 |
| קו ירושלים-רחוב יפו-תל-אביב (צילום: ברוך גיאן) |
א. ספרים במֶטֶר
רון חרמוני-להט צילם את התמונה הזאת בתחנת אוטובוס במחלף גולדה מאיר, סמוך לצומת רמות. 'המודעה הזו מוכיחה', גורס רון, 'כי לפעמים קונים ספרי קודש לא רק כדי ללמוד בהם אלא גם כדי למלא מדפים וחללים פנויים'.
ב. על היסטוריה וטוּב טעם
ועוד מרון חרמוני-להט:
בחצר שכונת בית דוד, השכונה הרביעית שהוקמה מחוץ לחומות (נמצאת היום ברחוב הרב קוק), יש לוח הקדש היסטורי המספר על הקמת השכונה בשנת 1872 מכספי הנדבן דוד רייז מיאנובה שבפולין. היו מבקרים שהתלוננו שקשה לקרוא את השלט בחושך, אז הבעיה טופלה.
ג. תנו לנשום בעיר הזאת
ברחוב השקמה שבשוק מחנה יהודה מצא ברוך גיאן את השלט הישן של נתן לוי, שעבר טיפול יצירתי במיוחד.
ד. רמז וסוד
את השלט המואר הזה, שנמצא במפגש הרחובות דוד רֶמֶז ועמק רפאים, בקצה פארק המסילה, צילם יאיר פז.
ואנו, אנה נוליך את הבושה?
ה. שמור לי ואשמור לך
את התמונה הזאת צילם ברוך גיאן בבבית העלמין בגבעת שאול.
ח.ח. פירושו חן חן?
אין ספק שספרי קודש תפקידם גם לעטר ספריות וחדרי מגורים, אבל ההתייחסות במודעה היא לא לשטח המדף אלא לגודל הדף, שהן מידת הניידות והן גודל הפונט הם פונקציות ישירות שלו.
השבמחקספרים כמו הש"ס ואחרים יוצאים במגוון גדלים, מענקיים שהיה קשה להוציאם מחדר הלימוד, עבור בגדלים נוחים לשימוש אך גם נוחים יותר לכיס וכלה במהדורות שנוחות לכיס במובן המילולי של כיס.
ולא רק הניידות וגודל הפונט חשובים כאן אלא האפשרות להכניס את הספרים למדף. בתים חרדיים מתאפיינים בספריות שתופסות קירות שלמים וקבועות בהם, קשה למצוא שם מדפי "בילי" של איקאה. בספריה כזו קשה לשנות גובה של מדף - ואם קנית ש"ס ואתה לא יכול להכניס אותו למדף, אתה די תקוע.
מחקח"ח - אולי "חפץ חיים" ?
השבמחקהח.ח. נראה ראשי תיבות של שם קונה הקבר, שכנראה פחד שישכחו מיהו הקונה...
השבמחקאגב בדיחה ששמעתי היום:
בהגרלה מסויימת זכתה גב' חנה כהן מכפר חב"ד.
בעיתון 'המודיע' נכתב: הזוכה - ח.כ. מכפר חב"ד (אצל החסידים לא מזכירים שמות נשים),
בעיתון 'יתד נאמן' נכתב: הזוכה - חנה כהן מכ. ח. (כפר חב"ד אצל הליטאים? הס מלהזכיר...)
יש לי מספר הצעות ל"ח.ח."---אולי זה "חה-- חה", כביטוי לצחוקו של אדם הצוחק על המוות המצפה לו מעבר לפינה? יכול גם להיות שהמדובר במי שתרם לעצמו חלקת קבר מכספים שהעלים ממס הכנסה ("חתיכת חוליגאן"!!). . יש עוד הצעה : האיש שקנה לעצמו את החלקת החיליט שהמדובר הוא ב"חלקת חמור" כדי להטעות את הסיטרא אחרא שיחשוב כי כאן עומדים לקבור חמור בבוא יומו ולא את האדם שאיננו חמור אלא בפיהם של נהגים לא זהירים?....
השבמחקבגרמניה היה נהוג לפעמים לכתוב על קבר שנקנה בחיים את האותיות ח, או ח״י (חיותי) עם או בלי תוספת כל שהיא. באחד מספרי מצאתי את הפרוש: Das grab das ich mir zu meinen lebzeiten kaufte. ), תרגום: את הקבר שקניתי לעצמי בימי חיי. הפרוש נלקח מספרו של גיל היטנמייסטר, אוצר ראשי תיבות וקיצורים במצבות בתי העלמין,פרנקפורט 1996.
השבמחקיכול להיות שהכונה בפעמים האות ח היתה : חיי, חייה, כלומר מי שנפטר ראשונה יקבר בקבר הזה.
כמובן שיתכן גם הפרוש ״חפץ חיים״ למען יאריכו חיי קונה הקבר, או שאלה פשוט האותיות הראשונות של שמו (אולי חיים חיימוביץ ?) מי יודע ?
ואנו, אנא (?????) נוליך את הבושה?
השבמחקאנא דודו הושיעה נא! תודה על התיקון, והבושה - בושה..
מחקע"פ מילון של ראשי תיבות ----ח"ח ( או ח.ח.)
השבמחקחברת חשמל
חזוק חיובי
חיל חימוש
חלק ח'
חלקי חילוף
חפץ חיים
חפץ חשוד.
ל ב ח י ר ת כ ם
חפץ חשוד הכי מתאים.
מחקבנוגע לספרי קודש שנמכרים, כמו מטבחים, לפי מטר רץ - לא היה פשוט יותר לקנות טפט של צילום ספרים? גם פשוט יותר במעבר דירה.
השבמחק