אז"ר מקדיש ספר לז'בוטינסקי (ומשהו על 'שיר אסירי עכו')

אז"ר בראש תהלוכת אבל במלאת שנה לרצח חיים ארלוזורוב, 18 ביוני 1934 (משמאלו דוד בן גוריון ומימינו דוד רמז)

א. 'לְמְגִנֵּי עמנו' – ההקדשה של אז"ר

את ההקדשה המעניינת הבאה, שנכתבה השבוע לפני 93 שנים, שלח לי אביעד רוזנברג, איש הספרייה הלאומית. היא מופיעה על שער ספרו של בנימין זאב (וילהלם) בָּכֶר, אגדות התנאים, בתרגומו (מגרמנית) של הסופר ואיש הרוח אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (1945-1854), יליד העיירה ליאדי, שעלה לארץ בשנת 1906 עם אנשי העלייה השנייה, ומוכר יותר בראשי תיבות שמו – אז"ר.

הספר נדפס ביפו תר"פ, וההקדשה – בעותק השמור בספרייה הלאומית – נכתבה בח' בתמוז באותה שנה, 24 ביוני 1920. הנה היא בהגדלה:

לְמגני עמנו, מר זאב ז'בוטינסקי וחבריו. 

בברכת שלום ושמחה פנימית בעשית הטוב. 

מאת המתרגם. ח' תמוז תר"פ.

מה עומד מאחורי הקדשה זו, שרשם אז"ר, שומר המצוות ואיש תנועת העבודה (שאף החזיק בפנקס חבר ההסתדרות מס' 1), לזאב ז'בוטינסקי, שכמה שנים לאחר מכן יעמיד את עצמו בראש התנועה היריבה – ברית הציונים הרוויזיונסיטים (הצה"ר)?

באותה שנה, 1920, עדיין היה ז'בוטינסקי חלק חשוב מהנהגת ההסתדרות הציונית. הוא חתר אז באובססיביות למימוש חזונו להקמת כח מגן עברי קבוע, וזאת לאחר הצלחתם של הגדודים העבריים, שפעלו במלחמת העולם הראשונה ביוזמת יוסף טרומפלדור וז'בוטינסקי.

ז'בוטינסקי גר אז בירושלים (דירתו רחבת הידיים שכנה בפינת הרחובות בן-שטח ובן-סירא של היום). כאמור, באותם ימים הוא טרח (יחד עם פנחס רוטנברג) על ארגון כח הגנה יהודי, נוכח הערכתו באשר לעתיד להתרחש. בהעדר נשק של ממש, שאחזקתו הייתה בלתי חוקית, התאמנו המתנדבים בעיקר בתרגילי ספורט ובקרבות פנים אל פנים כשהם חמושים במקלות.

ב-4 באפריל 1920 (חול המועד פסח) פרצו מאורעות תר"ף. ערבים מוסתים ומשולהבים, שהגיעו מחגיגות נבי מוסא אל הרובע היהודי שבעיר העתיקה, החלו בהשתוללות אלימה. שישה יהודים נהרגו, כמאתיים נפצעו, נשים נאנסו ורכוש רב נהרס ונבזז.

ז'בוטינסקי וכעשרים מחברי ההגנה, שניסו לארגן את ההתגוננות, נאסרו, נשפטו (עֵד התביעה הראשי היה מושל ירושלים, הקולונל סטורס) ונשלחו לכלא עכו. ז'בוטינסקי נידון ל-15 שנות מאסר ועבודת פרך (השאר נידונו לעונשים קלים יותר של שלוש שנות מאסר), אך סערת הרוחות שפרצה ביישוב הביאה את הבריטים להפחית את עונשו לשנת מאסר אחת. הרברט סמואל, שהתמנה בעצם אותם הימים לנציב העליון הראשון וקיבל את סמכויות השלטון הצבאי, העניק לו חנינה, וז'בוטינסקי השתחרר ב-8 ביולי (כ"ב בתמוז) לאחר שלושה חודשי מאסר. מאסרם של מגיני ירושלים, וז'בוטינסקי בראשם, הקנה לו יוקרה רבה ואהדה מכל חוגי היישוב, וכפי שאנו רואים מן ההקדשה – גם מאז"ר.

דאר היום, 11 ביולי 1920

ב. 'שיר אסירי עכו'

ז'בוטנסקי בחדרו בכלא עכו, 1920 (מקור: מכון ז'בוטינסקי)

ז'בוטינסקי ניצל היטב את שהותו בכלא. לצד פעילותו הפוליטית, שלא נפסקה, הוא גם הצליח לתרגם את הקומדיה האלוהית של דנטה, החל (יחד עם עוד אסירים) לתרגם את סיפורי שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל (הסיפור 'צוואת האדריכל' בתרגומו נדפס ב-1932), וחיבר את השיר המפורסם 'שיר אסירי עכו'.

כדאי לשים לב כי השיר כלל אינו עוסק באסירי עכו, אלא דווקא ב'חורשי תל חי', יוסף טרומפלדור וחבריו. כותרת השיר צריכה אפוא להתפרש כ'שיר [שכתבו] אסירי עכו'.

הנוסח הראשון של השיר התפרסם ברשימה 'הימים האחרונים בעכו', שנדפסה בעיתון דאר היום, 13 ביולי 1920, בחתימת 'אסיר עכו'. הכותב תיאר את תחושותיהם של האסירים כשנודע להם על שחרורם הקרוב:

על 'שיר אסירי עכו' וגלגולי נוסחיו כתב אליהו הכהן מאמר מפורט, שהתפרסם לפני שלוש שנים בבלוג 'היגיון בשיגעון' של זאב גלילי (המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת האינטרנטי חדשות בן עזר, גיליון 533, 8 באפריל 2010; וכן בכתב העת האומה, 178, קיץ תש"ע). הכהן הראה שלמעשה השיר נכתב כ'עבודת צוות' של כלל האסירים ('ז'בוטינסקי וחברים אחרים'), וז'בוטינסקי היה זה שנתן לכתיבה המשותפת את צביונה הסופי.

מאוחר יותר עבר השיר תיקוני נוסח שונים, וזה הנוסח המתוקן שהתקבל בכל הביצועים של השיר:

מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.

דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע
נִיר וָהַר וָגַיְא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.

בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה,
בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם,
דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר גִּדֵּם.

אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ
אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן;
לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ
כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן, כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.

הנה 'שיר אסירי עכו' בביצוע שמיניית ווקאל:

את הצלילים היפים של 'שיר אסירי עכו' הלחין יוסף מילֶט (1947-1889) – 'הנשכח בין חלוצי הזמר העברי', כפי שהגדירו אליהו הכהן. מילט, יליד דומברובה שבגליציה המערבית, הגיע לארץ ישראל באותה שנה ממש, 1920, ו'שיר אסירי עכו' היה, כנראה, אחד השירים הראשונים שהלחין בארץ.

מילֶט התמחה בעיקר בהלחנה ליטורגית ובניצוח על מקהלות בית כנסת, אך הלחין גם שירי משוררים, כמו 'אלגיה', של שאול טשרניחובסקי ('על מלוא רוחב ים התכלת'). הלחן המפורסם ביותר שלו, שמושר בליל הסדר בבתים רבים, הוא 'בצאת ישראל ממצרים' (אם תלחצו על שם השיר תוכלו לשמוע אותו מפי החזן אפרים די-זהב).

יוסף מילֶט (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, 6, עמ' 2487)