tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post7578643066662421249..comments2024-03-28T20:47:28.215+02:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): 'אל תבדו דברים': הדי המאורעות ב'שירה' של עגנוןדוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger25125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-40604204312284294192020-08-11T10:36:11.261+03:002020-08-11T10:36:11.261+03:00לא נתכוונתי שאליטרציה בלבד היא שעמדה לנגד עיניו של...לא נתכוונתי שאליטרציה בלבד היא שעמדה לנגד עיניו של עגנון, ולא באתי אלא להוסיף על דבריך הנכוחים: גם דב בער מבוליחוב וגם אליטרציה. ועכשיו נאמר שגם הדיוויסים הקנדיים בקלחת. ובעקבות המעשה הנורא שארע את סיר דיוויס בירקנטל אין לנו אלא לומר כבני הנביאים, מוות בסיר. דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-11541795450157646032020-08-11T08:23:56.333+03:002020-08-11T08:23:56.333+03:00<2> והיו גם יחסי רעות ואחווה, כמו שסיפר יפה ...<2> והיו גם יחסי רעות ואחווה, כמו שסיפר יפה עמוס עוז, ב"סיפור על אהבה וחושך". היו גם יחסים של אהבה, שהגיעו עד כדי נישואין, כפי יכול לקרות כששתי קבוצות אתניות חיות יחדיו, וכמו שאירע במשפחתו של עגנון עצמו, שבתה של דבורה, אחותו, נישאה לג'וואד נשאשיבי – בן משפחה פלסטינית מפורסמת שתמכה בברית שלום עם היהודים והייתה בסכסוך עם משפחת המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. האין זה עדיף על איבה ושפיכות-דמים הדדית לאין קץ? (מה גם שבמיתוס האבות שלנו יש לכך תקדימים, למשל: "וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית", שמות מו, ב, ועוד) – על כך נתפרסמה רשימה רבת-עניין לפני חמש-עשרה שנה: שירי לב-ארי, "אבא ג'וואד וסבא מוריץ" (הארץ, 7.7.2006). לפי רשימה מרתקת זו, במשך כל חייה עם ג'וואד במזרח ירושלים הערבית-המוסלמית המשיכה אסתר נשאשיבי להדליק נרות שבת ולצום ביום הכיפורים. לדברי הכותבת, גם בתו של עגנון, אמונה ירון, אמרה לה, "שלא אכפת לה להעלות זיכרונות ולהעמיק את ההיכרות עם בני משפחתה הפלשתינאים. היא הכירה את בתה של אסתר, סוהילה, והתרשמה ממנה מאוד" (אגב, בערבית "תסאהל" פירושו סובלנות...).שלמה צוקרnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-78573323016634597442020-08-11T08:23:00.136+03:002020-08-11T08:23:00.136+03:00<1> הרשימה מרתקת ולי האירה נקודות שלא הייתי ...<1> הרשימה מרתקת ולי האירה נקודות שלא הייתי ער להם בקריאה השלמה הראשונה ב"שירה", בשנת 1971 (אחר קטעי הרומן בשנתוני "לוח הארץ"). אין ספק שאמן גדול היה עגנון, והיטיב לעשות כעצת ה"ארס פואטית" של גתה ברקמת העלילה ובעיצוב הדמויות.<br />אלא שדווקא ההשוואה בין הכרוניקות בעיתון לניסוחיהן ברומן חידדה לי את הבנת ראייתו של עגנון את הימים הסוערים שמשתקפים ב"שירה" ואת תפיסתו המוגבלת לגבי המעשים הטרגיים שהתרחשו.<br />עגנון, שרוב ימיו ישב בארץ-ישראל והיה "כשאר אחינו אנשי גאולתנו בני העלייה השנייה", במובן מסוים נשאר, כמו גיבור הרומן "תמול שלשום" שלו יצחק קומר, בעיירה.<br />גם בארץ ישראל מתחלק העולם ליהודים נרדפים ולגויים רודפים.<br />סמט מסביר את הרקע לרומן – שנות המרד הערבי הגדול, 1936–1939.עגנון כתב את "שירה" בשנות החמישים, ועדיין אין לו ולוּ שמץ של פרספקטיבה לגבי הטרגדיה שהתפתחה בארץ ישראל. והרי באותן שנים עצמן ס. יזהר כבר כתב את "חרבת חזעה"!<br />כדוגמה ל"שילוב הפרטי עם הציבורי", כלומר, הבדיון שברומן עם הרקע הריאלי של המקום והזמן, מביא סמט את סיפור לווייתו של מנחם פריוואס, שהוכה על ידי שוטרים אנגלים כשעלה לשאת דברים בשם ארגון ה"ההגנה" ומת מן המכות.<br /><br />סמט מעיר על אותו מעשה, ש"על פי דרכנו נוכל לשער [כלומר, מראש ובלא בדיקה יכולנו לשער], שמדובר במעשה ידוע ועגנון לא הוסיף ולא גרע ממה שאירע באמת'. אבל עגנון שינה גם שינה, במה שהוסיף על הידיעה המקורית, שאותה הביא בתצלום מעיתון הארץ.<br />אכן, לפי ראייתו של עגנון ממשיך גם פה, בארץ-ישראל, המצב הנואש, שיהודים חסרי-אונים נרדפים ונהרגים בידי "גויים" מתוך שנאה גרידא, וגם סמט בפרשנותו אינו מבחין ומזהה את הכרוניקות בעיתון אחת לאחת, ובמשתמע נמצא כמאשר, שאין הבדל והכול אחד – אנגלי או ערבי, היינו הך – רק "גוי", ומסתבר שגם המניע אחד – אנטישמיות מושרשת. ואילו עיתון "הארץ", אף בשעת האירוע, דווקא ידע לפרט את כל גוני הציבור, ואף ציין ללא כל הערה, שגם מטעם השלטון הבריטי השתתף נציג בלוויה. <br />עגנון יכול היה לדעת כבר בשעת כתיבה על חיסול אכזרי בתקופת המאבק לעצמאות, לאויבים גם לאחים-יריבים פוליטיים לגבי הדרך, ואף אחים שרק נחשדו בבגידה (המעוניין יקרא את הספר המדמם מאת נחמן בן-יהודה, Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, State University of New York Press, Albany 1993 ). וכמי שבעצמו הגיע לחופי הארץ בספינת מעפילים, נתפס על ידי הצבא הבריטי וגורש לקפריסין, אני מודה לאל שהיו אלו הבריטים ולא צבא אחר, אף על פי שהיה זה מיד לאחר "אקסודוס", וכיון שראו הללו שאין התקוממות אלימה, מיהרו להצניע את האלות.<br />עגנון, רחוק היה מראייתם של אינטלקטואלים וסופרים אחרים כמו גם פעילים ציוניים בארץ-ישראל מאז תחילת המאה ה-20 ובימיו, ציונים לוהטים כולם. הוא לא ראה את המורכבות הטרגית של הסכסוך הלאומי בארץ ישראל, כפי שראו אותו יצחק אפשטיין, שעלה לארץ-ישראל בשנת 1896, עבד את אדמתה ולימד עברית, או רעיו ומיודעיו כמו גרשם שלום, שלמה זלמן שוקן ורבי בנימין, או כארנסט סימון, ארתור רופין, הנרייטה סולד, הסופר משה סמילנסקי ואחרים.<br />גם לא כל הציבור הערבי בארץ ישראל היה מאוחד באיבתו ליהודים ולציונים. היו משפחות שוחרות שלום והסכמה, כגון משפחות נשאשיבי ודג'אני.<br />סמט גם שם את לבו לאזכור משפחת דג'אני ב"שירה", אך מה היה כל שבחו של המת חסן צדקי דג'אני, שהיה לעגנון לומר בפי אחת הדמויות השוליות:<br />חבל עליו שנהרג, אמר אחד מנוסעי האוטובוס, גוי טוב היה. במוצאי פסח שעבר מיד אחר ההבדלה שלח לי פת חמה ...<br />(המשך בתגובה הבאה)שלמה צוקרnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-11182028535657401402020-08-10T20:36:02.182+03:002020-08-10T20:36:02.182+03:00קושט דברי אמת, דוב.
מכל מקום, במקרהו של עגנון קשה...קושט דברי אמת, דוב. <br />מכל מקום, במקרהו של עגנון קשה לדמיין שבחירתו בשמות היא ענין של אליטרציה בלבד , אם כי זאת נשארת כמובן אפשרות סבירה. <br />אודה ואדוודה שתעלומת הבחירה בשם "דייויס" סיקרנה ומסקרנת אותי מאוד. לאחר ששקלתי וטרתי (וגם תרתי) דומני שהמפתח לתעלומה מצוי בתואר האבירות הבריטי "סיר" שעגנון הצמיד לגיבורו. האם היה במציאות אביר בריטי יהודי ששמו סיר דייויס (חשוב בהקשר זה להדגיש שהבריטים פונים אל בעלי תואר זה בתואר ובשם הפרטי אבל רעיותיהם מכונות בשם המשפחה דווקא, כשמקדימים לו את התואר "ליידי")? ובכן מתברר מחיפושי עד כה, שהיהודי הקנדי הראשון שהוענק לו תואר אבירות היה איש העסקים (עשה את הונו בעיסקי טאבאק כשעיסוק זה עוד לא היה מוקצה מחמת מיאוס) והפילאנטרופ היהודי קנדי- סיר מורטימר דייויס (1866-1928) שנעשה לאביר ב-1917 ואבירות זו עשתה לא מעט רעש בעולם היהודי. <br />רעייתו של סיר מורטימר היתה לא אחרת מאשר הנרייטה מארי מאייר (1872 -1963) שנודעה יותר בתואר "ליידי דייויס".היא היתה פילנטרופית יהודייה-קנדית ילידת ארה"ב ששמה מן הסתם מוכר לכל באי הספריה הלאומית בגבעת רם השוכנת כבוד בבנין הקרוי על שמה (ולכל הסטודנטים בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בחיפה שגם היא שוכנת בבנין הקרוי על שמה ולתלמידי תיכון "עמל" בנאות אפקה בת"א ובקרית יובל בי-ם). האם משם משפחתו של סיר מורטימר דייויס שאב עגנון את שמו הפרטי של סיר דייויס בירקנטאל? עגנון הרי היה בקיא בכל נבכי הפוליטיקה היהודית העולמית וכל רז לא היה אניס ליה. <br />בין אם כן ובין אם לא - תיק"ו. Cyril Chilsonhttps://www.bfriars.ox.ac.uk/people/mr-cyril-chilson/noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-70544104559303300342020-08-10T17:44:28.696+03:002020-08-10T17:44:28.696+03:00דב סמט, יישר כוח גדול על רשימתך הנפלאה.דב סמט, יישר כוח גדול על רשימתך הנפלאה.יאירhttps://www.blogger.com/profile/14273103464619899278noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-63501435231097498042020-08-10T12:24:29.579+03:002020-08-10T12:24:29.579+03:00הקביעה שהלוויה המדוברת היא זו של אבינועם ילין איננ...הקביעה שהלוויה המדוברת היא זו של אבינועם ילין איננה פותרת שום בעיה כרונולוגית. שהרי "לפני שלוש ארבע שנים ראה אותה מנפרד פעם ראשונה" בלוויה. זו נערכה ב-22 באוקטובר 1937. אם כך עלילת הסיפור מתרחשת בשנים 1940-1941, הרבה אחרי תקופת המאורעות. דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-92028804492275211412020-08-10T10:29:04.293+03:002020-08-10T10:29:04.293+03:00אכן ציינתי שאפשר שעגנון מערב כאן שתי הלוויות באחת....אכן ציינתי שאפשר שעגנון מערב כאן שתי הלוויות באחת. <br /><br />אמנם אבינועם ילין היה בנו של דוד ילין ונכדו (מצד אמו) של יחיאל מיכל פינס. אבל עם כל חשיבותם ספק אם בעיני עגנון הם "גדולים" כמו האדמורים ביחוסו של מנחם פריבס. גם ראינו שעתון 'הצפה' קרא לאמו של פריבס 'בת גדולים'. <br /><br />ושנית והוא עיקר. אבינעם ילין היה במותו נשוי ובן ל"ז שנים. אי אפשר לקרוא לו בחור בשום פנים ואופן. ודאי לא בלשונו של עגנון. <br /><br />לבסוף, בהלוויה של ילין השתתפו אלפי אנשים, אבל אין היא מוצגת בעתונות התקופה כיוצאת דופן בגודלה. זאת בניגוד ללוייתו של מנחם פריבס שהעתונות יוצאת מגדרה לתארה כלוויה גדולה. עגנון מציין ש"נתקבצה כל העיר ללוותו לבית עולמו". כזו היתה הלוויה של פריבס אבל לא של ילין. הראיתי גם ש'אבל כבד' בלשונו של עגנון מצוי בעתונות התקופה לתאור הלוויה של פריבס.<br /><br />הכרונולוגיה איננה שקול של ממש, שהרי 'שירה' הוא רומן בדיוני ולא ספר היסטוריה. דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-16143191980468076562020-08-10T07:31:40.017+03:002020-08-10T07:31:40.017+03:00כמה וכמה פעמים שמעתי מפי רפי וייזר ז"ל קביעה ...כמה וכמה פעמים שמעתי מפי רפי וייזר ז"ל קביעה חד משמעית שההלוויה שבפתח הסיפור היא הלווייתו של אבינעם ילין, שללא ספק ענה על ההגדרה "בחור בן גדולים" והלווייתו היתה אחת מהגדולות בירושלים. גם המועד שלה מתאים יותר לכרונולוגיה של הסיפורחזי עמיאורhttps://www.blogger.com/profile/00906800780292814674noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-89328010197220738652020-08-09T11:40:50.970+03:002020-08-09T11:40:50.970+03:00כדבריך, סיריל.
את הספר "דברי בינה" אפשר...כדבריך, סיריל.<br /><br />את הספר "דברי בינה" אפשר למצוא באתר של HebrewBooks.<br /><br />אפשר לתהות מה ראה עגנון לכנות בשם "סיר דיוויס בירקנטל" דמות שנצטרפה מדמויותיהם של "לוי לואיס ביליג" ו"ג'יימס לסלי סטרקי". ולולי דמיסתפינא הייתי אומר שצלצולם של העיצורים גורם. הסמ"ך התוססת בכל השמות, והוו"ו של "לוי" ו"דיוויס" ועיצורי הבי"ת והלמ"ד וצרוף הרי"ש והקו"ף. כל אלה עשויים להיות מקריים בלבד אבל ההסתברות לכך נמוכה ביותר וחזקה על עגנון שלא יכול היה שלא להבחין בכך. דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-48266582427704964882020-08-09T11:38:36.714+03:002020-08-09T11:38:36.714+03:00רק עכשיו, מפני חטאי, נחשפתי לרשימתו המדהימה של דב ...רק עכשיו, מפני חטאי, נחשפתי לרשימתו המדהימה של דב סמט, ואין לי אלא להגדירה במילה אחת: מדהים. ידע והבנה שקשה לצפות כמותם אצל מי שהעיסוק בספרות אינו לחם חוקו ושמכמני הספרות אינם עיסוקו הראשון והבכיר. יישר כוח.קורצ'אקhttps://www.blogger.com/profile/00203196091665926863noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-19032836098882567492020-08-09T10:13:21.523+03:002020-08-09T10:13:21.523+03:00את תמונתו של ארנולד בקלין (1827 –1901)"האמן ו...את תמונתו של ארנולד בקלין (1827 –1901)"האמן ומלאך המוות"<br />Arnold Böcklin, Self-Portrait with Death as a Fiddler, 1872, Public Domain, Alte Nationalgalerie, Berlin, Germany ניתן לראות בקישורית https://www.ny-artnews.com/single-post/2020/04/17/%E2%80%98The-Isle-Of-The-Dead%E2%80%99-%E2%80%98The-Plague%E2%80%99-Of-2020--Our-Reflection-In-B%C3%B6cklins-Work<br />Arnonhttps://www.blogger.com/profile/15107207539365704892noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-54824909682476260072020-08-09T01:52:30.110+03:002020-08-09T01:52:30.110+03:00דמותו של דייויס בירקנטאל היא ללא ספק אחת האניגמטיו...דמותו של דייויס בירקנטאל היא ללא ספק אחת האניגמטיות שבדמויות "שירה". דומה שאת ההשראה לשם המשפחה "בירקנטאל" קיבל עגנון, יליד בוצ'ץ' שבגליציה המזרחית מדוב בער בירקנטאל, בעל "זיכרונות דוב בער מבוליחוב", אוטוביוגרפיה של סוחר <br /> גליצאי מצליח ומשכיל (1723-1805) שהיה בין השאר פוליגלוט. ספרו נכתב במקורו בעברית וחשוב לציין שהבעל מחבר היה בין השאר מתורגמן לעברית בוויכוח קמיינץ המפורסם נגד יעקב פראנק וסיעתו. לאחר סיפוח גליציה לאוסטריה בחלוקתה ה-3 של ממלכת פולין, נדרשו כל היהודים שעברו לחסות בצל הקיר"ה לאמץ לעצמם שמות משפחה ודב בר איש בולחוב בחר בשם "בירקנטאל" שפירושו בגרמנית ,"עמק עצי הליבנה". יערות ליבנה אופיינים לנופה של גליציה אלא שמסתבר כי לא רק בשל כך בחר בו עגנון לתת את שמו לגיבורו. דוב בער בירקנטאל היה גם מחברו של "דברי בינה", ספר פולמוסי אנטי נוצרי חריף שבחריפים שלא פורסם בימי חייו כנראה מפחד הצנזורה האוסטרית.עגנון הביבליופיל המובהק הכיר ללא ספק ספר זה וככל הנראה נטל את מחברו הפולמוסן האנטי נוצרי, הפך את היוצרות ועשה ממנו - באופן גליצאי מובהק - "חוקר אלילות". Cyril Chilsonhttps://www.bfriars.ox.ac.uk/people/mr-cyril-chilson/noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-87463016119280362682020-08-08T21:47:51.380+03:002020-08-08T21:47:51.380+03:00תודה על ההערה המעניינת.
אני סבור שיש שני טעמים ט...תודה על ההערה המעניינת. <br /><br />אני סבור שיש שני טעמים טובים לראות בבית החולים את 'בקור חולים' ולא את 'בית החולים סדובסקי'. הראשון הוא מה שנכתב בגוף המאמר. מפגשו הראשון של הרבסט עם שירה הוא ביציאתה מבית החולים כאשר הוא ממתין ללוויה. כפי שהעליתי, הלוויה היא לוויתו של מנחם פריבס שיצאה מבית החולים 'בקור חולים'. <br /><br />טעם נוסף: כאשר חלה פרופסור בכלם הביאוהו לבית החולים שבו משרתת שירה (עמ' 375 ואילך). בית החולים סדובסקי שימש בראש ובראשונה בית יולדות. אמנם בימי המאורעות שימש גם כבית חולים חרום, אבל סביר להניח שאדם מכובד כפרופסור בכלם מובא לבית חולים מכובד כמעלתו, היינו 'ביקור חולים' שאיננו רק סניף לבית יולדות. <br />אשמח לשמוע אם יש ראיות נוספות לכאן או לכאן. <br />דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-81618141304146773992020-08-08T17:55:22.358+03:002020-08-08T17:55:22.358+03:00נפלאנפלאעזרא נשריhttps://www.blogger.com/profile/02911900522986504272noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-23126516097300302072020-08-08T17:06:54.475+03:002020-08-08T17:06:54.475+03:00תודה, רוחמה, שאת מזכירה את התמונות של בקלין, של בר...תודה, רוחמה, שאת מזכירה את התמונות של בקלין, של ברויגל ושל רמברנדט הנוכחות ב"שירה" ואני שילבתי אותן ופרשתי את משמעות השילוב שלהן ברומן. הדברים התפרסמו לראשונה בכתב העת אלפיים (גליון מספר 6) ואחר כך, באופן שלם יותר, בספרי "אהבות לא מאושרות" שיצא בהוצאת עם עובד בסדרת אפקים. תודה לדב סמט על המאמר הקושר בין אירועי התקופה לעלילת הרומן "שירה" שעיקרה של המשולש הארוטי מנפרד הרבסט, אשתו הנרייאטה ואהובתו האחות שירה.ניצה בן-דבhttps://www.blogger.com/profile/02238214465333772223noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-65070958959381356322020-08-08T16:54:58.074+03:002020-08-08T16:54:58.074+03:00לעניות דעתי, בית היולדות הנזכר בפרק הראשון של שירה...לעניות דעתי, בית היולדות הנזכר בפרק הראשון של שירה, הוא בית היולדות של ד"ר סדובסקי ברח' הלל, ממול לסמינר ליפשיץ. מכאן הדרך קרובה לחדרה של שירה בבית התליין שבמגרש האריס, היום ברח' נרקיס.אברהם שמחהnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-49542233841251381172020-08-08T13:18:26.747+03:002020-08-08T13:18:26.747+03:00פרופ' ניצה בן דב זיהתה בכתב עת אלפיים 6, את הצ...פרופ' ניצה בן דב זיהתה בכתב עת אלפיים 6, את הציורים וכתבה על כך בהרחבה.<br />היום - שבת 8.8. יח' חל יום הולדתו של עגנון - ובאוגוסט 1930- מציינים 90 שנה<br />לביקורו של עגנון בבוצא'ץ'- שאודותיו תיאר, גם כן עם לא מעט דמיון את העיר ב"אורח נטה ללון"רוחמה אלבגhttps://www.blogger.com/profile/05710657208823449465noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-87828330011408241322020-08-07T16:57:12.235+03:002020-08-07T16:57:12.235+03:00תודה על ההפניה. הסיפור של האחים טראובה דווקא מופיע...תודה על ההפניה. הסיפור של האחים טראובה דווקא מופיע ב'שירה'. סיפור מיוחד במינו על שני אחים שעלו מגרמניה ואחד מהם התנצר 22 יום לפני שנרצח יחד עם אחיו בדרכם מהר הצופים לעיר. עגנון עשה בסיפור כבתוך שלו והפך אותו לסאגה גדולה וקצת פנטסטית. <br />מעניין לראות מה כתב על כך 'הירדן', שעורכו הראשון היה בן ציון נתניהו. 'הירדן' התגולל על 'דבר' ששגה בדיווח הראשון שלו על הירצחם של האחים וטען שהדבר נעשה בכוונה כדי להעלים את "כל הטרגדיה שב"עלית הנוער" מגרמניה, המתנהלת ע"י הסוכנות - "לשם מילוי קופותיהם של קיבוצי השמאל". השנה 1938. לא הרבה השתנה ברטוריקה מאז...<br />http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=YARDEN%2F1938%2F04%2F01&id=Ar00203&sk=C146EF0E דב סמטnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-46545196415829013722020-08-07T15:06:51.619+03:002020-08-07T15:06:51.619+03:00התמונה שאבי גרשום שוקן כתב שאינה קיימת בעולם אינה ...התמונה שאבי גרשום שוקן כתב שאינה קיימת בעולם אינה תמונתו של ברויגל אלא מדובר בתמונתו של ארנולד בקלין: "האמן ומלאך המוות"שנמצאת ב-Neue Nazional Gallerie בברלין. שוקן שנפטר ב-1990 לא זכה לראותה. אני ראיתיה שם לצד עוד תמונה של ארנולד בקלין:"הצייר ואשתו" בה הצייר ואשתו מאד דומים לעגנון ואסתרליין בנעוריהם. על תמונת בקלין סיפרתי בזמנו לחייים באר ואחר כך נכתב על כך מאמר בעיתון 2000 של עם עובד בצירוף רפרודוקציה של התמונה. את תמונת :"האמן ואשתו" הדפסתי על עטיפת הספר "מכתבים לאסתרליין" במהדורתו האחרונה. עגנון שילב קטעי עיתונות לא מעטים גם בתמול שלשום ועל כד אולי נזכה יום אחד להוציא את ספרו של פרופ' אברהם הולץ בסדרת ספריו "מראות ומקורות" שחלקה הראשון על הכנסת כלה יצא לאור לפני שנים.רחלי אידלמןhttps://www.blogger.com/profile/02551775872602496844noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-41750118517914298732020-08-07T12:29:20.176+03:002020-08-07T12:29:20.176+03:00תודה על רשימה מרתקת. עגנון (כמו סופרים רבים אחרים)...תודה על רשימה מרתקת. עגנון (כמו סופרים רבים אחרים) עשה שמוש רב בסיפורים 'אמיתיים' ששילב בסיפוריו - בין אלה המתרחשים בארץ ישראל או בח"ל. כמעט כל מי שנפגש לראשונה עם עגנון מספר על נטייתו של האחרון לחקור את בן שיחו לפרטי-פרטים: על משפחתו, מקום מוצאו, אירועים וטיפוסי אדם שונים שהכיר וכו' - חומרים שלעתים שימשו אותו לאחר מכן בסיפוריו. <br />לעניין שילוב 'המאורעות' בסיפורי עגנון, וב"שירה" בפרט, ראו גם רשימתו של חיים באר ב"הארץ", על הצעתו של שוקן (שלא נענתה) לעגנון לשלב בסיפוריו את פרשת רצח האחים טראובה: <br />https://www.google.com/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/news/education/1.1177242דן לב אריnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-41366360469909273672020-08-07T12:20:26.001+03:002020-08-07T12:20:26.001+03:00עמוק מני עמוק ורחב מני רחב....עמוק מני עמוק ורחב מני רחב....המתפעלnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-80968127201407629282020-08-07T11:54:53.772+03:002020-08-07T11:54:53.772+03:00ניתוח יפהפה! מעלה רובד מרובדי הכתיבה העגנונית.
מוס...ניתוח יפהפה! מעלה רובד מרובדי הכתיבה העגנונית.<br />מוסבר ומאויר. חלק כקטיפה.<br />🙂Mena Rhttps://www.blogger.com/profile/13564691044969457206noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-46806341411200129392020-08-07T11:18:58.511+03:002020-08-07T11:18:58.511+03:00תודה העל הכתיבה המרתקת הנותנת מומד נוסף להבנת העגנ...תודה העל הכתיבה המרתקת הנותנת מומד נוסף להבנת העגנוניות<br />עיסוקו של הכותב בתורת המשחקים יכול להיה להוציא מעגנון סיפור נוסף..Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/03635545128594530943noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-24533132683127570442020-08-07T11:18:43.954+03:002020-08-07T11:18:43.954+03:00נהדר ומכמיר לב:
איך זורמים הרעיונות, המאורעות והא...נהדר ומכמיר לב:<br />איך זורמים הרעיונות, המאורעות והאסוציאציות מתוך דפי המקורות העיתיים שעל שולחן היוצר אל היצירה הנפלאה ומשם אל הלבבות שלנו.<br />ישראל שֶׁקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-51196686400699696332020-08-07T11:09:08.081+03:002020-08-07T11:09:08.081+03:00מעניין איך עגנון היה מתאר את החסידים שמרבים שמחתם ...מעניין איך עגנון היה מתאר את החסידים שמרבים שמחתם ומקפצים ומרקדים סביב רבם והמאסקע נושרת מעל פניהם , בעת האפידעמיע העולמית.בחורינו עם המונדירים( מדים) לא אזרו אומץ להפר את אותה שמחה מרובה.Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/15134260692221594537noreply@blogger.com