א. ארץ בצל וחרדל
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
חברת הכעכים סניידר'ז מהנובר היא יצרנית הבייגלה הגדולה ביותר בארה"ב.
לא להתבלבל, הנובר של הבייגלה היא עיר בפנסילבניה, ולא בגרמניה. והמאפייה של סניידר'ז פועלת בה משנת 1923 ועד היום (החברה עצמה נוסדה כבר ב-1909).
עניין של טעם (תרתי משמע), אבל הווריאציה על 'ארץ זבת חלב ודבש' באה לי בטעם של חרדל חמוץ ומריר.
מה גם שאפשר אחרת ובלי התחכמויות ילדותיות. הנה החזית האחורית של מרכול צנוע ברחוב כצנלסון 12 בבת ים:
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
ב. החיים הם חד-פעמיים
![]() |
| צילום: רעות ברוש |
'פעמית סטור' היא רשת חנויות ארצית שמתמחה בשיווק מוצרים חד-פעמיים. למשאית המשלוחים שלהם הם התאימו סיסמה יפה וצודקת שמשלימה היטב את המוצר.
סעו בזהירות!
ג. בשם ה' נעשה ונצליח
![]() |
| צילום: טובה הרצל |
הצילום הזה, של משאית ההובלה של 'מובילי משה' המתהדרת בכתובת האמונית 'בשם ה' נעשה ונצליח', הוא הזדמנות טובה להזכיר שאין בכלל פסוק כזה בתנ"ך או במקורותינו הקדומים. זו ככל הנראה המצאה של הדורות האחרונים – עשו והצליחו.
תיקון והוספה
כפי שלימדוני רבותיי שבתגובות – טעיתי, ואכן מדובר בנוסחה קדומה, ואפילו קדומה מאוד. כעת אני נזכר שראיתי בימי חלדי, ובעשרות מקומות, את ראשי התיבות בינ"ו עמ"י (או עמ"י בינ"ו), שמשמעותם: בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה'. ויש גם כמובן עמ"י עש"ו, שפירושם: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ...
בהצלחה לכולנו.
ד. בלי חארטות
![]() |
| צילום: איתמר וכסלר |
גם הביטוי 'חארטה' (וברבים 'חַארְטוֹת') הוא כנראה המצאה של הדורות האחרונים. אינני יודע מאיזו שפה הגיעה אלינו מילה זו – אולי מערבית – אבל 'חארטה' בסלנג הישראלי פירושו: לא רציני, קשקוש, שטויות, בלבול מוח. מה זה 'חפיף' לא צריך להסביר.
נראה שבמקצוע האינסטלציה נפוצות שתי התופעות, והאינסטלטור שלנו, שהוא מסתבר רוסי במוצאו ובת-ימי במקום מגוריו (על כל פנים בבת ים צולמה התמונה), מתחייב שאצלו לא תמצאו דברים כאלה (אלא אם כן גם הפרסומת הניידת הזאת היא חארטה).
ה. אין כניסה לסוסים
את מדורנו נסיים הפעם לא במכונית אלא בתמרור שמוצב באזור מחלף גהה, בכניסה למנהרה של הרכבת התחתית:
![]() |
| צילום: טל סגל |






חרטא נכנסה בסערה לסלנג הישראלי בשנות השישים או השבעים המוקדמות. אפשר למצוא אותה במערכון מאוחר של הגששים 'בנקים עליך': "תעזוב את זה, זה חרטא, זה לא שווה כלום". מקור המילה בפועל הערבי חַ'רַט, שפירושו סיפר בדיות. היא נכתבת גם חרטה, חארטה וכן חרתה.
השבמחק(מתוך 'הזירה הלשונית', הבלוג של רוביק רוזנטל)
חאראת אל טאנאק, זה בעברית שכונת הפחים.
השבמחקכפי שכתבו לפניי, מקור ה"חארטה" בערבית. הסיסמה של הבייגלה דווקא מצאה חן בעיניי.
השבמחקלגבי "בשם ה' נעשה ונצליח" - ראיתי שרבים ממשתתפי תכניות הריאליטי בבישול משתמשים בביטוחי הזה כסגולה להצלחת המנה שלהם. בעיניי זה לגמרי חילול שם השם.
המקור הוא בחיקוי העלוב והמעליב של ההסדרניקים בצה"ל לסיסמת "עלה קרב" שהיתה נהוגה במסעות אלונקות בטירונות,שבעצמה נולדה מה"עלה נעלה" של תנועות הנוער הציוניות-פועליות. ולסיסמה זו, כידוע מקור מקראי. מעגל, או יותר נכון, טבעת מביוס מעוקמת הקשרית.
מחקלגבי "בשם ה' נעשה ונצליח" יש אומרים, כי שם המשפחה בּינוֹ הוא ראשי תיבות של "בשם יי נעשה ונצליח"
השבמחק1) גם בעיני הסיסמא "ארץ בצל חרדל ודבש" מצאה חן. קשה לי להבין את ההתנגדות שלך לכך.
השבמחק2) בעיני השם "מינימרקט חלב ודבש" צורם. מדוע לא לכתוב "צרכניה חלב ודבש"? מילה כל-כך יפה, שנעלמה כמעט לחלוטין משפת הדיבור.
3) זכותו של אדם מאמין לכתוב "בשם ה' נעשה ונצליח". אבל - אני לא אשכור שירותים של איש כזה. הוא יכול להצליח גם ללא הכנסת אמונתו הפרטית לפרסומת שלו כבעל מקצוע.
מסכים לגמרי עם הכתוב. ולגבי סעיף 3, גם אני לא אשכור את שרותיו, אבל מטרת השלט היא לקרוץ לאנשי שלומן, קרי לדתיים אחרים ולומר להם: בואו תעבדו איתי ולא עם כל הגויים (=חילונים) האחרים. זה זהה לכיתוב: "מונית/תחנת דלק/וכו' שומרת שבת". אנחנו במלחמה תרבותית וכלכלית עם אנשי "בעזרת השם".
מחקהכרתי סטודנט שנהג לציין במקום ב"ה, או בס"ד, לרשום שפ"י. המרצה שבדק את המבחן היה מאד מרוצה, ואפילו שיפר לו את הציון, שוב ושוב, עד שהעיז ושאל את הסטודנט מה פירוש שפ"י? ונענה: "שומר פתאים אדוני".
מחקכמו בהרבה מקרים, האמת נמצאת באמצע. 'בשם השם...' זה אכן 'לא מהתנ"ך או מקורותינו הקדומים', אבל גם לא מ'דורות אחרונים'. באמצע.
לדעתי, את "בשם השם נעשה ונצליח" טבע ה"רב" אמנון יצחק בהרצאותיו, אותן נהג לפתוח בביטוי זה, ולאחריו - "והוא עלינו ברחמיו ירוויח". אולי הוא אף נוהג כך עד היום, הגם שזה מכבר שאינו זוכה לאותה האטרקטיביות כבעבר.
השבמחקאנא, לפני שמשערים השערות - נא לבדוק. הביטוי 'בשם ה' נעשה ונצליח' הוא עתיק. בחיבורים שנכתבו באיטליה, בכתבי יד, בראש החיבור כתבו: בהנו"א. לאמר: בשם ה' נעשה ונצליח אמן. גם כתבו בראשי חיבורים: עמ"י עש"ו. לאמר: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. הפתיחות הללו נכתבו לפני שלוש מאות שנה. היו עוד פתיחות ואכמ"ל.
השבמחקבהמשך לאמור - ראשי התיבות בינ"ו - "בשם ה' נעשה ונצליח" (וכן עמ"י ו עש"ו כמוזכר) מצויים במרשמים מאגיים בכתבי יד מימי הביניים.
מחקיתרה מכך, נוסחת ״בשם ה׳ נעשה ונצליח מתועדת היטב הן בקמיעות יהודיים עתיקים והן בקערות השבעה, כך שהיא הייתה נפוצה ומקובלת כבר במאות הרביעית-שישית לספירה לפחות.
מחקלענין המילה ח'רטא שמקורה בערבית ופירושה "קישקוש" ישנה סברה כי מקורה בשיבוש של המילה הלטינית carta - מפה, כיוון שכאשר הגיעו מוסלמים דוברי ערבית לאירופה בימי הביניים התייחסו לקווים במפות שצוירו על גבי קלף כ"קשקוש", והמילה "כרטא" שובשה ל-"ח'רטא".
השבמחקא-פרופו (בטעם - ?) ארץ בצל חרדל ודבש - הלוא זה רפרור על רפרור:
השבמחקלהיוולד כל בוקר מחדש
עם כל מילת פרידה למות מעט
ולהביא אל העולם עוד בן ובת
בארץ של חלב, מרור ודבש.
(א. מנור/נ. הירש)
זו נוסחת קמעות קראית עתיקה:
השבמחקבשם ה' אל עולם נעשה ונצליח // וה' ברחמיו עלינו ירויח // וכשושן נפריח וכבושם נפיח // ונזכה לביאת אדוננו ומחמד עינינו המלך המשיח;
יפתח ה' את אוצרו לתת מטר ארצך בעתו ולברך את מעשי ידיך, אמן.
קראים מאמינים בביאת המשיח?
מחקלמה לא? במקרא הלוא כתוב " הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת".
מחקמצאתי את הביטוי המוכר פחות (לפחות לי), "אדוננו ומחמד עינינו המלך המשיח"
מחקבהגדה של פסח בנוסח תימן בהיברובוקס: https://www.beureihatefila.com/files/Yemenite_Haggadah.pdf
פרופסור, איך למכולת הזו יש "חזית אחורית"? האם הוא דחיק-סליק?
השבמחקמה לעשות שלא משנים שלטים / תמרורים .
השבמחקוכשרוצים למנוע כניסת הולכי רגל ורוכבי אופניים , אז אין תמרור שמציין רק אותם .