לפעמים שינוי של אות אחת עשוי לתת משמעות חדשה למילה.
לא הרחק משוק מחנה יהודה בירושלים יש רחוב קטן ואינטימי ושמו 'היבוק'. הרחוב מקביל לרחוב אגריפס הרועש וסמוך לרחובות אחרים הקרויים על שמות נחלים בעבר הירדן המזרחי – 'הירמוך' ו'ארנון'.
יבוק, כידוע, הוא שם הנחל שבסמוך לו נאבק יעקב במלאך: 'וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר' (בראשית, לב 25-23).
והנה גם שם כזה, שמשום מה תמיד הזכיר לי את הכינוי 'בּוֹק', יכול – עם קצת ריטוש יצירתי וצבע – לקבל טוויסט חיובי...
צילמו אריאל ורונית מרוז
לא הרחק משוק מחנה יהודה בירושלים יש רחוב קטן ואינטימי ושמו 'היבוק'. הרחוב מקביל לרחוב אגריפס הרועש וסמוך לרחובות אחרים הקרויים על שמות נחלים בעבר הירדן המזרחי – 'הירמוך' ו'ארנון'.
יבוק, כידוע, הוא שם הנחל שבסמוך לו נאבק יעקב במלאך: 'וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר' (בראשית, לב 25-23).
והנה גם שם כזה, שמשום מה תמיד הזכיר לי את הכינוי 'בּוֹק', יכול – עם קצת ריטוש יצירתי וצבע – לקבל טוויסט חיובי...
צילמו אריאל ורונית מרוז
בתל אביב יש רחוב בשם מעבר יבוק אבל זה על שם ספרו שלרבי אהרן ברכיה בן משה ממודנה שחי במאה ה-17 וכולל דינים ומנהגים לגבי טיפול בחולה, באבל ובנפטר. נמצא בשכונת נחלת יצחק.
השבמחקד"ר אבישי טייכר
ההיכרות האישית שלי עם רחוב היבוק - גרתי בילדותי בקרבת מקום (נחלת אחים), ואני עושה לעצמי חיים קלים - מעתיק מהויקיפדיה שלו מה שמופיע על היבוק בתנ"ך. הנה הדברים:
השבמחקליד מעבר היבוק נאבק יעקב עם המלאך ושינה לאחר מכן את שמו לישראל:
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם--וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר."
– ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים כ"ג-כ"ה
היבוק מוזכר במקורות כנחל ששימש גבול בין האמורי לארץ עמון:
"סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן--מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנוֹן וְתוֹךְ הַנַּחַל, וַחֲצִי הַגִּלְעָד, וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן."
– ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק ב'
לאחר שהיכו בני ישראל את האמורי בחרב, ירשו את ארצו מהארנון עד היבוק[2].
לאחר כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, היווה הנחל גבול טבעי בין נחלת חצי שבט מנשה בצפון ונחלת שבט גד מדרום לו
"הסופר א. ז. בן-ישי, שנתן את שמותיהם של רחובות רבים באזור תל אביב, הבליע בחן רב מעין "הכנה" לבאי בית הקברות [בית העלמין של נחלת-יצחק] מכיוון מערב. ההולך ברחוב נחלת יצחק מזרחה, רואה את רחוב חפץ חיים, לאחר מכן את רחוב חיי אדם, ולבסוף, לפני הפניה לבית הקברות, את רחוב מעבר יבוק. משחק שמות זה הוא דו-רבדי: שמות הרחובות הללו הם שמות ספרי אחרונים, כאשר ה"סיפור" מתחיל מאדם החפץ חיים, לאחר מכן הוא חי (חיי אדם), ולבסוף הוא מת (מעבר יבוק הוא ספר מנהגי אבלות שכתב ר' אהרן ממודינא)."
השבמחקמידע מעניין מתוך "ויקיפדיה" על הרחובות שמובילים לבית העלמין נחלת יצחק. ביניהם: רחוב מעבר יבוק.