כרזת קק"ל לפורים. עיצוב: ש' כרמי, תאריך לא ידוע (מקור: Dan Wyman Books) |
א. איזה דיכאון: זכרון יעקב, 1904
ב. משבר הנדל"ן, 1949
כמעט שבעים שנה ולא הרבה השתנה...
ערב פורים תש"ט התמלאו קוראי עיתון 'מעריב' בתקווה כאשר קראו את הידיעה הזו על 'דירות מפוארות לכל', שחיבר 'סופרנו המיוחד'.
האמת המרה התבררה רק בסוף הרשימה:
ג. איראן זה כאן
ברחוב הרב יצחק אריאלי בביתר עילית מתכוננים לפורים. מכל סמלי החג כאן בחרו לשחזר דווקא את תלייתם של המן ועשרת בניו (הקלקה על התמונה תגדיל אותה).
עניין של טעם...
ואם מדברים על תלייה ועל חרדים, ראו את מי תולים בחוצות מאה שערים בפורים תשע"ו...
כן, כן. חייל חרדי שהעז להתגייס לצה"ל!
ד. פרנסות של פורים: חרוזים למשלוח מנות
גליה ירדני, דיליז'אנס לשנים ראשונות, ירושלים 1965, עמ' 86; איור יוסי שטרן
|
ב. משבר הנדל"ן, 1949
כמעט שבעים שנה ולא הרבה השתנה...
ערב פורים תש"ט התמלאו קוראי עיתון 'מעריב' בתקווה כאשר קראו את הידיעה הזו על 'דירות מפוארות לכל', שחיבר 'סופרנו המיוחד'.
מעריב, 15 במארס 1949 |
האמת המרה התבררה רק בסוף הרשימה:
ואתה הקורא, שהאמנת והתרשמת ולבך נתמלא תקווה, כי אולי גם אתה בעצמך, כמוני, זקוק לדירה – אתך הסליחה. הבן תבין לרוחו של ריפורטר בחג הפורים, לאחר שנה של כתיבה על האמת האפורה...
ברחוב הרב יצחק אריאלי בביתר עילית מתכוננים לפורים. מכל סמלי החג כאן בחרו לשחזר דווקא את תלייתם של המן ועשרת בניו (הקלקה על התמונה תגדיל אותה).
עניין של טעם...
צילומים: יחיאל חרז |
ואם מדברים על תלייה ועל חרדים, ראו את מי תולים בחוצות מאה שערים בפורים תשע"ו...
כן, כן. חייל חרדי שהעז להתגייס לצה"ל!
זו לא בדיחה אלא מודעת פרסום אמתית. לא התעניינתי במחיר, אבל החרוזים לא משהו.
ה. חניון לפורים
האם יש קשר לממוכן מן המגילה?
וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר, א 16)
צילום : בועז גוטהלף |
אפרופו רחוב הרב יצחק אריאלי. כדאי לדעת: אמנם אין רחוב על שמו בירושלים בה נולד, אבל יש רחוב על שם ספרו "עינים למשפט" -הרחוב חולק את שכונת מזכרת משה לאורכה עם רחוב שיריזלי. מזכרת משה סמוכה לשכונת מגוריו של הרב אריאלי, שהתגורר בשכונת כנסת ג'.
השבמחקהרב אריאלי הינו חתן פרס ישראל לספרות תורנית.
פרט מעניין הוא שהמן בביתר עילית, בדומה למסורת הנוצרית, לא נתלה כי אם נצלב
השבמחקזו מסורת שמופיעה במדרשים; ראו למשל (מתוך חיפוש קצר בפרוייקט השו"ת)
מחקספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ד
"למחר המן נצלב"
ובמקור נוסף:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק ד
וביום י"ו בניסן נתלה המן, לא עמד גזירתו אלא ב' ימים, וביום ג' נצלב
כך מפורש גם בסליחות שאומרים בתענית אסתר: "לוחם וניניו נתלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים"
ככל הנראה, מסורת זו גורסת שתלו את המן ובניו ואח"כ צלבו אותם. למען יראו וייראו.
מחק
אני מתפעל מהחכמה של מי שקישר את חניון ממוכן לממוכן מהמגילה. איזה יצירתיות. בראבו!
השבמחקואם בחניון ממוכן עסקינן, הרי שבשכונת גבעת מרדכי בירושלים נקראות תחנות השנאים של חברת החשמל על שם דמויות מן המגילה: פרשנדתא, ויזתא, אחשורוש.
השבמחקהסצנה של תליית החייל החרדי במאה שערים מזעזעת ומעוררת שאט נפש. אבל בו של תליית עשרת בני המן דוקא נחמדה לטעמי, ואני לא חושב שהיא מעידה על הטעם הרע של היוצרים (ילדים מן הסתם), זה פשוט חלק מהמיתולוגיה של היום.
השבמחקאגב, בביתר עילית היו כמה וכמה המנים תלויים, לא אחד ולא שניים.
אני מתקשה להבין את פשק המונח "נחמד" לתלית אנשים ברחובה של עיר. על מורשת מהוללה זו גדלים ילדים ובמקום לצהול ולשמוח, פורים ידמה עבורם לתליית בני אדם בכיכר העיר. זה מבהיל
השבמחקמסכימה לגמרי! ממילא כל הטבח בסוף סיפור המגילה מעורר בי תמיד אי נוחות רבה - בהמעטה... כשהמחזתי את המגילה לתיאטרון בובות, מן הסתם סיימנו בחגיגות ולא בשחיטות...
מחק