tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post7658382022127374215..comments2024-03-29T15:24:31.128+03:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): הצופים והצופות: זיכרונות פרטיים על שירה בציבורדוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger18125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-69759626562101604082019-04-13T23:05:05.280+03:002019-04-13T23:05:05.280+03:00אהבתי.
אהבתי.<br />הילה שיhttps://www.blogger.com/profile/06106876308435906255noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-58877941915068361352019-04-12T20:00:55.421+03:002019-04-12T20:00:55.421+03:00איך אפשר להפוך נושא כל כך חשוב למסה משעממת? אולי ה...איך אפשר להפוך נושא כל כך חשוב למסה משעממת? אולי היה כך בצופי ירושלים אבל לא בכל מקום, וגם משחקי הכוח הקשורים לשירה די זרים לי, וגם אני בוגרת הצופיםAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-76194144675837749392019-04-12T19:41:38.972+03:002019-04-12T19:41:38.972+03:00להלן קישור לאירוע ""קבלת שנת" בצוות...להלן קישור לאירוע ""קבלת שנת" בצוותא ת"א שנערך לאחרונה לכבוד ד"ר נתן שחר לרגל הוצאת הספר המדובר.<br />אירוע קצת ארוך, אנכרוניסטי במידה אבל ההחלט מעורר רגשות נושנים ויפים ושווה צפייה.<br />https://www.youtube.com/watch?v=4XA88LTcxZkAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-58850644246401229682019-04-12T18:32:12.373+03:002019-04-12T18:32:12.373+03:00יפה כתבת!!יפה כתבת!!עיריתhttps://www.blogger.com/profile/18078706708021891028noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-231603519439114222019-04-12T16:07:28.278+03:002019-04-12T16:07:28.278+03:00וכמובן לא לשכוח את "בערבות הנגב התאבד גמל&quo...וכמובן לא לשכוח את "בערבות הנגב התאבד גמל" מסרטו הבלתי נשכח של אבי נשר "דזינגוף 99" (ולא. לא בגלל השורה הזאת הוא בלתי נשכח...)זכרוניnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-57189684984197634972019-04-12T14:42:38.355+03:002019-04-12T14:42:38.355+03:00אני גדלתי ברחובות. לא בתנועה המאוחדת, לא בשומר הצע...אני גדלתי ברחובות. לא בתנועה המאוחדת, לא בשומר הצעיר ולא בצופים. מכיתה ג' ועד הצבא הייתי חבר תנועת המכבי הצעיר ברחובות ואחרי הצבא ריכזתי את סניף רמת חן (בשכר).כבאתי ללמוד בכדורי וכולם שם היו מהתנועות החלוציות, נאלצתי להסתיר זמן רב את היותי חבר בתנועת נוער בורגנית. חברי למכבי הצעיר שיצאו ללמוד חקלאות עשו זאת בבית הספר החקלאי בפרדס חנה שהיה שייך אז להתאחדות האיכרים (הבורגנים). במכבי הצעיר כמובן שרקדנו במעגל בן לוקח בת ומעט הורה אבל שרנו את שירי התקופה. למרות היותנו תנועת נוער "בורגנית" כך קראו לנו חברי התנועות החלוציות,היום היו קוראים לנו ימניים ולהם תנועות שמאל, שרנו בחדווה רבה את שירי להקת הנחל, יא משלטי, כיתה אלמונית, תותחים במקום גרביים, כרמלית, הורה נחל, מול הר סיני וכד'. שרנו שירים שנחשבו אז סלוניים כמו ערבה ערבה, סימונה מדימונה, הורה ממטרה וכאשר ירד הערב עברנו לשירי רועים ודבקה, "ידע שור קונהו" ומשה הכה על סלע, לך לך למדבר, ודומיהם עד שפרצו לחיינו הדודאים ושרנו את שיריהם. במכבי הצעיר ברחובות היה "ערב שישי" התכנסות כל הבוגרים בשישי בערב אחרי ארוחת השבת בבית ורוב הערב היה עובר בשירה ובסופו בריקודים מידי פעם קבוצה מסוימת לפי התור גם הביאה לערב הנפלא הזה תוכן שיכול היה לכלול גם מערכונים קצרים ופרקי קריאה. מדריך הקבוצה של קבוצת הגיל שלנו שנקראה קבוצת מצדה היה יוצא מחתרת האצל וחניך ביתר בעברו ולכן הוא לימד אותנו את שירי ביתר מתל חי ועד דם המכבים. אך היו ימים והיו שירים. מיקי כהןhttps://www.blogger.com/profile/11085997455424060313noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-2166220439433128412019-04-12T14:31:05.195+03:002019-04-12T14:31:05.195+03:00קלעת במאת האחוזים בתארוך הנכון של התקופה ההיא, אין...קלעת במאת האחוזים בתארוך הנכון של התקופה ההיא, אין חי מה להוסיף מלבד הערה קטנטנה, המערה המטפטפת לא נמצאה בעמק המצלבה ולא במקום של מוזיאון ישראל אלא במקום שהוא היום הכניסה הראשית של האוניברסיטה בגבעת רם. במקום שבו בנוי מוזיאון ישראל היתה שכונת נוה שאנן הישנה שנהרסה כליל בזמן בנית המוזיאון. בשכונה הזאת שכנה גם הקומונה של השומר הצעיר בירושלים בשנות ה חמישים למאה העשריםאוריnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-1365689265296389522019-04-12T12:34:52.629+03:002019-04-12T12:34:52.629+03:00זיכרונות שלי על שירים וריקודים בתנועת "הנוער ...זיכרונות שלי על שירים וריקודים בתנועת "הנוער העובד" קן בורוכוב (קטעים נדפסו בספרו של נתן שחר).<br />יום שישי לפנות ערב. אני לובשת חולצה קצרת שרוולים וחצאית קפלים כחולה, גורבת גרביים קצרים ונעלים שטוחות. לפתע נשמעת שריקה מן הרחוב, מנגינת "בערבות הנגב" המוכרת לי כל-כך. אני רצה למרפסת וקוראת מן הקומה השלישית לעבר טַכְּסִי חברי, שעומד למטה: "אני כבר יורדת!"<br />"קחי סוודר!" אומרת אימא. "אל תחזרי מאוחר!" אומר אבא. אבל אני לא מקשיבה, "טסה" במדרגות למטה ומצטרפת לטכסי. טכסי, כרגיל בימי שישי, בחולצה לבנה, מכופתרת ושרווליה מקופלים עד מעבר למרפק. המכנסיים – מכנסי "אתא" שחורים; (בליל שבת זה מותר. בשאר הימים לובשים כחולים).<br />אנחנו הולכים כמה מטרים ומגיעים לכיכר נוגה, בהצטלבות הרחובות וייצמן וכצנלסון בגבעתיים. שם, ליד הקולנוע, יושבים כמה חבר'ה על הברזלים, שמפרידים בין הכביש למדרכה. השיער שלהם מרוח בברילנטין, הם לובשים מכנסיים צרים וחולצות מבריקות, והם נועלים נעלי "שפיץ". לחלק מהם צמוד טרנזיסטור לאוזן, וממנו בוקע שיר של אלוויס פרסלי האמריקאי או של יריבו הבריטי קליף ריצ'רד. <br />"סלוניים", אנחנו מכנים אותם בבוז. אנחנו יודעים שעוד מעט הם ילכו למסיבה באחד הבתים וירקדו עם נערותיהן טנגו, פסדובלה או, רחמנא ליצלן, slow צמוד בחושך. גם הנערות שלהן חסרות ערכים כמוהם – לובשות חצאיות קלוש מתנפנפות, חולצות בעלות מחשופים, גורבות גרבי ניילון ונועלות נעלי עקב! <br />מישהו מהיושבים על הברזלים שורק לנו, לזוג שעובר על פניהם, אבל אנחנו מתעלמים מהשריקה ולא מפנים ראש. אנחנו ממשיכים ללכת ברחוב כצנלסון. למעלה, בסוף העלייה, אנחנו פונים שמאלה לרחוב קטן וחשוך, והנה הגענו אל "קן בורכוב". <br />כל החבר'ה כבר כאן, יושבים על גדר האבן הנמוכה לפני הבניין. אחרי מפגש צוהל אנו יורדים במדרגות בצד הבניין ונכנסים אל החדר של הקבוצה שלנו. מתיישבים על ספסלי העץ הצמודים לקירות. צבי שולף את האקורדיון האדום מנרתיקו, אביב לוקח את הטנבור, (שהחליף את תוף הפח עליו תופף עד לא מזמן). מישהי מדליקה נרות שבת, אני מחללת בחליל את "ירדה השבת על בקעת גינוסר" ואז – אז מתחילה השירה.<br />מה שרים? לפי נושאים. בערב שבת מתחילים, כמובן, בשירי שבת: "הללויה, הללויה בצלצלי שמע", "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים" ועוד... ממשיכים בשיר רעות ואהבה: "לאור חיוכך", "טעם המן", "טיול לילי" ולפעמים שירי רועים: "איל, איל בן קרניים", "רועה ורועה". ולפעמים שירי מולדת: "כחול ים המים", "לא אורחת גמלים ירדה לכרוע", "מה יפים הלילות בכנען". ותמיד, אבל תמיד, מגיעים לשירים הרוסיים: "צבעונים", "לבלבו אגס וגם תפוח", "רוח מבדרת", "על גדות הדנייפר". <br />פתאום אנחנו רואים פרצופים מציצים מבעד לחלון. אלו חברי קבוצה אחרת. אחת הנערות אומרת: "אתם שרים כל כך יפה, באנו לשמוע". ולבנו, לב חברי קבוצת "צאלים", מתמלא גאווה.<br />ואז הגיע הזמן לעלות לאולם. כל חברי ה"קן" [ויש אומרים ה"סניף"] שם, מקטן ועד גדול. מוישלה גרשטיין לוקח את האקורדיון ומתחיל לנגן "הבה נצא במחול..." וכבר הוא מוקף במעגל רוקדים. ומה רוקדים? בתחילה הורה, כמו "רד הלילה, רב שירנו", ואחר-כך ריקודי מעגל שונים: "הרועה הקטנה", "קלו קלו רגליים", "שאבתם מים בששון", "אל תירא עבדי יעקב", "צדיק כתמר יפרח". אחר-כך מסתדרים בשלשות ורוקדים "טרויקה". עתה בא תור ריקודי הזוגות השקטים. והסיום - "קרקוביאק" סוער.<br />ב.<br />מוצאי שבת. אני לובשת חולצה כחולה עם שרוך אדום ומכנסיים ארוכים. נשמעת שריקת "בערבות הנגב". הפעם טכסי עומד למטה עם עוד חבר'ה שהצטרפו אליו בדרך. כולם בחולצות כחולות עם שרוך אדום. בכיכר, ליד קולנוע "נוגה", מתאספים אנשים ומחכים לתחילת הקרנת ההצגה הראשונה. אבל אנחנו הולכים ל"פעולה". <br />הגענו. בחדר שלנו, של קבוצת "צאלים", מתחיל המדריך בשיחה על שוויון בין בני האדם, או על אהבת המולדת, או נגד עישון סיגריות. ורק אחר-כך שרים. ומה שרים? לפי נושאים: שירי עמל ו/או שירי פלמ"ח ו/או שירי לכת ו/או שירי תנ"ך ו/או שירים בקנון ו/או שירי בנות כמו "כרמלית" ו/או שירי הומור ושטות כמו: "יש לה רגל מתברגת" ו"חנה'לה התבלבלה". אבל תמיד, ממש תמיד, מסיימים בשירים רוסיים. עדינה בר-אלnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-16470217911873082522019-04-12T11:25:20.568+03:002019-04-12T11:25:20.568+03:00נתן שחר, מן הראוי להזכיר, גם הלחין, את "איילת...נתן שחר, מן הראוי להזכיר, גם הלחין, את "איילת החן" (הלכת בין עצי התפוח) ששר אריק איינשטיין, את "בקשתי אש" ששרה אילנה רובינא, את "בת יפתח" (בלילה, בלילה אשא קולי בבכי) ששרה רבקה זוהר ו... כן, את שיר הריץ'רץ', לתכנית הטלוויזיה המיתולוגית. שבת שלום.אלי סטhttps://www.blogger.com/profile/12607436911663994771noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-87756311517196914342019-04-12T11:10:27.591+03:002019-04-12T11:10:27.591+03:00כפי שרואים ברשימה, די ברור שהערך של השירה בציבור ה...כפי שרואים ברשימה, די ברור שהערך של השירה בציבור הוא לא רק מוזיקלי, אלא גם ואולי בעיקר גיבוש חברתי. במבט לאחור תמוה לי קצת שלא ניתן לשרים מעט רקע מוזיקלי או הסבר על חימום מיתרי הקול לפני השירה. ועוד דבר שחסר בשירה בציבור הוא שאין בה ריבוי קולות. נדמה לי שזה אחד המאפיינים המבדילים את השירה הישראלית משירה בארצות אחרות, גם אצל הרבה מהזמרים הבוגרים. אולי זה נובע מהמסורת הסוציאליסטית שאומרת שכולם צריכים להיות שווים.<br /><br />תוספת לשונית קטנה - שם הספר "שירת הנוער" הוא שיבוש נפוץ של "שירה הנוער!" - השם המקורי של השיר הידוע. הצורה שירה! היא צורת ציווי מוארך (מודאלי) של הפועל שר, והיא נבדלת מהציווי הרגיל 'שיר!' בכך שיש בה נימת פניה ובקשה.<br /><br />https://www.youtube.com/watch?v=56m9XL7YZ4Iרוני ה.https://www.blogger.com/profile/12184870267512053499noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-69872715334757238372019-04-12T11:03:27.488+03:002019-04-12T11:03:27.488+03:00השירה היא מעין תפילת החילונים, אבל גם בתנועות נוער...השירה היא מעין תפילת החילונים, אבל גם בתנועות נוער דתיות שרו, כתוספת לתפילה האמיתית, או כחלק ממנה... אני תמיד מתמיה את בני שיחי כשאני מספר להם שהייתי חניך הצופים ולא בית"רי (אני בית"רי בנשמה), והמבין יבין... בצופי רמת גן שרו ורקדו הרבה. לא הצטיינתי בזה. בכל אופן, יש לי זכרונות מרגשים מימים רחוקים של תום ושירה אלה. מה חבל שהזמר העברי האמיתי קפא אי שםל פני 30-40 שנה ואין מייצרים כיום הרבה שירים שיכולים להיות בעתיד חלק מההווי הישראלי המיוחד. וכמה סימבולי שהזמר ישראל יצחקי, מאלילי נעורינו, אף הוא כבר איננו עוד...יוסי אחימאירhttps://www.blogger.com/profile/06529782167015686526noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-85459825590000417472019-04-12T10:45:30.552+03:002019-04-12T10:45:30.552+03:00וכך תיאר ס. יזהר את השירה בציבור ב"אפרים חוזר...וכך תיאר ס. יזהר את השירה בציבור ב"אפרים חוזר לאספספת"<br /><br />כמה נוח לפלוני אדם רחוץ ושבע, להסב בבטלה ולזמר אותו זמר עצמו שהכל שטופים בו וכרוכים אחריו בחבורה וביחידות, זמר זה שלא פסק פה ושם כל היום, והיה נשמע ברננה, בשריקה, בריטון ובהמיה דקה, נצמד לכל מלאכה, פושט צוהל מגן-הירק, מתנגן חולם במתפרה, נגרס בפי התינוקות, נישא בין טרטור לטרטור בטראקטור המתלבט [...] עד שאין פינה שלא תכיל הדו, ואין אדם שלא נוגע בו ולא פצה במתכוון או שלא מדעת לזמרו כפי כוחו. [...] עד שבת-קולה של אותה פזימה, שלא סרה מחלל-החדר, הייתה מכה גלים ונתפשת במסובין כשלהבת זו, שתחילתה מהססת וסופה להבה פורצת וקולחת בחדר. איזה מהם שפצחו רמות השפילו וגיששו אחר קול נמוך, אחרים רגשו לעומתם וציפצפו ועלו, ואלה ואלה תרים אחר בר-סמכא שינהלם מישרים, אך מיד נתאחו הקרעים ומצא כל אחד מקומו ומתגלגלת השירה בטוחות. היו קולות קשים ומסורבלים המפלסים נתיבם בכבדות, רופסים בסלסלולים הנרגשים ומכוונים עצמם בדחילו שלא לצאת דופן. והיו גם קולות בטוחים בעצמם שנישאו ברמה. ואילו אלה שקולם אינם נשמע להם מעיקרו - לא סירבו מבמבם ברוב הרהורים ולתלות עיניים מתרעמות באותם שנחפזו והגיעו לכלל מרוצת-אבירים, בלא התחשב שישנם המסתפקים בהגיית מלים וקצב בלבד"<br />תמימהhttps://www.blogger.com/profile/05553182479628129148noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-68164963355024171382019-04-12T10:37:01.482+03:002019-04-12T10:37:01.482+03:00"עזרא פח לקח את המשימה" שם המשפחה פח &g..."עזרא פח לקח את המשימה" שם המשפחה פח > "פיתוחי חותם" פ"ח .Mena Rhttps://www.blogger.com/profile/13564691044969457206noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-2248818986148043592019-04-12T10:21:06.139+03:002019-04-12T10:21:06.139+03:00מדהים בעיניי שתארת את פסיכולוגיית השירה בצופים ביר...מדהים בעיניי שתארת את פסיכולוגיית השירה בצופים בירושלים, בדיוק מופלא להליך השירה בנוער העובד בהרצליה, שם שרתי בין השנים 1960-1968.<br />שכחת לציין שהשירה החלה כאשר כשלו רגלינו מריקודים, וגם בשעות הרבות שרקדנו ליוותה אותנו שירה, ולא חו"ח נגינה מוקלטת... (אקורדיאון לא היה לנו). <br />וזכור לי נסיון מרתק של נתן שחר להפוך אותנו לחבורת זמר, בחסות " בית ההסתדרות" בהרצליה, שלצערי בוטל לאחר כמה חודשי פעילות. <br />תודה על מאמר מהנה.<br />יהודית עמית ( פרנקל) שירהhttps://www.blogger.com/profile/07913435623349588855noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-29860582681791994082019-04-12T09:01:27.681+03:002019-04-12T09:01:27.681+03:00לפני 49 שנים לכבוד ועידת שנת הארבעים לבני- עקיבא ה...לפני 49 שנים לכבוד ועידת שנת הארבעים לבני- עקיבא הוקמה מקהלה גדולה שרובה הייתה מחניכי סניף ירושלים, שבטי מוריה, הראל וצורים. מנצח המקהלה היה נתן שחר.<br />נתן שחר עיבד רבים משירי התנועה ואף הלחין את השיר "קדש חייך בתורה".<br />ביום חמישי כ"א באדר ב' (28.3.19), התקיים ערב השקה לספרו החדש של נתן שחר על שירי תנועות הנוער. נתן אסף 11,000 שירים ששרו בכל תנועות הנוער.<br />ישעיהו יחיאלי, הקומונר שלנו באותם ימים, הציע את הרעיון. עזרא פח לקח את המשימה.<br />החלטנו להפתיע את נתן שחר והגענו בוגרי המקהלה לשיר.<br />הזמנו את נתן לנצח עלינו- והתוצאה לפניכם.<br />צילום: תמי יחיאלי ואבי פוה<br />https://www.youtube.com/watch?v=fH6LtQXCD8g&t=11s<br />ראובן ירוןhttps://www.blogger.com/profile/17602406454892794347noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-61794290525704091572019-04-12T08:05:10.330+03:002019-04-12T08:05:10.330+03:00זמנים אחרים - זמירות אחרות -- ממרחק של שנים ברור ...זמנים אחרים - זמירות אחרות -- ממרחק של שנים ברור לי היום ששירה בציבור היתה חלק חשוב ונכבד בכל תנועות הנוער.היינו מתחילים את ה"פעולה" בשירה עד גרון ניחר בקן השמוץ (התהדרנו ב"שמוץ" והיינו "שמוצניקים" בקן התנועה ששכן במרתף של רחוב המלך קינג ג'ורג' 14 בירושלים) מטעמים "אידיאולוגים" שרנו הרבה שירים רוסיים שהיום ממרחק של שנים מסתבר שהתרגום לא היה תרגום וה"מאפיה הרוסית" של שירים אלה העולה ופורחת היום בישראל שמוליכים אותה בתרגומים נכונים למהדרין גרימי (צבי גלעד) מעין גדי ואלי סט מקיבוץ גדות.שרנו בקן ושרנו בדרך ל"פעולה" ובדרך למערה המטפטפת בעמק המצלבה (היום - מוזיאון ישראל!!). היו הרבה "טראלה-לה) אבל דרורה חבקין התחילה את קריירת שירי הרחוב שלה במרתף של הקן ששכן מול קולנוע תל-אור. עוד קול מאותם ימים היה-איך לא- בני אמדורסקי.בני היה קצת מבוגר מאיתנו ונהניינו לשמוע את קולו . היו זמנים - היום מנחי שירה בציבור עושים כסף (ראו שרה'לה שרון/יוסי לב/אפי נצר/ שרוף וערבי שירה נהדרים "סתם" כמו זה של בית אלפא בשבוע של יום העצמאות). עלי כהן - אחד מרבים ששרו ושרים בציבור באהבהnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-67522189066037627892019-04-12T07:16:16.469+03:002019-04-12T07:16:16.469+03:00לנפתלי, מכרי משכבר הימים: נהניתי מאוד לקרוא את זיכ...לנפתלי, מכרי משכבר הימים: נהניתי מאוד לקרוא את זיכרונותיך אלה. אני , בימי נעורי הרחוקים-רחוקים, הייתי דווקא ב'נוער העובד והלומד' ( דרך אגב, ב'סניף' שלנו ובקבוצה שלנו לא היה אפילו 'עובד' אחד...רק לומדים). הדרך שבה שרנו-בציבור היתה בדיוק זו שתיארת כאן. בשלב מסוים - אולי בכיתה ט'? - קצתי בה; כנראה מאותן סיבות שעליהן הצבעת ,ואולי אקצין כמה דברים. אכן, הרפרטואר עצמו היה אקלקטי ביותר - וזה בלשון המעטה - ושירים שיש בהם חוכמה ומורכבות במינון גבוה כמעט לא היו בו. הרוב : שירי שטות - מדי פעם גם שטויות שהיו עלולות לפגוע במישהו, אך 'למי אכפת'? ממילא אבדו המילים והיטשטשו בתוך הבליל. שירים אטיים ורגועים, מורכבים, שלא לדבר על שירים מעציבים, היו במינון זעיר. כמה וכמה שירים רציניים באמת עברו טרנספורמציה, שבשנים מאוחרות יותר הכעיסה אותי (הזכרת כאן את 'בערבות הנגב איש מגן נפל'. אצלנו זה היה 'בערבות הנגב מתרוצץ גמל'). כי 'שירה בציבור' היתה אמורה להיות ,בדרך כלל: 'מוכרחים להיות שמח'. את ה'שמח' הזה העצימו מחיאות כפיים חזקות 'לפי הקצב' ( או לא ממש...) - בדיעבד, לא הבנתי מדוע הן היו נחוצות כל הזמן - שהחרישו את הקולות, כך או כך. אכן, כפי שסיפרת , אבנר איתי (גם הוא מכר ותיק שלי) צדק: הקולות היו רועמים וצרודים, גובה-הצלילים המדויק לא נשמר בקפדנות ( אפילו הסולם המוזיקלי היה נתון לשינויים לא צפויים ולא סבירים). ליווי הרמוני בכלי נגינה כלשהו היה נדיר, על גבול הלא-קיים, ולכן: כל הצורח - גבר. ובאמת, תרבות זמרה טובה לא צמחה מכאן ולא יכלה לצמוח. מה שהיה בתנועת הנוער המשיך בזמן השירות הצבאי, ולצערי, סימניו הלא-טובים ניכרים גם היום: לא רק בערבי שירה בציבור לא מעטים - שונים מאוד (לרעה) מ'שירה בציבור' ספונטנית אפילו בפאבים בריטיים - אלא בקולותיהם הגרוניים-מאנפפים-רשלניים של זמרות פופ וזמרי פופ מצליחים בארצנו, וגם בבעיות קוליות לא פשוטות במקהלות ישראליות, בהשוואה לא-מחמיאה למקהלות באירופה ובצפון אמריקה. ממה נובע כל זה? יש, כנראה, כמה וכמה הסברים שחוקרי תרבות וחוקרים בתחומים ספציפיים של סוציולוגיה ואנתרופולוגיה עשויים להציע. בינתיים, די נחמד להיזכר במה שהיה, אך לדידי - לא להתגעגע אליו במידה מוגזמת.עודד אסףhttps://www.blogger.com/profile/07501661016078073652noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-32398303035496615712019-04-12T05:58:26.043+03:002019-04-12T05:58:26.043+03:00בערבות הנגב הפך שיר היתולי, כאשר הסתובב בהן גמל שע...בערבות הנגב הפך שיר היתולי, כאשר הסתובב בהן גמל שעוד לא אכל פיתה עם בצלחגיתnoreply@blogger.com