 |
| משחקי 'מחבואים' במאה שערים |
צלם כי יזדמן לשכונת מאה שערים, אף פעם לא יתאכזב. תמיד יימַצאו לו שם אתרים, טיפוסים ואירועים שראויים להנצחה במצלמתו. שלשום, בצהרי יום שישי, הסתובבתי בלבה של השכונה התוססת שנערכת לשבת, והנה מעט ממה שצילמתי ברחוב מאה שערים.
קירות השכונה, כך אומרים בירושלים, עומדים בזכות כמויות הדבק האינסופיות שבהן מרחו במשך השנים את ה'פאשקווילים', מודעות הקיר הגדולות. במאה שערים יודעים לספר כי הזמן הטוב ביותר להדביק את הפאשקווילים הוא ביום שישי, קרוב ככל האפשר לכניסת שבת. רק כך תחזקנה המודעות לפחות 24 שעות...
הפעם ראיתי את מדביק המודעות (הפאשקווילער?) בפעולה נמרצת: הנה הוא יורד מהקלנועית עמוסת הכרזות, מצויד בדלי של דבק ובמטאטא הדבקה, מסיר ומקלף מודעות קודמות ומדביק את החדשות.
אחרי שהדביק את הכְּרזה על 'כינוס היסטורי לנשות כלל ישראל' נפנה הפאשקווילער לכרוז חדש – 'החתול והבלעבוסטע'. כרוז זה הפך מיד ללהיט החם של הרחוב. רק סיים המדביק להדביק וכבר נצמדו אנשים למודעות. בערך כל עשרה מטרים הודבקה מודעה כזו, ובכל מקום עמדו שניים-שלושה קוראים...
בקריאה מקרוב אפשר ללמוד מהכרוז על 'קומפיין' (רוצה לומר: קמפיין) שקשור במאבק חרדי פנימי סביב חפירות ארכאולוגיות במתחם בית החרושת למלט 'נשר' ליד רמלה, ובשאלות של פינוי או חילול קברים:
נפניתי להציץ בחנות ספרים סמוכה ואת עיני לכד ספר קומיקס – 'קומיקסבא על התורה הקדושה', על פי משליו של החפץ חיים...
ובהמשך הרחוב, ליד ישיבת ברסלב, קיבלו התלמידים לכבוד שבת סוכריות גומי. ההתרגשות סביב חלוקת הממתקים הייתה
גדולה. הילדים עמדו סביב לרבי ודחפו אחד את השני כדי להגיע אל הממתק הנחשק...
סתם יום שישי במאה שערים...
מעניין שגם במאה שערים כותבים ביידיש בתעתיק ביראבידזשאן (בלעבוסטה)
השבמחקגדול!!!
השבמחקברוך, הצלחת להמחיש את האווירה המיוחדת בתמונות מעולות ובמלל מגניב.
דוד:
השבמחקאם הצלחת לעבור את המשימה בלי שירדפו אחריך זקנים ונערים בגערות "תסלייק מכאן" ו"לא לצלם" אזי מוכרח שיש לך חן מיוחד נסוך על פניך, חן כזה הממיס גם את ליבותיהם של מוכתרי השכונה הנוטרים לבל יהינו זדים לצלם בה.
חן חן לך!
הצלם החינני הוא כמובן ברוך גיאן. אותי היו מגרשים מיד...
מחקמאוד נחמד לבוא ולבקר בשכונה ואח"כ להשמיץ, ש'זקנים ונערים' 'ירדפו אחריך בגערות תסלייק מכאן'!
מחקאני מתגורר במאה שערים כשני עשורים, והרבה תיירים ראיתי וגם הרבה הרבה צלמים. לא מגרשים ולא צועקים, אלא אם כן מדובר בקבוצה רועשת או כזו הכוללת נשים שאינן לבושות בצניעות (ופעמים אי הצניעות אינו מסתכם במכנסיים וכדומה, וד"ל).
תבינו, התושבים מתגוררים שם כי הם רוצים סוג מסויים של 'איכות חיים', וחושבני שמותר להם לבקש שלא יפרצו את גדרי המקום.
אך גם כשמדובר בקבוצה מפריעה ופרוצה - אין לצעוק ולגעור אלא רק להעיר בנחת. זו דעתי ודעת הרוב הדומם. כן גם כאן יש 'רוב דומם' (אמיתי יותר מזה שהשמאל הפוליטי טוען...), אבל מי מתייחס אלינו? יש כמה צועקים ומתפרעים ולכם, החילוניים, נוח יותר לראות אותם כמייצגים את כלל התושבים.
אנונימי יקר
מחקלפני שבועיים הדרכתי קבוצה של עיתונאים זרים שביקשו להכיר מקרוב את השכונות החרדיות. היה יום חורפי ונשות הקבוצה היו לבושות בצניעות מופלגת. לא היינו רועשים ובוודאי לא בלטנו בהמולת יום החולין של השכונה. כשיצאנו מבתי ורשה לרחוב מאה שערים הופיע גברתן, שעל פי לבושו הוא איש 'תולדות אהרן', והחל לצעוק בלי הפסקה: 'תסתלקו מכאן, זה לא אתר תיירות'. החלה התקהלות של סקרנים, אך איש לא ניגש אל הצועק וניסה להרגיע אותו. כמובן שלא התאפשר לנו להמשיך בסיור.
העברי, העברי מה יהא עליו. האם שמתם לב שהמילה המודרנית "חינמונים" פלשה לעברי המסוגנן והנשמר בקפידה. שפת האונזר'ס. (שורה רבעיעית מתחת לכותרת)
השבמחקברוך גיאן היקר, קח לך הצעה לביקור נוסף במקום. הבא עמך את כשרונך ומצלמתך ופנה את "שומרי החומות" בליל חמישי. החל מעשר בלילה תוכל לראות את נושאי הקיגלוך, הלוא אלו הסירים המפוחמים אצים בדרכם אל המאופ'ה להחזיר סיר ריק ולקבל תמורתו סיר מלא ניחוחות הקיגל הירושלמי. במאופ'ה בפינת הרחוב הם נכנסים אחד אחד, משיבים את הסיר למדף ונוטלים סיר מלא מצידו השני. במרכז השולחן מקום למעות ואף אחד אינו משגיח על הבאים והיוצאים ( יראת שמים יש אומרים והמלעיזין יאמרו יראת מס הכנסה...).
השבמחקשבת שלום!!