גלגולו של ניגון: אל הדרך שוב יצאנו...

ושוב שיר רוסי, כאשר אהבנו. הבה נצא אל הדרך...

א. הפרק הרוסי: החייל האמיץ מקסים פֶּרֶפֶּלִיצָה

השיר 'נצא לדרך' (Soldaty V Pohod; ברוסית: В путь) הוא שיר חיילים הנלהבים לצאת לקרב. הוא נכתב בשנת 1954 על ידי המשורר הסובייטי מיכאיל אלכסנדרוביץ דודין עבור הסרט 'מקסים פרפליצה' ((Maxim Perepelitsa, שהוקרן לראשונה בשנת 1955. זו קומדיה המספרת על החייל מקסים, המגוייס לצבא ובטוח שאהובתו תמתין לו. הודות להצטיינותו הוא מקבל דרגת סמל וחוזר בזמן לכפרו. הבמאי היה אנטולי גראניק וכוכב הסרט היה השחקן האוקראיני המפורסם ליאוניד ביקוב (1979-1928).

הנה הסרט הרוסי המקורי (כתוביות ברוסית). לחיצה עליו תפתח בתחילת השיר שלנו (תזמון 1:13:50):



דודין (Дудин, Михаил Александрович ;Mikhail Dudin) חי ויצר בלנינגרד משנת 1937 ובימי מלחמת העולם השנייה לחם כחייל במלחמת רוסיה-פינלנד (1940-1939).

מיכאיל דודין (1993-1916)

את השיר הלחין וסילי סולוביוב-סדוי (Vasilil Solovyov-Sedoy), גם הוא חי ויצר בלנינגרד. הוא התפרסם במיוחד בלחן שחיבר לשיר 'לילות מוסקבה'. בשנת 1959 הוא זכה בפרס לנין בזכות הלחן 'אל הדרך', שעד היום משמש כשיר לכת פופולרי במצעדים צבאיים בכל ארצות הגוש הסובייטי לשעבר.

בול לזכרו של וסילי סולוביוב-סדוי (1979-1907)

כאן שרה את זה מקהלת הצבא האדום המפוארת עוד בימי ברית המועצות העליזים. הקלטה משנת 1964:



וכאן הקלטה משנת 1965 (המנצח הוא בוריס אלכסנדרוב, בנו של מייסד הלהקה).



את המילים של השיר – ברוסית ובתרגום לאנגלית, אפשר למצוא כאן.

ב. הפרק העברי: כולנו בה נצעד...



בעברית התפרסם השיר בביצוע של מקהלת הגבעטרון, ששרו אותו על פי מילותיו של יורם טהרלב. כתבתי  'מילותיו', כי טהרלב בעצם לא תרגם אלא המציא את המילים מראשו.

כך כתב טהרלב באתר שלו (ושם אפשר גם להקשיב לשירת הגבעטרון):

שיר זה הופיע בתקליט השירים הרוסיים של הגבעטרון. עד היום איני יודע מה אומר באמת השיר הרוסי המקורי. אני התרשמתי מהקצב של השיר והחלטתי לכתוב שיר לכת, המתאר את המרחבים של רוסיה. לימים שמעתי בשיחה של אבשלום קור בגלי צה"ל, כי השיר הזה ניתן לצרפו לשירים ה"רוסיים" האחרים שלי – "בללייקה" ו"אנחנו ואתם" – כי גם הוא מעביר את המסר של הקשר בינינו לבין יהדות ברית המועצות: אם נרחק גם אלף קילומטר, אל ביתנו אנו עוד קרובים. וגם אם הדרך ארוכה מאוד, "כולנו בה נצעד לעדי עד". העיבודים שהביא צביקה כספי לשירי הגבעטרון הרוסיים העבירו את התחושה של מקהלת הצבא האדום, תחושה שהשיר מבוצע בעת ובעונה אחת לא על ידי עשרים חברי הגבעטרון אלא על ידי מאות זמרים... 

יורם טהרלב

בשנת 1985 הוציאו חברי הגבעטרון תקליט שכולו שירים רוסיים בעברית. התקליט נקרא 'אל הדרך' ושיר זה נכלל בו. ואלה מילות השיר:

אל הדרך שוב יצאנו 
דרך ארוכה בלי קץ 
דרך בה רק ילוו אותנו 
האבק האבן והעץ. 

כן, כן, כן ממשיכה הדרך 
בסבל ובפרך, 
כולנו בה נצעד 
לעדי עד! 

את הבית לא שכחנו, 
ואת כל האוהבים. 
אם נרחק גם אלף קילומטר 
אל ביתנו אנו עוד קרובים. 

כן, כן, כן ממשיכה הדרך... 

נערה אל תבכי עלינו, 
שאי עינייך, נערה, 
עת נראה אותך בחלומנו 
אנו כבר בדרך חזרה. 

כן, כן, כן ממשיכה הדרך... 

תם החורף והאביב. 
קיץ על ראשנו חם 
לעולם לא ייתם הגעגוע 
ולעד הדרך לא תיתם. 

כן, כן, כן ממשיכה הדרך...

הנה הביצוע של הגבעטרון:

ג. בעלי התוספות

גרימי גלעד מעין גדי הכין תרגום מדויק של השיר, והנה הוא כאן בביצועו של איזי הוד. המילים בגוף הסרטון:

גרימי הפנה את תשומת לבי לשני שירים נוספים שנכתבו לפי המנגינה של סולוביוב-סדוי, אבל בלי שום קשר למילים המקוריות. השירים הללו נכתבו על רקע גל העלייה הראשון מברית המועצות, שהחל בראשית שנות השבעים. שניהם מושרים בפי יהורם גאון.

הראשון נקרא 'שיר ים תיכוני רוסי', וחיברה אותו תרצה אתר. השיר נכלל בתקליטו של גאון 'שלכם לשעה קלה' שיצא ב-1972.

הנה המילים:

זה אולי לא שייך נכון
לחופי ים התיכון
אך הרשוני כך מבלי משים
שיר אחד לשיר על הרוסים
היי היי היי...

כך שיר אחד היה שם
על משה ועל סשה
סרגיי וולדימיר
נטשה וכל השאר
הו המדינה לא חשה
פתאום הופיע יאשה
עם כל החפצים
שה שה שה כבר מאוחר

אלפים ברציף עומדים
ומולם אלפי פקידים
מכל צעד עולים קולותיהם
הם הגיעו בהמוניהם
היי היי היי...
ממחנות הפרך
עם תחנות בדרך
מבית המשוגעים
אמנם זה קצת מסוכן

אך הם כבר פה וזהו
וזה מנהג כזהו
מלא משוגעים
אך זהו לעת עתה

לא נרחיב עוד ונתבלבל
אם בלוד או כרמיאל
אך דבר אחד רק נאמר
הם חזרו הביתה ונגמר
היי היי היי
צריך לומר קדימה
לנינה ולסימה
לאולגה ולשאר
נו אם כבר אז כבר ודי

הו זמנים קשים קצת
ויש דברים מרים קצת
ובכל זאת יש לומר
לא קל אך היה כדאי
ברוך בואך נטשה
עם סשה ועם יאשה
וכל הבני דודים
שה שה שה הם כבר באים

ושלום וטרי די די די
די די די
ונא להיכנס
לבית המשוגעים 

השיר השני נקרא 'הרוסים באים' וחיבר אותו דן אלמגור. השיר נכלל בתקליט 'אהבה ים תיכונית' שיצא בשנת 1973.



הנה המילים:

לנו קצת כבר נמאס, נכון,
שוב לקרוא זאת בעיתון.
אך מעבר למסך
עוד המאבק נמשך

היי... היי... היי...

בקייב ובוילנה ,
ובערבות גרוזיניה,
מוסקבה ולנינגרד -
הדגל עוד לא הורד!
שם מחליטים כל לילה
עוד בוריס ונטליה
על אף הסכנה
לצאת שוב להפגנה!

ועם בוקר, מול החומה
בכיכר האדומה
מפגינים לפתח הסובייט
שאמר להם: אסור לצאת!
נייט, נייט, נייט!

עומדים הם בשרשרת
מול כל שוטרי החרש,
עומדים ובדממה
שולפים את העצומה.
גם הם עומדים בשלג
בזים לכל שלשלת
לכל גדרות סיביר
נטליה וולדימיר.

כאן בארץ בדיחות עושים
על גרוזינים ורוסים.
אבל שם חולמים הם כמובן
על מולדת לא (על) מספר לבן...
הי! הי! הי!

והם יוצאים לשלג
בנפש מחושלת,
ומחרפים נפשם
לצאת כבר, לצאת משם.
ובבואם אלינו,
מה הם שומעים אצלנו?
שהם חרפו נפשם
על "וולוו" ודירת חינם.

נכון שיש פראבלמות,
ויש מה לקדם עוד.
לוחץ כאן פה ושם.
אך זה לא באשמתם.
המאבק גם פה הוא.
והם - שרק יבואו.
יבואו מה שיותר.
אנחנו כבר נסתדר!