א. זלטופולסקי
יעקב וימן, קורא ותיק של הבלוג, כתב לי: 'מאז שהתמכרתי לבלוג שלך – במקום לחפש כסף על המדרכה אני קורא שלטי רחוב'... ואכן הוא העלה דג שמן בחכתו.
מתברר כי שיכול תמים של אות אחת עשוי לשנות את המידע מן הקצה לקצה. הנה דוגמה משכנעת, שכמעט ולא תיאמן, מרחוב זלטופולסקי בתל אביב.
הלל זלטופולסקי היה סופר, איש עסקים אמיד ונדבן למפעלי תרבות (בעיקר להוצאות ספרים ולעיתונות היהודית). הוא היה בעל תעשיות סוכר מהגדולות באימפריה הרוסית ובו בזמן ציוני נלהב וחובב עברית מושבע. בתו הייתה שושנה פרסיץ, חברת כנסת ואשת חייל, שעליה נכתב בבלוג לא מעט (כאן וגם כאן).
סופו של זלטופולסקי היה רע ומר. בדצמבר 1932 הוא נרצח ביריות בפריז, בידי צרפתי קשיש שהיה אחד מעובדיו. שמונה חודשים אחר כך, ערב ראש השנה תרצ"ד, הובאה גופתו לקבורה בהר הזיתים בירושלים.
נניח לעובדה שזלטופולסקי נולד בתרכ"ח (1868) ולא בתרכ"ט (1869) ומת בתרצ"ג ולא בתרצ"ב, ונשים לב במה מפאר אותו השלט, שאגב מופיע כמה פעמים ברחוב.
'ממחזיקי התרבות הערבית'?! זו בטח קונספירציה של 'הקרן החדשה לישראל'.
סמולנים!
ב. בוקי בן יגלי
רחוב יש בתל אביב ושמו 'בוקי בן יגלי'. ילדי תל אביב לדורותיהם שיבשו את שמו ל'בוקי בן מוגלי', הילד היתום שגודל בידי משפחת זאבים, שבדה מלבו רודיארד קיפלינג ב'ספר הג'ונגל', אבל מאחורי השם המוזר עמד איש אמיתי, בשר ודם.
מקורו של השם הוא מקראי: 'וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי' (במדבר, לד 22). 'יָגְלִי' בקמץ קטן, ולכן יש להגות: יוֹגְלִי. אך הרחוב אינו קרוי על שמו של נשיא שבט דן, אלא על שמו של הרופא והסופר היהודי- רוסי ד"ר יהודה ליב קצנלסון (1917-1846), שבחר שם זה כשמו הספרותי.
תחת שם זה כתב קצנלסון סיפורים (שירת הזמיר, 1894) מחקרים (התלמוד וחכמת הרפואה, 1921) ובעיקר ספר זיכרונות יפהפה, מה שראו עיני ושמעו אזני: זכרונות מימי חיי (מוסד ביאליק, 1947).
מדוע בחר דווקא בשם זה? על פי עדותו של העיתונאי בן ציון כץ, זה היה לגמרי במקרה:
כבר מזמן שמנו לב להבדלים שיש בין סוגי שילוט שונים, בעיקר בין שלטי המתכת או הנחושת הישנים לבין שלטי הפלסטיק המוארים והחדשים יותר. וכך ניכרים ההבדלים בליטון שמו של בוקי בן יגלי: Buki לעומת Bouki, או Yogli לעומת Yagli... במקרה זה השלט הישן נושא את התעתיק הנכון.
בוקי בן יגלי מת ונקבר בסנט פטרבורג.
ג. הרצל
יש עיר בארץ שאין בה רחוב הרצל? אבל איך בעצם צריך להגות את השם ולנקד אותו? הֶרְצְל, הֵרְצֶל או הֶרְצֶל? ואיך מאייתים אותו בלועזית?
באשר לשם הלועזי אין בכלל שאלה ואין שום בעיה לפסוק, שכן הרצל עצמו חתם בשם Herzl וכך הוא מוכר ונכתב בכל מקום; התעתיק Hertzel הוא שגוי לחלוטין.
אי אפשר להאשים את טובה הרצל על שהיא רגישה לאיות שם המשפחה שלה, והשלט הזה, שבעיר מגוריה ירושלים, הרגיז אותה.
ומה באשר לעברית? באותן שדרות הרצל בירושלים מוצעות לנו שתי אפשרויות שונות.
ומתברר שלא רק בירושלים אלא גם בחדרה.
כתב לי אורי יעקובוביץ' החדרתי:
ומה בחיפה? רון מנדל מדווח כי בעירו יש שלושה רחובות וחצי על שם הרצל: רחוב הרצל, רחוב פינת הרצל (שהוא רחוב בפני עצמו עם מספור בתים עצמאי), ורחוב הרצליה. החצי הוא של רחוב תל אביב, שמקור שמו הוא, כמובן, בתרגום ספרו של הרצל.
קשה להכריע בשאלת ניקוד השם 'הרצל' (שמקורו בשם הרץ או הרש / הירש), ומן הסתם אפשר בשתי הצורות. חיפשתי בספרות הילדים על הרצל, איך ניקדו שם? והתשובה הבלתי נמנעת היא: כל אחד איך שהתחשק לו...
הנה כמה דוגמאות.
לוין קיפניס, למשל, בחר לנקד את האות צ' בצירה (ספר משנת 1930):
ואילו עודד בורלא ניקד את הצ' בשווא (ספר מ-1992):
וכמותו גם דבורה עומר (1998):
ואיך מנקדים במסעדות ובדוכני פלאפל?
בפלאפל של הרצל במודיעין מנקדים בשני סֶגולים:
ואילו בהרצל בר ברחובות הלכו על ניקוד שוואי:
יעקב וימן, קורא ותיק של הבלוג, כתב לי: 'מאז שהתמכרתי לבלוג שלך – במקום לחפש כסף על המדרכה אני קורא שלטי רחוב'... ואכן הוא העלה דג שמן בחכתו.
 |
| הלל זלטופולסקי (1932-1868) |
הלל זלטופולסקי היה סופר, איש עסקים אמיד ונדבן למפעלי תרבות (בעיקר להוצאות ספרים ולעיתונות היהודית). הוא היה בעל תעשיות סוכר מהגדולות באימפריה הרוסית ובו בזמן ציוני נלהב וחובב עברית מושבע. בתו הייתה שושנה פרסיץ, חברת כנסת ואשת חייל, שעליה נכתב בבלוג לא מעט (כאן וגם כאן).
סופו של זלטופולסקי היה רע ומר. בדצמבר 1932 הוא נרצח ביריות בפריז, בידי צרפתי קשיש שהיה אחד מעובדיו. שמונה חודשים אחר כך, ערב ראש השנה תרצ"ד, הובאה גופתו לקבורה בהר הזיתים בירושלים.
 |
| אתר הר הזיתים |
נניח לעובדה שזלטופולסקי נולד בתרכ"ח (1868) ולא בתרכ"ט (1869) ומת בתרצ"ג ולא בתרצ"ב, ונשים לב במה מפאר אותו השלט, שאגב מופיע כמה פעמים ברחוב.
'ממחזיקי התרבות הערבית'?! זו בטח קונספירציה של 'הקרן החדשה לישראל'.
סמולנים!
 |
| צילום: יעקב וימן |
ב. בוקי בן יגלי
תחת שם זה כתב קצנלסון סיפורים (שירת הזמיר, 1894) מחקרים (התלמוד וחכמת הרפואה, 1921) ובעיקר ספר זיכרונות יפהפה, מה שראו עיני ושמעו אזני: זכרונות מימי חיי (מוסד ביאליק, 1947).
מדוע בחר דווקא בשם זה? על פי עדותו של העיתונאי בן ציון כץ, זה היה לגמרי במקרה:
על פיליטונים וסיפורים היה קצנלסון חותם בשם בוקי בן יגלי. כינויו זה היה דבר שבמקרה. פעם נכנס אצלו [יהודה לייב] קנטור [עורך העיתון היום] וביקש ממנו לכתוב פיליטון בשביל העיתון 'רוּסְקי ייֶוְרֶיי'. קצנלסון ניאות לו ואמר, שיש בדעתו לחתום בפסיבדונים. אמר קנטור: נפתח את התנ"ך במקום שמצויים בו שמות הרבה והשם הראשון המתאים יהיה לך לפסיבדונים. נתקלו עיניהם בשם 'בוקי בן יגלי' ובחרו בו, וכך דבק כינוי זה בד"ר קצנלסון עד סוף ימיו. [דוד] פרישמן חרז אחרי כן לפסיבדונים זה את הביטוי 'אשר צָג לי', וקצנלסון באחד ממכתביו לפרישמן כתב: 'בכל פעם שאזכיר את הכינוי 'בוקי בן יגלי' אזכור את החרוז שלך 'אשר צג לי'.
(מה שראו עיני ושמעו אזני, עמ' 178).פרישמן מן הסתם הגה את החרוז כדרך ההברה האשכנזית 'צוֹג לי' (ופשר החידוד מתקשר כמובן ב'ברכת בתולים', ואכמ"ל).
 |
| יהודה לייב קצנלסון, סנט פטרבורג (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית) |
כבר מזמן שמנו לב להבדלים שיש בין סוגי שילוט שונים, בעיקר בין שלטי המתכת או הנחושת הישנים לבין שלטי הפלסטיק המוארים והחדשים יותר. וכך ניכרים ההבדלים בליטון שמו של בוקי בן יגלי: Buki לעומת Bouki, או Yogli לעומת Yagli... במקרה זה השלט הישן נושא את התעתיק הנכון.
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג |
בוקי בן יגלי מת ונקבר בסנט פטרבורג.
 |
| צילום: אלנה רוז'נובה |
ג. הרצל
באשר לשם הלועזי אין בכלל שאלה ואין שום בעיה לפסוק, שכן הרצל עצמו חתם בשם Herzl וכך הוא מוכר ונכתב בכל מקום; התעתיק Hertzel הוא שגוי לחלוטין.
אי אפשר להאשים את טובה הרצל על שהיא רגישה לאיות שם המשפחה שלה, והשלט הזה, שבעיר מגוריה ירושלים, הרגיז אותה.
ומה באשר לעברית? באותן שדרות הרצל בירושלים מוצעות לנו שתי אפשרויות שונות.
 |
| צילומים: טובה הרצל |
ומתברר שלא רק בירושלים אלא גם בחדרה.
כתב לי אורי יעקובוביץ' החדרתי:
השם הרצל הוא 'מוקש' צפוי בנוגע לתעתיק שלו לאותיות לטיניות. אני בטוח שגם במקומות אחרים העקביות אינה נשמרת. עברתי לאורך כל רחוב הרצל בחדרה, שהוא רחוב די ארוך (מספר הבתים בו מעל מאה). ברוב המקרים התעתיק הוא Herzl כפי שתואם את המקור הגרמני של השם.
עם זאת, בכמה מקומות התעתיק הוא Herzel. הגדילה לעשות מחלקת השילוט של העירייה, שלא שמה לב שעל אחד מעמודי השילוט מופיע התעתיק Herzl בצדו האחד, ובצדו האחר Herzel.
עד להיכן תגיע הפרטאצ'יה הזאת?! זו בורות, חוסר אכפתיות ואולי גם ביטחון עצמי מופרז.
 |
| צילומים: אורי יעקובוביץ' |
ומה בחיפה? רון מנדל מדווח כי בעירו יש שלושה רחובות וחצי על שם הרצל: רחוב הרצל, רחוב פינת הרצל (שהוא רחוב בפני עצמו עם מספור בתים עצמאי), ורחוב הרצליה. החצי הוא של רחוב תל אביב, שמקור שמו הוא, כמובן, בתרגום ספרו של הרצל.
והנה , לא רק שהתעתיק הלועזי משובש, אלא שגם תיעתקו את המילה 'פינת' – שהיא כשלעצמה לא כל כך מובנת (איך רחוב יכול להיות פינה?) – בניגוד לרחובות
אחרים ששם נהוג לתרגם corner.
קשה להכריע בשאלת ניקוד השם 'הרצל' (שמקורו בשם הרץ או הרש / הירש), ומן הסתם אפשר בשתי הצורות. חיפשתי בספרות הילדים על הרצל, איך ניקדו שם? והתשובה הבלתי נמנעת היא: כל אחד איך שהתחשק לו...
הנה כמה דוגמאות.
לוין קיפניס, למשל, בחר לנקד את האות צ' בצירה (ספר משנת 1930):
 |
| ווינרס מכירות פומביות |
וכמותו גם דבורה עומר (1998):
ואיך מנקדים במסעדות ובדוכני פלאפל?
בפלאפל של הרצל במודיעין מנקדים בשני סֶגולים:
ואילו בהרצל בר ברחובות הלכו על ניקוד שוואי:
תודה על פוסט מעניין במיוחד היום / היה לי מ''פ קיבוצניק ושמו יוגלי / הורי ז''ל היו מיודדים עם שושנה פרסיץ
השבמחקברמת-השרון אין רחוב הרצל
השבמחקגם בהרצליה אין רחוב הרצל.
השבמחקכמדומני הנכון הוא בשווא, אך בשיח הישראלי השגוי נהוג להשתמש בסגול.
הרצליה היא כולה הרצל אחד גדול - כולל פסל.
מחקרוצים לדעת איך קוראים להרצל?
השבמחקהנה כאן
https://www.youtube.com/watch?v=6thXs6AM3W8
לא ייֵאמן (י בצירה)כמו ייאכל, ייחפז, ייעצר. כיוון שהאות הראשונה של הפועל אינה יכולה לקבל דגש. אבל לא יאומן פירושו שאי אפשר לאמן אותו כגון חתול (למי שיש יודע זאת).
השבמחקאפשר לאמן ולאלף חתולים. כשהחתול שלי תובע ליטופים ולי נמאס, אני אומר לו "לך מפה", והוא עוזב. הוא גם יודע מה זה "החוצה" כשאני לא רוצה אותו בחדר השינה.
מחקכדאי לשים לב גם לתעתוקים בערבית:
השבמחקבאשר לבוקי בן יגלי, בשלט התחתון שצילם מנחם רוזנברג, רשום בכלל נוקי נן יגאלי. כך!!! כלומר רשמו את האות "נון" במקום האות "בית" [בערבית "נון" ו"בית" דומות, ומה שמבחין ביניהן זה הנקודה למעלה (נון) או למטה (בית)]. בנוסף, כאמור, תועתק השם יגלי ל"יגאלי".
באשר להרצל - גם לגביו ניתן לראות תעתוקים שונים בשני הצילומים שלמעלה: הירצל או הרתסל.
רחוב בוקי בן-יגלי הוא אחד משני רחובות בתל אביב הקרויים על שמות קצנלסונים. השני הוא רחוב קצנלסון הקרוי על שם המשורר יצחק קצנלסון.
השבמחקשלושה רחובות בעיר קרויים על שם גורדונים: רחוב גורדון ע"ש אהרן-דוד; סמטת יל"ג ע"ש יהודה-לייב; רחוב של"ג ע"ש שלמה-לייב.
עוד שלושה רחובות בעיר קרויים על שם פרידמנים: רחוב דוד פרידמן (ר' דוידל קארלינער); רחוב שרגא פרידמן ע"ש השחקן; רחוב ילין-מור, ששמו המקורי נתן פרידמן.
הזוג צינה ומאיר דיזנגוף עוטרו בככר (ששבה לאחרונה אל כנה) ורחוב דיזנגוף.
ח"נ ביאליק זכה שיקראו על שמו גם רחוב מגוריו וגם שדרות ח"ן.
לא רק בוקי בן יגלי היה רופא אלא גם קנטור המוזכר בכתבה (ראו מאמרי 'רופאים-עיתונאים: שילוב שאינו נדיר, קשר, 49, 2017, עמ' 153-158). יהודה לייב קנטור (1849-1915), יליד וילנה, הוסמך לרבנות (למד בז'יטומיר, ולימים, מונה כרב הראשי של וילנה ושל ריגה) והיה רופא, עיתונאי וסופר. אביו היה חזן ("קנטור"). הוא ייסד את היומון העברי הראשון "היום" עם דוד פרישמן ובוקי בן יגלי, שגם היה רופא. העיתון ראה אור בסנט פטרסבורג במשך שנתיים ונסגר ב-1888 עקב התחרות עם "המליץ" ו"הצפירה". קנטור ביקש "לעמוד על רגליים עובדתיות", בלא לנקוט עמדה בכל ידיעה או כתבה. עוד לפני שהקים את "היום" הסביר קנטור את גישתו העיתונאית: "לתת את הפאקטים (העובדות), את הסימנים ואת המקרים עירומים לפני הקורא, והוא ישפוט עליהם כטוב בעיניו". קנטור למד רפואה בברלין, אך לא עבד במקצועו. תוך כדי לימודי הרפואה, פרסם לא-בשמו מאמרים ברוח ההשכלה ביידיש, רוסית עברית וגרמנית, בעיתונים רבים. בין השנים 1874-5 ערך קנטור בפועל את עיתון "הצפירה" שיצא לאור בברלין. משנת 1879 ועד ל-1884 ערך את השבועון היהודי-רוסי "רוסקיי-יבריי" Russkii evrei. קנטור חולל שינוי משמעותי בעיתונות העברית ובלשון התקשורת הלאומית כאשר ייסד את "היום" – היומון העברי הראשון, וערך אותו במשך יותר משנתיים. לאחר "בן-עמי", ערך את השבועון ביידיש היחידי ברוסיה דאס יידישע פאלקסבלאט (1888). היה מאלה שחשבו את ה"השכלה" כמרפא לחוליי האומה. ד"ר דוד טל פרסם את הביוגרפיה שלו.
השבמחקהשם המוזר רחוב בוקי בן יגלי נגלה לי כשהתבקשתי לאסוף ממנו את העורכת המיתולוגית של גל"צ,עמליה רוזן. כן היא גרה ברחוב הזה. עוד פרט חביב בהקשר לשמה, לא יאומן אבל העורכת הותיקה של גל"צ באה מעיר ברומניה ששמה "גלצ".
השבמחקהמשוררת קדיה מולודובסקי (1975-1894) הייתה בוגרת הקורסים לגננות עבריות בוורשה של יחיאל הלפרין. במלחה"ע הראשונה הקורסים וגן הילדים לדוגמה נדדו לאודסה. שם מולודובסקי הועסקה כגננת עברייה. בזכרונותיה, אותם פירסמה בהמשכים בכתב העת הספרותי היידי שלה 'סביבה' היא מספרת את הסיפור הבא: "הקורסים שלנו קיבלו סובסידיות מקרנות שונות. ביניהן גם משושנה פרסיץ. היא הייתה אמורה להגיע לביקור ממוסקבה לאודסה. בקורסים התכוננו לקבל את פני האורחת. בוקר אחד היא באה לגן הילדים. היא התנהגה מאד פשוט, לגמרי לא כמצנטית. היא ישבה זמן רב, התבוננה במשחקים, ושוחחה. הרגשנו בה בן אדם העושה את העבודה לשמה. שנים לאחר מכן פגשתי אותה בתל אביב. היא הייתה חברת כנסת. פגשתי אותה בעת ביקור שלי בכנסת. אז הייתה עוד הכנסת בתל אביב ועדיין לא בירושלים. היא זכרה את ביקורה באודסה. גם בתל אביב עשתה עלי אותו הרושם. ההתנהגות הפשוטה שלה הייתה מלאת חן. היא הייתה בן אדם יהודי, וזה הרבה." (מיין עלטרזיידנס ירושה [ירושת סבא רבא שלי], סביבה גל' 30, ינו' 1970, עמ' 62)
השבמחק