'הערת שוליים' על פרופסור מנחם שטרן במלאת 22 שנים להירצחו

אתמול ראיתי בקולנוע סמדר את 'הערת שוליים', סרטו החדש והעטור בפרס קאן של יוסף סידר.

לא השתעממתי לרגע. זהו סרט מצחיק לעיתים ואף מרגש לעיתים. הצילום מעולה ומקצועי לעילא וגם השחקנים עושים את מלאכתם היטב, אבל בסך הכל יצאתי עם תחושה של החמצה. יותר מדי שאלות שנפתחו נותרו תלויות באוויר בלי תשובה ובלי הקשר, הדמויות בסופו של דבר הן פלקאטיות וחסרות עומק (בעיקר הנשים), יש סצינות שנמתחות מעל ומעבר לנדרש ויש עוד הרבה פגמים וחולשות. אם מגיעים לסרט פרסים, ובוודאי מגיעים לו, הרי שאם היו שואלים אותי לא הייתי מעניק אותם לתסריט דווקא.

זהו סרט ירושלמי מאוד, במובן הטוב של המילה. הוא צולם באתרים המוכרים לרבים – הספרייה הלאומית, רחביה, מוזיאון ישראל, הקמפוס בגבעת רם, בנייני האומה – וכל מי שלמד באוניברסיטה העברית, בוודאי אלה שלמדו בה מדעי הרוח, ייהנו ממנו מאוד. יש בו סצינות נפלאות ורוויות הומור שקלטו בנאמנות את ההווי האקדמי של מדעי היהדות, ויש רמזים נסתרים וגלויים לכל מיני טיפוסים שהכרנו ואנחנו מכירים... הטעם המר שנשאר בסוף הסרט נובע מהצלחתו להעביר לצופים משהו מן המתח המתמיד של חיי האקדמיה, מתח שיכול להעכיר חיי משפחה, ובעיקר לעצב את יחסי האנוש בתוך הקהילה האקדמית, שמתרוצצים בה טיפוסים אקסצנטריים המסווים את רדיפת הכבוד והרשעות שלהם בתירוצים של חתירה לאמת המדעית.

אבל העילה לכתיבת רשימה זו קשורה לסרט 'הערת שוליים' באופן שולי לגמרי, שכן יש בסרט מחווה לאחד האנשים היקרים שהכרתי. איש מדע גאוני, איש שלום ורעות, שבאישיותו גילם את ההפך הגמור מרדיפת כבוד ורשעות – פרופסור מנחם שטרן.

מנחם שטרן (ביאליסטוק, 1925 – ירושלים, 1989)

בסרט עושה האבא, הפרופסור לתלמוד אליעזר שקולניק (השחקן שלמה בר-אבא), את דרכו לספרייה הלאומית בגבעת רם. הוא הולך ברגל, דרך עמק המצלבה הפסטורלי, ועובר ליד לוח הזיכרון שהונח שם. זוהי מצבה צנועה לפרופסור מנחם שטרן, שגם הוא הלך בדיוק באותה דרך, בכל יום ובכל מזג אוויר, מביתו שברחוב טשרניחובסקי לספרייה הלאומית, עד שנרצח שם בידי שני ערבים בדקירות סכין, בדיוק לפני 22 שנים.

לוח זיכרון לפרופסור מנחם שטרן שהוצב במקום בו נרצח בעמק המצלבה (ויקיפדיה). 
למרבית הצער נפלה טעות בכיתוב: התאריך הנכון הוא י"ט בסיון (ולא ט').

 

במקום הפסטורלי הזה נרצח מנחם שטרן באכזריות

מנחם שטרן היה חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים, ומגדולי ההיסטוריונים של תקופת הבית השני ושל העולם היווני והרומי. הוא היה מורה שלי כשלמדתי לתואר הראשון בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית.

הוא נרצח בבוקר יום חמישי, 22 ביוני 1989 (י"ט בסיון תשמ"ט), ועד היום עובר בי רעד כשאני נזכר באותו רגע מר שבו נודע לי על הרצח המזעזע. זה היה חודשיים לפני 'הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות' שאני הייתי מזכירו. שטרן היה מעורב בהכנת המושבים בתחומו וייעץ לי, המזכיר הצעיר, בכל שאלה שהפניתי אליו. הוא גם היה אמור לשאת את אחת ההרצאות המרכזיות בקונגרס וביום הרצח היו בתיקו הדפים של ההרצאה שהכין... ההרצאה נקראה בהעדרו באחת מישיבות הקונגרס.

משפחת שטרן כבר ידעה שכול אכזרי. חוה לבית ברנר, רעייתו של מנחם, ילידת נהריים, פלמ"חניקית ומחנכת, הייתה אחייניתו של יוסף חיים ברנר. חוה שטרן, שהמשיכה לגור גם אחר כך בבית ברחוב טשרניחובסקי הצופה על עמק המצלבה, נפטרה לפני שנתיים, בדצמבר 2009.


כינוס מאמריו המפוזרים של מנחם שטרן (הוצאת יד יצחק בן צבי, 1991)

לפני שנתיים (2009), במלאת עשרים שנה להירצחו, נערכה ישיבה מיוחדת בקונגרס העולמי החמישה-עשר למדעי היהדות, המסכמת את תרומתו המדעית של שטרן. ההרצאות צולמו וניתן לראותן כאן:



המרצים הם אהרן אופנהיימר, חנה כותן, אלברט באומגרטן, ישעיהו גפני ומשה דוד הר.

יהי זכרו ברוך.