tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post7969742365285268510..comments2024-03-28T17:19:52.665+02:00Comments on עונג שבת (עונ"ש): אין לנו חיילים אלמונים: על החלל שאינו מתמלאדוד אסףhttp://www.blogger.com/profile/17775230024160138445noreply@blogger.comBlogger9125tag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-15515873509580988752023-04-29T20:35:35.739+03:002023-04-29T20:35:35.739+03:00עצוב מאוד.חובה עלינו לחנך הדורות הבאים בכדי שמותם ...עצוב מאוד.חובה עלינו לחנך הדורות הבאים בכדי שמותם לא יהיה לשואאיתמרnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-82696560116955409552023-04-29T18:05:21.017+03:002023-04-29T18:05:21.017+03:00"וְקָמִים מִן הכַּסֵּא. וְיוֹשְבִים. וְקָמִים..."וְקָמִים מִן הכַּסֵּא. וְיוֹשְבִים. וְקָמִים. וְשׁוּב. <br />וְיוֹדְעִים דָּבָר אֶחָד וְיָחִיד: <br />לֹא יָשׁוּב." <br />כך כתב ,כאמור, חלפי. <br />ודורית צמרת כתבה "והחיטה צומחת שוב". (לפני מותה היא בכתה על כך שהיום לא היתה כותבת כך). <br />ויונתן גפן כתב מזמן - "יכול להיות שזה נגמר".<br />כן, זה נגמר.ארי נימריnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-42303319520639397792023-04-28T16:56:48.760+03:002023-04-28T16:56:48.760+03:00תודה רבה, גדי. למרבה המבוכה, ״הסיפור מאחורי הסיפור...תודה רבה, גדי. למרבה המבוכה, ״הסיפור מאחורי הסיפור״ שיהודית הנדל פרסמה אחרי 50 שנה הטעה כמה וכמה חוקרי ספרות אבל הוא בדוי מעיקרו. איש לא צנזר את כתב היד של ״קבר בנים״, שהרי הוא פורסם תחילה בנוסח המוכר שלו ב׳דבר׳, 4.3.1949 תחת הכותרת ׳יגון׳, וכך הוגש להוצאה ונכלל בספר. אין שום התייחסות של אלתרמן לפרשה בטור השביעי, ומובן שהטור לא הוקרא בכנסת. מה גרם להנדל להמציא את הבדיה הזו, הניתנת להפרכה בנקל - חידה היא. לאחרונה הובהרה השתלשלות הדברים בפירוט מוסמך במאמרו של גיא ארליך בגיליון 10 של כתב-העת ׳אות׳.אבנר הולצמןnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-79392400834593775812023-04-28T16:42:56.499+03:002023-04-28T16:42:56.499+03:00מאמר מרגש ומשכיל,מבקשת גם להזכיר את 2 שירי העקדה:...מאמר מרגש ומשכיל,מבקשת גם להזכיר את 2 שירי העקדה: "עקדת יצחק" שכתבה נעמי שמר במלאת 30 להעדרו של הטייס אקי ארצי, בנה של חברתה יעל ארצי. ואת "עקדת ערן" שיר מצמרר שכתב הפזמונאי איתן פרץ, איש קיבוץ דגניה, לזכר בנו ערן פרץ שנפל באסון המסוקים.נאווה בודק אחירוןnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-13820170537243026612023-04-28T16:26:34.755+03:002023-04-28T16:26:34.755+03:00תודה לאבנר הולצמן על מסה יפה ורגישה. בהקשר ליהודית...תודה לאבנר הולצמן על מסה יפה ורגישה. בהקשר ליהודית הנדל כדאי להוסיף כי התייחסה לשכול כבר בספרה הראשון, קובץ הסיפורים "אנשים אחרים הם" (ספריית הפועלים 1950), בסיפור "קבר בנים" המוקדש לדודתה פסיה, שבנה נפל בשיירת יחיעם. לסיפור הזה יש "סיפור על הסיפור" עליו כתבה יהודית הנדל ב"בשולי הספר", כאשר יצא לאור פעם נוספת בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2000. וכך כותבת שם יהודית הנדל על "קבר בנים": זהו סיפור על אב שבנו נהרג במלחמת השחרור. הוא עובד בהנחת צינורות מים, ויום אחד, לאחר העבודה, יום של גשם, הוא הולך מן העבודה לבית הקברות. יורד גשם, והוא מסיר מעצמו את המעיל ומכסה במעיל את קבר הבן. והגשם יורד. כך נגמר הסיפור. כמובן שסיפור זה לא היה ברוח הזמן וברוח ההוצאה שאהבה את ההורים השכולים כגיבורים המקבלים את השכול ואפילו מברכים עליו, למען המולדת. אבל הסיפור שלי תיאר אב עם שברון לב, אדם הרוס לאחר שבנו נהרג, ואת זה ההוצאה לא "אהבה". לכן העורך פשוט שינה לי את סוף הסיפור. רתחתי כמובן מזעם והחלטתי שאם לא יחזירו את"הסוף" שלי - לא אוציא את הספר. כאשר סיפרתי את סיפור "תיקון הסוף" לאלתרמן גם הוא רתח מזעם. אחר כך כתב על כך טור ב"דבר". הכנסת עוד היתה אז בת אביב, בבנין האופרה הישן, ומישהו קרא את הטור בכנסת והיה סקנדל גדול . רק אז ההוצאה הסכימה להשאיר את התמונה עם האב המכסה במעיל שלו את קברו של הבן, ונשאר עומד, רטוב כולו, בגשם, ואני הסכמתי להוסיף תמונה קצרה כשהוא חוזר הביתה, וכך מופיע הסיפור בספר . כך יהודית הנדל בסיפור על סיפור על שכול.גדי רוזנטלnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-42885835419092558012023-04-28T13:41:46.230+03:002023-04-28T13:41:46.230+03:00תודה רבה לכותב הרשימה אבנר הולצמן.
מרגש, מכאיב, מ...תודה רבה לכותב הרשימה אבנר הולצמן. <br />מרגש, מכאיב, מאיר מציאות רבת־פנים שדורשת מאתנו־כולנו - ענוה. <br />מבקשת להסב את תשומת הלב לשירו של המשורר המיוחד עלי אלון "תָּמִיד בְּיִסּוּרִים" <br />שהופיע בספרו "הר המנוחות".<br />הרחבה לנושא ההתערות / ההִנּסכות באדמה והצמיחה נתן למצוא בספר <br />"התגשמות של בָּבוּאה" / שושי סֶרֶבְּרוֹ בשער שביעי: "מונטאז' יהודי - עברי - ישראלי".<br />"ואין בארץ פרח שאיננו אדם", כתב ע. אלון.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-52565245074498392032023-04-28T13:32:04.884+03:002023-04-28T13:32:04.884+03:00תודה על המאמר ברגיש והמרגש הזה!!!
תודה על המאמר ברגיש והמרגש הזה!!!<br />גיליhttps://www.blogger.com/profile/06639566312267054699noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-83212452248467018102023-04-28T10:28:50.352+03:002023-04-28T10:28:50.352+03:00אבקש להעיר בנושא חלל, במובן של ריק. לפני שנים קראת...אבקש להעיר בנושא חלל, במובן של ריק. לפני שנים קראתי, ולא הצלחתי לוודא שוב, שהמילה חלל במובן ריק באה בעקבות הממצאים באתר העיר פומפי. התגלו שם חללים (ריק) כתוצאה של שריפה מהירה של גופות שנשרפו מהאפר של הר הגעש.<br />הצורה של הגופות נשתמרה בחלל שנותר. לא ברור לי איך זה עבר לעברית.<br />צבי רוזנפלדnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2758524906074419984.post-55989827045206818622023-04-26T11:05:31.487+03:002023-04-26T11:05:31.487+03:00תודה על הרשימה החזקה הזו. שואה, ואובדן הם תמיד פרט...תודה על הרשימה החזקה הזו. שואה, ואובדן הם תמיד פרטיים בהשלכות שלהם ומי שנגזר עליו לשאת אותם אינו מנוחם. די לנו בשואות עם הפי-אנד מאולץ, שאמור להשתלשל באופן לוגי מתוכנית החלמה כאילו הוא תוצאה הכרכית ומובטחת. האובדן הוא בלתי הפיך ואלה שנידונו לשאת אותו לא ינוחמו לעולם. אפרתnoreply@blogger.com