מסתרי בית הקברות בסנהדריה

מאת יהושע לביא

הפיגוע ברחוב בן יהודה, 22 בפברואר 1948 (צילום: דוד רובינגר; ויקיפדיה)

בית הקברות סנהדריה שבירושלים הוקם בסוף חודש פברואר 1948. סיבת הקמתו הייתה העדר היכולת להמשיך לקבור בהר הזיתים, וזאת בשל יריות הערבים מהן נפצעו כמה מן המשתתפים בלוויות. באחת הלוויות האחרונות על ההר אף נהרג קברן בשם מנחם מאניס הויזמן.

מנחם הויזמן – הקברן שנפל על משמרתו (הצילומים כאן ובהמשך: יהושע לביא)

בבוקרו של יום 22 בפברואר 1948 (י"ב באדר א' תש"ח) פוצצו חיילים (עריקים?) בריטים שלוש משאיות נפץ ברחוב בן יהודה שבלב ירושלים העברית. תוצאותיו של פיגוע זה היו נוראות: חמישים ושמונה איש נרצחו. כמות החללים אילצה את מוסדות היישוב לתוּר אחרי פתרון קבורה מערכתי, וזה נמצא לאחר יומיים בדמות שטחים חקלאיים של חווה ממשלתית בקצה שכונת סנהדריה שבצפון ירושלים דאז. לא בקלות הוקצה המקום לקבורה, וחלק מן ההסכם היה כי המתחם החדש ישמש בית קברות זמני בלבד ולאחר שישתרר שקט יועברו הנטמנים בו לקבורה סופית בהר הזיתים.

רוב חללי הפיגוע ברחוב בן יהודה אכן נקברו בבית הקברות החדש, אך לפחות שישה מהם (ז'קלין אבוטבול, עזריאל יהודה ברייער, בוליסה דאנה, רייזל וייס, נעמי יולס ומיכאל מזרחי) נקברו בכל זאת בהר הזיתים. איך הצליחו הקברנים והאבלים להגיע לשם, למרות המצב הקשה בדרכים והעדר אבטחה מצד הבריטים – לא ברור.

מצבותיהם של שניים מהרוגי הפיגוע ברחוב בן יהודה שנטמנו בהר הזיתים

חוקרי התקופה מציינים את הנער יהודה ברייער, ששימש תצפיתן מטעם ארגון לח"י ונורה על ידי הבריטים, כנקבר האחרון בהר הזיתים לפני מלחמת ששת הימים. אך לא רק שעל מצבתו נכתב שנהרג בי"ב באדר א' תש"ח (כלומר, בפיגוע שברחוב בן יהודה), אלא שבמרחק של שלוש מצבות משם נמצאת מצבתה של יוכבד שטיין, והתאריך שנחקק על קברה הוא ט"ו באדר א' תש"ח, שלושה ימים לאחר מכן. כלומר, ככל הנראה היא זו ש'זכתה' להיות אחרונת הנקברים בהר.

מצבתה של יוכבד שטיין (ט"ו באדר תש"ח). זו כנראה המצבה המתוארכת האחרונה בהר הזיתים לפני מלחמת ששת הימים

הקמת בית העלמין בסנהדריה נמסרה לידי חברה קדישא 'קהילת ירושלים' שנחשבה (ומשום מה עודנה נחשבת) כחברה קדישא הלאומית, בניגוד לאחרות שנחשבו עדתיות ומגזריות. עובדה זו גררה מאבק לא קל מצד חוגי העדה החרדית ו'אגודת ישראל', שסירבו להפקיד את מתיהם בידי אנשי 'קהילת ירושלים' והקימו באזור סמוך, בקצה רחוב שמואל הנביא, בית קברות נפרד. במקום זה היו אז מוסכים של משאיות חברת האשלג מים המלח, לימים הוקמו שם מחסני התברואה של עיריית ירושלים, וכיום  שוכנים בו בתי ספר לילדים מהמגזר החרדי. כמה וכמה קברים נכרו באדמתו, אך האם הועברו המתים לקבורה במקום אחר, מתי ולאן? לפי שעה לא הצלחתי למצוא תשובות.

אחד האירועים היותר מוזרים שנכרכו בהקמתו של בית העלמין החרדי, שכל עילת קיומו הייתה כאמור ההתנגדות לקבורה בסנהדריה, היה עימות פיזי שהתפתח באחת ההלוויות. מאבק מכוער זה – שניצת כמובן בשם 'כבוד המת' – הוביל למטחי ירי שגרמו למספר פצועים, שהמפורסם בהם היה עמרם בלוי, גדול קנאי ירושלים. זו הייתה לווייתו של עסקן חרדי בשם גרשון לוין. בסופו של יום נקבר לוין בסנהדריה, תחת מצבה שבשוליה נחקקו ראשי התיבות נע"ת (נקבר על תנאי).

המשקיף, 17 במרץ 1948

לימים הועברו עצמותיו של לוין, עם המצבה המקורית (כולל הכיתוב נע"ת), אל הר הזיתים, ושם הוא קבור בסמוך לקברו של הראי"ה קוק.

מצבתו של גרשון לוין שהועברה מסנהדריה להר הזיתים

הכתובת נ.ע.ת. – נקבר על תנאי – על מצבתו של גרשון לוין

כך או כך, בית העלמין סנהדריה נתפש בציבור החרדי כבעל חשיבות נמוכה. עד כדי כך נמוכה, שבחודש ינואר 1966, כשהובא משווייץ לקבורה בישראל ארונו של הפוסק הרב יחיאל יעקב ויינברג, מחבר ספר התשובות שרידי אש, הוא נחטף בשל התוכנית המקורית לקבור את הרב ויינברג בסנהדריה. 

כשהגיע מסע ההלוויה לרחוב גשר החיים, יצאו תלמידי ישיבת חברון, ששכנה אז בשכונת גאולה, חטפו את הארון והובילו את ויינברג לקבורה בהר המנוחות, בנימוק שעליו להיקבר בסמוך לגדולי תורה אחרים (ובמילים אחרות: לא בבית קברות מפוקפק שקבורים בו חילוניים).

דבר, 27 בינואר 1966

וזו היא הגרסה החרדית לאירועים:

דוד רוסוף, ספר קדושים אשר בארץ, תשס"ו, עמ' תלח

בית העלמין בסנהדריה לא נהנה אפוא מתדמית משובחת, אך באופן פרדוקסלי תדמית בעייתית זו היא שהביאה לקבורתה של רבנית ליטאית ממשפחת אצולה של תנועת המוסר דווקא שם. זוהי הרבנית בלומה דֶּסְלֶר, רעייתו של אחד ממעצבי ה'השקפה' החרדית, הרב אליהו אליעזר דסלר (1953-1892), שהתפרסם בספר המוסר שחיבר מכתב מאליהו.

הרב אליהו אליעזר דסלר (ויקיפדיה)

ומעשה שהיה כך היה. בשנת 1947 עלו בני הזוג דסלר ארצה מאנגליה. הרב נקרא לכהן פאר כ'משגיח' בישיבת פוניבז' שבבני ברק (תפקיד המשגיח הוא אחריות על פיתוח ההשקפות, הערכים ותיקון המידות של תלמידי הישיבה על פי מחשבת תנועת המוסר). בחורף 1952 הלכה רעייתו של הרב דסלר לעולמה והרב מצא עצמו מתלבט בשאלה מהי הדרך הנכונה בה יש לקבור את רעייתו. הוא עצמו התחנך בישיבת המוסר המפורסמת (ה'תלמוד תורה') בקלם שבליטא, שאביו, ראובן דב דסלר, היה אחד מראשיה; זאת ועוד, בלומה, אשתו המנוחה, הייתה נכדתו של מייסד האסכולה, הרב שמחה זיסל [ברוידא] זיו ('הסבא מקלם'). והנה, בקלם לא נהגו להעמיד מצבות על הקבר, אלא לכל היותר ציינו את השם על גבי קרש.

ספר הזכרון בית קלם, א, בני ברק תשס"ב, עמ' ל

מנהג זה נחשב מוזר ויוצא דופן במזרח אירופה, ובוודאי גם בארץ ישראל. דסלר ידע שתהיה זו דרישה חריגה, מה גם שחשש מן הסתם כי ביום מן הימים עלולים לקבור בשגגה נפטר נוסף בקבר אשתו. לבסוף גבר כוח המנהג ודסלר פנה אל בית העלמין 'הפשרני' בסנהדריה וקבר בו את רעייתו המנוחה. בבוא יומו, נקבר הרב דסלר בבית העלמין היוקרתי (מנקודת המבט החרדית) 'זכרון מאיר' שבבני ברק, לא הרחק מקברו של החזון איש. 

והנה, היום ישנן מצבות גם על קבר הרבנית וגם על קברו שלו. כיצד קרה הדבר? 

מצבת קברה של הרבנית דסלר בסנהדריה

מצבת קברו של הרב דסלר בזכרון מאיר (ויקיפדיה)

זאת ועוד, גם על קברו של הרב דסלר האב, שנפטר בלונדון בשנת 1935 ונקבר שם מלכתחילה ללא מצבה, הוקמה לימים מצבה שנוסחה נרשם בשנת 1960 על ידי אחד מבני משפחתו (טיוטת נוסח המצבה נמכרה בשנת 2009 במכירה פומבית של בית המכירות 'קדם'; ראו גם בספר מחנך לדורות, בני ברק תשס"ט, עמ' 325-323).

את התמיהה הזאת, כיצד נדחה מנהג קלם מקברותיהם של שלושה מבני משפחת דסלר, תירצה ההגיוגרפיה החרדית בהוראה מפורשת שנתן הרב יעקב ישראל קנייבסקי (ה'סטייפלר'), שהיה אז ממנהיגי הציבור החרדי הליטאי (על אף מוצאו החסידי). הוראה זו ניתנה מן הסתם בשל החשש המובן מאליו פן יקברו מת נוסף בקברים שאינם מסומנים. אך מתחת לשטח עלתה שאלה קשה יותר: כיצד הרב דסלר עצמו לא צפה את העתיד? איך קרה שמחשבתו הופרה פעמיים, גם קבר אשתו גם קברו שלו, ובעצם גם קבר אביו? הרב דסלר נקבר אמנם ב'פנתיאון הליטאי' של בני ברק, אבל אשתו נקברה הרחק משם, בעיר אחרת ובחלקה שרוב הקבורים בה כלל אינם חרדים, ואף לא דתיים ('חלקת הפרופסורים').

התשובה לכך נמצאת בחלק ה' של ספר קדשי יהושע, שכתב הרב אליהו יהושע גלדצהלר, חתנו של הרב דסלר. לדבריו, כך אמר לו חמיו: 'דבזמן קצר אחר פטירתה ראה אותה בחלום, ואמרה לו "מיר איז גוט דאָ" [טוב לי כאן]' (חלק ה, תשנ"ט, עמ' א'תשנ"ג). 'כאן' יכול להתפרש על מנוחתה בגן העדן, ויכול גם להתפרש על מנוחתה בבית העלמין בסנהדריה. מכל מקום, עם חלומות של 'הגדולים' אין להתווכח, ועובדה שבני הזוג במותם נפרדו.

אך בית הקברות בסנהדריה ממשיך לספק הפתעות וריגושים עד ימינו אנו.

לפני חודשיים, ב-9 ביוני 2017, התקיימה בבית הקברות בסנהדריה לווייתה של הרבנית בת ציון מלכה שטרנברג, אמו של האדמו"ר הנוכחי מקוז'ניץ, שנפטרה בארה"ב וארונה הובא לקבורה בארץ הקודש. במהלך ההלוויה, ולאחר שהורדה הגופה אלי קבר, התברר לבנה כי אין זה קברה שלה. הוא סירב להמשיך את הטקס ודרש להעבירה לקבר 'שלה', שסמוך לקבר בעלה. הקברנים סירבו וטענו כי הקבר השני נמכר לאישה אחרת כבר לפני שישים שנה. התפתחה מהומה, שוטרים הוזעקו, ובהמשך הוזעק אף מנהל החברה קדישא 'קהילת ירושלים'. או אז נפתחו המשרדים, הובאו הספרים והוצגו לעיני הצדדים הנצים. בסופו של דבר התברר שאכן החל הליך מכירה לגברת פלונית, אך כלל לא הגיע לסופו. לימים נפטרה אותה אישה ונקברה בהר המנוחות. כל מי שעיניו היו בראשו הבין כי לא דבר ריק הוא ואכן צדק האדמו"ר שטען כי אמו צריכה להיקבר סמוך לאביו. הגופה הוצאה אפוא מהקבר הראשון והועברה אל הקבר השני שנכרה במהירות על ידי החסידים (פרשה זו תוארה בפורום בחדרי חרדים ובפורום הסקופים של רוטר). 

בבית הקברות בסנהדריה כבר כמעט ולא קוברים עוד, אלא את האנשים שקנו שם חלקה בחייהם. תדמיתו שונה היום לחלוטין מזו שהייתה לו עם הקמתו. זה קרה מן הסתם בזכות קבורתם של רבנים רבים, ובראשם עובדיה יוסף (שנקבר בחלקת רבני 'המזרחי', ובסמוך לקברו של ד"ר יוסף בורג), לצד שופטים עליונים וכמה מחשובי העולם האקדמי, ובהם הפרופסורים אליעזר ליפא סוקניק, יחזקאל קויפמן, שמואל הוגו ברגמן וגרשם שלום (רשימה של האישים החשובים שנקברו בסנהדריה הובאה כאן). 

ינוחו אפוא כולם – רבנים ופרופסורים, שופטים ופשוטי עם – על משכבם בשלום.

_____________________________

יהושע לביא הוא מורה דרך ולומד לתואר שני בארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.