כתב וצילם ברוך גיאן
טקס ברכת הכהנים
בכותל המערבי הוא משהו שאני משתדל לא להחמיץ. גודלו של האירוע ועוצמתו יכולים לרגש גם יהודי חופשי כמוני. תפילת שחרית, ביום חמישי שעבר, ב' דחול המועד, הסתיימה סביב השעה עשר בבוקר. לאחר מכן נכנסתי לחלק המקורה בצדו הצפוני של הכותל, זה המכונה 'קשת
וילסון', ושם ליוויתי את ברכת הכהנים הייחודית של בני קהילת 'ביתא ישראל' שהחלה זה עתה. נדמה לי שטקס כזה לא תועד עדיין.
כשעתיים ארכה התפילה, והיא נישאה בשפת גֶעז הזרה לחלוטין לא רק לאנשים כמוני אלא גם לצעירים בני העדה. בתחילה עמדו רק 'קייסים' מעטים במרכז המתפללים, אך אט-אט הצטרפו נוספים והמעגל גדל והפך צבעוני ומסקרן. מאות אנשים הצטופפו מסביב והקשיבו לתפילה ולשירים הקצביים.
שקית צדקה סבבה בין הנאספים, הונחה במרכז המעגל ורבים מהנוכחים שלשלו לתוכה שטרות של 20 ש"ח. כמה מן התורמים אמרו לי שאינם יודעים בדיוק למי הולך הכסף, אבל באתיופיה, מולדתם, נועד הכסף כדי לממן ארוחות חג לנצרכים.
הקייסים עטו לראשם בד לבן, ובין הנאספים מצאתי כיסוי ראש
מעניין: בד לבן מסביב לראש ובמרכזו כיפה סרוגה עם מגן דוד... סוג של פיתוח מקומי, שמשלב מסורת עם חידוש.
כמה מן הקייסים הקשישים התעייפו במהלך התפילה הארוכה ונשענו על המוטות שהחזיקו בידיהם. השרביט
השעיר שבו אחזו, גם הוא לא הפסיק לנוע ויצר עניין רב. ילדים חרדים הסתקרנו מן התפילה השונה כל כך והציצו מכל כיוון אפשרי. בין הנקהלים היו גם חרדים מבוגרים שהתקרבו למעגל והתעניינו בנעשה.
עם סיום
התפילה החל טקס לחיצות הידיים, החיבוקים והנשיקות. השלב הבלתי רשמי הזה נמשך דקות ארוכות, אך בו לא תם הטקס. עתה, עם צאתם מרחבת הכותל, החל מיני-קרנבל מפתיע. תהלוכה ססגונית של מאות מבני
העדה, בראשם הקייסים עם שמשיותיהם המרהיבות, פוסעים בשירה ובקצב אפריקני מדליק, בליווי תופים מיוחדים, צלצלים והרבה מחיאות כפיים.
בצל עצי הזית, ליד תחנת האוטובוס, המתינו לחוגגים צ'ילקה (משקה חום עשוי שומשום) וקיטה (מין לחם דק ודחוס) שעליה מרחו טלבה ונוג (מיני קיטניות). המרקם והצבע היו כמו של חרוסת, אבל הטעם... חריף אש!
.jpg) |
| מתפלל ובידו סידור בשפת געז |
 |
| הילדים החרדים צופים בסקרנות בקייסים |
 |
שמשיות טקסיות
|
 |
| ידיים מושטות בתחינה ובבקשה |
 |
| קייס מעוטר בגלימה בוהקת רקומת זהב |
 |
| קייס אקזוטי במיוחד וחרדים סקרנים |
 |
| ילד סקרן במיוחד וקייסים |
 |
| התפילה על רקע אבני קשת וילסון |
 |
| התפילה נשמעת לעיתים קצבית ולעיתים מונוטונית |
 |
| גלימות וחליפות |
 |
| במרכז המעגל מונחת שקית לאיסוף צדקה |
 |
| לכל אורך הטקס היו ידיו של קייס זה מורמות אל על |
 |
| גם לקייסים יש כבר טלפונים חכמים עם מצלמות |
 |
| השרביט השעיר נע בקצב התפילה |
 |
| ידו הארוכה של הנער בן העדה מניפה סמארטפון |
 |
| הקייסים מעניקים את ברכתם גם לאלה שאינם מבני העדה |
 |
| ספר תורה בשפת געז |
 |
הקייס ברהן הייס הוא אחד מארבעת הקייסים הפועלים בקרית גת
|
 |
| שמשיות על רקע כיפותיה של 'ישיבת פורת יוסף' |
 |
| ביציאה מהכותל בלטו לבושם הלבן של הקייסים ושמשיותיהם הצבעוניות על רקע המגבעות השחורות |
 |
| התהלוכה הייתה קצרה אך ססגונית. ידם של הקייסים מושטת לברכת שלום |
 |
| הללוהו בצלצלי שמע |
 |
| הללוהו בתוף ומחול (וגם במחיאות כפיים קצביות) |
 |
| לפחות שלוש נשיקות בכל צד |
 |
| קייס בלבוש מלכות רקום עם מגיני דוד |
 |
| איילה מקרית גת טועמת 'קיטה', בצק שלא תפח |
 |
| צ'ילקה – משקה שומשום ביתי נמזג מבקבוק מים מינרליים |
 |
| עוד מעט ושני הקייסים הללו יתנשקו לחי אל לחי |
 |
| הנשים המבוגרות לבושות בשמלות מסורתיות, הצעירות כבר ישראליות לכל דבר... |
ולסיום תמונה יפה בעיניי, שאין לה הגדרה טובה יותר מאשר '
שחור ולבן':
.jpg)
ברוך ידידי,
השבמחקנהניתי מהכתבה ובמיוחד מהצילומים שלא ניתן לטעות בזיהויים כצלומים מהעדשה של ברוך...
ברוך, כתבה מעניינת ומרתקת, גם עבור אחד כמוני שקצת רחוק מהנושאים האלה.
השבמחקדרך אגב, געז (כך צריך לרשום) הנה שפה שמית עתיקה (שבעברי למדתי את יסודותיה במסגרת החוג לבלשנות שמית), למעשה שפה "מתה" שעדין קיימת בשפת התפילה בלבד. השפות החבשיות הנוכחיות (אמהרית, תיגרי, תיגירינית וכו') הנן שפות שמיות-חמיות, אבל הכתב שלהן התפתח מהגעז.
מי שרוצה קצת יותר להתעמק בגעז, מוזמן לקרוא בערך זה בוויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A2%D7%96
מחמם את הלב לראות את הקייסים שעדין מקימיים את התרבות האוטנית של הקהילה שלנו... לא לשכוח מאיפה השורשים שלנו לכל החבר'ה הצעירים שבינינו.
השבמחקשתי תוספות קטנות:
השבמחק'השרביט השעיר' הוא במקור מתקן לגירוש זבובים שכל מי שביקר באתיופיה יודע שאי אפשר להימלט מהם. הוא עשוי מידית עץ ומשיער זנב סוס. אני רק יכול לשער שבארץ הקייסים ממשיכים להחזיק בהם בגלל ההרגל ולא בגלל הזבובים.
'קיטה' היא מצה באמהרית. הלחם האתיופי נקרא אנג'רה, יש לו טעם חמצמץ, ועשוי מדגן בשם טֶף ששייך למשפחת הסורגום. את הקיטה - מצה - עושים יהודי אתיופיה מקמח חיטה רגיל והוא דומה מאוד למצה התימנית הרכה.
אדון דובי היקר הלחם האתיופי הוא דאבו ולא אינג'רה כפי שתיארת וטעמו די שונה מהאינג'רה שכן באופן הכנתו מוסיפים לו סוכר וממתיקים אותו טיפה
מחק