![]() |
| גנרל אלנבי (על הסוס) נכנס בשערי ירושלים ומצדיע לחיילים ההודים (משמאל), 11 בדצמבר 1917 (ספריית הקונגרס האמריקאי) |
לפני כמה שבועות רציתי לחלוק כבוד לסמיט מאצ'הר, הקברניט ההודי האמיץ של חברת הטיסות Flydubai (יש עליו כבר ערך בוויקיפדיה בעברית ובעוד שמונה שפות!).
![]() |
| הקברניט ההודי מעיין במכתב תודה ששלח לו הנשיא יצחק הרצוג (אתר בית הנשיא) |
הדבר ההודי הכי מוכר לי (חוץ מתרנגול הודו) הוא המסעדה ההודית הירושלמית 'איצ'יקדנה' ברחוב הלל.
אגב, כשחפרתי קצת באינטרנט התברר לי שבעצם צריך לומר 'איצ'ק דנה ביצ'ק דנה' (Ichak Dana Beechak Dana), שפירושו שני גרעינים קטנים. זהו שמו של שיר שבוצע ב'הנודד', סרט מוזיקלי משנת 1955 בכיכובו של ראג' קאפור, שהגיע כמובן גם לישראל וזכה להצלחה רבה.
מהסרט הזה ידעו בני אותו דור לגלגל על לשונם את הביטוי המשובש 'איציק דנה', ואלה שרוצים להיזכר בשיר המקורי ובסרט השחור-לבן יכולים לצפות בקטע קצר ממנו כאן.
![]() |
| צילום: טובה הרצל |
אבל אנחנו לא בעסקי קולינריה, חיפשתי משהו מעניין יותר שקשור באומץ לב ובהקרבה ולפיכך שמתי פעמיי לשכונה הציורית תלפיות, אשר בדרום ירושלים. לקחתי איתי שניים מנכדיי (יפתח ויואב גרשין) ונסענו לרחוב קורא הדורות. מול בית מספר 23, בההצטלבות עם רחוב יוסף קלוזנר, נמצא אתר היסטורי שלא רבים מכירים אותו, מפתיע במיקומו בלב שכונת מגורים: בית הקברות ההודי.
![]() |
| יפתח ויואב ליד השער הנעול (צילומים: דוד אסף) |
בית הקברות ראשיתו בקבר אחים לכ-290 חיילים טורקים, שמתו בקרבות מלחמת העולם הראשונה או שמתו בשבי הבריטי (מיקומו המדויק של קבר האחים הטורקי אינו ידוע לי. כנראה היה בשטח הנוכחי). על פי עקרון הברזל הבריטי, שקובע כי חיילים ייקברו במקום נפילתם ולא יוחזרו למולדתם, החליטו לקבור סמוך לקבר האחים הטורקי גם 79 חיילים שאינם נוצרים או יהודים (סיקים, הינדים, בני גורקה ומוסלמים), ששירתו בצבא הוד מלכותו ונפלו על אדמת ארץ הקודש. שמותיהם המלאים ופרטיהם נמצאים כאן (רק אחד מהם לא זוהה, ושמו לא נודע עד היום).
אין זה בית קברות צבאי רגיל – הוא שונה מאוד, בגודלו ובאופיו, ממקבילו המוכר יותר, בית הקברות הבריטי המרשים שעל הר הצופים. אין בו מצבות כלל, ולמעשה גם אין בו גופות (הדת ההינדית מחייבת שריפת גופות מתים). זהו קבר אחים גדול.
זכרתי את המקום מביקורים קודמים כמכובד, מטופח ושמור היטב, דשא ירוק שכּוּסח בקפידה בריטית, כמה עצי דקל ושיחים לאורך הגדר.
הופתעתי לרעה. הדשא כבר לא קיים, ובמקומו סתם חלקת אדמה, מכוסה מחטי אורן ומוקפת שיחי רוזמרין. לא הוד לה ולא הדר. המקום סגור ונעול, וכדי להיכנס פנימה צריך תיאום מראש עם נציגי הוועדה לקברי מלחמה של חבר העמים הבריטי. צלצלתי וקיבלתי מענה אוטומטי כלשהו.
כך נראה המקום בצילום משנת 2013:
![]() |
| צילום: דרור אבי (ויקימדיה) |
כך הוא נראה בפברואר 2024 (עץ התמר כבר איננו, אבל הדשא ירוק):
![]() |
| צילום: דני גרשוני (ויקימדיה) |
וכך הוא נראה עתה:
בשני קצותיו של בית הקברות אנדרטאות אבן גדולות הפונות זו אל זו – השטח שביניהן הוא מן הסתם מקום קבר האחים.
על האבן הצפונית, כיתוב באנגלית ובסנסקריט, ורשימת שמות החללים ההודים והסיקים:
1914-1918
In Memory of These Hindu and Sikh
Soldiers who Died in Service with the
Indian Army and are Honoured Here
![]() |
| צילום: דני גרשוני (ויקימדיה) |
בצד האחורי של האנדרטה הצפונית יש כתובת מעניינת בעברית ובאנגלית:
![]() |
| צילום: דני גרשוני (ויקימדיה) |
לבסוף בדקתי באתר הבריטי של הוועדה לקברי מלחמה של חבר העמים הבריטי, ושם נכתב כי החל מאוגוסט 2024 בית הקברות ההודי נכנס לתהליכי שיפוץ.
![]() |
| פרשים הודים מלווים שבויים טורקים בירושלים, דצמבר 1917 (ספריית הקונגרס האמריקאי) |














בילדותי השיר התנגן המון ברדיו וככל שאני זוכר הפירוש הוא 'גרגר אחד, שני גרגרים'.
השבמחקגם בחיפה יש בית קברות דומה (דרך יפו, לפני הפניה לבית חולים רמב"ם). למעשה במתחם בחיפה יש 4 בתי קברות - חללים בריטיים ממלחמת העולם הראשונה, האוכלוסייה הטמפלרית, אנשים ששירתו במשטרה הבריטית (ולא רק - אפילו סיני אחד וגם יהודי משיחי) ובית עלמין עם קבר אחים מוסלמי והודי ממלחמת העולם הראשונה.
השבמחקבקרב לכיבוש חיפה נהרג קצין הודי והוא זכה לאות גבורה ונקרא בהודו "גיבור חיפה". לאחר שהתגלה סיפורו (וגם זה סיפור בפני עצמו) נערך כל שנה במקום (בסביבות 23 בספטמבר) טקס מרשים לזכרו.
שתי הערות קטנות:
השבמחקא. המדקדק ומעיין בנוסח האנגלי של כתובת ההקדשה שעל הדופן הצפונית של המצבה יגלה ניחוח אנטישמי בריטי קל, מתובל בתפישתם הפוליטית את הארץ: "הקרקע אשר בית עלמין זה ניצב עליה היא מתנת חינם של *אנשי פלשתינה* (או "העם בפלשתין" - תלוי בתרגום), ולא "אנשי תלפיות" כבנוסח העברי.
ב. בעבר נהגו נציגי ועדת בתי הקברות הצבאיים הבריטיים, יחד עם נציגי הממשלה מהקונסוליה המקומית, לפקוד בטקס מכובד את בית העלמין ולהניח זרים בדיוק בתאריך 11/11 (בעוד 5 ימים) בשעה 11:00, כלומר, במועד הפסקת האש של המלחמה הגדולה ב-1918. כך נהגו כמובן בכל בית עלמין צבאי בריטי; הייתי פעמיים בטקס עם ילדיי בעבר.
בשנים האחרונות הולך ופוחת הדור:
את הטקס העבירו (גם בהר הצופים, ברמלה ובחיפה, ואני מניח שגם בשאר בתי העלמין הנגישים) ליום א' הסמוך ל-11/11 (כלומר: בעוד יומיים) מטעמי נוחות.
ואילו בבית העלמין "ההודי" (והטורקי) שבתלפיות, מסתפקים רק בהנחת זר מטעם ועד בתי העלמין ליד השער הנעול.
חס וחלילה אנטישמיות, אפילו לא כזית. כך נקרא חבל הארץ הזה מאות בשנים. אביא דוגמה קיצונית - הספר שמאגד את פרטי כל צמחי ארץ ישראל, ואשר יצא לאור בידי האקדמיה הישראלית למדעים ב-4 כרכים כפולים בשנים 1966 ועד 1986(!) נקרא FLORA PALAESTINA, שכן זה היה השם המקובל במדע, ללא הקונוטציות הפוליטיות שמצורפות אליו כיום.
מחקכל מי שעלה לארץ בתקופת המנדט וקיבל אזרחות מקומית (ולא אחת, תוך ויתור על אזרחותו הקודמת) קיבל דוקומנט ובו היה רשום:
מחקcitizenship : palestine
נכון וידוע; אלא שכאן מדובר במתנת תושבי השכונה (כבנוסח העברי), ולא כל תושבי פלשתינה-א"י. שאם לא כן, גם הנוסח העברי היה צ"ל כך. מדוע לא נכתב
מחקthe residents of Talpiot?
או למצער: the people of Jerusalem?
הבריטים כנראה לא התחברו עם המילה העברית למהדרין 'תלפיות', ואנשי ירושלים זה כולל הרבה אוכלוסיות רבות ומגוונות, לאו דוקא יהודים
מחק
השבמחקיצחק קרונזון עליו השלום, רופא אמריקאי ממוצא ישראלי, מספר בספרו „מסע ארוך אל תוך הלב” על מפגש עם השחקן ההודי ראג' קאפור, כוכב הסרט "הנודד" שבא אל רופא הלב המפורסם. אפשר לקרוא עליו גם בכתבה בידיעות אחרונות מ28.4.2009 על רופאים ישראלים מצליחים. הוא ספר שהפגישה עם קאפור הייתה החשובה בעיניו מכל פגישותיו עם אנשים מפורסמים. באותה פגישה הוא רקד ושר עם קאפור את השיר Mera joota hai Japani מתוך הסרט "נוכל אבל ישר" בכיכובו של ראג' קאפור. לדני קרמן, ידידו של קרונזון המנוח, יש תמונה של הרופא הישראלי והשחקן ההודי.
פרופסור יצחק קרונזון ז'ל, , צבר שנולד בחיפה{ רחוב גאולה 21},רופא ביחידת צנחנים ,קרדיולוג בעל שם עולמי, שהעתיק את מרכז חייו לארצות הברית ,הותיר לנו מספר ספרים פרי יצירותיו המיוחדות והנהדרות. ספרו { בהוצאת עם עובד} " כי מנגד תיראה," מאגד מבחר סיפורים מרתקים, כתובים בהומור ובטוב טעם, מתקופת חייו כנער בחיפה.
מחקזאוית אלהונוד (בית התפילה הצופי ההודי) נמצאת ברחוב סמוך לחומת העיר הצפונית ושער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. בתקופה הממלוכית שימש המבנה כמקום מושבו של מסדר אלרפאעיה הצופי. את המבנה חידש במאה ה 16 איש דת צופי ממוצא הודי בשם פריד אלדין ע'אני שכּרּכנג' (כונה באבא פריד) שהגיע לירושלים והתבודד במבנה אבן תת קרקעי במשך 40 יום. הוא הועיד את המבנה לטובת חסידים צופים הודים ושינה את שמו לבית התפילה של ההודים (זאוית אלהנוד(. המקום הפך להיות קדוש ומוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מהודו ושינה שמו במאה ה 19 לתכית אלהנוד. תושב ירושלים בתחילת המאה ה 20 מספר שהוא הדריך מבקרים רבים שהגיעו מהמזרח לביקור באתר זה. בזמן מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כאכסנייה לחיילי הצבא הבריטי ממוצא הודי ששרתו בפלשתינה. כיום משמש המבנה בחלקו את סוכנות האו"ם לפליטים, בחלקו שוכן בית הספר המוסלמי אלאקצא ובחלקו משמש למגורים.
השבמחקעוד חיבור הודי ירושלמי - קברו של מוחמד עלי ג'והאר, המנהיג המוסלמי ההודי, בגבול הר הבית, ב"דאר אל ח'טיב" ליד שער הברזל - ניסיון של המופתי חאג' אמין אלחוסייני לייצר פנתיאון פאן-אסלאמי. בהמשך נקברו לצידו גם סב, בן ונכד: מוסא כאט'ם אלחוסייני, עבד אלקאדר ופייסל.
השבמחקאת גן המשחקים הקטן והנחמד תרם לשכונה השחקן קירק דאגלס ורעייתו בשנת 1994 והגן נקרא על שמו.
השבמחקאז למה הוא סגור?
מחקתודה לדוד אסף ולכל המוסיפים אחריו על סיפורו של בית הקברות ההודי!
השבמחקהחלק הקסום בשמה של מסעדת "איצ'קדנה" הוא שאפילו בשלט שלה עצמה אין הלימה בין הכתוב בעברית לבין המופיע בכתב הדוואנגארי הנהוג בלשונות צפון הודו.
השבמחקבעברית - "איצ'יק".
בהינדי - ईचक (איצ'אק).
Exurge Bagatze, et iudica causam tuam!
בכל מקרה איצ'יק אנחנו מברכים אתכם על הצטרפותכם לגוש השינוי
מחק🤣🤣🤣
מחקhttps://youtu.be/fy7P_Uu3alA?si=RrYC2PDpMssPPnfE
השבמחקתודה
השבמחקבתגובה לתגובתו של אנונימי על 11/11 בשעה 11:00: שעת הצפירה ביום הזיכרון אצלנו נקבעה בגלל זה.
השבמחקאופס, לא שמתי לב שגם אני אנונימי: שמי דוד באום.
מחקובכן... השעה אכן הושפעה מהמנהג הבריטי, אולם לא היתה כך מלכתחילה: בהתחלה הצפירה הושמעה ב-7.00 בבוקר, בזמן הדלקת נרות הזיכרון בבתי העלמין הצבאיים, והצפירה השנייה הושמעה בערב, כדי לסמל את המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר מכן, ב-1952, הצפירה הראשונה הושמעה ב-12:45 בזמן קיום הטקסים הצבאיים והיא הוארכה לשלוש דקות(!). ב-1958 הוחלט בממשלה שהצפירה תימשך שתי דקות. מאז הושמעו *שלוש* צפירות – 07:00, 10:00, והשלישית בערב - במעבר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות.
מחקב-1969 הוארך יום הזיכרון מ-12 שעות ל-24, והצפירה הראשונה הועברה לערב. בשנות ה-80 בוטלה הצפירה השלישית אחרי ביקורת ציבורית קשה על המעבר החד שגרמה הצפירה בין האבל לבין חגיגות העצמאות. רק אז קבעה ועדה שהוקמה לצורך העניין את הצפירה בת הדקה ב-20:00 בליל יום הזיכרון, וצפירה בת 2 דקות ב-11:00, בהתאמה לטקסים הממלכתיים.
כדאי לציין שבאותם ימים אסור היה לקיים בארץ ניסויי צופרים, והצפירות של ימי הזיכרון היו ההזדמנות לבחון את תקינות הצופרים.
מחקתיקון טעות נפוצה - אין כאן "עקרון ברזל בריטי" לגבי קבורת חללים. במלחמת העולם הראשונה נוצר רצון לתת כבוד לנופלים, שלא כמו במלחמות שקדמו לה, בהן הדבר לא טופל כלל. כיוון שהעברת גופות החללים לא היתה אפשרית - תובלה במטוסים טרם התחילה, אוניות היו עסוקות במלחמה, לא היו תנאי קירור. הברירה היחידה היתה לקבור בשדה הקרב. קבורה ראשונית היתה בעשרות אתרי לחימה, ורק אחרי המלחמה התארנן ה-GWCG - ארגון לא צבאי שדואג לאלפי בתי קברות ברחבי האימפריה. הקבורות הספונטנית באתרי הקרב פונו לבתי קברות מרכזיים שנקבעו ע"י הארגון.
השבמחקאולי הדבר המפתיע ביותר - הבריטים, אצלם יש הפרדה בין קצינים, סמלים וטוראים בכל דבר: חדרי אוכל, מקלחות, מגורים ואפילו בקנטינות, החליטו שלאחר מות... כולם יהיו שווים. אין חלקה נפרדת לא למפקדים בכירים ולא לבעלי דתות ולאומים שונים - כולם קיבלו מיקום זהה, מצבה סטנדרטית, וכיתוב דומה.
אבי נבון - לגמרי לא אנונימי. השם לא עבר
השבמחק