חרמנא ליצלן: יין מהול ועורלת לחמנייה

בתחרות עם הארץ הגדול מכולם – גם מדאוריתא וגם מדרבנן – מנצח השבוע המתרגם האלמוני של התווית 'תירוש ענבים', מין מיץ ענבים שמופץ על ידי 'המותג' (אפשר למצוא במרכולי רמי לוי).

ובכן רבותי המקפידים על יין נסך, מדובר במוצר מהודר באופן יוצא מן הכלל. הוא נהנה משתי כשרויות (גם ממלכתית וגם מפלגתית), הוא טעים ומזין (?), כשר למהדרין לכל עונות השנה ולפסח, והעיקר הפרישו ממנו תרומה ואין בו חשש ערלה.

ועוד איזו ערלה!!!

ולמען מי שלא הבין: ערלה היא כינוי לפרי בשלוש השנים הראשונות לצמיחתו, שאכילתו אסורה על פי ההלכה.

Foreskin זה משהו אחר לגמרי...

ואת המודעה הזו פרסמתי בעונ"ש לפני שלושה חודשים, אבל זה עדיין מצחיק אותי. מסתבר שלחמנייה עגולה שהופיעה בעלון פרסומת חרדי הציתה את דמיונם של תושבי שכונת רמות בירושלים.

ה'טוק-בקים' משעשעים למדי.

איזה כיף להיות חרדי: שיקצה תסתלקי מכאן

מופע אישי מלהיב, כולל יריקות.

דבקות, חום אנושי והמון פולקלור.

וכל האומר ל"ו פעמים 'שיקצה', זוכה (כנראה) לחיי העולם הבא.




(תודה ליצחק שטרן)

גלגולו של ניגון: 'למרחקים כי נפליגה', או איך הפך מדליק הפחמים לרב-חובל שחזר בתשובה

השפעת המוסיקה הרוסית (ושירי הפלמ"ח) על הניגון החרדי

א. הפרק החרדי: רב החובל שחוזר בתשובה

אברהם פריד הוא מה שמכונה 'זמר חסידי'. לא סתם זמר – אליל! בנוסף הוא גם חסיד חב"ד. מפס הייצור שלו נפלטים תקליטורים אין ספור. בשנת 1992 הוציא פריד תקליטור ביידיש בשם 'אידישע אוצרות' הכולל ניגונים של יוצר חסידי ושמו יום טוב עהרליך. בד בבד ראה אור תקליטור תאום, 'אוצרות יהודיים', ובו שר פריד את אותם שירים בעברית.

יום-טוב עהרליך (1990-1914) היה חסיד קארלין ומוסיקאי, שחווה על בשרו את מוראות מלחמת העולם השנייה והשלטון הסובייטי.

יום טוב עהרליך

אחד השירים שחיבר נקרא 'כל נדרי – דער אָדעסער חזן איז געוואָרן אַ בעל תשובה', ובעברית: החזן מאודסה נהיה בעל תשובה. הנה השיר בפיו של אברהם פריד.

תחילה בעברית:

וכאן, המקור ביידיש:

זהו מעשה מרגש ברב-חובל של ספינת מלחמה רוסית העוגנת מול אודסה שעל חוף הים השחור. כבחבלי קסם נמשך רב-החובל אל העיר הגדולה, ובתוכו פנימה מהדהד ניגון שאינו מרפה ממנו, ובלשון התרגום העילג לעברית: 'את ליבו הנוסטלגיה שוברת'.

אחרי התרוצצות ברחובות העיר הוא פוגש אישה זקנה שמזכירה לו כי נשמה יהודית בקרבו, והלילה – הרי 'ליל כל נדרי' הוא! הוא מובל לבית הכנסת ומוצא את עצמו עובר לפני התיבה. הרי אין עוד חזנים בנמצא, כי אנשי ה'ייבסקציה', המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, גירשו את כולם. בקיצור, לספינה הוא כבר לא יחזור, שכן הוא מצא את נשמתו האובדת, וכן הלאה וכן הלאה.

מילות השיר ביידיש נמצאות כאן

וזהו התרגום מיידיש לעברית, כפי ששר אותו אברהם פריד. המתרגם הוא חסיד חב"ד ושמו מנחם מנדל קפלן שהיה אז בחור ישיבה צעיר. בעדינות אפשר לומר כי טוב היה לוּ הקדיש את מרצו לתחומים אחרים:

באופק שוקעת אט אט החמה / על גלים את קרניה שולחת
בלב ים עומדת ספינת מלחמה / חיילים רוסיים היא לוקחת

רב החובל שם ניצב בראשה / בידו אוחז הוא משקפת
והנה רואה הוא מולו יבשה / ועליה אודסה נזקפת

מנורות נמלאה בוקעת אורה / יהלומים מנצנצת זורחת
ולפתע נשמעת משם קול שירה / מתקופה עתיקה ונשכחת

מזכיר לו השיר זכרונות מגיל רך / משנים של עונג ויופי
לא בטהובן מוצארט לא ואגנר או באך / לשיר סוג שונה של אופי

אחרי הניגון אל עבר העיר / לשם נמשך הוא בלהט
מתיר הוא סירה ובשיט מהיר / רץ על החוף כמו בלי דעת

הוא רץ ברחובות נכנס ויוצא / השירה מתחזקת גוברת
ומקום לעצמו הוא איננו מוצא / את ליבו הנוסטלגיה שוברת

אחרי הניגון הוא יוצא מן העיר / ושם בין בתי החרושת
באמצע שביל צר אפל וזעיר / נעלם הניגון ביבושת

והנה מבחין הוא באישה זקנה / עומדת בצד נאנחת
תחת ידה חבילה קטנטנה / סביב לעיניה מטפחת

אוי אמהל'ה! עזרי לי! הוא פונה בתחינה / שירה נפלאה אני שומע
וליבי כה נמשך אחרי המנגינה / אני חש שאני משתגע

נשמה יהודית היא עונה יש לך /  בחיים חסרי תוכן כבר די לה
ולכן היא עכשיו כה חסרת מנוחה/  כי ליל יום כיפור הוא הלילה

הוא פורץ בזעקה אוי! יום כיפור הוא הרי... / אני נזכר בימים של פעם /

והשיר הנפלא  הוא נגון כל נדרי / בפי חי עדיין הטעם 
אי! ברוך ה' צהלה האשה / תמיד ובזמן מסייע
את כל החזנים היבסקציה גירשה / להתפלל כאן אין מי שיודע

הוא מובל אל חצר בין ארבעת כתלים / לחים רטובים הם מבכי
בין הציבור הוא מבחין בקצינים מהוללים / דמעות שוטטות על הלחי

באולם הקטן דולקים הנרות / הובאה לו טלית מאובקת
הוא מפנה לציבור את פניו החיוורות / מתחיל הוא לקרוא בשקט
'בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים'.

ומעיניו זולגות הדמעות / זולגות על פניו החיוורות 

בחוץ שם שוררת עלטה וצינה / הגשם מתחיל כבר לרדת
לשווא הספינה בנמל ממתינה / שולחת אלומת אור מוטרדת

את רב החובל היא מנסה לאתר / גם בין כוכבים היא מרצדת
אך הוא התעלה כבר גבוה יותר / לעולם לא ישוב עוד לרדת.

לדמעות הוא מניח בחופש לזרום / ואינו מנסה כלל למנוע
עומד שם גם אבא ירד ממרום / כל נדרי רוצה הוא לשמוע.

אך עתה לדבר מי זה יכול / כשכמעט מתפוצץ כבר המוח
מסתובב הוא כמו פורץ במחול / ומתחיל להכריז בכל כח:

יהודים, התדעו ההשגחה נפלאה / מעשים מופלאים היא יוצרת
איך נשמתי במחצית השעה / לפתע הפכה מאושרת

אכן היום הזה יצאתי ממיצר / בליבי אש הקודש יוקדת
חיפשתי ניגון ומצאתי אוצר / את אמונתי האובדת.

(תודה ליהושע מונדשיין על הרעיון ועל העזרה)

ב. הפרק הרוסי: הים במרחב משתרע

מסתבר שהטרחנות המופלגת והמופרכת הזאת – ביידיש ובעברית – היא העתק חיוור ודהוי של שיר מלחים רוסי ישן ונוגה מראשית המאה העשרים. בן ציון עהרליך פשוט הדביק מילים חדשות למנגינה הרוסית הישנה.

השיר שנקרא Раскинулось море широко (הים במרחב משתרע) מספר על מלחים הכלואים בבטן האנייה ואחד מהם, שתפקידו להסיק את דודי הפחמים, מת על משמרתו מעבודת הפרך.

השיר התפרסם במיוחד על ידי ליאוניד אוטיוסוב (Леонид Утёсов). אוטיוסוב נחשב לגדול זמרי הג'ז ברוסיה (1982-1895), יליד אודסה, שהקים בשנות העשרים להקת ג'ז מפורסמת בלנינגרד, ונודע גם כשחקן קולנוע וזמר פופ עד שנחשב ל'פרנק סינטרה' הרוסי.

בול משנת 1999 לזכרו של ליאוניד אוטיוסוב

אוטיוסוב היה (כמובן) יהודי ושמו האמיתי היה לייזר וייסביין (מי יודע, אולי שינה את שמו מפחד הייבסקציה...). באודסה, עיר הולדתו, יש ספסל עם פסלו, ובעיני ראיתי את ההתרגשות הרבה שבה יושבים המטיילים הרבים לצדו ומצטלמים...

ספסל אוטיוסוב, אודסה 2008 (צילום: דוד אסף)

מי כתב את השיר ברוסית ומהו הנוסח המקורי? לכך אין תשובה ברורה ומקובל לייחס אותם לז'אנר המכונה 'עממי'. ככל הנראה הנוסח המוקדם ביותר נכתב על ידי המשורר הרוסי ניקולאי שְׁצֶ'רְבינה (Николай Федорович Щербина), בעקבות המהפכה ביוון בשנת 1843. שצ'רבינה היה גריקופיל מובהק ובספרו שירים יווניים, שנדפס ב-1850, יש שיר דומה מאוד לשירנו – במילים ובמקצב – רק שאצלו לא הים הוא שנפתח לרוחב אלא השמיים...

ניקולאי שצ'רבינה (ויקימדיה)

המנגינה הנפלאה יוחסה בדרך כלל למלחין הרוסי אלכסנדר גוּרילֶב (Александра Гурилева) (1858-1803), ובמקומות אחרים לגיורגי זוּבַּארֶב (Георгий Зубарев), שנהרג ב-1905, בקרב הימי המפורסם בצושימה בזמן מלחמת רוסיה-יפן.

ההקלטה הראשונה של השיר היא משנת 1912, ושר אותה יורי מורפסי (Юрий Морфесси). כדי לשמוע לחצו על הכיתוב בתוך הסרטון:

פרטים על השיר, כמו גם המילים ברוסית, יש בוויקיפדיה ברוסית.

בשנת 1939 שר ליאוניד אוטיוסוב הצעיר את השיר שפרסם אותו. זהו כנראה אחד הקליפים הראשונים שנוצרו בברית המועצות.

והנה עוד ביצוע יפה ברוסית (על זהות המחבר והמלחין למדתי מההסברים הנלווים לסרטון).

לבקשתי תרגם אלי פורמן את השיר מרוסית לעברית מילולית:

הים במרחב משתרע,

גלים סוערים במרחקים.

חבר, יעדנו רחוק,

הרחק מאדמתנו.

'חבר, אינני מסוגל לעמוד עוד במשמרת!'

– אמר מסיק תנור לחברו.

'האש בתנורים הפסיקה לבעור,

לא אוכל עוד לספק קיטור למנוע!'

'לא סיימת את המשמרת ולא תוכל לעזוב אותה,

המכונאי אינו מרוצה ממך,

עליך ללכת לרופא ולדווח לו,

הוא ייתן לך תרופה אם אתה אכן חולה!'

[מסיק התנור] יוצא לסיפון על סף עילפון,

עיניו חשכו,

לרגע קט ראה אור זוהר,

נפל וליבו נדם.

לשווא מחכה הזקנה לשיבת בנה הביתה,

כשיבשרו לה על כך היא תייבב.

מנוע הספינה מכה גלים בים

ועקבותיהם נעלמים במרחק.

על בסיס התרגום הזה הכין גרימי גלעד תרגום שאפשר לשיר אותו. הנה איזי הוד:

ג. הפרק הפלמ"חי: 'למרחקים כי נפליגה'

השיר הרוסי היפה עבר כמובן גם לצעירי הפלמ"ח, ובעיקר לאנשי הפלוגות הימיות (פלי"ם), בתיווכו של חיים חפר. חפר לא ידע רוסית ולכן אין מדובר בתרגום אלא במשהו 'בסגנון'...

שירו של חפר, שנכתב כנראה ב-1945 או 1946, נקרא 'למרחקים כי נפליגה', והנה מילותיו מאתר 'זמרשת':

לַמֶּרְחַקִּים כִּי נַפְלִיגָה
יָם וְגַלִּים נַחֲבֹק.
נִזְכֹּר נָא כָּל חֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב הַזֶּה,
כּוֹס יַיִן נָרִים וְנַחְגֹּג.
אִם גַּם הַיָּם יְכַשְּׁפֵנִי
בְּקֶסֶם מֶרְחַק – לֹא אִכְפַּת,
מִכָּל הַחוֹפִים שֶׁבַּחֶלֶד אֶחְזֹר
לַחוֹף הַיָּקָר הָאֶחָד.
אֹדֶם שְׁקִיעוֹת בִּשְׂפָתַיִךְ
צְחוֹקֵךְ מְלַבְלֵב בְּחִנּוֹ.
אַתְּ בְּוַדַּאי מְחַכָּה עַל הַחוֹף –
חַכִּי עוֹד אֵלַיִךְ אָבוֹא.

למרחקים כי נפליגה
ים וגלים נחבוק.
נזכור נא כל חודש, בערב הזה,
כוס יין נרים ונחגוג.

אם גם הים יכשפני
בקסם מרחק - לא איכפת,
מכל החופים שבחלד אחזור
לחוף היקר האחד.

אודם שקיעות בשפתיך
צחוקך מלבלב בחינו.
את בודאי מחכה על החוף-
חכי עוד אליך אבוא.

כאן אפשר לשמוע את חבורת שהם שרה את השיר (מתוך תקליטורה 'על הים', 2004).

וכאן אפשר להאזין לביצועו היפה של איזי הוד.



סירת המפרש 'דב' ששימשה את לוחמי הפלי"ם באימוניהם

ד. תרגום נשכח של לאה גולדברג

המהדורה הרוסית הראשונה של 'מפרש בודד מלבין באופק', 1936

לאחרונה סיימתי לקרוא את ספרו הנהדר של ולנטין קַטַיֶב, מפרש בודד מלבין באופק, שנדפס בספרית פועלים בשנת 1942 (מהדורה שנייה: 1946), בתרגומה המיושן אך הנשגב של לאה גולדברג ובצירוף הרישומים הנפלאים והעדינים של ק' רוֹטוֹב.

הספר נדפס ברוסית ב-1936 (Белеет парус одинокий) ובשעתו היה אהוב מאוד בברית המועצות וגם ביישוב הארץ ישראלי. קטייב מתאר את עולמם מלא תאוות החיים של שני נערים באודסה, בני מעמדות שונים, על רקע אירועי מהפכת 1905. כפי שציינה המתרגמת בפתח הדבר – זו כנראה ילדותו האודסאית של קטייב עצמו (שאגב הוא אחיו המבוגר של יבגני פטרוב מחבר ספר המופת הסאטירי שנים עשר כסאות).

כבר בשנת 1937 עובד בברית המועצות הספר לסרט הרפתקאות נעורים שזכה להצלחה גדולה, שכן מהפכת 1905 נתפסה באידיאולוגיה הסובייטית כמבשרת של מהפכת 1917. את הסרט אפשר לראות כאן (ברוסית בלי תרגום).

עיר הנמל אודסה היא עיר של ימאים ודייגים ובה התחילה המהפכה עם סיפורה ההרואי של אניית הקרב 'פוטיומקין', שאחד המלחים שלה גם ממלא תפקיד בספרו של קטייב.

הספר מסתיים במשט אחד במאי של דוגיות וספינות, ובמהלכו שרים הדייגים בין השאר גם 'שיר מלחים מפורסם', שאת הבית הראשון שלו תרגמה לאה גולדברג (שבניגוד לחפר, כן ידעה רוסית). הנה התרגום הנשכח (עמ' 215):

הַיָם בַּמֶּרְחָב מִשְׂתָרֵעַ,
בָּאֹפֶק הוֹמִים הַגַּלִים,
חָבֵר מַה יִרְחַק הַנּוֹסֵעַ,
יִרְחַק מֵאַדְמַת עֲמֵלִים!

חָבֵר, אֵין עוֹד כּוֹחַ לִשְׁמוֹר בַּלֵילוֹת
אָמַר הַהֵגַי לַהֵגַי...

אלה רבניך ישראל...

בית המשפט כבר אמר את דברו, גזר הדין יינתן בעוד שבועיים. אבל יש רבנים ומחנכים בישראל (עשרות, לדברי הכותב כאן) שעדיין בטוחים שמשה קצב זך כשלג, וכל האומר קצב חטא אינו אלא טועה.

'חזק ואמץ' הם מעודדים את מי שהורשע כאנס.

הם הרי קראו את כל חומר הראיות, הם הרי חקרו את המתלוננות ויודעים בוודאות שהן שיקרו...

ביזיון!!!

הנה המכתב – הניסוחים ה'קוקניים' מצביעים על מקורותיו ומנסחיו – ואלה הם החותמים (שלח לי אביעד הכהן):

ב'ה ירושלים עקו'ת תו'ת בב'א ו אדר א תשע'א
 לכבוד נשיאה לשעבר של מדינתנו
מר משה קצב נר'ו שלו'
 חזק ואמץ על עמידתך הבלתי מתפשרת על האמת, מראש עד סוף. ויקו למשפט... וכרש'י שם. אל תירא ואל תחת, כי האמת תורה דרכה, וגם אם תתמהמה, בוא תבוא, ויכלמו כל רודפי שקר. כל העם היושב בציון, נאנח ונאנק תחת עול המדי-ה המרעיל את חיינו, ומצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים,
ומייחל ליום שיוסר העוול ויאיר אור האמת והצדק, ואז רבים רבים יגאלו וישמחו איתך. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'. בכבוד רב ובהערכה רבה כאז כן עתה

 עיקרי החותמים עד כה:

 הרב  צבי ישראל טאו

 הרב עמי שטרנברג ראש ישיבת הר המור

הרב  שלמה אבינר ראש ישיבת עטרת כהנים

הרב אלי בזק הר המור

הרב ישעיהו דורון ראש ישיבת לנתיבות ישראל

הרב משה הגר ראש המכינה ביתיר

הרב יוסי רודריגז ראש הישיבה באילת

הרב צבי קוסטינר ראש הישיבה מצפה רמון

הרב אלישע וישליצקי ראש בית המדרש מהות

הרב מוטי הס רב היישוב יתד

הרב אלעזר נאה רב היישוב קשת

הרב לנזר רב היישוב יבול

הרב מרדכי נחמני ראש ישיבת חומות ירושלים

הרב נתנאל הראל ראש מכינת עטרת כהנים

הרב ברוך תאנה ראש מוסדות מוריה

הרב שמעון זרד ראש הכולל בייבול

הרב שמואל שטרן ראש הכולל בכפר התימנים

ועוד כ 20 רבנים בישיבות גבוהות ומכינות

______________________________________________

מקורות העונג והסבל

פילוסופים חובבים המחפשים את מקורות התענוג והסבל יכולים לנסות ולמצוא אותם בשכונת נחלאות, ירושלים

(תודה לרפי מן שצילם)

מוסיקה של מסעדות

ושוב השטיק הידוע של זמרי אופרה היורדים אל העם.

סועדים באחת המסעדות שבפמפלונה (בירת נאוורה, צפון ספרד) הופתעו מהזמרים שהרימו כוס לצדם ולפתע פצחו באריות ידועות. מוזיקה משובחת ובחינם.

(תודה לדרור שגב)

והנה רשימת הקטעים המושרים:

הראשון: לה-טרווייטה של ורדי; בדקה השלישית: מרינה של ארייטה (Arrieta, Marina); השיר בדקה הרביעית אינו מזוהה. *

אחר כך: נבוקו של ורדי, מרש דה קונטרבנד של ביזה, כרמן של ביזה.

(תודה לבן של בן-ציון קליבנסקי)

* רמי נוידרפר פתר את הבעייה (לא הוא, אלא חבר שלו):

השיר בדקה הרביעית של האופרה...

מקהלת המטדורים והצועניות במסיבה אצל פלורה, ורדי, לה טראוויאטה, מערכה 2.

ולקינוח שלח גם תמונה שצילם במסעדה זו בפמפלונה:

פינת ההלכה: האם מותר לטלטל את עונ"ש בשבת?

כך נפסק השבוע בבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף

לדעתי, לא הוא עצמו כתב זאת, אלא אחד מלבלרי חצרו, שכן כתוב בפנים 'וכן פסק בזה מרן שליט"א'.

אבל העיקר, תשכחו מספר עמנואל, רומאנים וספרי מחזות. אסור גם לקרוא ספרי היסטוריה ומדעים, שלא לדבר על עיתון חילוני – רק עיתונים חרדיים או ספרי רפואה(!):

טלטול ספרים ועתונים בשבת

שאלה: האם מותר לטלטל (להזיז) ולקרוא בשבת בספרי רפואה ובספר טלפונים. ומה הדין בזה לענין קריאת עתונים בשבת?
 
דברי מרן השלחן ערוך בענין קריאת ספרי שיחת חולין ודברים אסורים
תשובה: כתב מרן השלחן ערוך (סימן שז סעיף טז): מליצות ומשלים של שיחת חולין, ודברי חשק, כגון ספר עמנואל וכו', אסור לקרוא בהם בשבת. ואף בחול אסור, משום מושב לצים, ועובר משום אל תפנו אל האלילים "אל תפנו אל מדעתכם", ובדברי חשק יש בזה איסור גם משום שמגרה יצר הרע בעצמו. ומי שחיברן, ומי שהעתיקם, ואין צורך לומר שזה המדפיסן, מחטיאים את הרבים. עד כאן לשונו.
 
ביאור דבריו: ספר עמנואל, הוא כולו ערוך בחרוזים ובמליצות בדברי פריצות ושטות. ועל כן אסור לקרוא בו ביום חול, שיש בדבר כמה איסורים. וממילא אסור לקרוא בספר כזה בשבת, ודינו שהוא מוקצה, שאסור לטלטלו בשבת, כדין עצים ואבנים. ובכלל זה כל ספרי רומאן, וספרי מחזות, שאסור בהחלט לקרוא בהם כלל ועיקר. ובשבת, דינם ככל מוקצה מחמת גופו, כגון עצים ואבנים, ועל כן אסור לטלטלם אפילו לצורך.
 
ומדבריו מבואר, שכל דבר שאסור לקרוא בו ביום חול, אסור לקרוא בו בשבת. ומשמע שאפילו בספרי חכמות (כגון היסטוריה ומדעים) אסור לקרוא בשבת. ולפי זה גם בספרי רפואה יהיה אסור לקרוא. אולם בספר ערוך השלחן כתב, שמעיקר הדין אי אפשר לאסור ללמוד בספרי חכמות, אולם ממדת חסידות ראוי לכל אדם לנהוג לעסוק רק בדברי תורה לכבוד היום הקדוש חמדת הימים.
 
והרשב"א בתשובה כתב, שמותר לטלטל ולקרוא בשבת בספרי רפואה, ושכן הורה רבינו הרמב"ן. וכן פסק להקל בזה מרן הרב שליט"א לענין ספרי רפואה, ובפרט שבספרי רפואה יש מצוה בקריאה בהם, שיוכל על ידי זה להציל נפש מישראל. (אבל בשאר ספרי חכמות, כגון ספרי היסטוריה, משמע יותר שיש לאסור לקרוא בהם בשבת, וזאת מטעם אחר, שהם דומים לשטרי הדיוטות שאסרו רבותינו לקרוא בהם בשבת. ולא נאריך בזה כעת).
 
ולענין קריאת עיתון בשבת. הנה, אם הוא עיתון דתי- חרדי, שמותר לקרוא בו ביום חול, כמו כן מותר לקרוא בו בשבת, ובלבד שלא יקרא בו ענינים של משא ומתן ומכירות וכיוצא בזה, שאסור לקרוא בהם בשבת. אבל אם הוא עיתון חדשות חילוני, שבודאי אסור לקרוא בו אפילו ביום חול, כי הוא מלא תמונות שחץ, וכתבות המלאות זימה ולשון הרע ורכילות ובזיון תלמידי חכמים וכדומה, אסור לטלטלו בשבת, ודינו כדין עפר ואבנים, שהם מוקצים מחמת גופם, ואסור לטלטלם בשבת. ואם הוא משתמש בעיתון כדי לעטוף בו איזה דבר, ואין שום חשש מכשול מחמת כן, מותר לטלטלו בשבת לצורך עטיפה וכיוצא בזה.
 
ספר טלפונים, מותר לטלטלו בשבת, כיון שמופיעות בו כתובות של בני העיר, ולפעמים יש בכך צורך בשבת. ולכן, על אף שיש בו גם דברים האסורים לקריאה בשבת, מכל מקום מותר לקרוא בו בדברים המותרים, וממילא מותר לטלטלו בשבת.
 
וכל מה שכתבנו בזה, הוא מעיקר הדין, אבל ראוי ונכון מאד שלא לקרוא בשבת שום דבר מלבד בדברי תורה, כי לכך נועדה השבת, שיעסקו בה ישראל בתורה, וכפי שנתבאר.
 
ולסיכום: מותר מעיקר הדין לקרוא בשבת בעיתון חרדי או בספרי רפואה. אבל עיתון חילוני, הרי הוא מוקצה בשבת, ואסור לקרוא בו אפילו ביום חול.

(תודה ליעקב אלבוים)

סיף אל אסלאם קדאפי - דוקטור לדמוקרטיה

לא יאומן, אבל אדון סיף אל אסלאם קדאפי (Saif Al-Islam Alqadhafi), הבן השני והיקר של מועמר, כתב דוקטורט לפני שלוש שנים במוסד המכובד: The London School of Economics and Political Science

ועל  מה?

זה הנושא:

THE ROLE OF CIVIL SOCIETY IN THE DEMOCRATISATION OF
GLOBAL GOVERNANCE INSTITUTIONS:
From ‘Soft Power’ to Collective Decision-Making

לא מאמינים? הנה זה:
https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=explorer&chrome=true&srcid=0B6TjDegBTuTeMGU1YWQ3MmQtZDA3YS00ZTU1LThmZGYtNTNhZDUyZDdlMDhh&hl=en


(תודה לדני כספי)

העתיד כבר כאן

לחברת קורנינג (Corning) האמריקנית שמייצרת סיבים אופטיים יש חזון.

כך ייראה העתיד בחיי היומיום של כל אחד – אלגנטי, יעיל ומגניב, והכל מזכוכית.

אבל כנראה שאין בו מקום לזקנים ולמכוערים...

(תודה לאביעד סטולמן)

___________________________________________________________

להתחיל כאן

תמונות על הקיר: 50:50

כביש 395, הכניסה למחנה בית זית (צילום: יהושע לביא)

____________________________________________________________________

כתב וצילם טל סגל 

הציור הזה, שנמצא בפארק המסילה בתל אביב, נראה במבט ראשון כאסופה של עבודות נפרדות – שונות זו מזו בסגנון, בצבע ובשפה האומנותית – שבכל זאת משתלבות יחד בהרמוניה מפתיעה. אבל מתחת לפני השטח מסתתר סיפור מורכב יותר, וגם מסר חברתי חד וברור.

לפני שאגיע לסיפור, נפרק את היצירה למרכיביה – מימין לשמאל – ונזהה את האומנים שהשתתפו במיזם זה.

אלף (ALEF) מצייר נופים עירוניים: קווי רקיע, מגדלים ומנופים, ולעיתים משלב גם את דמותו של 'הנסיך הקטן'. הוא חותם באנגלית ALEF או פשוט באות א'. אלף (שמו הפרטי הוא ארי), כבן ארבעים, נולד בגיברלטר ועלה לארץ בגיל תשע היישר לשכונה חרדית. הוא מרבה לצייר נוף אורבני, את ישראל הנבנית ('תקומה' היא מילת מפתח), ויהודים שחוזרים לארצם. אפשר לראות עבודות שלו ברחוב פייר קניג בבת ים, וגם בקריית המלאכה ובפלורנטין בתל אביב. חתימתו כנראה כוסתה בחלוף הזמן, אך אפשר לראותה בבירור בתמונת ה'מגילה' המובאת בסוף הרשימה.

את .I.D (ראשי תיבות של Imaginary Duck), כבר הכרנו כאן בעבר, כשעסקנו ב'קיר החטופים', (את חתימתה אפשר לראות בתמונה הבאה ברצף, מתחת לעקב רגלה הימנית של הנערה (ראו בתמונה הבאה, בצד ימין למטה).

דרכה האמנותית התחילה בדמויות של ברווזים, המשיכה לשועלים אדומים, ובהמשך עברה לדמויות של נשים יפניות. אבל יותר מכול מזוהה איתה הדמות שמופיעה גם כאן (משמאל): ספק ילדה, ספק נערה, ספק אישה – נועלת 'נעלי גולדה' שחורות, עיניים גדולות ומבט עצוב ומעורר מחשבה. היא מחזיקה קלף ביד אחת וחרב בידה השנייה. מצד ימין צוירה דמותה של מלכת צרפת האחרונה מארי אנטואנט ('אם אין לחם אכלו עוגות'), עם כוסית יין בידה וסיגר בפיה. האם מדובר בשתי דמויות נשיות מהופכות או אולי זו אותה דמות בגילים שונים?

השלט, ועליו אמרת הכנף 'רק אשה עם צירים תבין גבר עם שפעת', הוא פרי מכחולו של תמבור צוקי, שלעבודותיו הקדשנו כאן רשימה מיוחדת. השלט הוא תוספת מאוחרת למיזם השוויון.

שי כחלון (חתום בראשי התיבות ש"כ) מזוהה עם דמויות ובעלי חיים בעלי עיניים גדולות במיוחד, ועם שימוש עשיר ומרשים בעשרות צבעים, גוונים ותתי־גוונים שמעניקים לעבודות שלו עומק ותנועה. ככל הידוע, זהו הגרפיטי הראשון שלו בתל אביב.

החיבור בין שני הציורים נוצר כאשר התברר שציור קודם שהיה על הקיר לא התאים לחזון השוויון ונותרה ממנו האוזן הגדולה. שי התאים את הציור שלו לאוזן הקודמת וצייר גבר בעל הופעה 'מזרחית', המקשיב כביכול לשתי הנשים 'הלבנות'.

צילום: דנה שלמון

דינה שגב, משוררת רחוב אהובה, מוכרת בזכות שיריה הקצרים והמדויקים שמופיעים על קירות ברחבי הארץ, וגם מחוצה לה. סגנונה אופייני: שורות שיר המטפסים על גבעולי פרחים. דינה, שמדריכה סיורי גרפיטי בדרום תל אביב, פרסמה לאחרונה ספר (חופש לב) ובו מבחר מעבודותיה. 

אלכס פדק מוכר בזכות ציורי בקבוקים המונחים על דלפק, לרוב בצבע אחד או שניים. דווקא כאן הוא חורג מהקו המוכר שלו ומשתמש במנעד צבעוני רחב יותר.

<אם הבנתי נכון ממה שדנה כתבה - זו לא עבודה שהיא חלק מהמיזם?>

ANNA.R.KY תרמה לציור את הדמויות המכונפות-מלאכיות שמופיעות במספר מקומות. נסו לקרוא את השם שלה בצורה קצת אחרת ותגלו שהוא בעצם 'אנרכיה'...

הציור המרכזי הוא של שיר למדן, קיבוצניק לשעבר, שפועל בכל הארץ. כאן הוא יצר דימוי מסקרן במיוחד: פנים חצויות – חצי גבר משופם ומזוקן וחצי אישה שֶׁשְׂעָרָה גולש.

ציור נוסף ביצירה המשותפת היה של האומנית עמית מונסטר להב. הדמות שציירה עמית ביקשה להראות לעולם את 'עצמנו', על כל צבעינו וגונינו. הכנף מייצגת את החיבור אל הטבע ואת החופש לעוף אל מחוזות חפצינו.

עמית מונסטר להב מציירת את חלקה במיזםן (צילום: דנה שלמון)

לצערי, רכיב זה לא שרד את שלוש השנים שחלפו מאז נוצרה יצירה משותפת זו. שלוש שנים הן לפעמים נצח בעולם ציורי הרחוב....

מהו המסר של כל הציורים הללו בהצטרפם יחד? 

הציור המשותף נוצר בשנת 2023, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. ארבעה אומנים וארבע אומניות, מהבולטים בארץ, חברו יחד, בהתנדבות, כדי ליצור קיר שקורא ל־50:50 – שותפות ושוויון מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות.

העיתוי לא היה מקרי: ימים ספורים לפני שבעה באוקטובר, על רקע מציאות פוליטית שבה רוב מוקדי הכוח והנהגת המפלגות נשלטו בידי גברים, ביקשה היצירה להציב קול ברור: קריאה ליותר נשים להיות חלק ממעגלי ההשפעה וההנהגה במדינה. 

בצד שמאל של המיזם המצויר הוצבה בשעתו מעין 'מגילת עצמאות' (שלצערנו נגנבה) ועליה נדפס המסר העיקרי:

מנהיגוֹת ומנהיגים מתחייבים/ות לרשימות שוויוניות

אתם יכולים לראות כמה עשרות חתימות של נציגי כל המפלגות שהתחייבו אז לשוויון כזה ברשויות המקומיות ובעיריות.

חנוכת מיזם גרפיטי השוויון (צילום: דנה שלמון)

'החזון שלנו הוא 50:50 – גברים ונשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות', אמרה אז דנה שלמון, תרפיסטית באומנות שהייתה מפיקת הגרפיטי לשוויון.

היא הוסיפה גם זווית משפחתית והיסטורית: 

סבא־רבא שלי, הרב בן־ציון עוזיאל, תמך בזכותן של נשים לבחור ולהיבחר, בתקופה שבה הדבר עורר מחלוקת עמוקה. הוא האמין שנשים חייבות להיות חלק מההנהגה – מתוך אחריותן, מתוך תרומתן לחברה, ומתוך המקום המרכזי שהן ממלאות בחיינו (ראו כאן, במאמרו 'השתתפות האישה בבחירות למוסדות הציבור', מתוך ספרו שו"ת פסקי עוזיאל). 

וכך, בין סגנונות שונים, צבעים מנוגדים ושפות אמנותיות נפרדות, נוצר בפארק המסילה קיר אחד שמבקש לומר דבר פשוט: חברה שוויונית יותר היא גם חברה טובה יותר.

בקרוב מאוד נלך לבחירות חדשות לכנסת. שימו לב, בוחרות ובוחרים יקרים לנוכחותן של נשים ברשימות לכנסת ולשיעורן היחסי בתוך הרשימה, ותנו קולכם רק לרשימות שוויוניות. יש אפילו עמותה ציבורית שמקדמת חזון זה ונקראת מיזם 5050, וגם היא קוראת להבטיח ייצוג של 50:50 ליד כל שולחן של מקבלי החלטות. 

הצטרפו גם אתם לדרישה זו, שמופנית לראשי כל המפלגות, וחתמו על העצומה שבאתר.

אתר 5050

________________________________________

טל סגל הוא מורה דרך ומומחה לגרפיטי  tal.segal2@gmail.com