חלוצים באו לעיירה

עידן ועידנים // דוד וינפלד ושלמה רוזנר

קשה לאתר את הנקודה בזמן שבה חדלה 'ההתיישבות העובדת' להיות מותג יוקרתי והפכה לישות בעלת ניחוח אנכרוניסטי. נדמה שהדבר קרה עוד לפני שנברא המושג 'מותג'. ושמא נמצאים גם אלה שחולקים על הטענה שהיא חדלה, וטוענים בכל עוז שהיא עדיין חיה ונושמת. באנציקלופדיה המקוונת 'ויקיפדיה' יש ערך בשם 'ההתיישבות העובדת', שנפתח בהגדרה זו: 

שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה. היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו 'מעוזים סוציאליסטיים' (כמו קרית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

בשנת 1947, עידן שבו עוד היה המותג במלוא עוזו, נקט מרדכי הַאלְטֵר, חבר קיבוץ דפנה שבגליל העליון ואיש עט מנעוריו (בהמשך עוד נאמר מקצת שבחיו), יזמה ברוכה. הוא ליקט ואיגד 'מימרות, בדיחות וביטויים מההתיישבות העובדת' והפיצן בספר, ליתר דיוק ספרון, שנשא את הכותרת המֵימרה בכפר (ידע-עם, תש"ז).

 בהקדמה קצרה הסביר האלטר את מניעיו:  

המצוי בין אנשי העבודה ביישוב החדש ואוזן קשבת לו, יתפלא לרכוש הגדול המתגולל באין מאסף ... התנאים של בנין הארץ, המעבר מחיי גלות לחיי חורין, העבודה – אלה מספקין מימרות לאין ספור ... הלשון הקצרה של המימרה הולמת את אופן דיבורו של הפועל, השתקן מטבעו. המימרה ... משקפת את כל שטחי החיים בקיבוץ, בקבוצה ובמושב.

ועוד כהנה וכהנה השתבח המהדיר במעלות הלקט, שלא מעטות מאמרותיו נדפסו עוד קודם לכן במדור הומוריסטי שבועי שנקרא 'פינת צחוק', ונדפס במוסף 'דבר השבוע' של עיתון דבר. מקצתם שודרו גם מן הסתם מדי שבת ברדיו המנדטורי 'קול ירושלים', בפינה שבועית שנשאה את שם הספרון 'המימרה בכפר'. האלטר לא שכח להודות בהקדמה 'לדב שטוק [לימים פרופסור דב סדן], שקרא את החומר ושילב הערות והקבלות'.

כותרת המשנה בשער הספר מגלה פרט חשוב שלא נזכר בהקדמה: הלקט כולל גם 'מימרות' שמקורן בקיבוצי ההכשרה בפולין, שאותם הכיר המחבר ובהם שהה בשנות השלושים של המאה הקודמת, לפני החורבן ולפני עלייתו לארץ.

'קיבוץ חוצבי אבנים קלוסובה על שם יוסף טרומפלדור', פולין, 1937-1924

שלוש שורות שנדפסו בגב הספר מגלות למעוניין את המקומות הנבחרים, המעטים, שבהם ניתן להשיגו. כיאה לקיבוצניק מהצפון – בחיפה ובטבריה הצפוניות, ובמחסן הוצאת הספרים 'הקיבוץ המאוחד' בתל אביב.

בספרון 467 מימרות, הנחלקות לתשע קבוצות נושאיות, לא אחידות בגודלן ולא כולן בהירות. הקבוצה הגדולה היא 'בעבודה', ובה 135 מימרות; הבאה אחריה נקראת 'בטוב לב', וקצת מתוכנה מתבהר מתת-נושאיה: רומנטיקה, מטבח וחדר אוכל, קדחת, עוזבי הקיבוץ, אורחים, אשה, ילד. התת-נושא הגדול בקבוצה זו נקרא, כמה מפתיע, 'שונות'... 

הנה לקט מקרי מן המימרות בספר:

לנושא האחרון בספר, 'המימרה בקיבוצי ההכשרה', הקדים המלקט מילים מעטות על העולם שהיה ואיננו. לא בכדי השתמש האלטר בצירוף 'נשאר לפליטה', והוא מערב עברית ויידיש, כפי שדיברו 'שם'. ב'מי שבירך' ללקט הזה ניבא המשורר אברהם ברוידס (דבר, 15 באוגוסט 1947), כי 'אין ספק שהסופרים והחוקרים יחשפו באוסף זה חומר מעניין ומועיל לצרכי יצירתם. ויפה עשה מרדכי האלטר, שהציל מאות מימרות מן השיכחה והציב להן יד וזכרון'.

מרדכי האלטר – שלפי שעה לא זכה לערך בוויקיפדיה או בלקסיקון המקוון של הספרות העברית החדשה (אך כן רשום אצל ג' קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, א, תשכ"ה, עמ' 609, ובפירוט גם בלקסיקון אופק לספרות ילדים, תשמ"ו, עמ' 212) – נולד בו' באייר תרס"ו (2 במאי 1906) בקוֹלוֹ (Koło; קוּיְל בפי דוברי יידיש), עיירה מצפון-מערב לעיר לודז' שבפולין, שבה גרו יהודים במשך מאות שנים. בין שתי מלחמות העולם חיו בה כ-6,000 יהודים, כמחצית מתושבי המקום. האלטר, שקיבל בביתו חינוך מסורתי, למד בבגרותו בסמינר למורים של רשת 'תרבות' בוורשה ובין השנים 1932-1930 עסק בהוראה. הוא היה פעיל ב'החלוץ' ובקיבוצי הכשרה, ומ-1932 היה חבר במערכת דאָס וואָרט (המילה), עיתון הליגה למען ארץ ישראל העובדת. 

מרדכי האלטר בפולין

האלטר עלה לארץ בשנת 1941, בעצם ימי מלחמת העולם השנייה. הוא הצליח להימלט מוורשה לכיוון מזרח, ובמסע פתלתל, שעבר דרך מוסקבה וטשקנט, הגיע ארצה. כאן הצטרף לקבוצת דפנה, שעלתה אל הקרקע כשנתיים קודם לכן במסגרת יישובי 'חומה ומגדל', ובקיבוץ זה חי עד יום מותו, בו' בטבת תשל"ז (27 בדצמבר 1976). בקיבוץ עסק תחילה בחקלאות ואחר כך בהוראה. 

בקטלוג הספרייה הלאומית רשומים על שמו 19 פריטים: הראשון שבהם ביידיש, משנת 1932, והאחרון – סיפורים לילדים (תעלולי כיתת 'סלע'), משנת 1976, שנת חייו האחרונה. הוא כתב, ליקט וערך במגוון סוגות רחב: סיפורים לילדים ולנוער (השבויה מצפורי: ספור מימי האמוראים בבבל, 1946), רשמי התבוננות, ביקורת ספרות, עיונים במקרא ועיונים בשירה, ואפילו פירוש לשיר השירים שאותו גם אייר (1960). 

בשנת תש"ב, זמן לא רב לאחר עלייתו ארצה – שנה, אולי קצת יותר – הופיע בהוצאת עם עובד ספרו הראשון שנדפס בארץ. הספר ראה אור בסדרה שנקראה 'שחרות', כלומר ספרים המיועדים לבני הנעורים, ושמו חלוצים באו לָעֲיָרָה: ספור מחיי קבוץ-הכשרה בפולין (המערכת דאגה להשמיט משמו של העולה החדש את האלף, הלטר ולא האלטר, כפי שהקפיד לכתוב עד סוף ימיו).

לא ברור מה כבר ידע המחבר באותו זמן על גורל יהודי פולין, אך נראה שהיה לו דחוף לתרגם לעברית סיפור פרי עטו שכבר הופיע ביידיש ב-1937, חמש שנים קודם לכן.

הנה דף לדוגמה מתוך הספק-סיפור ספק-מסמך הזה:

מעניין מניין חדר ללשונם של 'הקיבוצאים', החלוצים בעיירה הפולנית, כינוי הסלנג 'תימני' ל'טירון', חבר חדש שהגיע להכשרה. האם יש לכך עדויות נוספות?

'ואם בשעה אחרת הייתי קורא בספר זה כבשאר הספרים', כתב הסופר והעיתונאי נתן גרינבלאט (לימים גורן), 'ומתבונן לעצם הכתיבה, לשרטוטי נוף ולעיצוב דמויות, להפרחת ההוי החלוצי המתרקם ... הרי בשעה זו, אומר גלויות, לא התעניינתי כל כך באלמנט "הספרותי" של הספר. לא נתן לבי לעשות זאת! ורחש הלב הודיה עמוקה לחבר הלטר, שהציל מן הדליקה ממש רישומי חיים אלו והפר את האֵלם של תנועה צמודת-שפתיים והיה לניב חי לנשמות מסתופפות בצל ... עיירה זו – מי ידע אם עודה עומדת על תלה' (דבר, 8 בינואר 1943).

את מחויבותו לעולם שהשאיר אחריו בפולין המשיך האלטר לממש בשנת 1958 (תשי"ט) כשערך, בעברית וביידיש, את ספר קוֹלוֹ: פֿינפֿהונדערט יאָר ייִדיש קאָלאָ – ספר יזכור בן יותר מ-400 עמודים, מצבה לקהילתו שכלתה בשואה (הספר סרוק במרשתת). בהקדמה המעניינת לספר הוא כתב את הדברים הבאים:

כדאי לשים לב לשורה שמסתירה בחוּבּה טרגדיה נוראה שקרעה את לבם של הניצולים: 'לא נזכרו [בספר היזכור] המקרים, שבהם מתי-מספר משלנו איבדו צורת אדם והתכחשו לצור-מחצבתם'...

ונסיים בקוריוז אופייני.

בתחילת שנת תש"ה (סוף 1944), הוציא 'ועד הגוש לגליל העליון' לקט רשימות על הנעשה ביישובים השונים. שם הספר בגליל העליון, ומי שכינס וערך את הלקט היה האלטר, אז רק שלוש שנים בארץ. 

על העותק ששמור בספריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים נרשמה הקדשה שכתב האלטר לחבר יוסף שפרינצק:

שפרינצק היה מחשובי היישוב בשנים ההן. ממקימי מפא"י, בכיר בכל המוסדות הציוניים והיישוביים, ראש מחלקת העלייה בסוכנות, ולימים מזכיר ההסתדרות, יו"ר מועצת המדינה הזמנית ויו"ר הכנסת הראשון. האלטר הגיע גם אליו.

מרדכי האלטר בקיבוץ דפנה

מצבת קבורתו של האלטר בבית הקברות של קיבוץ דפנה (צילום: יצחק הראל)

________________________

אנו מודים ליצחק הראל, חבר קיבוץ דפנה ובנו של מרדכי האלטר, על סיועו.