גלגוליו של מכתב (ח): תהבהב לה האש בכירה

בכפר קַשִינוֹ (Кашино), ליד מוסקווה, הוצב שלט זה הגורס כי כאן הייתה השוחה בה חיבר אלכסיי סוּרְקוֹב את שירו

רשימות נוספות בסדרה

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

ב. 'מכתב לאמא', וגם לאבא ולאלוהים

ג. 'מכתב מבן לאמא'

ד. 'מאבא קבלו נא אגרת'

ה. 'שנינו מחכים' ומשהו על השם אורי

ו. אביך מת, אמך חולה...

ז. החייל הגידם כותב לאמא

ט. מכתבים מצה"ל

י. הדור הבא

בסדרה 'גלגוליו של מכתב' עסקנו לא פעם – ועוד נעסוק ברשימה הבאה – במכתבים ששולחים חיילים יהודיים מן החזית. אבל כמובן שמכתבים הביתה שלחו חיילים בני כל העמים וכל הדתות שתמיד התגעגעו לאותם דברים: לחברה האהובה, לאשה ולילדים, למגע ידה של אמא ולתבשיליה, לבית המוכר והשליו...

'תהבהב לה האש בכירה' הוא שיר חיילים יפהפה מימי מלחמת העולם השנייה, שאינו אלא קטע ממכתב פיוטי ששלח החייל, מחבר השיר, לרעייתו שבעורף. השיר נכתב בשלהי 1941 והולחן ב-1942.

השיר נכתב בשנת 1941 על ידי אלכסיי סוּרְקוֹב (Алексе́й Алекса́ндрович Сурко́в) והולחן בשנת 1942 על ידי קונסטנטין ליסטוב (Константи́н Я́ковлевич Листо́в). ליסטוב (1983-1900) נולד באודסה למשפחה יהודית. הוריו היו עובדי קרקס שנעו ממקום למקום, והוא עצמו החל ללמוד מוזיקה ולנגן כבר בגיל חמש.

בשנת 1944 התגלגל השיר מרוסית לעברית ותורגם על ידי אברהם שלונסקי. זמן קצר לאחר מכן, או אולי ממש במקביל, תורגם השיר גם על ידי שמעון מנסקי, חבר קיבוץ אילון שבגליל העליון. והנה, דווקא תרגומו של מנסקי, שרק מעטים שמעו את שמו, הוא שזכה להצלחה והוא זה שמתנגן כל כך טוב עם המנגינה המופלאה.

הנה צמד 'הדודאים' שרים את 'תהבהב לה האש בכירה' בתרגומו של מנסקי:



וכאן, איזי הוד:



נתחיל בשיר המקורי ברוסית ואחר כך נדון בתרגומיו לעברית.

א. В землянке (בַּשׁוּחָה): השיר המקורי ברוסית

אש בוערת באח הקטנה,
שרף-עצים בדמעות תלחך,
לי תשיר מפוחית ברננה,
על עיניך שלך וצחוקך.

לי השיח עליך ילאט
מול מוסקבה בשדות לבנים...
מי ייתן, יקירה, ושמעת
את קולי המזמר בינונים.

את עכשיו רחוקה עד מכאוב,
ובינינו שלגים כתהומות,
כאן ממך פרסאות עד אין סוף,
מן המוות - רק דלת אמות.

שירי שיר, מפוחית, להבה
תני בלב חלומות של אביב.
חם לי, חם לי מאש אהבה
גם בכפור האיום מסביב.

מכתב של אלכסיי סוּרקוֹב לאשתו סופיה מחזית מוסקבה, נובמבר 1941

השיר V Zemlyanka (זמליאנקה), שפירושו בשׁוּחה, או בַּמַחְפֹּרֶת (כך תרגם שלונסקי), ובאנגלית: In the dugout, או In the blindage נכתב בימי הקרבות על מוסקבה, על ידי המשורר הסובייטי אלכסיי סוּרְקוֹב (כבר נפגשנו בו ברשימה על גלגולי 'שיר הפרטיזנים' של הירש גליק, שכן הוא זה שכתב את המילים לשיר הרוסי שעל בסיס מנגינתו כתב גליק את שירו).

חיילים גרמנים נכנעים לשוביהם הרוסים בימי הקרב על מוסקבה

הקרב על מוסקבה – המתקפה הגרמנית ('מבצע טייפוּן', שבו השתתפו כמיליון חיילים גרמנים), ההגנה על העיר הנצורה ומתקפת הנגד הרוסית להדיפת הגרמנים – היה לא רק אחד הקשים בחזית המזרחית אלא גם בעל ההיבטים הסמליים ביותר. היטלר רצה בכל מאודו לכבוש את הבירה הסובייטית (אך לא שעה לעצת קציניו והמתין זמן רב מדי עד תחילת החורף), בעוד שסטאלין עשה הכל כדי להגן על עיר הבירה. הקרבות נמשכו שלושה חודשים מראשית אוקטובר 1941 ועד ראשית ינואר 1942, והסתיימו בנסיגת הגרמנים.

הלחימה התנהלה בחודשי החורף, שהיה גשום במיוחד ומקפיא (ועובדה זו אכן באה לידי ביטוי בשיר), וההקרבה הנחושה של חיילי הצבא האדום בפיקודו של מרשל ז'וקוב הייתה לשם דבר.

אחד המיתוסים הידועים ביותר מן הקרב על מוסקבה הונצח בספרו של אלכסנדר בק 'אנשי פאנפילוב', שתורגם לעברית בשנת 1946 והיה מנכסי צאן הברזל של דור תש"ח בייצגו ערכים של רעות ודבקות במשימה. בדור האחרון נסדק מיתוס זה והיו שטענו שהקרבות שתוארו בספר נופחו לצרכי תעמולה ובפועל לא היה שונה הקרב של אנשי פאנפילוב ממאות אירועי קרב אחרים שהתרחשו במהלך ההגנה על מוסקבה.

כאן אפשר לצפות בפרק הראשון (מתוך שמונה) של סרט דוקומנטרי סובייטי שמתאר את הקרב על מוסקבה. הסרט הוקרן כבר בימי המלחמה, והוא למעשה ראשון הסרטים הסובייטיים שנעשו על 'המלחמה הפטריוטית הגדולה'.



נשוב לשירו של סוּרקוב.

סוּרקוב שירת ככתב צבאי בחזית מוסקבה ובשיר הוא תיאר את תחושותיהם של חיילי הצבא האדום המסתתרים מאש האויב הגרמני וחוששים שבקרוב ימצאו את מותם. בשׁוּחה הם לא חושבים על המולדת או על סטאלין, אלא על היקירה הרחוקה ועל שדות השלג הלבנים והשלווים של מוסקבה, המפרידים כתהום מן המציאות האכזרית של פחד ומוות שבה הם נמצאים.

שורה נוקבת במיוחד בשיר – 'ולמוות ארבעה צעדים' – העניקה השראה לרומן מלחמה שחיבר הסופר הקנדי ג'ון וילסון בשנת 2005 ונקרא 'Four Steps to Death', שעוסק דווקא בקרבות סטלינגרד.



ומעניין שגם ספרו של אריה אשל, שמאגד את מכתביו מצינוק הכלא של לוחם האצ"ל אבשלום חביב – שנדון למוות ונתלה על ידי הבריטים ביולי 1947 בכלא עכו – נקרא 'ארבעה צעדים למוות' (ספריית מעריב, 1997). אמנם ה'ארבעה צעדים' של חביב הם ארבעת השלבים לפני הגרדום, אך זהו אותו דימוי.

על נסיבות כתיבת השיר המקורי יש חומר רב, כמובן בעיקר ברוסית, וסיכם אותו עבורי אורי יעקובוביץ':

סורקוב העיד כי שש-עשרה שורות השיר הן למעשה חלק ממכתב שכתב לאשתו, סופיה אנדרייבנה, בסוף נובמבר 1941, לאחר יום קרב קשה סמוך לנהר איסטרה (Istra; באזור מוסקווה). שורות אלה הפכו לשיר רק במקרה: היה זה בפברואר 1942, כאשר הגיע המלחין קונסטנטין ליסטוב לשמש יועץ מוזיקלי בכיר של הצי המלחמתי. הוא הגיע למערכת של העיתון הצבאי שסורקוב שימש כתב שלו, והחל לבקש משהו שאפשר לחבר לו מנגינה. משלא נמצא דבר כזה, נזכר סורקוב במכתב. הוא העתיק את השורות המחורזות לנקי ומסר לליסטוב. כעבור שבוע חזר המלחין למערכת של סורקוב, נטל מצלם המערכת מישה סאווין גיטרה ושר את השיר החדש. כל קהל המאזינים – אנשים שהתפנו מעבודתם העיתונאית - הגיב בהתלהבות. לאחר ארוחת הערב ביקש הצלם את הטקסט מסורקוב, ליווה עצמו בגיטרה ושר את השיר. לכולם היה ברור מיד שאם צרכן פשוט של מוזיקה הצליח לשמור בזכרונו את הנעימה מהביצוע הראשוני שלה, אין ספק שהשיר ייקלט במהירות.

המשורר אלכסיי סוּרקוב (1983-1899) בתקופת שירותו כחייל בצבא האדום

המלחין קונסטנטין ליסטוֹב (1983-1900)

השיר אכן נקלט במהירות (את המילים המקוריות ברוסית ובתעתיק אנגלי אפשר למצוא כאן; תרגום לאנגלית של השיר אפשר למצוא כאן), אך ככל הידוע הוא נאסר להשמעה בימי המלחמה משום שנחשב לבלתי פטריוטי. מי שמע על חיילי הצבא האדום שתופסים מחסה בחפירות ומשקשקים מפחד? 'ולמוות– ארבעה צעדים'? אין דבר כזה אצלנו.

למרות כל האיסורים, ואולי דווקא בגללם, השיר היה פופולרי מאוד, ובמיוחד אחרי המלחמה. נאזין ונצפה עתה בכמה ביצועים מובחרים.

באתר המוקדש למוסיקה מהתקופה הסובייטית הובא ביצוע מקהלתי נדיר של 'זמליאנקה' משנת 1942. הסולן הוא קונסטנטין סימונוב.

כאן אפשר לשמוע את זמר הבריטון דניס קורולב, הסולן של תאטרון בולשוי. מלווה אותו בפסנתר מלחין השיר, קונסטנטין ליסטוב.



וכאן סרטון סובייטי משנת 1970 עם ביצוע מרשים של הזמר האגדי ולדימיר טְרוֹשין (2008-1926), שהתפרסם כמבצע הראשון של 'לילות מוסקבה'.

השיר שולב גם בכמה וכמה סרטי קולנוע וטלוויזיה סובייטיים, ששניים מהם הצלחתי לאתר.

הסרט Рабочий поселок (עיר העבודה), שנעשה ב-1965, מספר על חייל רוסי שהתעוור במלחמה ומנסה לשקם את חייו. מי שמזמר את השיר בסרט הוא השחקן הרוסי המפורסם אולג בוריסוב (שאגב, בשנת 1992 ביקר בירושלים במסע צליינות פרטי). הסרט כולו נמצא כאן והשיר בתזמון 38:00.

שנה לאחר מכן (1966) שולב השיר גם בסרט קומי שנקרא Серая болезнь (המחלה האפורה). אפשר לשמוע אותו בתזמון 35:35. וכאן הסרט בשלמותו (רוסית בלי כתוביות):


סרט נוסף, שנעשה כנראה לטלוויזיה בשנת 1979, נקרא 'חיילים מוכנים תמיד'. שרה המקהלה הצבאית של מחוז לנינגרד:

ב. 'במחפּוֹרת': אברהם שלונסקי

תרגומו של שלונסקי, 'במחפֹּרת' הושר לראשונה בשנת 1944 בתכנית 'שי לחייל' של תאטרון 'המטאטא', שבה כבר עסקנו ברשימות קודמות. בתכנית זו הושרו גם 'המטפחת הכחולה' ('תכול המטפחת') ו'ערב על הים' ('שלום עירי נוחמה').

אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בָּאָח הַקְּטַנָּה,
שְׂרַף-עֵצִים בִּדְמָעוֹת תְּלַחֵךְ,
לִי תָּשִׁיר מַפּוּחִית בִּרְנָנָה,
עַל עֵינַיִךְ שֶׁלָּךְ וּצְחוֹקֵךְ.

לִי הַשִּׂיחַ עָלַיִךְ יִלְאַט
מוּל מוֹסְקְבָה בְּשָׂדוֹת לְבָנִים...
מִי יִתֵּן, יַקִּירָה, וְשָׁמַעְתְּ
אֶת קוֹלִי הַמְּזַמֵּר בִּיְגוֹנִים.

אַת עַכְשָׁו רְחוֹקָה עַד מַכְאוֹב,
וּבֵינֵינוּ שְׁלָגִים כִּתְהֹמוֹת,
כָּאן מִמֵּךְ פַּרְסָאוֹת עַד אֵין סוֹף,
מִן הַמָּוֶת - רַק דָּלֶת אַמּוֹת.

שִׁירִי שִׁיר, מַפּוּחִית, לֶהָבָה
תְּנִי בַּלֵּב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אָבִיב.
חַם לִי, חַם לִי מֵאֵשׁ אַהֲבָה
גַּם בַּכְּפוֹר הָאָיֹם מִסָּבִיב.

מהביצוע המקורי של 'המטאטא' לא שרדה כנראה אף הקלטה, אך הנה ביצוע מחודש של 'במחפורת', שהוקלט ב-5 במאי 2012. שר: דורי גלבוע; מלווה באקורדיון: דרור סנדלון (תודה לגרימי גלעד):

ג. 'תהבהב לה האש': שמעון מנסקי

כנס בוגרי קן השומר הצעיר בגליל ברנוביץ, קיבוץ אילון 1963. שמעון מנסקי שוכב על הקרקע, בצד ימין.

כאמור, תרגומו של שלונסקי לא נקלט היטב, והנוסח המוצלח יותר היה של שמעון מנסקי.

מי היה שמעון מנסקי? רק מעט חומר ביוגרפי הצלחתי לקושש אודותיו (בעזרתה של דבורה נבו, הארכיונאית של קיבוץ אילון בו היה חבר רוב חייו, והודות לכמה מכתבים ששלח מנסקי לאורי יעקובוביץ').

הוא נולד בקייב ב-25 באוקטובר 1913, ובהיותו בן שבע, לאחר המהפכה ומלחמות האזרחים באוקראינה, הצליחו הוריו למלט את המשפחה וקבעו את מקומם בבָּרָנוֹביץ שבפולין (ליד סְלוֹנים). אביו היה איש ספר ואמו – פסנתרנית, שעבדה בראינוע והתאימה מנגינות לסרטים אילמים. מנסקי למד בגימנסיה 'תרבות', הצטרף ל'שומר הצעיר' ובאוגוסט 1938 עלה לארץ. הוא היה חבר בקיבוץ אילון מיום הקמתו באותה שנה ובו גם נפטר ב-31 באוגוסט 2001. בקיבוץ שימש מנסקי רכז תרבות במשך עשרות שנים, ערך את עלון הקיבוץ ותרגם שירים רוסיים למסיבות, אך רובם ככולם לא השתמרו. ב'זמרשת' תועד שיר רוסי נוסף שתרגם ונקרא 'להגנת השלום', אך ידועים לנו לפחות עוד שישה שירים אחרים שתרגם (בהם 'צוואת אמא' של הצמד סורקוב וליסטוב; 'אנו לשלום' של איליה פרנקל וויקטור בליי; 'לקומוניזם מובילנו סטאלין הגדול' של ולדימיר חריטונוב ואנטולי נוביקוב, ועוד). במכתב ששלח מנסקי לאורי יעקובוביץ' ביוני 1987 הוא כתב:

.... בזמן מלחמת העולם השנייה, כששירי רוסיה היו באופנה, עסקתי בכך לעיתים. הייתי אז רכז ועדת תרבות בקיבוצי, והיות וידעתי רוסית, תרגמתי מספר שירים למסיבות שנערכו בקיבוץ בנושא המלחמה נגד הנאצים. עברו מאז מעל ל-40 שנים. אצלי לא נותרו דברים בכתובים מהימים ההם. כל מה שנותר זה בשירונים שנשמרו בארכיון הקיבוץ מהימים ההם. על כן אינני זוכר את שמות השירים במקור הרוסי, כי הם נדפסו רק בתרגום העברי. מצאתי בשירון אחד (לא כל השירונים נשמרו בארכיון) תרגום נוסף שלי [לשיר 'לקומוניזם מובילנו סטאלין הגדול']. אולי ידועים לך שירים ששרה לאה דגנית ז"ל? תרגמתי לה, לפי בקשתה, כמה שירים והיא הופיעה בהם ברחבי הארץ. אינני זוכר את שמם ואת תכנם. אולי ידועים לך? שיריי המתורגמים זכו לפירסום והושרו בכינוסי הפלמ"ח בשנות הארבעים. את השיר 'בחפירה' תרגמתי לפי בקשתו של דן מהפלמ"ח (כיום חבר גבעת השלושה והיה בשעתו בפלוגת הפלמ"ח אצלנו). הוא היה חובב שירים רוסיים וגם ניגן בפסנתר וידע את כל המנגינות. אינני זוכר את שם משפחתו. אצלו תוכל אולי למצוא פתרון לכמה משאלותיך בקשר למנגינות שירים. השיר 'בחפירה' בתרגומי הושר בשנים מאוחרות יותר בכל מיני הזדמנויות מבלי שהיה ידוע שאני תרגמתיו...

הנה מילות השיר מתוך 'זמרשת':

תהבהב לה האש בכירה יתלכדו האודים כדמעות מפוחית תנגן לי שירה על בת-צחוק ועיניים יפות. לי שיחים לחשו אודותך, בשדות מוסקבה בשלג מלבין מה ארצה כי דמותך תאזין וכולי משתוקק לראותך. את כעת רחוקה, רחוקה ובינינו שלגים ושלגים. לביתך עוד דרכי לא קלה ולמוות ארבעה צעדים. הי, נגני מפוחית לי שיר סתם עלי אושר כי רב תספרי. בקור חפירות לי ייחם מיקוד אהבה בלבי.

תְּהַבְהֵב לָהּ הָאֵשׁ בַּכִּירָה
יִתְלַכְּדוּ הָאוּדִים כִּדְמָעוֹת
מַפּוּחִית תְּנַגֵּן לִי שִׁירָה
עַל בַּת-צְחוֹק וְעֵינַיִם יָפוֹת.

לִי שִׂיחִים לָחֲשׁוּ אוֹדוֹתֵךְ,
בִּשְׂדוֹת מוֹסְקְבָה בְּשֶׁלֶג מַלְבִּין
מָה אֶרְצֶה כִּי דְּמוּתֵךְ תַּאֲזִין
וְכֻלִּי מִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹתֵךְ.

אַתְּ כָּעֵת רְחוֹקָה, רְחוֹקָה
וּבֵינֵינוּ שְׁלָגִים וּשְׁלָגִים.
לְבֵיתֵךְ עוֹד דַּרְכִּי לֹא קַלָּה
וְלַמָּוֶת אַרְבָּעָה צְעָדִים.

הֵי, נַגְּנִי מַפּוּחִית לִי שִׁיר סְתָם
עֲלֵי אֹשֶׁר כִּי רַב תְּסַפְּרִי.
בְּקֹר חֲפִירוֹת לִי יֵחַם
מִיְּקֹד אַהֲבָה בְּלִבִּי.

תהבהב לה האש בכירה
יתלכדו האודים כדמעות
מפוחית תנגן לי שירה
על בת-צחוק ועיניים יפות.

לי שיחים לחשו אודותך,
בשדות מוסקבה בשלג מלבין
מה ארצה כי דמותך תאזין
וכולי משתוקק לראותך.

את כעת רחוקה, רחוקה
ובינינו שלגים ושלגים.
לביתך עוד דרכי לא קלה
ולמוות ארבעה צעדים.

הי, נגני מפוחית לי שיר סתם
עלי אושר כי רב תספרי.
בקור חפירות לי ייחם
מיקוד אהבה בלבי.

תהבהב לה האש בכירה יתלכדו האודים כדמעות מפוחית תנגן לי שירה על בת-צחוק ועיניים יפות. לי שיחים לחשו אודותך, בשדות מוסקבה בשלג מלבין מה ארצה כי דמותך תאזין וכולי משתוקק לראותך. את כעת רחוקה, רחוקה ובינינו שלגים ושלגים. לביתך עוד דרכי לא קלה ולמוות ארבעה צעדים. הי, נגני מפוחית לי שיר סתם עלי אושר כי רב תספרי. בקור חפירות לי ייחם מיקוד אהבה בלבי.

תרגומו של מנסקי נעשה כנראה ב-1942. במכתב מינואר 1987 להוצאת 'כינרת', שם הוציאו לאור את הספר 'אלף זמר ועוד זמר' (חלק ה, שירים רוסיים), כתב מנסקי:   

אני שולח לך את מילות השיר 'בחפירה' (תהבהב לה האש בכירה) וכן שירי מלחמה ושלום נוספים שתורגמו על ידי מרוסית בשנים 1941-2 בזמן מלחמת העולם השנייה, כשבריה"מ נלחמה בנאצים והשירים הרוסיים מצאו אז הד בלבותינו. מצאתי בשירונים שהופיעו אז בקיבוץ שירים נוספים בשבחו של סטלין, שפולחן גדולתו היה אז באפנה, וכיום, לדעתי, אין טעם לפרסמם

ככל הידוע לי, נרשמו מילות השיר לראשונה בשירון 'שי', שנדפס במכונת כתיבה באפריל 1945 (השירון שמור באוסף אברהם ושרה יפה, אוניברסיטת תל אביב). בין נוסח 1945 לבין הנוסח הרווח והמאוחר יותר של מנסקי שהובא לעיל יש לא מעט שינויי נוסח, מקצתם קלים ומקצתם משמעותיים, אך השיר היפה הזה ממשיך לצבוט את הלב גם שבעים שנה לאחר שנכתב...




תודה, כרגיל, לצבי (גרימי) גלעד ולאורי יעקובוביץ'.