סיפורי רחובות: כורש, הַצַּלָּם הארמני והאישה העברייה

א. כורש המלך

בלי קשר לסכסוך הדמים שלנו עם איראן, אין ספק שהמלך כורש, שחי במאה השישית לפני הספירה, היה אחד השליטים החשובים במזרח הקדום. חשוב לפחות כמו סנחריב, דריווש, אלכסנדר מוקדון או קיסרי רומא.

בירושלים ובתל אביב יש בצדק רחובות על שמו ולכבודו, וכך נראה השלט המחודש בירושלים:

צילום: רפי אוסטרוף

כתב לי הרב רפי אוסטרוף:

בעיר הבירה והקודש ירושלים יש רחוב על שם המלך הפרסי הגדול, כורש. בשלט הוא מתואר כ'מייסד האימפריה הפרסית וכובש ארצות המזרח'. אבל נדמה לי שקראו רחוב בירושלים על שמו, לא משום שהיה מלך פרסי דגול, אלא בגלל איזה 'עניין קטן' שנזכר כמה פעמים בתנ"ך: הכרזת כורש. 

למשל בספר עזרא (א 4-1):

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס ... הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

כורש היה היוזם, או לכל הפחות המאפשר, של בנייתו המחודשת של בית המקדש השני ובניין הארץ אחרי גלות בבל. הוא עודד את שיבתם של היהודים לירושלים וליהודה וגם הניח את התשתית הרעיונית ל'מגבית' (מי שלא עולה שיתרום מכספו). 

האם לא ראוי לציין גם את זה בשלט, במקום תיאור סתמי שהרבה מלכים בהיסטוריה יכולים להתהדר בו?

צודק!

בדקתי מה המצב בתל אביב. שלט הרחוב שם מרחיב את היריעה בהרבה (זה ישתנה בקרוב ויקוצר), ומציין את העיקר: בתקופתו החלה שיבת ציון.

צילום: איתמר לויתן

עוד דבר קטן.

השם 'כורש' הוא המצאה שלנו, מהתנ"ך. יש חוקרים שמצאו את הדמיון האטימולוגי למילה פרסית, אבל בכל הלשונות האירופיות ובתרגומי התנ"ך הוא נקרא 'סיירוס' (Cyrus), ולכן התעתיק הלטיני Koresh, שמיועד לאלה שאינם קוראי עברית, נראה מוזר.

ב. הַצַּלָּם הארמני

צילום: האב עמנואל אתג'ניאן (זמן ישראל, תודה לטובה הרצל)

במחווה יפה לעדה הארמנית בירושלים נקראה לאחרונה כיכר קטנה ליד שער שכם על שמו של הַצַּלָּם הארמני הוותיק אִלְיָה קהואג'יאן, שהגיע לירושלים ב-1924 כפליט, ואט אט החל להתמחות בסודות הצילום. משנת 1942 ועד היום פועל הסטודיו שלו, כבר שלושה דורות של בני המשפחה. 

ובאשר לשלט הכיכר, שנדמה לי שזו אחת הפעמים הראשונות שבה מופיע הצירוף 'השואה הארמנית' בפרסום רשמי בישראל (ולא 'רצח עם' או 'טבח' כנהוג).

אליה קהואג'יאן, 1999-1910 (ויקיפדיה)

אך מתי חי האיש? מתי מת? האם יימצא ולוּ ארמני אחד בירושלים או בעולם שיידע לפענח את שנות חייו של האיש על פי מסתרי התאריך העברי שנרשמו בשלט?

בעיריית ירושלים, שמחדשת עכשיו רבים משלטי הרחובות בכמה שכונות (טלביה, רחביה), התקבלה כנראה החלטה עקרונית להיצמד בכל מחיר ללוח השנה העברי. התוצאה לפעמים מגוחכת.

מידע על קהואג'יאן, חייו ופועלו יש בערך ויקיפדיה עליו ובסרטון תיעודי קצר מ-2014:

ג. שָׁדַיִם נָכֹנוּ

חובבי מדור זה לא במהרה ישכחו את סיפור 'החזה של נעמי שמר' בבאר יעקב, וכיצד תורגם הקיצור שד' ל-'breast.

ליוסף במברגר זה הזכיר את שדרות האישה העברייה בשכונת כרמי גת שבקריית גת.

'אין כאן שגיאת כתיב או טעות', כתב לי, 'סתם עיצוב טיפוגרפי לא חכם'...