פרנסות של יהודים: הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה,
שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה,
'אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר'
שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר.

בתחרות על הפרנסה המגניבה – תחרות שאמנם אינה נושאת פרסים אך מזכה את בעליה בפרסום נדיב – אני מציע למקום הראשון את הסַפָּר אילן רובין מרחוב סוקולוב 41 בתל אביב (פינת ארלוזורוב).

בפרץ של השראה בחר סַפָּרֵנוּ להשקיע גם בסִפְרוּת העברית. במקום לתלות, כנהוג, תמונות שֵׂעָר גולש ושופע של ידוענים וידועניות הוא פרסם על חלון הראווה של מספרתו את 'בַּלָּדָה עַל הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ והַשֵּׂעָר הַקָּצֵר', שירו הנהדר של יהודה עמיחי (2000-1924).

מה מתאים מזה? מה מקורי מזה? מה נאה מזה? נקווה שכישרונו כסַפָּר אינו פּחוּת מאהבתו לשירה. וגם אם מדובר ב'גימיק', שמטרתו למשוך לקוחות, הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

צילומים: שמוליק שדה

והשתא דאתינא להכא נימא ביה מילתא, דהיינו ועכשיו כיוון שהגענו לכאן נאמר משהו גם בעניינו של השיר.

שיר זה של יהודה עמיחי נכתב לאחר מלחמת העצמאות (השורה הראשונה מסמנת לנו שמדובר בשער ראשו של חייל, שקוצץ עם בואו למחנה הצבאי), ונדפס לראשונה בשנת 1958 בספרו במרחק שתי תקוות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ח). השיר זכה לשני לחנים נפלאים, ושניהם הולחנו לקראת אותו אירוע עצמו: 'ערב שירי משוררים' שהפיקו בגלי צה"ל בשנת 1972. הידוע יותר הולחן על ידי מוני אמריליו (שהשנה חוגג את יום הולדתו השמונים וחמישה – כה לחי!) והתפרסם בביצועם של 'הדודאים'; הפחות מוכר הולחן על ידי סשה ארגוב ושרה אותו אז חוה אלברשטיין.

זו הזדמנות להיזכר וליהנות משניהם. שני לחנים שונים מאוד זה מזה, ועל כן מפיקי אותו ערב שירי משוררים לא ויתרו עליהם וכללו את שניהם במופע.

הנה קודם כל לחנו הקסום של אמריליו בביצועם של 'הדודאים', בני אמדורסקי וישראל גוריון:



וזהו לחנו הנשכח והיפהפה של אלכסנדר ארגוב בביצועה של חוה אלברשטיין:



ולסיום, פנינה דוקומנטרית נדירה שנמצאה בארכיון הטלוויזיה הלימודית: יהודה עמיחי קורא את הבלדה שחיבר ודן בתוכנה בשיחה עם חנה קאופמן (ההקלטה לא מתוארכת; אחרי 1972).



המראיינת חנה קאופמן תהיה לימים פרופסור חנה קרונפלד, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בֶּרְקְלי, שספרה הגדול על שירת עמיחי הופיע לפני שנה...