אתמול (יום ראשון, כ"ד בסיון תשע"א) נפטר ההיסטוריון הירושלמי ד"ר מרדכי נדב, בן 91 היה במותו. לוויתו תהיה היום (יום שני, 27 ביוני) בשעה 14:00 בהר המנוחות בגבעת שאול, ירושלים.
נדב היה מאחרוני החוקרים של יהודי מזרח אירופה שעוד נולדו 'שם', ומטבע הדברים הוא הביא אתו – בידיעותיו, בעולמו, באישיותו ובאורח חייו – את המטען העשיר כל כך שהכרנו אצל הורינו ואצל מורינו. אבוי, רובם ככולם כבר הסתלקו מן העולם.
נדב נולד ב-1920 בעיירה יאנוּב שליד פינסק (אז בפולין) בשם מרקל קציקוביץ. הוא למד בגימנסיה 'תרבות' שבפינסק וב-1940 סיים את לימודיו בגימנסיה 'תרבות' שבווילנה, שאז כבר סופחה לברית המועצות. ב-1941 עלה מווילנה לארץ ישראל זמן מה קודם שנכבשה בידי הגרמנים.
את לימודיו עשה באוניברסיטה העברית בספרות עברית, בהיסטוריה יהודית ובספרנות, ובד בבד עבד (משנת 1953) בבית הספרים הלאומית והאוניברסיטאי. למן שנת 1968 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 1986 שימש כמנהל מחלקת כתבי היד והארכיונים.
בשנת 1964 הגיש נדב את עבודת הדוקטורט שלו על תולדות יהודי פינסק. הדוקטורט נכתב בהדרכתו של פרופ' ישראל היילפרין ולימים התפרסם בתוך הכרך הראשון של פינסק - ספר עדות וזיכרון לקהילת פינסק-קארלין מראשיתה ועד חורבנה. הכרך ההיסטורי של מפעל זה, שכולו נכתב בידי נדב, עוסק בתולדות פינסק היהודית בין השנים 1880-1506 (תל אביב וחיפה תשל"ג), והוא מופת לעבודה מקיפה, מדויקת וקפדנית.
ספר פינסק תורגם לאנגלית ונערך בידי משה רוסמן ומרק מירסקי. הוא ראה אור בשנת 2007 בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד (The Jews of Pinsk, 1506 to 1880).
נדב פרסם מאמרים חשובים רבים ומקצתם כונסו בספרו פנקס פתוח: מחקרים בתולדות יהודי פולין וליטא (המרכז לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל-אביב תשס"ג), שהיה לי הכבוד להביאו לדפוס ולכתוב לו 'פתח דבר' (יחד עם אלחנן ריינר).
מפעלו המדעי האחרון היה מהדורה מופתית בת שני כרכים של פנקס קהל טיקטין, שפ"א-תקס"ו, בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (ירושלים תשנ"ז-תש"ס). ביקורת שכתבתי עליו בעיתון 'הארץ' נמצאת כאן.
ומשהו אישי.
חיבבתי מאוד את מרדכי נדב, וכמדומני שהוא גם חיבב אותי. לפני ארבע שנים אף זכיתי לארח אותו בביתנו בליל הסדר, כאשר רעייתו יעל נדב (שנפטרה ב-15 בינואר 2009) היתה מאושפזת בבית החולים.
שני בניו של מרדכי – יונתן (חיליק) ונֹעם – הם חבריי הטובים ויחד הוצאנו השנה בהוצאת 'חרגול – עם עובד' את המהדורה המחודשת של שירי המגילה של איציק מאנגר. ורק אחרי שנשלמה עבודתנו שמנו לב כי דמותו של מרדכי היהודי, כפי שברא אותה נעם בדמיונו, אינה אלא דמותו של אביו, מרדכי נדב...
נדב היה מאחרוני החוקרים של יהודי מזרח אירופה שעוד נולדו 'שם', ומטבע הדברים הוא הביא אתו – בידיעותיו, בעולמו, באישיותו ובאורח חייו – את המטען העשיר כל כך שהכרנו אצל הורינו ואצל מורינו. אבוי, רובם ככולם כבר הסתלקו מן העולם.
מרדכי נדב (2011-1920) |
נדב נולד ב-1920 בעיירה יאנוּב שליד פינסק (אז בפולין) בשם מרקל קציקוביץ. הוא למד בגימנסיה 'תרבות' שבפינסק וב-1940 סיים את לימודיו בגימנסיה 'תרבות' שבווילנה, שאז כבר סופחה לברית המועצות. ב-1941 עלה מווילנה לארץ ישראל זמן מה קודם שנכבשה בידי הגרמנים.
את לימודיו עשה באוניברסיטה העברית בספרות עברית, בהיסטוריה יהודית ובספרנות, ובד בבד עבד (משנת 1953) בבית הספרים הלאומית והאוניברסיטאי. למן שנת 1968 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 1986 שימש כמנהל מחלקת כתבי היד והארכיונים.
בשנת 1964 הגיש נדב את עבודת הדוקטורט שלו על תולדות יהודי פינסק. הדוקטורט נכתב בהדרכתו של פרופ' ישראל היילפרין ולימים התפרסם בתוך הכרך הראשון של פינסק - ספר עדות וזיכרון לקהילת פינסק-קארלין מראשיתה ועד חורבנה. הכרך ההיסטורי של מפעל זה, שכולו נכתב בידי נדב, עוסק בתולדות פינסק היהודית בין השנים 1880-1506 (תל אביב וחיפה תשל"ג), והוא מופת לעבודה מקיפה, מדויקת וקפדנית.
מפעלו המדעי האחרון היה מהדורה מופתית בת שני כרכים של פנקס קהל טיקטין, שפ"א-תקס"ו, בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (ירושלים תשנ"ז-תש"ס). ביקורת שכתבתי עליו בעיתון 'הארץ' נמצאת כאן.
ומשהו אישי.
חיבבתי מאוד את מרדכי נדב, וכמדומני שהוא גם חיבב אותי. לפני ארבע שנים אף זכיתי לארח אותו בביתנו בליל הסדר, כאשר רעייתו יעל נדב (שנפטרה ב-15 בינואר 2009) היתה מאושפזת בבית החולים.
שני בניו של מרדכי – יונתן (חיליק) ונֹעם – הם חבריי הטובים ויחד הוצאנו השנה בהוצאת 'חרגול – עם עובד' את המהדורה המחודשת של שירי המגילה של איציק מאנגר. ורק אחרי שנשלמה עבודתנו שמנו לב כי דמותו של מרדכי היהודי, כפי שברא אותה נעם בדמיונו, אינה אלא דמותו של אביו, מרדכי נדב...
כתבה מרגשת ונוגעת ללב, יהי זכרו ברוך!
השבמחקחיים של ידע ויצירה, זכרונו לברכה
השבמחק