![]() |
| צילום: יעל שילה |
מאת רות כהנוב
לרגל יום השואה ועל רקע ההתנכלויות החוזרות ונשנות לנוצרים בעיר העתיקה של ירושלים, בעיקר לארמנים שרובע מגוריהם שוכן על הדרך לרובע היהודי ולכותל, יזמה מִנהלת הקו החם ומרכז הנתונים לחופש דת, בשיתוף עם מתנדבי הקו, תערוכה על ארמנים שהוכרו כחסידי אומות העולם .
התערוכה, שהוצגה בסמינר הארמני ברחוב הפטריארכיה הארמנית בעיר העתיקה, מספרת את סיפורם של תשעה ארמנים (מתוך עשרים וארבעה), שעל רקע ההיסטוריה הטרגית של עמם בחרו להציל יהודים בימי השואה תוך נטילת סיכון ממשי לחייהם ולחיי בני משפחותיהם. לצערנו, תערוכה חשובה זו הוצגה באופן חד-פעמי רק ביום השואה, אך אולי בעתיד תתאפשר שוב פתיחתה לציבור הרחב.
בתערוכה גם הוצג הספר ארבעים הימים של מוסה דאג, רומן היסטורי שכתב הסופר והמשורר היהודי-האוסטרי פרנץ ורפל ב-1933. ספר זה, שגם תורגם פעמיים לעברית, מבוסס על אירועים שקרו במוסה דאג ובכפרים שבסביבתו בשנת 1915. 'מוסה דאג' אינו שם של אדם אלא שם הר – הר משה – שעליו התבצרו כ-5,000 ארמנים שהשלטונות הטורקיים ניסו לגרשם מכפריהם הסמוכים. הלוחמים הארמנים נאבקו במשך כארבעים יום במצור שהטיל עליהם הצבא הטורקי, ורובם חולצו לבסוף. אירועי מוסה דאג, שמזכירים קצת את לוחמי מצדה שלנו, הפכו מכוננים בהיסטוריה הארמנית החדשה.
![]() |
| תרגום צבי ארד, עם עובד, 1979 |
על פי כמה עדויות הספר היה פופולרי ביותר בקרב מורדי הגטאות והפרטיזנים ביערות, וגם על לוחמי דור תש"ח ומארגני ההעפלה, אלה גם אלה שאבו ממנו השראה למאבק לאומי הרואי. כך למשל כתבה לימים הפרטיזנית חייקה גרוסמן, כי 'רצח הארמנים לעיני כל העולם הזכיר לנו את גורלנו [...] הארמנים הורעבו, עונו למוות, נורו והוטבעו אל מול אדישות העולם'.
התערוכה הצנועה עוררה התרגשות וגאווה בקרב תושבי העיר הארמנים, שמקצתם לא הכירו את סיפורי הגבורה והאנושיות האלה. מאות מבקרים ביקרו בתערוכה, ביניהם גם תושבי הרובע היהודי, עוברי אורח מזדמנים, אנשי דת נוצרים ונציגים מעיריית ירושלים.
הנה כמה תמונות של המבקרים בתערוכה (הצילומים הם שלי):
![]() |
| שגריר לא-תושב של ישראל לארמניה יואל ליאון (במרכז) ולימינו עורך הדין נלבנדיאן קיבורק |
![]() |
| צולאג מומג'יאן, קונסול הכבוד של ארמניה בישראל |
![]() |
| כותבת הרשימה עם איש דת ארמני (צילום: יעל שילה) |
*
כבכל שנה, ב-24 באפריל יחול יום הזיכרון לרצח העם הארמני, שבו נספו בשנים 1915 עד 1923 בין מיליון למיליון וחצי ארמנים. טקס דתי יתקיים בשעה תשע בבוקר בכנסיית יעקב הקדוש ברובע הארמני, ובשעה עשר ייערך טקס זיכרון בחצר הסמינר, מול האנדרטה להנצחת הקהילות הארמניות שבניהן ניספו. כידוע, מדינת ישראל הרשמית לא הכירה ברצח העם הארמני ועל כן לא ישתתפו בטקס נציגים רשמיים, אבל קוראי הבלוג מוזמנים להגיע ולהביע את הזדהותם עם גורלם הטרגי של הארמנים. הם יתקבלו בזרועות פתוחות.
![]() |
| 'להיות או לשכוח', אנדרטה בירוואן בירת ארמניה לזכר קורבנות השואה היהודית ורצח העם הארמני (ויקימדיה) |




.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)





רשימה מרתקת, בילדותי היה זה ספר חובה.
השבמחקמעניין ומרגש מאד
השבמחקהיטלר התיחס לרצח העם הארמני בנאום שנשא לפני מלחה״ע ה-2 כדי להבטיח למאזיניו שהואיל והעולם נותר אדיש לג׳נוסייד שביצעו התורכים בארמנים - אין בעצם סיבה לחשוש מתגובת העולם להשמדת היהודים.
השבמחקהשאלה המתבקשת כעת היא:
האם זו גם הנחת העבודה הנוכחית בירושלים?
תודה רות על הכתבה היפה, ותודה על תרומתך העקבית והנמרצת לפעילויות הקו החם ולהקמת תערוכה זו.
השבמחקתערוכה חשובה מאוד, יש לא מעט בורות בנוגע לארמנים, הם גם סייעו ליהודי הרובע בתש"ח
השבמחקתערוכה חשובה ביותר בימים אלו שבין יום השואה ליום הדכאון (הטעות במקור) ובתקופה זאת בכלל. כל הכבוד לפעילי הקו החם, ליוזמת המפעל והתערוכה הבלתי נילאית, למתנדבי הקו החם לחופש דת ולכל מי שלקח חלק וביקר בתערוכה
השבמחקקראתי וכמה שזה עצוב. אישית לא היה ידוע לי הסיפור הזה
השבמחקהאם התערוכה היתה רק משך יום אחד? אם כן, כמה חבל. האם מתוכננת הצגה נוספת של הדברים שהוצגו בסמינר הארמני?
השבמחקחבל שממשלות ישראל לא הכירו בשואה הארמנית משיקולים פוליטיים (חששו לעורר את זעמן של ממשלות טורקיה). הגיע הזמן להתעלם מהישות הטורקית לאור יחסה השלילי לאורך שנים למדינת ישראל ותמיכתה בארגוני טרור כמו חמאס וגִ'הַאד אִסלאמי, וסוף סוף לבצע את האקט של ההכרה בשואה הארמנית!!!
השבמחקבמיוחד בימים האלו כאשר טורקיה למעשה ניתקה את היחסים עם ישראל המנהלים מסע שיסוי חריף כנגד ישראל
מחקסבתי ז"ל, ניצולת שואה מאיטליה, סיפרה שכאשר נכנסו הנאצים לפירנצה, היא בדיוק קראה את 'ארבעים הימים של מוסא דאג'. הייתי נערה צעירה כשקראתי את עדותה של סבתא ולא הבנתי את משמעות המשפט הזה. מאוחר יותר קראתי את הספר (שני כרכים בעברית) - מומלץ.
השבמחקגם אני זוכרת שהספר 'ארבעים הימים של מוסה דאג' הסתובב הרבה בחדרי בני ובנות כיתתי בקיבוץ.. השם הפחיד אותי ולא קראתיו, אבל ברור שהיה מאד פופולרי בנערותנו
השבמחק