א. כה אמר הנביא על המהפכה המשטרית
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
על קיר ברחוב שיבת ציון 40 בחיפה צייר המִתְכנה RAM כתובת זו, כנראה בשנת 2025:
فقال المصطفى (פקאל אל-מצטפא; ואז אמר הנביא מוסטפה):
רַבָּה הֲנָאַתְכֶם בַּעֲשִׂיַּת חֻקִּים, אַךְ רַבָּה מִכָּךְ הֲנָאַתְכֶם בִּשְׁבִירָתָם.
המשך הנבואה – שכבר לא נמצא לה מקום על הקיר אך היא מהדהדת ורלוונטית לא פחות – הוא זה:
מיהו הנביא מוסטפה?
ובכן, זהו ציטוט מתוך ספר השירים או המשלים הנביא מאת הסופר והמשורר הלבנוני-אמריקאי ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, שהיה פעם נפוץ מאוד מאוד במחוזותינו (כמו גם במחוזות רבים אחרים; הוא תורגם ליותר ממאה שפות). ג'ובראן, מרוני יליד לבנון, אהד את היהודים ותמך גם במפעל הציוני.
בעברית הופיע הספר בפעם הראשונה ב-1975 בהוצאת תמוז, בתרגומה של נועה זאלוד ובאיוריה של עפרה גולנד, והפך מיד לרב-מכר, שדיבר בעיקר לליבם של צעירים וצעירות בני אותו דור (אני הייתי שם).
נדהמתי לגלות שכבר ב-1929 תורגם הספר, בהסכמת המחבר, ליידיש וראה אור בוורשה (הספר סרוק כאן).
ב. נפש בריאה בגוף בריא
![]() |
| צילומים: איתמר לויתן |
'קריית צאנז' היא שכונה חסידית גדולה בצפון-מערב נתניה ובה מתנהלת ממלכה חסידית גדולה שנוסדה במחצית שנות החמישים ביוזמתו של רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. הסיפור מאחורי מקום זה, הקמתו והמוסדות הקשורים בו (בית החולים לניאדו, למשל) מעניין מאוד, אך לא נעסוק בו כעת.
לתושביה החרדים של קריית צאנז יש גם פיסת חוף ים משל עצמם, ומטבע הדברים החסידים מקפידים על רחצה נפרדת לגברים ולנשים. שלט גדול, שמוצב סמוך לירידה אל חוף הים, מכריז על זמנים אלה, שחולקו בצורה שוויונית לגמרי בין שני המינים.
מה שתפס את תשומת ליבי בשלט היו הציטוטים היפים מהמקורות. מצד אחד, 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם' (דברים, ד 15) – ציווי מפורש מן התורה שיש לנקוט את כל אמצעי הזהירות כשמדובר בסיכון חיים – ולצידו ציטוט מדויק של הפסוק מישעיהו 'וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ' (שבשל הניקוד החריג אנו נוטים לקרוא בו 'וקוֵֹי', כדרך שנכתב בתהלים, לז 9: 'וְקֹוֵי יְהֹוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ'). מצד שני, 'נפש בריאה בגוף בריא'.
כדאי להתעכב מעט...
ביטוי זה, המוכר כל כך, אין יסודו בהררי קודש, אלא דווקא בתרבות הגויים. מי שהביאוֹ לעולם הוא המשורר הרומי יוּבֶנָאלִיס, שחי במאה השנייה לספירה וחיבר ספר בשם 'סאטירות'. 'נפש בריאה בגוף בריא' הוא התרגום העברי של הביטוי הלטיני Mens sana in corpore sano. דרך אגב, גם הביטוי 'חפש את האישה' (Cherchez la femme), מקורו באותו משורר.
ג. ספרים לעצלנים
ברחוב נחמה 3 בתל אביב (שכונת נגה, יפו) נפתחה לא מכבר חנות ספרים. שמה הנחמד, 'אובלומוב', מצלצל כמובן היטב באוזניהם של אוהבי הספרות הרוסית הקלאסית. מאתר הבית של החנות למדתי כי יש להם שלוחה גם באורוות האומנים בפרדס חנה.
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
וכך הם מסבירים את השם שבחרו:
הספר עצמו, אובלומוב, שכתב איוון גונצ'רוב ב-1859, מתאר בן אצולה רוסי, בעל אחוזה, שהוא גם עצלן כרוני, ההופך את עצלותו ואדישותו לדרך חיים ולנס להתנוסס בו. אין דבר האהוב עליו יותר מאשר רביצה על הספה, עטוף בחלוק משי, וכל שינוי מזעזע אותו.
חיפשתי בקטלוג הספרים של החנות את הספר הנהדר שתורגם לעברית פעמיים (התרגום האחרון של דינה מרקון, נדפס ב-2012 בהוצאת מחברות לספרות), ולהפתעתי לא מצאתיו שם. אולי סתם עצלנות...










הציטוט היפה מישעיהו "וקוי ה' יחליפו כח" מסביר גם למה החוף לא מעורב, כדי שלא יתקיים גם המשך הפסוק "יעלו אבר כנשרים"...
השבמחקהאם הסרט הצרפתי "אלכסנדר המאושר" המספר גם הוא על בחור שלא רוצה לצאת ממיטתו והופך זאת לדרך חיים, נכתב על פי הספר "אובלומוב" ? אין לי תשובה אבל ממליץ לצפות בסרט זה.
השבמחקאת הספרות האירופית הפעלתנית עניינה תמיד האפשרות של פאסיביות רצונית או כפויה שתשפוך אור חדש על כל הקיים, כך למשל באולם מס' 6 (או בנזיר השחור) של צ'כוב, ב'גלגול' של קפקא, וגם ברומנים המכוננים כמו דון קישוט או רובינזון קרוזו, האדם נקלע לסיטואציה אנכרוניסטית משהו, הגורמת להסתכלות חדשה על הדברים
מחקפרט מידע לא חשוב אבל גם חברת נעלי הספורט היפנית ASICS משתמשת באותה אמרה לטינית (בשינוי קל). שם החברה הוא ר"ת של anima sana in corpore sano
השבמחקנזכרת כאן "ממלכה חסידית גדולה שנוסדה במחצית שנות החמישים ביוזמתו של רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג" בעוונותי, בכל פעם שאני נפגש בשמות מרובי תארים מסוג זה, הם מזכירים לי את מקבילותיהם מבתי האצולה של אירופה כמו:
השבמחקGottfried Graf von Bismarck-Schönhausen ,
או:
Ottokar Theobald Otto Maria Graf Czernin von und zu Chudenitz .
אין להשוות כמובן, אבל "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח". נראה גם שאני נמצא בחברה טובה עם הכותב שבחר דוקא בכינוי "ממלכה".
לאובלומוב ראוי התואר
השבמחק"אלוף עצלות ואלוף שום דבר".
מי שמחפש מהפכות בבית נכשל גם באירן
השבמחקכתב המחבר: "'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם' (דברים, ד 15) – ציווי מפורש מן התורה שיש לנקוט את כל אמצעי הזהירות כשמדובר בסיכון חיים". אז זהו, שלא. הפסוק אומר: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כׇּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה..." וממשיך הלאה והלאה באיסור החמור של עשייתפסלים. הפסוק איננו מדבר על זהירות מסיכון החיים (כפי שהוא מצוטט שוב ושוב), אלא מסיכון רוחני של עשיית פסלים...
השבמחקעל "אובלומוב" ,
השבמחקמאמרו של ד"ר אב"א אחימאיר,
שפורסם ב"קשת", קיץ 1959, חוברת ד':
בספרות העולמית יש שמות פרטיים שהיו לשמות כלליים, לשם-דבר, והשם הפרטי בא, במקרה זה, לסמל מושג של אופי אנושי זה או אחר. נוכל להביא כמה דוגמות לכך – אחדות מני רבות.
ראשית מן התנ"ך. שם-העצם הפרטי "קין" נעשה שם-עצם כללי, שהוראתו רוצח, ולא רוצח סתם אלא רוצח אחיו. שם-עצם פרטי כ"אויב" מעשה שם-דבר לאיש מוכה-גורל.
הוא הדין גם בשמות מן המיתולוגיה וההיסטוריה היוונית, כגון הרקולס, שהוא שם-עצם כללי שהוראתו גיבור, או קסנטיפה, האשה שמיררה את חיי סוקרטס, שם כללי המכוון לכל אלה שכמותה. גם מן הספרות האירופית נוכל להזכיר שמות של דמויות שנעשו שם-דבר כ"דון קישוט", או "האמלט".
בספרות הרוסית, בתקופת "תור-הזהב" שלה שבמאה ה-19, מרובים שמות-עצם פרטיים שנעשו כלליים. חלסטאקוב – ה"גיבור" של "רביזור" לגוגול – הוא שם כללי מקובל ברוסיה ל"בלופר".
ספק אם המושג "בלופר" ידוע לאיש הרוסי, אבל ידוע גם ידוע לו השם חלסטאקוב.
"רודין", הרומן של טורגנייב, הקרוי על שם גיבורו הראשי, הוא שם-עצם כללי ברוסיה, שהוראתו בקירוב "האמלט". "פצ'ורין", הגיבור הראשי של "גיבור דורנו" של לרמנטוב, הוא הטיפוס הביירוני הרוסי.
הרוסים המשכילים, בדברם על פלוני שכילי הוא יאמרו שהוא "פלושקין" (אחד מגיבורי "הנפשות המתות "לגוגול). הטיפוס ההאמלטי שכיח ביותר בספרות הרוסית. אבל ב"אובלומוב", גיבור הרומן הידוע של המספר גונצ'ארוב, מוצג האמלט בצורתו הקיצונית. אובלומוב איננו סתם האמלט, סתם רודין. הוא יותר מהם. הללו מלאים כוונות טובות כרימון. הם מרבים לדבר, אבל הם מחוסרי מרץ ההגשמה. ואילו אובלומוב לא די שאינו נוקף אצבע לעשות מאומה, אף הדיבור קשה עליו. המושג "אובלומוב" הוא מושג מיוחד לספרות הרוסית. מושג שאין משלו בספרות אחרת בעולם. אובלומוב הוא העצלן בה"א הידיעה.
השנה מלאו מאה שנה לצאת "אובלומוב" לאור. הופעתו של רומן זה היתה דבר בעיתו. קשה יהיה למצוא דוגמא נוספת של יצירה ספרותית שתהיה לה השפעה חותכת כל-כך על החברה הרוסית.
עברו מאה שנה מאז הופיע רומן זה. ועדיין השפעתו ניכרת ומורגשת בחיים הציבוריים הרוסיים. בספרות הרוסית הופיעו יצירות שערכן האמנותי גדול הרבה מזה של "אובלומוב" ואולם במובן החברתי השפעת "אובלומוב" גדולה אף מזו של "רשימת הצייד" לטורגנייב, ששימש המרץ החיוני לביטול צמיתות האיכרים ברוסיה. דומה שרק ספר מודרני אחד יכול להתחרות עם "אובלומוב" מצד השפעתו החברותית. כוונתנו ל"אוהל הדוד תום" ששימש גורם נכבד כל-כך בביטול העבדות בצפון-אמריקה ובמלחמת-האחים הנוראה.
קהל-הקוראים הרוסי ראה ב"אובלומוב" תיאור שלילי של אדם שאינו עושה. התנאים החומריים איפשרו לו להתקיים מבלי לנקוף אצבע. ובכן: יש לחסל תנאים אלה. יש ליצור תנאים שיכריחו את האובלומובים לשחר לפת-לחם... ונמצא שגונצ'ארוב, ששמרני היה בהלך-נפשו עוד יותר מאשר בהשקפותיו, בחשבון אחרון עשה שירות לאותם שהפילו את המשטר הרוסי הישן. כאן סוד ההצלחה, סוד ההד הגדול לספרו של גונצ'ארוב.
באמצע המאה ה-19 עמדה רוסיה על סף שינויים גדולים. עמדה להיבטל הצמיתות של האיכרים. דומה היה כאילו תסגל רוסיה לעצמה את המשטר הליברלי המערבי. רוסיה נראתה בחינת הוויה סטאטית, אובלומבית, שיש להעבירה לפסים דינאמיים, מערביים, וגונצ'ארוב השמרני נעשה, למרות רצונו, מטיף לשינויים מרחיקי-לכת.
בתרבות הרוסית נוהגים להציג זה לעומת זה צמדי אמנים-יוצרים הנימנים על דור אחד. מכאן פושקין הרנסנסאי, לרמונטוב הביירוניסטן, מחפש-אלוה הוא פושקין , המתאר את האדם "בצלם אלוקים", לעומת גוגול, המתאר אותו כ"טיפה סרוחה". מרז'קובסקי העמיד זה לעומת זה את דוסטוייבסקי הדיוניסי, לעומת לב טולסטוי האפולוני.
אבל נדמה לנו שאין בסיפור הרוסי ניגודים גדולים כניגודים שבין דוסטוייבסקי הסובייקטיבי, הדינאמי, שכולו תנועה, חוסר-מנוחה, "אש אוכלת", לעומת גונצ'ארוב האובייקטיבי, הסטאטי, העשוי כנציב קרח. דוסטוייבסקי "האיכפתי" לעומת גונצ'ארוב ה"לא-איכפתי" הגדול בספרות הרוסית. ובשום יצירה אחרת מיצירותיו לא באו תכונות אלו של גונצ'ארוב על ביטוין כדרך שבאו במפורסמת שבהן, ב"אובלומוב".
שמה של חברת הסניקרס הידועה ASICS הוא ראשי תיבות של המשפט הלטיני...
השבמחקהשם של חברת נעלי ההתעמלות ASICS הוא בעצם ראשי התיבות של המשפט הלטיני: Anime Sano in Corpere Sana...
השבמחקאלא מה?! העצלנות היא שם המשחק.
השבמחק