tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post5326461283290960629..comments2024-03-29T13:46:52.259+03:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): שירי הערש בימי העלייה הראשונה: בכורי, ילדוני העברידוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger12125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-25463013301395940102020-12-06T21:21:18.744+02:002020-12-06T21:21:18.744+02:00בהמיית-לב קראתי את הרשימה על שיר הערש לילד "ה...בהמיית-לב קראתי את הרשימה על שיר הערש לילד "העברי הראשון" איתמר בן אב"י – שגדולה חשיבותו בתחייה העברית, למרות דברי הזלזול שכתב ביאליק ליוסף קלוזנר, בתגובה לפרס שאיתמר-אב"י זכה בו על סיפור אֶרוטי שלו, שפורסם ב"השילוח", וביאליק הטיל ספק בטעמו, בגרותו ותבונתו (ראיתיו לפני שנים בארכיון קלוזנר; מחמת בוטות מופיע תצלום המכתב באתר הספרייה הלאומית וראשו קפוד). אכן היה "הילד העברי הראשון" פשוטו כמשמעו, שהוריו דיברו עמו רק עברית, ואירע שהילד שאל שאלה, שבשביל להשיב הם חשו אל הכרטסת, שלימים הייתה ל"מילון בן-יהודה". וכששמעו חבריו של אליעזר בן-יהודה ב"אגודת חובבי שפת עבר", שמדברים עם הילד רק עברית, הם הזהירו את בן-יהודה, שהתפתחות תבונתו של הילד תיפגע. גם לאיתמר בן-אב"י וגם לנמען המכתב יש חלק בהתפתחות הלשון העברית החדשה, אבל רוחו הרומנטית של בן-ציון-איתמר מעוררת השתאות, וכן גם עמדתו המעוררת כבוד ביחס לטבח הארמנים! ישראל הריבונית "הלאומית" ומנהיגיה הִסְכִּילוּ עֲשׂוֹ כלשון הכתוב (בראשיל לא, כח) ולא השכילו, שתיתכן שואה העשויה לעם זולת עמנו, וזכור לטוב רק יוסי שריד זכרו לברכה, שאחרי איתמר בן-אב"י רק הוא השכיל לכבד את זכר שואת העם הארמני.<br /><br />שיר הערש לילד העברי הראשון אכן כתוב פחות או יותר בהברה האשכנזית, שבעיקרה היא מלעילית, ומאחר שהוא נאמן כתוב במשקל הטוני ומשקל השולט בשירה הרוסית – יאמבוס – הברה בלתי-מוטעמת או "הַשְׁפָּלָה", שנסמן אותה כך: v, ואחריה הברה מוטעמת או "הֲרָמָה", שנסמן כך: -<br />שורות א' וג' עשויות חמישה יאמבים;, כך: v – / v – / v – / v – / v –<br />בשורות ב ו-ד שלושה יאמבים, בתוספת השפלה אחת אחרי, ה"יאמב" השלישי, כדי להוסיף סיום רך או "נשי" למשקל היאמבי הנמרץ, כך: v – / v – / v – v<br />בהתאם להברה האשכנזית בתיבות "בְּכוֹרִי" ו"מִִזְְְמוִֹֹרִי" מוטעמת ההברה האמצעית יאמב+ השפלה או "אמפבראך", וזה נורמלי. אולם בשורה הראשונה, "עִם רַד הַשֶּׁמֶשׁ אוֹתְךָ אָנִימָה" – משקל התיבה "אָנִימָה" מוטעמת ההברה האחרונה, בסוף השורה: – ...מֶשׁ אָ / נִיָמָה (ההברה '...מָה', וכמשפט דקדוק הלשון היה דין להטעים את ההברה שלפני האחרונה (ה-paenultima) '...נִי' , אך זוהי מה שנקראת licentia poetica... <br /><br />לענ"ד воздушный корабль יש לתרגם "ספינת האוויר" ולא "ספינה ערפילית" - הרי בשיר זה חזה לרמונטוב ספינה שטה באוויר, מגיעה לאי שיש בו קבר, ובו קבור קיסר (ברוסית "צאר"!) מת. הקיסר מתעורר משנת המוות, פוקח עיניו, קם, צועד אל הספינה עולה עליה, מנופף בידו לשלום לאי, שאליו גלה – "נקבר"! הקיסר אינו אלא נפוליון בונפרטה, שהוגלה לאי סנט-הלנה. מבשרי הרומנטיקה העריצו את נפוליון - גיתה ובטהובן, וכך גם לרמונטוב, אף על פי שהיה אויבה של רוסיה.<br />ברוסית, קדם לזה ביטוי דומה לדמיון בלתי אפשרי воздушный замок - - "מגדל הפורח באוויר", המוכר לנו משיחת בית-המדרש בתלמוד, בדיון על איש אקסצנטרי בחוג התנאים, אלישע בן אבויה: "אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי [=נשען על הבריח], אמר ליה: שיננא, מאי קא בכית? [אמר לו: שנון שכמוך, למה אתה בוכה?] - אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן [=וכי דבר קטן הוא בעיניך מה שאומר הכתוב על רבותינו] 'איה סופר, איה שקול, איה סופר את המגדלים [ישעיה לג, יח]. איה סופר - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל - שהיו שוקלים קַלִּין וַחֲמוּרֵין שבתורה, איה סופר את המגדלים - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר..." (בבלי חגיגה טו עמ' ב) – רק רש"י, בתמימותו, סבר בפירושו, שמדובר באיזה הלכה בעניין מגדל ריאלי, שפתוח לאוויר, מה דינו לעניין טומאת אהלות, ולא שמדובר בבניין דמיוני, שכבר העסיק את דמיונה של המיתולוגיה היוונית, על פגסוס – הסוס המכונף, הפורח באוויר, ועל איקרוס, האיש הפורח באוויר אל השמש... הרמב"ם, בנוקשות הרציונליזם האריסטוטלי זלזל בצירופיו של "הכוח המדמה" – "ולזה ירכיב זה הכוח מן העניינים אשר השיגם עניינים אשר לא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באוויר" (פירוש המשנה, שמונה פרקים – הקדמה לפירוש מסכת אבות), אבל כבר הגאון ליאנרדו דה וינצ'י רשם וצייר תוכניות לכלי שיט-באוויר, ולא ייפלא אפוא על המשורר לרמונטוב.שלמה צוקרnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-65546718460639528982020-12-05T00:45:10.425+02:002020-12-05T00:45:10.425+02:00לדוגמא הרב אברהם עבר הירשאוויץ, מחבר ספר בית אברהם...לדוגמא הרב אברהם עבר הירשאוויץ, מחבר ספר בית אברהםMPhttps://www.blogger.com/profile/13045561447740201632noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-22091135512603302722020-12-04T21:18:28.851+02:002020-12-04T21:18:28.851+02:00ככל הידוע לי השם 'עבר' כשם פרטי, כבר היה ק...ככל הידוע לי השם 'עבר' כשם פרטי, כבר היה קים לפני הולדת איתמר בן אב"י.Mena Rhttps://www.blogger.com/profile/13564691044969457206noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-27754153512033078862020-12-04T15:56:58.279+02:002020-12-04T15:56:58.279+02:00אם נכנסים דרך יוטיוב זה עובדאם נכנסים דרך יוטיוב זה עובדאלמוניhttps://www.blogger.com/profile/01941165867728141829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-85708495462268831502020-12-04T15:22:49.708+02:002020-12-04T15:22:49.708+02:00אפרופו "עברי" - מסתבר שהשם המקורי שרצה ב...אפרופו "עברי" - מסתבר שהשם המקורי שרצה בן יהודה להעניק לבנו היה 'עבר', אך הדבר לא הסתייע. הנה כך מספר בן אב"י בזכרונותיו (מתוך 'פרוייקט בן יהודה'):<br />אך כאן היתה תקרית קטנה בענין השם לרך הנולד. אם הילד מיועד לשנוי ערכים, יש להבליט את הדבר גם בשמו. וכששאל המוהל את אבי:<br /><br />–…ונקרא שמו בישראל?<br /><br />– עֵבר! – קרא אבי בקול.<br /><br />– איך? איך? מה השם? חזר השואל, כמי ששמיעתו לקתה פתאום.<br /><br />– עֵבר! – הרים אבי את קולו יותר.<br /><br />– מעולם לא שמעתי שם כזה.<br /><br />– אין שם כזה נהוג בקהילותינו.<br /><br />לשוא ניסה אבי להסביר,כי עֵבר הוא “אבי כל בני עבר”, זקן־זקנו של אברהם העברי. הקהל לא נרגע, ראה בשם זה מין פריצת־גדר.<br /><br />דן לב אריnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-71822868001341291472020-12-04T14:42:52.608+02:002020-12-04T14:42:52.608+02:00תודה רבה על הרשימה המעניינת. אני משער ש"סמטת ...תודה רבה על הרשימה המעניינת. אני משער ש"סמטת הסנהדרין" היא שוק עושי הכותנה, הסמוך לכותל המערבי. באותה תקופה יהודים כינו אותו "רחוב החנויות", כ"זיהוי" לאתר שאליו נדדה הסנהדרין לאחר שעזבה את לשכת הגזית. משפחת בן יהודה עצמה התגוררה ברחוב זה. שבת שלוםאיל דודסוןhttps://www.blogger.com/profile/06700205506231102107noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-27072979910397880972020-12-04T14:03:45.622+02:002020-12-04T14:03:45.622+02:00כבר הכותרת עצמה אופיינית ומרגשת. כורכת את האישי, ה...כבר הכותרת עצמה אופיינית ומרגשת. כורכת את האישי, האינטימי וספוג האהבה של "ילדוני" עם היסוד הלאומי של "העברי". אין בכך פלא. המחבר (או המחברת) של שירנו התחנך כנראה על מסורת שירי הערש שחוברו ביידיש במזרח אירופה, שירים בהם הועמסו על מילות האהבה והנוחם של האם המרדימה את תינוקה גם מילות הצער והכאב של יהודי הגולה. הפסיעות הראשונות האלה של שיר הערש העברי במכורתו המתחדשת ממש מרגשות. תודה מקרב לב על פנינה נוספת! yaacov gutermanhttps://www.blogger.com/profile/15727874859889750475noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-36215357202193006852020-12-04T12:51:31.442+02:002020-12-04T12:51:31.442+02:001.נדמה לי, שבשנת 2016 יצא הספר "עם שחר עצמאות...1.נדמה לי, שבשנת 2016 יצא הספר "עם שחר עצמאותנו" במהדורה מוערת ומורחבת תחת השם "החצוף הארצישראלי : פרקים מחייו של הילד העברי הראשון". מומלץ ביותר! <br /><br />2. הסרטון עם הדקלום של השיר הרוסי אינו זמין... יש קישור אחר?רוחהhttps://www.blogger.com/profile/16507202398443229858noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-55519569197029146872020-12-04T09:15:23.408+02:002020-12-04T09:15:23.408+02:00"אַמָא" היה כנויה של חמדה, אחות דבורה, א..."אַמָא" היה כנויה של חמדה, אחות דבורה, אמו-חורגתו של בן-ציון איתמר. זהו, כנראה, עוד סמן המעיד על יחוס שגוי של הטכסט לדבורהאבישי ליוביץ'https://www.blogger.com/profile/09885697281035596009noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-47781770113721375602020-12-04T07:26:52.305+02:002020-12-04T07:26:52.305+02:00נראה לי שיש בשיר עצמו רמז לכך שהוא (או דומה לו) אכ...נראה לי שיש בשיר עצמו רמז לכך שהוא (או דומה לו) אכן הושר לאיתמר בן אב"י בילדותו המוקדמת: המשקל והחריזה של השיר רומזים על כך שהוא חובר והושר במבטא האשכנזי-מלעילי. סביר שבבית בן יהודה אכן דיברו במבטא אשכנזי לפחות עד 1904, כאשר דוד ילין שכנע את חברי 'ועד הלשון העברית', ובהם בן יהודה עצמו, לתמוך במבטא הספרדי. בן אב"י, יליד 1882, היה באותה עת כבר נער. כאשר כתב את זכרונותיו כאיש מבוגר, אולי לא זכר את מילות השיר העברי ששרה לו אמו, אך את נעימת קולה ומבטאה זכר.דן לב אריnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-88855324054133420762020-12-04T07:14:55.360+02:002020-12-04T07:14:55.360+02:00כרגיל, מרתק ומעניין.
שבת שלום
כרגיל, מרתק ומעניין.<br />שבת שלום<br />יעקב וימןhttps://www.blogger.com/profile/08892723347984232772noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-28062695373034222772020-12-04T06:20:43.854+02:002020-12-04T06:20:43.854+02:00רשימה נהדרת. תודה!
מאז ומעולם ריגש אותי הצירוף הצ...רשימה נהדרת. תודה! <br />מאז ומעולם ריגש אותי הצירוף הציוני המיוחד של חוסר ויתור על כמיהה תרבותית, בצד עבודת האדמה (או תעשייה) ופעילות ביטחון הכרחית, שדרשו מאמצים עילאיים. אלה מרכיבי חוסן לאומי בריא ושפוי. <br /><br />צביקהnoreply@blogger.com