א. צרות של אנשים
לפני כמה שנים, כשישבתי 'שבעה' על מות אמי, צלצל הטלפון. בצד השני היה אדם שהציג את עצמו כ'מנחם'. זה לא היה שמו הפרטי, אלא מקצועו, ולדבריו הוא בא למשפחות שיושבות 'שבעה' ומנחם אותן. חוש הריח שלי הורה לי שמדובר בנוכל, שמנסה איכשהו לגנוב את דעתן ואת כספם של משפחות שנמצאות במצוקה נפשית, אבל הוא התעקש שהוא לא גובה כסף וביקש רשות לבוא.
הוא בא, והתגלה לנו כיהודי מבוגר וחביב ממוצא אמריקני, שאכן מתנדב לניחום אבלים – מטעם עצמו וללא שום ארגון שעומד מאחוריו – ללא תמורה וללא עמלה.
'למה?', שאלנו אותו, והוא השיב: 'לא תופתעו לדעת שיש משפחות רבות שבאמת זקוקות למנחם. בני המשפחה האבלים הלומים ואובדי עצות ולא תמיד יודעים מה לעשות. אין להם קרובים או חברים, והם יושבים לבד וללא שום תמיכה. אני בא אליהם ורואה כיצד ניתן לעזור, ואם אני יכול – אני עוזר. גם מילים טובות, תשומת לב והדרכה הן עזרה'.
הודינו לו על ביקורו ונפרדנו ממנו בידידות. ואני את הלקח הקטן למדתי – בניגוד למה שחינכו אותנו, לא כולם נוכלים. יש גם אנשים תמים ושוחרי טוב.
נזכרתי בזה כשנחום גורליק שלח לי צילום של מודעה שהודבקה בשבוע שעבר על קיר בית כנסת בקרית מלאכי.
ב. פרנסות של ילדים
נחמי שפירא, ילדה בכיתה ד' מבני-ברק, היא ילדה בוגרת בעלת חוש יזמוּת מפותח. כדי להתפרנס בכבוד היא מלמדת ילדות בגיל הגן את תורת הפלסטלינה. בנוסף למחיר הזול היא גם מציעה 'יחס אישי וחם'.
'התוצאות' – מספרת לנו נחמי – 'מהממות במיוחד'.
תודה לדב פאוסט
ג. עולם חדש מופלא
איתמר וכסלר, איש השלטים של עונ"ש, הסב את תשומת לבי לחנויות המנכסות לעצמן 'עולם ומלואו'. בשעתו אף התפרסמה בעונ"ש רשימתו 'הטוב שבכל העולמות', שדנה בסוגה ובסוגיה.
באזור התעשייה תלפיות בירושלים ממוקמות שלוש חנויות, זו ליד זו, ומציעות לך, הקונה, את הטוב שבכל העולמות. עולם קסום של ידיות וברגים, מכל המינים, הסוגים, הגדלים והצבעים.
חנות אחת מתהדרת בשם 'עולם הידית', שכנתה בשם המקורי 'מקור הידית והבורג', והשלישית היא 'מרכז הידית והפרזול'. הייתי שם לא מכבר, ותאמינו או לא – לכולם יש פרנסה בשפע.
אני בטוח שגם ב'הום סנטר' – לא רחוק מכאן – אפשר למצוא ידיות וברגים. רציתי לשאול את 'דּוּדוּ מהוֹם סֶנְטֶר', אבל היה סגור. הוא יצא להפסקת אוכל ולא ברור מתי יחזור...
לפני כמה שנים, כשישבתי 'שבעה' על מות אמי, צלצל הטלפון. בצד השני היה אדם שהציג את עצמו כ'מנחם'. זה לא היה שמו הפרטי, אלא מקצועו, ולדבריו הוא בא למשפחות שיושבות 'שבעה' ומנחם אותן. חוש הריח שלי הורה לי שמדובר בנוכל, שמנסה איכשהו לגנוב את דעתן ואת כספם של משפחות שנמצאות במצוקה נפשית, אבל הוא התעקש שהוא לא גובה כסף וביקש רשות לבוא.
הוא בא, והתגלה לנו כיהודי מבוגר וחביב ממוצא אמריקני, שאכן מתנדב לניחום אבלים – מטעם עצמו וללא שום ארגון שעומד מאחוריו – ללא תמורה וללא עמלה.
'למה?', שאלנו אותו, והוא השיב: 'לא תופתעו לדעת שיש משפחות רבות שבאמת זקוקות למנחם. בני המשפחה האבלים הלומים ואובדי עצות ולא תמיד יודעים מה לעשות. אין להם קרובים או חברים, והם יושבים לבד וללא שום תמיכה. אני בא אליהם ורואה כיצד ניתן לעזור, ואם אני יכול – אני עוזר. גם מילים טובות, תשומת לב והדרכה הן עזרה'.
הודינו לו על ביקורו ונפרדנו ממנו בידידות. ואני את הלקח הקטן למדתי – בניגוד למה שחינכו אותנו, לא כולם נוכלים. יש גם אנשים תמים ושוחרי טוב.
נזכרתי בזה כשנחום גורליק שלח לי צילום של מודעה שהודבקה בשבוע שעבר על קיר בית כנסת בקרית מלאכי.
אני מוכן לשמוע צרות של אנשים ובמיוחד צרות של סבל ממושך...
ב. פרנסות של ילדים
נחמי שפירא, ילדה בכיתה ד' מבני-ברק, היא ילדה בוגרת בעלת חוש יזמוּת מפותח. כדי להתפרנס בכבוד היא מלמדת ילדות בגיל הגן את תורת הפלסטלינה. בנוסף למחיר הזול היא גם מציעה 'יחס אישי וחם'.
'התוצאות' – מספרת לנו נחמי – 'מהממות במיוחד'.
תודה לדב פאוסט
ג. עולם חדש מופלא
איתמר וכסלר, איש השלטים של עונ"ש, הסב את תשומת לבי לחנויות המנכסות לעצמן 'עולם ומלואו'. בשעתו אף התפרסמה בעונ"ש רשימתו 'הטוב שבכל העולמות', שדנה בסוגה ובסוגיה.
באזור התעשייה תלפיות בירושלים ממוקמות שלוש חנויות, זו ליד זו, ומציעות לך, הקונה, את הטוב שבכל העולמות. עולם קסום של ידיות וברגים, מכל המינים, הסוגים, הגדלים והצבעים.
חנות אחת מתהדרת בשם 'עולם הידית', שכנתה בשם המקורי 'מקור הידית והבורג', והשלישית היא 'מרכז הידית והפרזול'. הייתי שם לא מכבר, ותאמינו או לא – לכולם יש פרנסה בשפע.
 |
| צילומים: דוד אסף |
 |
| צילום: איתמר וכסלר |
ברגים , לא משנה לאיזה חנות פירזול אתה נכנס , הברגים כולם מתוצרת סין . אבל .... פעם מזמן , פעל בית חרושת גדול ומרעיש בין הרפתות בנחלת-יצחק . השלט עם תבליט "הבורג", קבוע עדיין על בית החרושת , המהווה היום מחסן הפצה לברגים סיניים . רעש הלמות המכבש הכבד שפעל כאן בעבר , היווה את מוזיקת הרקע במושבה , כמו הלמות משאבות המים בפרדסים . לילדים שנולדו כאן אל תוך רעש המכבש , קשה היה להתרגל לשקט שהשתרר , עם הפסקת היצור במפעל "הבורג" , והם התקשו להירדם . עם חיסול הרפתות , נעלם גם הריח . היום אין הבדל בין נחלת-יצחק , לשאר השכונות בתל-אביב .
השבמחקבשבוע שעבר נסעתי לנחם אבלים בכפר מנחם. כפר שלם של מנחמים??
השבמחקונזכיר גם את חנות ״הבורג״ בעיר התחתית בחיפה שתמכה בתעשיה ובמחקר של המרכז התעשייתי והאקדמי של ישראל . תבריגים אנגליים ומילימטרים, כמו גם הפוכים, דיפרנציאלים וקונים, (מי מהקוראים יגיד לנו מה כל יעודם המיוחד המיוחד של סוגים אלה ואיזה עוד סוגים קיימים?). פועלים היו עולים לרגל משדרות ההסתדרות בה פעלו בתי המלאכה אל חנות הבורג וחזרו עם כל מה שדרוש. מהנדסים מרפאל התעניינו כיצד להקטין את משקל הברגים כדי להגדיל את טווח הטיל, עצות כיצד לפתוח בורג סורר, וכיצד להרפות מאמצים בעת הידוק הבורג כדי למנוע כשל. דיסקאות קפיציות למנוע התרה בסביבה רועדת ושאר המצאות נפלאות. שמות לזווית המעלה, צפיפות הכריכות, עומק החריץ והפרמטרים השונים של הבורג. פרופסורים בטכניון שמנסים לזהות את שמות התהליכים המכאנים המוזכרים במקורות (מי יאמר לנו מה זה ״גימום״ או ״אמום״?) ולחדש שמות אלה כדי שלא נבכה על מרגלית טובה שהיתה ואבדה. עדת מעריצים שקנו את סיפרי הפרופסור הכתימו אותם בשמן אצבעותיהם תוך כדי קריאה ומיד (או שלא מיד) החליפו את הביטויים האנגלים ששלטו בעברית תלמודית.
השבמחקואגב, הבורג הוא אחד המכשירים הנפוצים שאנו משתמשים בהם שהתכן ההנדסי שלו אינו מנסה לשפר ביצועים (חוזק) כנגד עלות, אלא להיות הדיר עם נתוני המחרטות בימיו של ארכימדס או קצת אחריו. ומתי בדיוק התחילה מסורת הברגים באזורינו ויתרה את מסורת ״טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת״? (הרמת משקולת שלוחצת על הזיתים שמותרת לטעינה לפני השבת והפעלה מכח הכבידה בשבת) ואולי עיגולי הגת הם בכלל ברגים? ועולה בי מחשבת ביקורת מה שההסטוריונים וחוקרי התלמוד די מזניחים את הברגים, ושלא בצדק.
ואחרי כל אלו - "חסר לו בורג" האלמותי עדיין שגור בשפתנו.
מחקבהקשר למגוון חנויות הברגים וכלי עבודה בשכנות באותו רחוב, סיפרו לי בשעתו כי ברחוב החייטים היהודים בוורשה היה שלט שפיאר את החייט כטוב בעולם, ולידו נאמר בשלט: החייט המעולה באירופה. לא הרחק היה שלט של: החייט הטוב ביותר בפולין, ובצידו שלט של החייט הטוב ביותר בוורשה. על כולם עלה 'החייט הטוב ביותר ברחוב'. ובשלהי שנת 1939, הגיע צעיר יהודי מניו יורק לביקור קרובים ששכנעו אותו לגשת אל החייט הטוב ביותר, ל'מדידות' לתפירת זוג מכנסיים. המדידות נמשכו והצעיר נאלץ לברוח מהעיר לפני שהושלמו המכנסיים, עקב התקרבות הצבא הגרמני. לאחר המלחמה, חזר הצעיר ומצא חלק מבני המשפחה שאמרו לו שהחייט נמצא במקומו, והוא שואל עליו. הצעיר מיהר אל החייט שתוך השלמת המדידות בשלושה ימים, גם השלים את המכנסיים לתפארת. הצעיר התלוצץ ואמר לחייט: את העולם ברא אלוהים בשישה ימים, ואתה היית זקוק לשש שנים עבור השלמת המכנסיים. החייט השיב לו ביידיש: 'הסתכל על העולם, וכנגדו על המכנסיים'. סיפרתי זאת לחיים חפר ז"ל, והוא כתב שיר מרתק בנושא.
השבמחקובאשר לבורג. בשנת 1955 שהיתי במילנו בתפקיד, ופנו אליי מהעירייה בשאלה להגיית שמו של שר הדואר יוסף בורג בקבלת פניו בעיר. מאחר ולא תיארתי לעצמי ששר בישראל יישא שם לועזי, אייתתי להם את שמו-Dr. Yossef Boreg ואיש לא התלונן.
ואם בחייטי וורשה עסקינן , הסכיתו נא לסיפור הבא - בימים ההם נהוג היה לבוא אל החייט , עם בד שנקנה במקום אחר , בכסף או בסחר חליפין . יהודי אחד בא אל החייט וביקש לתפור לו חליפה . החייט מדד את הבד ואת הלקוח , גרד פדחתו , חישב חישובים ואמר - לא , אי אפשר . הלך הלקוח למומחה אשר ממול , ואכן הוא תפר לו חליפה . הלקוח לא הסתפק בכך , חזר אל החייט הסרבן ושאל אותו לפשר סירובו . החייט הזמין אותו לכוס תה ( הוא הרי מכיר אותו מבית הכנסת ) , והסביר לו את העובדות הבאות : א. הרי אני מכיר אותך , לכול מחיר שהייתי נוקב , היית מסרב נכון? אז למה לי לעבוד בחינם ? והמתחרה שלך , למה לו הייתה העיסקה טובה ? שאל הלקוח , אה.... אמר החייט , הילד שלו קטן , הוא מהשארית תופר לבנו זוג מכנסיים , ואילו הבן שלי כבר גדול , ועבור פיסת בד קטנה , לא אוציא את עיני מחוריהן , כדי לתפור לך חליפה .
מחקהום סנטר , הפסקת אוכל
מחקמה לעשות , עיני צדות טעויות מטבען . אני חשבתי שכבר שמעתי על הכול , אבל .... כזו הפסקת אוכל ? משעה 11.40 עד 11.10 , מה ? למחרת ? מה הפלא שידי המתחרים מלאות עבודה ?
"סיפרתי זאת לחיים חפר ז"ל, והוא כתב שיר מרתק בנושא"
מחקאיזה שיר?