'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים': עיתוני ילדים כתוּבי-יד משנת 1900

בול 'מאה שנה לעיתונות ילדים עברית', 1993

מאת אליהו הכהן

גילויו של עיתון ילדים עברי לא ידוע, שיצא לאור בשנת 1900, כלומר לפני 116 שנים, הוא חדשה מרנינה לכל שוחרי קורות עיתונות הילדים העברית בראשית צעדיה. היה זה אך שמונה שנים לאחר הופעתו הראשונה של עוֹלָם קָטֹן, חלוץ עיתוני הילדים העבריים, שראה אור בירושלים בשנת 1892.

במלאת מאה שנה להופעת 'עולם קטון' פרסמתי רשימה קצרה ובה ניסיתי לסכם את ראשיתה של עיתונות הילדים העברית. רשימה זו נדפסה בדפדפת שהוציא השירות הבולאי בדצמבר 1993, יחד עם הבול 'מאה שנה לעיתונות ילדים עברית', והנה היא כלשונה (בתיקונים קלים).

א. עיתונות הילדים העברית: צעדים ראשונים

את ראשיתה של העיתונות העברית הארץ-ישראלית נוהגים למנות משנת 1863, השנה שבה החלו להופיע בירושלים העיתונים 'הלבנון' ו'החבצלת', ביטאוני היישוב הישן. רק בחלוף שלושים שנה, בחודש טבת תרנ"ג (דצמבר 1892), ימי העלייה הראשונה, ראתה אור בירושלים החוברת הראשונה של עולם קטֹן, חלוץ עיתוני הילדים העבריים, לא רק בארץ אלא בעולם כולו. בשער החוברת ורודת העטיפה, שנחשבה מהודרת לפי אמות המידה של אותם ימים, הבהירו העורכים אליעזר בן יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודלוביץ את מגמתם: 'עיתון לילדים, יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעות הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם'. הם קיוו כי בעיתון יתפתח נוסח עברי חדש של כתיבה המכוונת לילדים, והפצתו ביישוב תקדם את השלטתה של השפה העברית, בעיקר בין תלמידי המושבות הראשונות. על כן גדושים היו דפי העיתון בחידושי מילים וביאורם. בארץ לא היו אז יותר מעשרים משפחות שבביתן שלט הדיבור העברי. 

בעיתון השתתפו מיטב מורי העלייה הראשונה: יצחק אפשטיין, אליהו ספיר, מרדכי לובמן, אריה ליב גורדון, ובעיקר שלושת העורכים, בצד דמויות ציבוריות מפורסמות כפטרון הביל"ויים יחיאל מיכל פינס, מאיר דיזנגוף, ואיש ביל"ו משה מאירוביץ. בולטת במיוחד הייתה תרומתן של נשים מבנות היישוב: הסופרת נחמה פוחצ'בסקי מראשון לציון, רחל ניימן מעקרון ואחרות. 'עולם קטון' יצא בהפסקות במשך עשרה חודשים, ובסך הכל ראו אור שבעה גיליונות שהם כיום נדירים מאוד (כל הגיליונות נסרקו וזמינים לעיון באתר 'עיתונות ילדים של פעם' של הספרייה הלאומית). 

לקראת סוף המאה שעברה ערך איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, ניסיון נוסף של הוצאת עיתון לילדים בשם שפת עבר, שנדפס בהקטוגרף וכל משתתפיו היו בני נוער. הגיליון הראשון והיחיד שלו יצא בירושלים בשנת תרנ"ח (1897). כעבור עשר שנים, בשנת תרס"ח (1907), הוציאו חמדה ואליעזר בן יהודה עיתון ילדים בשם העברי הקטן, כנספח לעיתון 'השקפה'. גם ניסיון זה לא האריך ימים, ונפסק לאחר שלושה גיליונות. לעומת זאת האירה ההצלחה פנים לעיתונות הילדים העברית במזרח אירופה, ששמרה על רציפות הופעתה מאז צעדיה הראשונים.  

בשנת 1899 הופיע בליק שבפרוסיה (העיר בה נדפס גם עיתון 'המגיד') השבועון העברי הראשון לילדים ששמו היה גן שעשועים. בכותרת המשנה כתב העורך, המחנך אברהם מרדכי פיורקו (שגר בעיירה גראייבו שבפולין): 'מכתב עתי לחינוך לספרות ולמדעים שונים, יוצא לאור אחת בשבוע, לתועלת נערי בני ישראל, לעונג ולשעשועים'. על פי סגנונו של העיתון ותכניו הוא נועד לבני נוער מתבגר יותר מאשר לילדים. שמונים וחמישה גיליונות של עיתון זה ראו אור במשך כשנתיים. בכך הסתכם יבולה של עיתונות הילדים העברית במאה ה-19. 

שער הגיליון הראשון של 'גן שעשועים', שבט תרנ"ט (כל הגיליונות נסרקו באתר 'עיתונות ילדים של פעם', הספרייה הלאומית)

חודשים אחדים לאחר מכן, בשנת 1901, החל להופיע בוורשה השבועון עולם קָטָן, בעריכת הסופרים ש"ל גורדון וא"ל בן אביגדור. בעיתון מהודר ורב-תפוצה זה, שהתמיד במשך ארבע שנים, פרסמו את ביכורי יצירותיהם לילדים חשובי הסופרים העבריים באותה עת, כמו שאול טשרניחובסקי, יעקב שטיינברג, יהודה שטיינברג, זלמן שניאור, יעקב פיכמן, יעקב כהן ויצחק קצנלסון. 'עולם קטן', שהיה חלוץ עיתוני הילדים  העבריים המצויירים, עוצב בעושר גרפי והתברך בשפע ספרותי ובסגנון שמשך את ליבם של ילדים בכל רחבי העולם היהודי. ארבעת כרכיו (1905-1901) מהווים נכס יסוד של ספרות הילדים העברית. שערו המצויר של 'עולם קָטָן' מתנוסס על הבול שהוקדש לעיתוני הילדים, ומתחתיו בשובל, מופיע שערו של 'עולם קָטֹן' הארץ-ישראלי (ראו למעלה, באיור הפותח של הרשימה). 

את 'עולם קטן' ירש העיתון המצויר החיים והטבע, שיצא בליטא בשנים 1906-1905. עורכו, ישראל בנימין לבנר, המשיך והוציא כעבור שנתיים את שבועון הילדים הנפוץ הפרחים, שהופיע ברציפות במשך כשבע שנים (1914-1907).

שערי 'החיים והטבע', וילנה תרס"ה (אוסף אליהו הכהן) 

תופעה ייחודית בתחום עיתונות הילדים העברית והעולמית הייתה הוצאתו של עיתון הילדים החבר, בווילנה בשנת 1908, בעריכתו של ישראל חיים טביוב. במשך כחמישה חודשים הופיע העיתון מדי יום, בניקוד מלא ובפורמט פוליו, ולאחר 106 גיליונות הפך לשבועון שראה אור בריגה. 

שער החוברת הראשונה של היומון 'החבר'. וילנה, י"א בשבט תרס"ח (אוסף אליהו הכהן)

שער השבועון 'החבר'. ריגה, כ"ח בתשרי תר"ע (אוסף אליהו הכהן)

אלה הם ציוני דרך אחדים לראשיתה של עיתונות הילדים העברית. במרוצת מאה השנים האחרונות ראו אור בארץ ובפזורה למעלה ממאה עיתוני ילדים עבריים. אחדים לא הוציאו את שנתם, אחרים האריכו ימים. המתמיד שביניהם, השבועון דבר לילדים, יצא במשך 54 שנים (1985-1931) עד שהתאחד עם משמר לילדים והארץ שלנו לעיתון הנקרא כולנו, שהופיע עד שנת 2000 ואז נסגר. 

ב. על סף המאה ה-20: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'

דלה הייתה אפוא תנובת עיתונות הילדים בעברית עד מפנה המאה ה-19. והנה מתברר, שבשנת 1900, בין הופעותיהם של 'גן שעשועים' (1899) ו'עולם קָטָן' (1901), יצאו לאור בעיר בּוֹבְּרוּיְסְק שבפלך מינסק (בלארוס של היום) לפחות ארבע חוברות של עיתוני ילדים שלא תועדו עד כה: 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים'. עיתונים אלה מעולם לא נדפסו אלא נכתבו בכתב ידם של העושים במלאכה (העיתונים שבידי נכתבו בעט, בכתב ידו של ישראל כצנלסון שבו נעסוק בהמשך). לא ברור בכמה עותקים הופצו העיתונים, והאם הועבר העותק המקורי והיחיד מיד ליד, או שאולי העיתון שוכפל בהקטוגרף, ששימש באותה עת חלופה זולה לדפוס.

דגל שמחת תורה שנדפס בבוברויסק ב-1902 עם מילות 'התקווה' (מקור: ווינרס מכירות פומביות)

שלוש חוברות נושאות את השם 'גן עדנים'. שם זה, כמו גם כותרת המשנה 'לעונג ולשעשועים לילדי ישורון', נבחרו, כנראה, בהשפעת כותרתו של העיתון 'גן שעשועים' הנזכר לעיל. מחירה של כל חוברת היה 10 קופיקות (ברובל היו מאה קופיקות). 

חוברת נוספת הופיעה תחת השם 'נטעי נעמנים', ולה כותרת משנה דומה, בכתב רש"י: 'מכ"ע [מכתב עתי] לתועלת נערי בני ישראל לענג ולשעשועים'. גם כאן משקפת הכותרת אפיגוניות מסוימת, שכן עשר שנים קודם לכן הוציא המחנך והעורך א"מ פיורקו, עורך 'גן שעשועים' שנזכר לעיל, קובץ סיפורים, שירים ומכתמים בשם זהה (ורשה 1890). בראש החוברת הראשונה (וכנראה גם האחרונה) של 'נטעי נעמנים' נרשם התאריך 'שנת 1900 – "עת קץ" (גימטריה של שנת 1900, היא שנת תר"ס). מחירה היה זול להפליא – שלוש קופיקות בסך הכול.

שער הגיליון הראשון של 'נטעי נעמנים', בוברויסק 1900 (אוסף אליהו הכהן)

בשנת 2013 נפלה בחלקי זכות גדולה לגלות חוברות נדירות אלה שהיו ברשותה של דיתה (יהודית) ורד-כצנלסון, בתו של ישראל כצנלסון (1966-1888). ישראל היה אחיו של ברל כצנלסון, ובעצמו איש העלייה השנייה. הוא היגר מבוברויסק לאמריקה, ובשנת 1912 נענה לקריאת אחיו ועלה גם הוא לארץ ישראל. דיתה שמרה בביתה מסמכים מתוך עיזבונו של אביה, שהיה בנעוריו מזכיר המערכת של העיתון, ותוך כדי שיחתנו נחשפו ארבעה גיליונות בכתב יד של עיתונים אלה. האם היו גיליונות נוספים שלא השתמרו? הדעת נותנת ששאיפתם של העורכים, שהיו בעצמם ילדים, להוציא לאור עיתון בכל שבוע, הייתה יומרנית, וספק אם הצליחו להוציא חוברות רבות נוספות (בחוברת השלישית של 'עדן שעשועים' מבטיחים העורכים לאחד הקוראים כי סיפורו יראה אור בחוברת הרביעית או החמישית). בין כך ובין כך, זהו המעט שנותר.  

בבוברויסק חיו במפנה המאה ה-19 כעשרים אלף יהודים (כשישים אחוז מכלל תושבי העיר), וחלק ניכר מהם היו כמובן אלפי ילדים וילדות בכל הגילים. סביר מאוד להניח שבין קוראי עיתונים אלה היו רבים מצעירי העיר, בהם אלה שעלו לימים ארצה והתפרסמו ביישוב. בשנת 1900 היו ברל כצנלסון ויצחק טבנקין בני ארבע-עשרה ודוד שמעונוביץ (לימים המשורר דוד שמעוני) היה בן תשע – האם גם הם קראו עיתונים אלה? דרך הרוח מי ידע... אך מי שידפדף בשני הכרכים הגדולים של 'ספר בוברויסק', שערך ההיסטוריון יהודה סלוצקי (באָברויסק: ספר זכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, תל אביב, תשכ"ז), לא יוכל שלא להתפעם מן העוצמה, השפע והגיוון של החיים היהודיים שתססו בעיר זו ובוודאי הקרינו גם על הילדים ובני הנוער.

לא הרבה ידוע על המעורבים בהוצאת העיתונים. שני המו"לים של 'גן עדנים' היו שלום גוֹרֶלִיק, בן למשפחה נודעת בקהילה, ולייב גוּרֶביץ (הורביץ), ואפשר לנחש שעיקר פעילותם כמו"לים היה העתקת החומר בכתב יד נקי, שכפולו והפצתו בין ילדי העיר שידעו לקרוא בעברית. העורך היה אליקום גצל פריד, שכינה עצמו 'בן רשף', והעוזר היה, כאמור, ישראל כצנלסון, אז נער בן שתים-עשרה. המו"ל והעורך של 'נטעי נעמנים' היה א' קאס, ו'העוזרים' היו נח מרגולין וד' סלאווין. בין הכותבים שהזדהו בשמם היו י' שיק, זלמן לוין וגרשון טֶמצין. מעניין שאיש מהם לא נרשם במפתח השמות רב-העמודים של 'ספר בוברויסק'. 

שער הגיליון הראשון של 'גן עדנים', בוברויסק 1900 (אוסף אליהו הכהן)

ממרחק הזמן נראית פנייתו של עורך 'נטעי נעמנים' אל הקוראים אנכרוניסטית. בפתח העיתון, תחת הכותרת 'דבר אל הקוראים', נכתבה בלשון נמלצת ובנימה דידקטית מעין הצהרת כוונות על מטרות העיתון: 

רחש לבנו דבר טוב, להוציא למען בני הנעורים מכ"ע (מכתב עתי) אשר בו יבואו מאמרים טובים ומועילים, ספורים יפים ונעימים, מחיי בני הנעורים, חידות מחדדות שכל ילדים, הוללות ושכלות נותני מעדנים וענג לנפש הקוראים הצעירים. ונקב שמו 'נטעי נעמנים' יען כי מגמתנו לטעת בלבות בני הנוער נטעי נעמנים, מידות טובות וישרות, דרך ארץ ומוסר, חכמה ומדע, דעת ותבונה, לפקוח עיניהם לדעת מה הזמן שואל מאתם, לחבב עליהם שפת קדשנו, אשר רבים מבני הנעורים נתנו לה כתף סוררת ובילדי נכרים ישפיקו.

לכן אליכם רעינו וחברינו, חובבי השפה העבריה, היחידה השרידה מכל מחמדינו בימי קדם – אליכם בני הנעורים הננו מתכבדים לפנות בבקשתנו לקחת חלק בעמלנו, להיות לנו לעזר, אלה בפרי עטם ואלה בכספם, בחתמם את ידיהם על מכ"ע אשר מחירו זול מאד לעומת תועלתו היוצא ממנו. גם להנערים אשר ידיהם רב להם בשפת עבר יועיל מכ"ע, כמאמר המלך החכם: 'ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה' [משלי, א 5].

ועתה קוראינו הצעירים, קראו את מכתב עתנו בשום לבב, ומצאתם מעדנים לנפשכם, כי רב טוב צפון בו, ועליתם מעלה מעלה על שלבי סולם הספרות – ואל תשימו אשם נפשנו, אם תמצאו שגיאות אחדות, כי 'שגיאות מי יבין'.

כל חוברת של שני עיתוני ילדים אלה כללה שנים-עשר עמודים, ובהם שירים, סיפורים, מכתמים, משלים וחידות. לא תמיד צוינו שמות המחברים, ונראה כי חלק מהחומרים לוקטו מספרים ומקראות. באחת החוברות הובא תרגום של העורך לשני שירים של היינה, שככל שידוע לי לא הופיעו עד אז בדפוס. 

שער הגיליון השני של 'גן עדנים' (אוסף אליהו הכהן)

בכל חוברת התפרסם מדור 'שערי תשובה', שבו השיב העורך למכתבי קוראים. מדורים כאלה, שבהם השיבו עורכי עיתונים בקיצור נמרץ ובקורטוב של הומור ולעג לקוראיהם, ובמיוחד לטרחנים שבהם, שהשתוקקו לראות את 'יצירותיהם' בדפוס, היו בכל העיתונים העבריים הגדולים ('המליץ', 'הצפירה' ו'המגיד'). ברור שהעורכים הצעירים מבוברויסק קראו אותם והפנימו את 'השיטה'. הנה דוגמאות אחדות: לחיים מגילאוויטש, ששלח למערכת סיפור 'ותרנות' כפרי עטו, השיב העורך: 'דבריך לקוחים מספר "עדן הילדים" [מקראה נודעת של י"ח טביוב שראתה אור ב-1896]'; לישראל קיאס, השיב: 'סיפור "מטמון כסף" לא מצאתי בו כל חדש'; לד"ג השיב בעוקצנות: 'צא ולמד ואז תחכם'...

ישראל כצנלסון היה לא רק עוזר לעורך אלא גם 'כתב שטח', ומפעם לפעם הביא 'חדשות' מן הנעשה בבוברויסק. כך למשל בחוברת השנייה של 'גן עדנים' הוא דיווח על דרשה ציונית שהשמיע בן העיר בוברויסק הרב יצחק ניסנבוים (1943-1868):

ביום ה' בערב נשא מדברותיו החובב הציוני הידוע הרב ר' יצחק ניסנבוים בבית המדרש דאשכנזים, ויפק רצון מאת העם. והכסף אשר נדבו כל האנשים נחשב לטובת הפועלים שבארצנו.

הרב יצחק ניסנבוים (1943-1868)

בחוברת השלישית דיווח כצנלסון בלשון נמלצת, תחת הכותרת 'חדשה', על סכנת נפשות המאיימת על העיר ויושביה:

בעיר באברויסק יש כלב שוטה, אשר רבים חללים הפיל, ובין רפאים נחשב חלקם. יש אומרים, כי שתי נשים הכה עד מות, וששה עשר אנשים נסעו עירה וארשא להרפא מנשיכת הכלב. והכלב השוטה הזה נשך עוד כלבים אחדים וישתגעו גם המה. לשוא חפצו להמיתם, כי עמל האנשים עלה בתוהו ויאבד, ועוד בחיים חי[ו]תם...

'העוזר' ישראל כצנלסון, 1966-1888 (מקור: My Heritage)

החוברת הראשונה של 'גן עדנים' זימנה לי גילוי מיוחד. הופיע בה שיר בשם 'המורה ותלמידיו', שאינו אלא תרגום שירו של מרק ורשבסקי שיר ה'אלף-בית', שמוכר יותר במילות הפתיחה שלו 'אויפֿן פּריפּעטשיק'. זהו כנראה התרגום הראשון לעברית של אחד השירים האהובים ביותר בעולם היהודי, שזכה במרוצת השנים ללא פחות מעשרה תרגומים לעברית. הידוע בהם הוא 'האלף-בית' של פסח קפלן מביאליסטוק, שמתחיל בשורה 'חדר קטן, צר וחמים' (1903). שמותיהם של המחבר המקורי (ורשבסקי) ושל המתרגם לעברית לא צויינו בחוברת. 

השיר המקורי, 'דער אלף-בית', נדפס לראשונה באסופת שיריו של ורשבסקי 'ייִדישע פֿאָלקסלידער', שראתה אור בוורשה בשלהי שנת 1900 (בעמוד השער של הספר נדפס 1901, אך ככל הנראה הספר הודפס כבר בדצמבר 1900). מפתיע אפוא שהתרגום שלפנינו התפרסם עוד לפני שהופיעו מילות השיר בדפוס או בסמוך מאד לכך.

שער ספרו של ורשבסקי שבו נדפס לראשונה שיר 'האלף-בית' (קייב 1900)

התרגום לא הותאם ללחן השיר וברור שלא נועד כדי שיזמרוהו, אך מפאת ראשוניותו אביאו כאן במלואו (הניקוד והפיסוק שלי): 

המורה ותלמידיו (שיר)
הַתַּנוּר יָפִיץ חֻמוֹ, 
הַחֹם יִגְבַּר בַּחֶדֶר, 
וְהַמוֹרֶה עִם תַּלְמִידָיו 
יִקְרָא הַאַלְפָה-בֵּית כְּסֵדֶר.

לִמְדוּ בָּנַי, לִמְדוּ אָהוּבַי, 
לִקְחֵיכֶם שְׁנוּ נָא, 
זִכְרוּ, זִכְרוּ, אַל תִּשְׁכָּחוּ, 
קָמָץ אָלֶף – אָ.

שִׁמְעוּ בָּנַי, שִׁמְעוּ אָהוּבַי,  
דְּבָרִים טוֹבִים לָכֶם אֲדָבֵּרָה. 
כִּי מִי יִצְטַַיֵן בְּלִִמוּדָיו, 
דֶּגֶל יָפֶה יְקַבֵּל בִּמְהֵרָה.

אַל תִּרָאוּ וְאַל תֵּחַתוּ, 
כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת מְאֹד. 
אַשְׁרֵי אָדָם יוֹדֵעַ תּוֹרָה, 
וּמַה לִיְהוּדִי עוֹד?

הַתַּנוּר יָפִיץ חֻמוֹ, 
הַחֹם יִגְבַּר בַּחֶדֶר. 
כָּכָה ילְמְדוּ עִם נְעָרִים 
הַאַלְפָה-בֵּית כְּסֶדֶר.

בהקשר זה של לימוד האלף-בית, ראוי להביא קטע מן 'המאמר הראשי', שפתח את חוברת 'נטעי נעמנים' וכותרתו 'השפה העבריה'. העורכים הפצירו בקוראיהם לאמץ ולטפח את השפה העברית, שמן הסתם לא הייתה שלטת באותה עת בשיחתם היומיומית של צעירי בוברויסק. 

שמעונו נערים, ילדי ישורון, הקשיבו דברינו המעטים. מי בכם קוראים צעירים, אשר איננו יודע את יקרת שפת קדשנו 'שפת עבר' ואת תפארתה  וגודלה, בה דיבר אלינו ה' בהר סיני, בה הודיע לנו את תורתו, שימו נא אל לבכם וראו: לכל עם ועם, לכל מדינה ומדינה, יש שפה ולשון. ומה נופלים אנחנו מהם? גם לנו יהודים היתה שפה בימים קדמונים. על כן נתאמצה ונתחזקה בעד עמנו ובעד שפתנו, להגות בה תמיד, ולשקוד על דלתותיה, כי עיקר הלימוד רק בימי הנוער, בשנות חופש הנער, אשר אז אין עוד עול ריחיים על צווארו, לחמו ניתן, מימיו נאמנים. לכן שקדו על דלתותיה ועשו חיל בה, כי אם לא עכשיו אימתי?

לסיכום, שנים ספורות בלבד לאחר הופעתו בירושלים של 'עולם קטון' ראו אור בעיר בוברויסק שני עיתוני ילדים שלא היו מוכרים עד עתה. הגם שיצאו בכתב יד ובתפוצה מקומית, דומני כי מעתה ואילך ראויים 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים' להצטרף אל רשימת עיתוני הילדים העבריים הראשונים.

שער הגיליון השלישי של 'גן עדנים' (אוסף אליהו הכהן)

ובשולי הדברים אעיר, כי ניסיון נוסף להוציא עיתון בכתב יד נעשה רק כעבור שמונה שנים, בשנת 1908, על ידי לוין קיפניס, מי שהיה סופר הילדים העברי הידוע ביותר במאה ה-20. קיפניס הצעיר (יליד 1890 או 1894) הוציא לאור בעיירתו אושומיר עיתון ילדים בשם פִּרְחֵי לֵוִי ('פרחי' – בהשפעת השבועון 'הפרחים' שערך י"ב לבנר ונזכר לעיל; 'לוי' – רמז לשמו הפרטי), שלא רק שחובר כולו ונערך על ידו, אלא גם נכתב בכתב ידו הנאה. שלוש חוברות בלבד הוציא קיפניס מעיתונו זה. 

שער משוחזר של 'פרחי לוי' שהכין לוין קיפניס בשנת 1987

שמירת שבת כהלכתה

א. כספומט שומר שבת

צילום: יונתן ק.

כתוב בתורה: 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ' (שמות, כ 8-7).

ונשאלת השאלה: האם כספומט הוא בכלל 'עבדך ואמתך', או אולי בגדר 'בהמתך'?

הכספומט הזה לא שואל שאלות קשות וגם לא מצפה לתשובות קלות. הוא פשוט לא עובד בשבתות ובחגים.

ב. יפנים למען השבת

לחוששים מסחיטת כרית הקרצוף בשבת, סוף סוף נמצא הפתרון המיוחל. בדיוק עבורכם הכינו היפנים את 'שבתכְּלִין'. 

הפטנט הזה – שמצד אחד יש לו שם עילג להפליא (שילוב כאילו מתוחכם של 'כלי' ו'קלין'), אבל מצד שני הוא גם נורא איכותי וגם 'אנטי בקטריאלי'! –  נבדק ואושר לשימוש בשבת על ידי רבנים חשובים מכל המגזרים.

צילום: דוד אסף

ג. אפרטהייד בבית החולים קפלן?

את התמונה הזו צילם צבי זילברשטיין בבית החולים קפלן ברחובות. 



כתב לי צבי:

כבר התרגלנו למראות ושלטים מעין אלה, ולכן במבט ראשון נתקשה להבין מה חריג פה. אולם פעם אחת כשעברתי במעבר הזה תפסתי פתאום כמה סוריאליסטי זה יכול להיראות למתבונן התמים מבחוץ – דלת נפרדת לשומרי שבת! ודווקא כזאת שלא נפתחת מעצמה. ממש אפרטהייד! פחותי ערך שכמותם לא יכולים לעבור בדלת אחת יחד עם אלה שאינם שומרים שבת... ואסור להם לעבור בפתח המיועד להם 'גם כשהדלתות פתוחות'! ובכלל, האם הדין הזה נוהג רק בשבת או גם ביום חול? זה לא מפורט בשלט...

עונ"ש בשירות הקהילה: תוקן סמל האצ"ל

יש שכר לעמלנו.

רק לפני שבועיים שיבחנו כאן את עיריית חדרה, שהודות לפנייתו של אורי יעקובוביץ' נענתה לקריאת הבלוג וניקדה מחדש את השילוט ברחוב האָקָצְיָה ('ביקור חוזר ברחוב האקציה').

והנה סמוך לכך הודיעה לי פרופסור זהר שביט מאוניברסיטת תל אביב, שמחלקת השילוט בעיריית תל אביב נענתה לפנייתה והסכימה לתקן מחדל שילוט שהיא עצמה יצרה ועליו התרענו בבלוג.

בפוסט 'אצ"ל או לח"י?', שפורסם כאן ב-6 ביוני 2016, הצביע ד"ר אבישי טייכר על כך שבשלט שנקבע על קיר הבית ברחוב מזרחי 13 בדרום תל אביב, שם היה בית דפוס מחתרתי של אצ"ל, נחקק בטעות הסמל של מחתרת לח"י. אכן 'חלם' במיטבה...

זהר הפנתה את הפוסט לידיעת הנוגעים בדבר והפשלה הקטנה תוקנה במהירות, אבל כיוון שאנו למודי ניסיון, ביקשתי מאבישי שייגש למקום ויתעד את השלט החדש.

הנה התוצאה המבורכת:

תודה לאנשי עיריית תל אביב ברכה נאמן (הנצחת אמנים ופרויקטים מיוחדים) ועומר מאירי (מרכז ועדת הנצחה ושמות) על היענותם המהירה. יש לכם עוד המון עבודה שם באגף...

גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (ב)

נער חסר בית מקבץ נדבות, מוסקבה, 1923-1921 (מקור: English Russia)

החלק הראשון שעסק בתולדות השיר שחיבר הרמן יבלוקוף פורסם כאן.

מאת צבי (גרימי) גלעד ודוד אסף

ג. תרגומים לעברית ומבחר ביצועים

ידועים לנו ארבעה תרגומים לעברית של 'פּאַפּיראָסן', בכולם נקרא השיר 'סיגריות', ושלושה מהם נכתבו לאחר השואה. 

התרגום הראשון של השיר לעברית, שאינו מתוארך ולא מצאנו היכן נדפס, הוא מעשה ידיו של אפרים דרור (טְרוֹכֶה) ושרה אותו הילדה דוליצקיה (נפטרה 1953). מאיר נוי העתיק את המילים במחברותיו וציין כי ההקלטה היא משנת 1944 (את הביצוע של דוליצקיה אפשר לשמוע בדף השיר ב'זמרשת').

מחברות מאיר נוי, מחברת 10, עמ' 207 (הספריה הלאומית, המרכז למוסיקה)

תרגומו של אבי קורן (יליד 1945) נכלל בתקליטור 'דודו פישר שר להיטי יידיש בעברית' (2006):

בליל תוגה וערפל וחשיכה גדולה,

עומד לו ילד ועיניו תקועות באפלה.

עומד רועד מקור לו שם,

אל קיר של בית הוא נשען,

ובגדיו ספוגים במי גשמים.

תיבה מחזיק הוא בידיו,

עיניו מתחננות,

אין לו כח לעמוד כך עוד ועוד ועוד.

רעב אני, בגדיי קרועים,

כולי רטוב, כולי טלאים,

כולם לי צוחקים ולועגים.

הוי קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות,

טובות ויבשות הן הסיגריות,

קנו סיגריות תנו מעות,

להתחנן איני יכול עוד,

קנו ועל יתום תרחמו.

הוי, קנו-נא קנו-נא גפרורים ממני,

כאן כח לעמוד כמעט ואין לי,

קנו ממני, תנו מעות,

כי לא אוכל כך לעמוד,

קנו ועל יתום תרחמו.

לא מכבר היתה אמי, הייתה גם אחותי,

הייתה עומדת לידי והתהלכה אתי

פתאום בלילה קר חלתה ובידיי התמוטטה

מאז אני ניצב כאן לבדי.

מה נשאר לי, מה נותר הכל איתה אבד,

גם לי זמן רב כבר לא נשאר שעה או יום אחד,

כך מתחננות עיניו

וגשם גשם על פניו

והד קולו נשא בין הברקים.

הוי, קנו-נא, קנו ממני כאן סיגריות...

 

תרגומו של יורם טהרלב (יליד 1938) נכלל בתקליטור 'שנות ילדות' של הגבעטרון (1991):

בלילה קר גשום וזר ניצב לו יחידי,

בפינת רחוב שכוח ילד יהודי,

איש אינו רוצה לגשת,

לבדו עומד בגשם,

מבטו בכל עובר ושב.

כבר אין לו כח לשוטט לאורך הרחוב,

הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב,

ונראה ממש כאילו,

מתחנן אותי הצילו,

מבקש מכל עובר ושב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,

מלבדכם אין איש שיעזרני.

קנו-נא בפרוטה או שתיים,

אל-נא תעצמו עיניים,

והצילו ילד מרעב.

הוי קנו-נא קנו סיגריות ממני,

מלבדכם אין איש שיעזרני.

בידכם נתון הנני,

קנו-נא משהו ממני,

ואותי הצילו מרעב.

לא, לא אשכח את אחותי, תינוקת קטנטנה,

ברחובות אתה חייתי יחד כשנה,

היה לי קל יותר לרעוב,

אתה ביחד ברחוב,

כשעיניה מביטות עלי.

ויום אחד חלתה מאוד, אחזתי בה קרוב,

ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב,

ומאז שנעלמה לה,

גם אני רוצה למעלה,

שיבוא המוות גם עלי.

הוי קנו נא קנו סיגריות ממני...

והתרגום האחרון הוא מעשה ידיהם של תמר ועמוס רודנר: 

זמר'ל, עמ' 85-84

אפשר להניח שבתודעתם של המתרגמים המאוחרים עמד הספר המפורסם 'מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים', מאת יוסף ז'מיאן. ספר זה, שראה אור לראשונה בעברית בשנת 1962, בהוצאת יד ושם (תרגמה מפולנית עדה פגיס), היה בשעתו נפוץ מאוד והרעיש את הלבבות. הוא סיפר על חבורת ילדי רחוב יהודים, אמיצים ובעלי תושיה, שהתחזו לפולנים ומכרו סיגריות באזור הארי שמחוץ לגטו ורשה, ובסמוך ל'כיכר שלושת הצלבים' שם שכנה מפקדת הגסטפו.

ולסיום, הנה ביצוע יפה של השיר ביידיש (הבית האחרון מושר בעברית בנוסח טהרלב) בפי זמר הבריטון גיא פֶּלְץ (אז רב"ט בצה"ל), בעצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום השואה והגבורה, שהתקיימה ביד ושם, 2013.

ד. 'קוּפִּיטֶה פָּפִּירוֹסי': גלגולי המקור הרוסי

האם יבלוקוף הוא באמת מחבר השיר והמלחין של נעימתו?

התשובה היא שלילית, לפחות בכל הקשור ללחן. מדובר במנגינת ריקוד יהודית-רוסית מראשית המאה ה-20, שבשנת 1917 הודבקו לה מילים ביידיש שאינן קשורות כלל לסיגריות. כמה שנים מאוחר יותר, בשנות העשרים, הודבקו למנגינה זו מילים ברוסית של שיר רחוב ששמו הוא Купите папиросы (קוּפיטה פפירוסי), כלומר 'קנו סיגריות'. 

נתחיל אפוא עם המנגינה, שחוברה, ככל הנראה, עוד לפני שיבלוקוף נולד. זו נעימת ריקוד בשם Милаша-молдаванка (מִילָשָׁה-מוֹלְדָבָנְקָה), שפירושו: מילשה המולדובית. 'מילשה' הוא שם של נערה ו'מולדובה' (או מולדביה) היא נסיכות עתיקה בצפון-מזרח רומניה, שחלקים ממנה סופחו במאה ה-19 לרוסיה. מעניין במיוחד הוא השם החלופי שניתן למנגינה זו, Суббота, כלומר 'שבת'. קשה לדעת מה היה השם המקורי של המנגינה.

ההקלטות הראשונות של השיר נעשו בקיץ 1910 (יבלוקוף היה אז ילד בן שבע). הנה הקלטה שנעשתה בווילנה, בספטמבר 1910; המוטיבים היהודיים בלחן בולטים מאוד.



וכאן אפשר להאזין להקלטה שנעשתה בלונדון, ביולי 1910. קצב ההקלטה מהיר יותר מזו שנעשתה בווילנה, ובהקלטה זו ה'שבת' כבר נמצאת בסוגריים... 

מילשה-מולדבנקה, לונדון 1910 (מקור: Russian Records)

באתר הנהדר Russian Records מצאנו הקלטה נוספת של השיר, שאמנם איננה מתוארכת, אך היא הוטבעה בוודאות בין 1914-1910. התקליט הופק על ידי חברת Poliaphone, שנוסדה בברלין בשנת 1910 ובסוף אותה שנה עברה לאודסה ושם פעלה עד 1914. זו הייתה חברה שהתמחתה בהטבעת תקליטים לא לה, וכמובן בלי רשות.

בין השנים 1919-1917 הקליט זמר הטנור האמריקני אברהם רוזנשטיין שיר יידיש בשם 'דאָס רעדל' (הגלגל), שחובר על פי מנגינת 'מילשה-מולדבנקה'. את השיר חיבר נחום שטרנהיים (ׂ1943-1879) מריישא (Rzeszów) שבפולין, שמוכר לנו יותר כמחבר ומלחין השיר 'האָבן מיר אַ ניגונדל' (הנה לנו ניגון יש).



בספרם של גילה פלם ודב נוי, האָבן מיר אַ ניגונדל – הנה לנו ניגון יש: שירי ה'טרובדור' היהודי נחום שטרנהיים, ירושלים תש"ס, הובאו מילות השיר 'דאס רעדל' (עמ' 111-109), וגם פרודיה עליו, פרי עטו של אותו מחבר (עמ' 81-78). המחברים מציעים כי שטרנהיים כתב את שיריו בימי מלחמת העולם הראשונה והתאימם למנגינה שהייתה מוכרת בגליציה כבר בתחילת המאה. להשערתם, שורשי מנגינה זו בשירי 'זמרי ברודי' (בראָדער זינגער) הידועים, אך אין הם מביאים הוכחה לכך. הם גם מציינים כי יש לחן דומה במסורת המוזיקלית הבולגרית והיוונית (ראו גם בסעיף האחרון).

בארכיון המוזיקה של אוניברסיטת פלורידה מיוחס הלחן של 'דאָס רעדל' לשחקן בוריס טומשבסקי ולמלחין יוסף רומשינסקי, אבל אפשר להניח בוודאות שאין מדובר בבעלות של ממש אלא רק בעיבוד מוזיקלי. מתברר אפוא כי המנגינה הייתה מוכרת בין יהודי ארה"ב כבר בשנות העשרים, ועם זאת אנו מניחים שמקור ההשפעה של יבלוקוף היה דווקא במנגינה הרוסית שהכיר, שכן, כפי שניווכח, זו הייתה קשורה במישרין לסיגריות.

ועתה הגענו לשאלה המסקרנת: מי אחראי למילים של 'פּאַפּיראָסן'?

כפי שכבר נרמז לעיל, בשנות העשרים של המאה הקודמת נפוץ בברית המועצות שיר רחוב בשם  Купите папиросы (קופיטה פפירוסי), כלומר 'קנו בבקשה סיגריות', שהודבק למנגינת 'מילשה-מולדבנקה'. 

שנות העשרים היו תקופת אור קצרה בתולדות בריה"מ. תקופה זו נודעה בשם 'נא"פ' (אִמרו: נֶפְּ), ראשי תיבות של 'תכנית כלכלית חדשה'. זה היה כינוי למדיניות כלכלית ליברלית יחסית שהנהיג לנין למן שנת 1921, ועיקרה היה שוק כלכלי פתוח ויזמוּת פרטית מבוקרת. מדיניות זו נמשכה כשבע שנים, וב-1928, עם עליית סטאלין לשלטון, היא בוטלה, וברית המועצות פנתה לכיוון כלכלי שונה לחלוטין. בימי הנא"פ פרחה גם תרבות שירי מחאה, שתיארו את עולמם של הדפוקים, הרעבים והעניים, אלה שנזרקו לצדדים ולאף אחד לא היה אכפת מהם, ובראשם ילדי הרחוב חסרי הבית. 

נער מוכר סיגריות, כרזת פרסום סובייטית משנות העשרים (מקור: Liveinternet)

לצד השיר 'קופיטה פפירוסי' (קנו סיגריות) שרו אז בבריה"מ שיר דומה להפליא בתוכנו (גם אם לא בלחנו), והוא 'בּוּבְּלִיצְ'קִי' (Бублички) או 'קופיטה בובליצ'קי' (קנו כעכים). השיר, שנכתב ככל הידוע באודסה, מתאר את עולמה של ילדה ענייה שמוכרת כעכים. גם כאן מדובר במשפחה הרוסה לחלוטין: אב אלכוהוליסט, אם שלא מתפקדת ואחות שעובדת ברחוב.

הנה 'בובליצ'קי' 'המקורי' ברוסית, בביצועו של הזמר היהודי-הרוסי הנודע ליאוניד אוטיוסוב, בהקלטה משנות העשרים:

 

'בובליצ'קי' תורגם ליידיש זמן לא רב לאחר כתיבתו והתפרסם, למן שנות השלושים, בביצוען של האחיות בָּארי. הנה הקלטה מ-1938, של חצוצרן הג'אז האגדי היהודי-האמריקני זיגי אֶלְמָן, משולבת בהקלטה מאוחרת של האחיות.

 

נעזוב את הכעכים ונשוב אל הסיגריות.  

ברור שיבלוקוף הכיר את שיר הרחוב הרוסי 'קופיטה פאפירוסי', שכן כותרתו זהה למילות הפזמון החוזר בשירו שלו: 'קופּיטיע ... קויפֿט זשע פּאַפּיראָסן'. נזכור גם שבזיכרונותיו שצוטטו לעיל, בחלק הראשון של הרשימה, סיפר יבלוקוף כי דחה את עצת חבריו להחליף את המילה הרוסית 'פפירוסי' במילה 'ציגאַרעטן', שרווחת יותר ביידיש. ובכן, שתי מילים רוסיות מובהקות – 'קוּפּיטיע' (kупите) ו'פּאַפּיראָסן' (папиросы) – שייר יבלוקוף, והן מצביעות על המקור שממנו נחל את שירו.

ההקלטה המוקדמת ביותר של שיר רחוב זה ברוסית אינה מתוארכת. היא נמצאת באתר Russian Records.Com, ואפשר להאזין לה כאן. ההקלטה נעשתה על גבי תקליט שכל פרטי הזיהוי נמחקו ממנו, כנראה משום שהדפסתו הייתה פיראטית. עם זאת, אפשר להניח שההקלטה היא משנות העשרים.

יש לשיר כמה וכמה נוסחים ברוסית (אפשר למצוא אותם כאן), והנה העיקרי שבהם:

סימן מובהק לרקע היהודי של השיר היא השורה החמישית של הבית הראשון, שאומרת: 'ו[הילד] שר בשפת אמו'. שפת אמו בהקשר זה פירושה, ככל הנראה, יידיש.

השיר הרוסי פופולרי גם בימינו ויש במרשתת עשרות ביצועים שלו. הנה למשל הזמרת המוסקבאית גֶ'מָה חאליד, שהקליטה אותו לראשונה בשנת 2000. הקליפ הזה צבר מעל שני מיליון ושלוש מאות אלף צפיות.

 

והנה תרגום לעברית של הנוסח הרוסי משנות העשרים שהכין עבורנו עמוס רודנר (על פי תרגום מילולי של רוס יולין):

חַלּוֹנוֹת דּוֹלְקִים. צִנָּה. גַּם חֲשֵׁכָה מִכְּבָר

מַבִּיט בָּאֲנָשִׁים מְקְּצֵה הָרְחוֹב, וְכַמָּה קַר

רוּחַ בִּשְׂעָרוֹ נוֹשֶׁבֶת

גָּשוּם, וּמַרְכֹּלְתוֹ נִרְטֶבֶת

וְהַמָּטָר זוֹחֵל גַּם לַצַּוָּאר

גְּבָרוֹת, פְּרָווֹת וּמִטְרִיּוֹת וּבְכוֹבַע מְגֻנְדָּר 

לְיַלְדֵּיהֶן מְעִיל אָרוֹךְ חָדָש וּמְכֻפְתָר

אֶצְבְּעוֹתָיו קְפוּאוֹת מִקּוֹר

כָּל נֶפֶש מַבָּטוֹ יַחְדּוֹר

כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף, רוֹעֵד ... וְשָׁר:

במנגינת הפזמון

קְנוּ סִיגָרְיוֹת! אַל נָא תְּהַסֵּסוּ

יָתוֹם – גַּם בְּקוּפֵּיקָה תְּאוֹשֵׁשׁוּ

הָאֵל לָכֶם טוֹבָה יִגְמֹל

שָׁמַיִם!  – קוֹל יָתוֹם הַקּול

יְחֵפוּת רַגְלַי, שתִתְבַּיְשוּ

זְכוּ לְשָׁנִים!  פְּרוּטַת נְחֹשֶת תֵּנוּ

מִסְכֵּן, אֵין גַּג, תִּזְכּוּ וּתְנַחֵמוּ

אֵין לִי בֶּגֶד, אֵין לִי לֶחֶם

בִּרְכַּת הָאֵל עַל יְלָדֵיכֶם

זְכוּ לִבְרִיאוּת, רַחֵמוּ נָא, רַחְמוּ!

'קוּרִיטְיֶה פָּפִּירוֹסִי פּוּטִינָה' (עשנו סיגריות פוטינה) – כרזת פרסום סובייטית, 1939 (מקור: Liveinternet)

נסכם: יבלוקוף לא חיבר את המנגינה. הוא לקח שיר רוסי משנות העשרים שעסק במכירת סיגריות בידי נערי רחוב, ועל בסיס לחנו העממי (מראשית המאה) חיבר מילים ביידיש, שבעיקרן הן עיבוד של המקור הרוסי בשינויים מינוריים. הבית האחרון (על האחות שמתה), שאותו הוסיף יבלוקוף מאוחר יותר, הוא מקורי וכולו שלו.

ה. שיר רוקד עולם

השיר 'פאפיראסן' תורגם ועובד לאנגלית, לרוסית, לאוקראינית, לבולגרית, ליוונית, לספרדית, ואולי גם לשפות נוספות.

כפי שהזכרנו לעיל, מנגינת השיר נתפסה גם כמתאימה לריקודי זוגות. הנה למשל הגרסה הבולגרית 'Az sum gosho hubaveca' (אני גושו היפה). בהעדר גישה לשפה זו אנו מתקשים לומר דבר-מה על גרסה זו ושורשיה הבלקניים או הסלאביים, אך ברור כי היא ישנה נושנה.

יוצא דופן וראוי לאזכור הוא ביצוע בספרדית של יפה ירקוני שלנו. בשנת 1968 הקליטה ירקוני את השיר במקסיקו תחת השם 'El Chiclerito'.
כאמור, באינטרנט אפשר למצוא עשרות ביצועים מכל הסוגים של השיר. הנה, לסיום, ביצוע קצת מפתיע של להקה יפנית-אמריקנית בשם Jinta-la-Mvta, בהופעה בקיוטו:

___________________________________________

תודה לאורי יעקובוביץ' על סיועו באיתור המקור הרוסי.