tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post1982415407013321426..comments2024-03-28T17:19:52.665+02:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): יוסף כהן - הנץ היהודי ממלטהדוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger4125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-76361858343103428092013-04-11T21:43:36.120+03:002013-04-11T21:43:36.120+03:00האם יש קשר לרבה הראשי של מלטה בימינו?
"אדמור ...האם יש קשר לרבה הראשי של מלטה בימינו?<br />"אדמור הכהן"<br />http://www.timesofmalta.com/articles/view/20110907/local/-Malta-is-not-yet-multicultural-enough-.383613בנימין מפתח תקווהhttps://www.blogger.com/profile/00442655771312626223noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-37104578951464355262012-01-04T15:24:31.369+02:002012-01-04T15:24:31.369+02:00תודה לפיני צור ולנעמי שהגיבו.אוסיף רק כי המכתב שאו...תודה לפיני צור ולנעמי שהגיבו.אוסיף רק כי המכתב שאותו מצטט פיני אודות השבוי ממלטה, שצילומו מונח לפני, הינו חלק מקובץ איגרות מירושלים בכתב יד (כ"י ירושלים 61*8). חלקן הגדול פורסם במקומות שונים (כ- 180 מתוכן ההדירה מינה רוזן בספרה 'הקהילה היהודית בירושלים במאה הי"ז' משנת תשמ"ה).<br />באשר למחזהו של כריסטופר מרלו - השם המדויק הוא 'היהודי ממלטה', ואילו ספרו של ססיל רות עוסק ביהודי מלטה (ברבים).<br />רות למדןרות למדןnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-72062414854796919972012-01-03T14:39:06.754+02:002012-01-03T14:39:06.754+02:00סופג אני בהנאה עונ"שו של זה ומדרך הטבע נתקלתי...סופג אני בהנאה עונ"שו של זה ומדרך הטבע נתקלתי ברשימתה המעניינת של ד"ר רות למדן הנוגעת לשבויי מלטה היהודים.<br />במסגרת עיסוקי כמורה דרך בארץ ובחו"ל, הדרכתי גם במלטה. תולדותיה מרתקות, קישורה לארץ ישראל נהיר לחלוטין ופרק השבויים היהודיים, מעורר עניין רב. כדי להמחיש הן את מר גורלם והן את שיטות הפדיון אני נוהג להביא כדוגמא את אחד מהמכתבים הרבים הנוגעים לעניין. <br />מכתב זה נמצא ע" פרופ' הרב שמחה אסף בקובץ מכתבים "בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים" מהמחצית הראשונה של המאה ה- 17 ופורסם על ידו במאמר מענין, עם מכתבים נוספים בכתב העת "ציון" תרפ"ז, ספר שני, ע' 72.<br />לא למותר לציין, כי קובץ מכתבים נוסף הנוגע לענין זה ובהמשך למאמרו של פרופ' הרב שמחה אסף, ובצירוף ניתוח מעניין, פורסם ע"י ההסטוריון בצלאל רות בכתב עת זה ספר שלישי, תרפ"ט ע' 164<br />נדמה, כי המכתב מרחיב מעט את היריעה שרק אפס קצה נזכר ברשימה הנ"ל.<br />"זרע קודש מטע ה' להתפאר, בחורי סגולה, גומלי חסד כולם בהונם בממונם, כולם אהובים, כולם ברורים עושים מאהבה, הנה הנם הקהילות הקדושות שבכל עיר ועיר יחיו עולם לפני אלוהים אמן. ואחריהם כל ישרי לב, גבירים כבירים, פרנסים ממונים ועבודת קודש על כתף ישאו ה' עליהם יחיו אמן ועטרותיהם על ראשם מלמעלה לצבי ולכבוד מרביצי תורה בישראל החכמים השלמים, יאריכו ימים על ממלכתם בהשקט ובבטחה אמן.<br />לשלום אין קץ. אותותינו אלה לדבר בצדקה על אודות המוביל הלזה עני משווע, שנלכד בבור שביו זה כמה שנים באי מלטה, עניו בכבל רגלו במשא כבד. אכן גם שם לא הונח לו ויריצוהו מן הבור ויישבוהו באניות בעניות, בלב ימים כתרוהו, הדריכוהו מנמל לנמל, הקיפוהו בלהות וימי הרעה, במקל וברצועה הכוהו, פצעוהו פצע וחבורה והשיבו את לחמו במשקל ומים במשורה ומרוב בכייתו כהו עיניו מראות,ולא היה יודע איזה הדרך ישכון אור והיו מלעיבים ומלעיגים עליו בני הערלים ורוגמים אותו אבן ובדברים מאוסים ותעלולים משלו בו בחירופין וגידופין ושנשתנו עליו כל סדרי בראשית מכל השבויים אשר היו לפניו, אשר על כן שאר השבויים נכנסו בעובי הערבון לאדונו ושלח אותו פה ביד גוי והוצרכנו לפרוע כך וכך. והנה זה העני בצאתו מעירו יצא לשם נדר לעלות לארץ הצבי ונלכד בשביה, ובעת שיצא לחירות גמר אומר לעלות לארץ הקדושה דרך יבשה לשלם את נדרו ואין כל מאומה בידו, ונוסף על זה היותו איש מטופל והגיעו בנותיו לפרקן והוא לא ידע על איזה מהם יתבע ועל איזה מהם יתחנן בפני כת"ר [כבוד תורתכם], ולכן אליכם המצווה הזאת הכוהנים, בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו להעניקו מיקבי וגורן צדקתכם, ותפתחו לו פתחי נדבה, ותתנו לו מהלכים אל אשר שמה הרוח ללכת, עד אשר ישוב אל עירו ובכח אשר יפנה ישא דגל תהילת מעכ"ת [מעלת כבוד תורתכם] ויברך אתכם, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעינם ומן השמים תתברכו ברווח והצלה כנפשם וכו' "פיני צורnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-19635811383012561222011-12-27T11:44:10.772+02:002011-12-27T11:44:10.772+02:00סיפור מעניין.
בסוגריים אולי ראוי להזכיר ששם הספר...סיפור מעניין. <br /><br />בסוגריים אולי ראוי להזכיר ששם הספר של בצלאל-ססיל רות' הוא שם מחזהו של כריסטופר מרלו מסוף המאה ה16 שבה היהודי ברבאס חורש מזימות מתוך רגשות נקם, מסייע לתורכים לכבוש את האי מידי הנוצרים, ולאחר מכן לנוצרים לשוב ולכבשו מידי התורכים.נעמיnoreply@blogger.com