זיכרון בספר: שתי הקדשות כפולות לחיים נחמן ביאליק

חיים נחמן ביאליק. על הקיר תלויה תמונתו של אחד העם (צייר: חיים גליקסברג).

א. ההקדשה הכפולה של 'רב צעיר'

הרשימה שפורסמה בעונ"ש לפני כמה חודשים, על ההקדשה הכפולה של חיים באר, הזכירה לשמואל אבנרי, מנהל הארכיון של בית ביאליק, הקדשה כפולה אחרת שאותה קיבל משוררנו הלאומי מידידו חיים טשרנוביץ, שכינויו הספרותי היה 'רב צעיר'.

רב צעיר (1949-1870)

חיים טשרנוביץ היה סופר וחוקר הלכה, שהתפרסם בסדרת ספריו 'תולדות ההלכה' ו'תולדות הפוסקים'. טשרנוביץ וביאליק התוודעו זה לזה באודסה בראשית המאה ה-20, שכן טשרנוביץ כיהן אז כראש 'הישיבה הגדולה' באודסה, ישיבת מתוקנת ששילבה לימוד תורה וחינוך לאומי-ציוני. דרך אגב, סופרת הילדים הידועה ימימה אבידר-טשרנוביץ הייתה אחייניתו של רב צעיר. לימים תיאר טשרנוביץ את ימי אודסה אלה ואת ידידותו עם ביאליק בספרו 'מסכת זכרונות' (1945). על מחלוקת שפרצה בשנת 1904 בין ביאליק לרבניצקי והובאה ל'דין תורה' בפני טשרנוביץ, סיפר שמואל אבנרי במקום אחר (וגם כאן).

בשנת תר"ף (1919) פרסם טשרנוביץ בברלין את ספרו 'קצור התלמוד' (כולל את המסכתות ברכות, ראש השנה ויומא). על ההקדשה הראשונה – שכנראה לא נראתה לו פיוטית דיה עבור מקבלהּ, המשורר – הוסיף טשרנוביץ לאחר שנמלך בדעתו,  הקדשה מפורטת יותר.

ההקדשה הראשונה

לידידי ורעי אשר נפשי
קשורה בנפשו
חיים נחמן ביאליק

חים טשרנוביץ
ערב יום הכפורים
ברלין תר"פ [1919]

ההקדשה השנייה

בי נשבעתי נאום רב צעיר
יגעתי למצוא חרוזים ומליצות בלשון סופר מהיר
אבל יגעתי ולא מצאתי תאמין לי באמונתי
לא משורר אנכי, כידוע לך. אלא בעל הלכה
יכלני [יכול אני] פשוט בלי מליצות להקדיש לך זאת עבודתי
קרא נא לפרקים בספרי זה ויהי רצון שתזכרני לברכה

אכן הקדשה מסורבלת ומגושמת, אך רב צעיר – שהודה כי לא הצליח למצוא חרוזים מתאימים – החליט בכל זאת לנסות את כוחו בהקדשה 'אמנותית'. הוא ניסח אפוא הקדשה אקרוסטיכונית, כדי שהאותיות הראשונות של כל שורה תיצורנה את שמו של ביאליק (שימו לב לנקודות שמעל האותיות בכל ראש שורה).

מימין לשמאל: חנא רבניצקי, חייים טשרנוביץ, חיים נחמן ביאליק. אודסה ראשית המאה ה-20

ב. קבורת ההקדשה של משה פלדנקרייז

הספר 'האוטוסוגסטיה לפי שיטת אמיל קוּאֶה', שחיבר ס"ה ברוקס (1922), ראה אור בתל אביב בשנת 1929. הספר תורגם לעברית על ידי המהנדס והג'ודוקאי משה פלדנקרייז, ממציא שיטת 'ההתעמלות והריפוי העצמי (בלי ניתוחים)' המכוּנה על שמו 'שיטת פלדנקרייז' (דוד בן-גוריון, למשל, היה אחד ממעריציו והעמידה המפורסמת שלו על הראש הייתה תרגיל שהציע לו פלדנקרייז).

פלדנקרייז רשם שתי הקדשות. הראשונה נרשמה כמקובל בפתח הספר:

למר ח.נ. ביליק.
אמרו חכמינו: "אל תסתכל בקנקן אלא
במה שיש בתוכו"
אמר תלמידו של אחֵר, את קלפתו זרקתי
ואת תוכו אכלתי.
רוצה לאמר: עיין בספר זה, אם גם
שפתו אינה כשפתך, ותועלתך בצדך.

ברגשי כבוד מ' פלדנקרייז
8.6.30

כמה הערות:

1. הכתיב 'ביליק' אינו מקרי; כך כתבו תמיד את שמו של ביאליק בעיתון 'הצבי' של אליעזר בן יהודה.

2. 'רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ' (אבות, ד, כו).

3. תלמידו של 'אחר' - הוא התנא אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה - היה רבי מאיר, שעליו נאמר בתלמוד: 'רבי מאיר, רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק' (חגיגה טו ע"ב).

ההקדשה השנייה נרשמה בעמוד 109, בפתח החלק הקצר שפלדנקרייז עצמו הוסיף לספר.

אם הגעת לכאן מובטחני
שתקרא גם את הבא. אם אמת
בספר זה מצאת, אל נא תטמנה
במקום שאחרים לא ימצאוה.

למר ח.נ. ביליק
ברגשי כבוד
מ' פלדנקרייז
8.6.30

למה כל כך רחוק ולמה כל כך עמוק?

אולי ביקש פלדנקרייז, 'המתרגם', להדגיש את חלקו בספר, ואולי עשה זאת בכוונה היתולית, על מנת 'לבחון' כביכול את ביאליק אם אכן יצליח לצלוח את כל עמודי הספר ויגיע עד להקדשה ש'קבורה' עמוק בתוכו...

משה פלדנקרייז (1984-1904)

(ההקדשות ותצלומי הספרים מתוך ארכיון בית ביאליק)