א. קולונל מרגולין ב-K הידיעה
קולונל אליעזר (לזר) מרגולין היה איש חשוב ואמיץ, שנזכר אפילו באחת הגרסאות של השיר המפורסם 'אריה, אריה' (קום התנדב לגדוד העברי').
בעיר רחובות – שמטבע שמה יש בה המון רחובות – קראו רחוב לכבודו של מרגולין. הם רק שכחו לבדוק איך כותבים באנגלית Colonel.
ב. דוקטור מנחם בגין
מה לעזאזל הם הרוויחו מהקיצור של המילה 'דרך'?
בסך הכול אות אחת ויחידה שהוחלפה בגרש.
ג. רחוב הַאָ-פַרְסָה
באזור התעשייה של שכונת תלפיות, לא הרחק מבית מגוריי, נמצא רחוב הפַרְסָה – אך מיצאו לי ולוּ ירושלמי אחד שקורא לרחוב זה בצורתו הנכונה! כולם קוראים לו 'רחוב הפַּרְסָה', עם דגש באות פּ.
מה הסיבה לשם מוזר זה?
באתר הרחובות של העירייה נכתב בקיצור כי מדובר ב'שם סמלי'. אבל סמל של מה?
האם הוא נקרא כך בשל צורתו?
עיון במפה מעלה ספקות. כבר ראינו 'פניות פרסה' מובהקות יותר.
התייעצתי עם זאב קינן, ששלח לי את התמונה שלמטה, והוא הציע פיתרון מתקבל על הדעת:
ממש פַארְסָה, או בעברית נכונה: בַּדְחִית.
ד. משעול לֶנֶמָן
את הסיפור המצחיק הזה – פיסת היסטוריה ירושלמית עם לקחים להווה – שלח לי שמעון ביגלמן. ידידו, אברהם לנמן, החליט שהוא רוצה רחוב על שמו. וזה סיפורו:
קולונל אליעזר (לזר) מרגולין היה איש חשוב ואמיץ, שנזכר אפילו באחת הגרסאות של השיר המפורסם 'אריה, אריה' (קום התנדב לגדוד העברי').
קולונל אליעזר מרגולין (משמאל), לונדון 1917 (מקור: אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון) |
בעיר רחובות – שמטבע שמה יש בה המון רחובות – קראו רחוב לכבודו של מרגולין. הם רק שכחו לבדוק איך כותבים באנגלית Colonel.
צילום: דן גרינשטיין |
ב. דוקטור מנחם בגין
מה לעזאזל הם הרוויחו מהקיצור של המילה 'דרך'?
בסך הכול אות אחת ויחידה שהוחלפה בגרש.
צילום: דן גרינשטיין |
ג. רחוב הַאָ-פַרְסָה
באזור התעשייה של שכונת תלפיות, לא הרחק מבית מגוריי, נמצא רחוב הפַרְסָה – אך מיצאו לי ולוּ ירושלמי אחד שקורא לרחוב זה בצורתו הנכונה! כולם קוראים לו 'רחוב הפַּרְסָה', עם דגש באות פּ.
מה הסיבה לשם מוזר זה?
באתר הרחובות של העירייה נכתב בקיצור כי מדובר ב'שם סמלי'. אבל סמל של מה?
האם הוא נקרא כך בשל צורתו?
עיון במפה מעלה ספקות. כבר ראינו 'פניות פרסה' מובהקות יותר.
התייעצתי עם זאב קינן, ששלח לי את התמונה שלמטה, והוא הציע פיתרון מתקבל על הדעת:
גם אני שאלתי מזמן את השאלה הזו, ותשובתי לעצמי הייתה, שכיוון שלרחובות באזור יש שמות הקשורים בתעשייה זעירה ובמלאכה – 'חרשי ברזל', 'האומן', 'התנופה', 'הסדנא' (באל"ף!), 'הרֶכֶב', 'המוסכים', 'הגלגל' וכדומה. הפרסה מזכירה, כנראה, את מפרזלי הסוסים. ההיסטוריונים שיבואו אחרינו אולי יסבירו שכאן פרזלו את סוסי הדיליז'אנסים...כל זה טוב ויפה, אבל מה תגידו על הַ-אָפָּרְסָה של התעתיק ללועזית?
ממש פַארְסָה, או בעברית נכונה: בַּדְחִית.
צילום: אורי להב גולדשמיד |
ד. משעול לֶנֶמָן
את הסיפור המצחיק הזה – פיסת היסטוריה ירושלמית עם לקחים להווה – שלח לי שמעון ביגלמן. ידידו, אברהם לנמן, החליט שהוא רוצה רחוב על שמו. וזה סיפורו:
לפני כעשרים שנה, או אולי קצת פחות, הגעתי למסקנה שרחוב על שמי ופועלי למען האנושות המצומצמת כנראה לא יהיה אם אני לא אדאג לכך. החלטתי לעשות מעשה ולהכניס את הרחוב לרשימת הרחובות של ירושלים. רציתי גם להראות לאחד מחבריי שהדבר אפשרי ולא גורם טרחה יותר מדי גדולה. מבחינתי, היתה זו גם הזדמנות לראות עד כמה אני מוכן להשקיע בפרויקט כזה. בקיצור, אדם משועמם עם חוש הומור ודבקות במטרה.
דבר ראשון הלכתי לחנות שלטים וביקשתי שיעשו לי שלט בשלוש שפות – עברית, ערבית ואנגלית – בגודל שלטי הרחוב של העירייה. העדפתי לכנות את הרחוב 'משעול' מאחר והרחוב כלל רק בית אחד – הבית שלי. 'משעול' גם שיקף את צניעותי, הידועה עד למרחוק ובה אני גאה במיוחד. צילמתי את השלט, וזאת עוד לפני עידן התצלום הדיגיטלי, אצל פוטו אמיתי, ותליתי אותו בפינת הרחוב מעט גבוה, מפחד שהשלט יוסר על ידי השלטונות. ובאמת השלט נשאר תלוי מספר שבועות או חודשים.
התפתחות נוספת חלה כאשר פסעתי במשעול ושמעתי שני עובדים של מחלקת המים צועקים זה לזה, שאחד מהם נמצא במשעול לנמן. עבורי זו הייתה ההוכחה שצריך להכניס באופן רשמי את המשעול לרשימת רחובות העיר.
הלכתי למשרד הפנים ברחוב שלומציון המלכה, חיכיתי שעתיים תמימות בתור הארוך של שינויי כתובת, ואז הגעתי לפקידה שקראה את המספר שלי בתור. הפוטו של 'משעול לנמן' היה תחוב בכיסי מוכן לשליפה. זו הייתה תחילת תקופת המחשבים. אמרתי לה כי עברתי כתובת, מרחוב דן למשעול לנמן 2. המתח עלה וגאה. הפקידה הביטה במסך המחשב, הקלידה מה שהקלידה ואמרה: 'אין רחוב כזה בירושלים'. אמרתי לה: 'מחשבי משרד הפנים אינם מעודכנים, וההוכחה מונחת בכיסי'. שלפתי את הפוטו של 'משעול לנמן' והצגתי בפניה. זו הייתה הוכחה לניצחון רוח האדם החופשי על המחשב! ללא אומר ודברים שינתה הפקידה את כתובתי בתעודת הזהות, מרחוב דן למשעול לנמן.
מאז הרגשתי כיצד התנפח המשעול והרגיש שהוא רחוב. מדי פעם הייתי מקבל מכתבים ל'משעול', וזאת לאחר שהודעתי לדוורים, כי נולד רחוב חדש בירושלים. הרחוב קיים עד היום, ואם תשאלו לאן הוא מוביל, לא אוכל להגיד לכם מאחר ואני מצפה עדיין להכנסתו ל'אטלס העולם', שם ישכון בגאון עד עולם.
אם אתם חושבים שבזה נסתיימו הרפתקאות המשעול, אז לא. השלב הבא צץ עם קבלת ההודעות לבוחר. במחשב של משרד הפנים אין חוכמות, והוא הפנה אותי לקלפי במרכז העיר שנועד לחסרי בית. אחר כך שדרגתי את עצמי והוספתי את כתובתי גם על גבי הצ'קים. בבנק לא שואלים שאלות...