכורכום או הקינמון וכל שאר השכנים המבוקבקים שדרים דרך קבע בארונות ועל מדפי תבלינים בבתים רבים, לא הצליחו לתבל את השפה. הפלפל והמלח הם קטגוריה לשונית נפרדת. אפילו הסוכר לא ממש הצליח להמתיק את השפה, אבל בן דוֹדוֹ של הסוכר- הסכרין- דווקא כן זכה לעדנה לשונית (דווקא במשמעות שלילית וצינית) והלימון החמצמץ נדחף לבימת המנצחים בסוף התחרות הקוּלינרית-לשונית. הפפריקה והמוסקט והזעתר והבהראט וסוּמק, חביבים ככל שהם, נותרו הרחק מאור הזרקורים הלשוני. לא חבל?
השבמחקהשפה העברית ציורית ופואטית מאוד. והנה עוד פן מרתק של מעיינות השפה העברית: השפה והלשון מתבלים את השיח, לפעמים בהתפלפלות ממולחת, לפעמים חמצמצה או סכרינית. אכן העברית אף פעם לא תפלה.
ויש גם מי שנתכרכמו פניו. הביטוי אמנם לא מדבר על הכורכום המצוי במגירת התבלינים, אלא על הזעפרן הנדיר יותר, אבל גם זה משהו.
מחק