מאת דן אלמגור ודוד אסף
היונים בכלל ויונתו של נח בפרט כבר העסיקו אותנו לא מעט בבלוג זה, ואפילו כבר נפרדנו מן היונה, אך גברו געגועינו.
עתה, כששוב יקראו בשבת הקרובה בבתי הכנסת את פרשת נח, אנו מבקשים לשוב אל זן מיוחד של היונה – יוני הדואר, אלה שעד להמצאת הדואר והבול (ולפני המצאת האי-מייל), שימשו בלדרים מעופפים נושאי מכתבים, בכל ארץ ובכל זמן, בימי שלום ובימי מלחמה.
ברשימה הבאה נעסוק בכמה שירים עבריים על יונים ועל שובך.
א. מ'מפריח היונים' ועד 'יונה ונער'
בדור האחרון התברכה הספרות העברית בארבעה רומאנים לפחות שהיונה מככבת בכותרתם, וכולם ראו אור בהוצאת 'עם עובד': 'מפריח היונים' של אלי עמיר (1992) ו'יונים בטרפלגר' של סמי מיכאל (2005) – שני המחברים הם ילידי בגדאד שבעיראק; 'מעוף היונה' של יובל שמעוני (1990) ו'יונה ונער' של מאיר שלו (2006) – שני המחברים 'צברים', ילידי הארץ.
ספרו של אלי עמיר מתאר את עולמם של יהודי בגדאד בשנים 1950-1949, ערב העלייה הגדולה למדינת ישראל (מפריח היונים הוא יהודי בגדדי בעל שובך, שאוהב את יוניו אהבת נפש). הכותרת 'מפריח היונים' מתכתבת כמובן עם המשנה (סנהדרין ג, ג), שם נזכרים 'מפריחי יונים' דווקא לגנאי, כפסולים לעדות, יחד עם המלווים בריבית והמשחקים בקוביה.
גם ספרו של יובל שמעוני מתרחש בחו"ל (בפריס), ורק ספריהם של סמי מיכאל (למרות השם המטעה, שרומז ללונדון) ושל מאיר שלו מתרחשים בישראל.
מאיר שלו עוסק ביוני הדואר ש'עבדו' בשירות הפלמ"ח בימי מלחמת העצמאות. 'יונה ונער' – שגם הומחז על ידי רועי חן ובימים אלה מוצג בתיאטרון 'גשר' בבימויו של יבגני אריה – הוא סיפורו של מדריך טיולים ושמו יאיר מנדלסון, שנולד בשנת 1948 (שנת הולדתו של מאיר שלו) ושומע מאיש פלמ"ח ותיק סיפור אהבה מופלא בין יונאִי צעיר, נער מקיבוץ בעמק הירדן, לבין נערה תל-אביבית, שהפכה גם היא ליונאית בשירות ה'הגנה'.
 |
| 'יונה ונער' בתיאטרון גשר (צילום: גדי דגון; באדיבות אירית נחמני) |
בתוכניית ההצגה שובצו צילומי דפים מתוך המחברות ששימשו לאימון היונאים הצעירים. אגב, בין היונאים הללו היה גם איש רשות השידור הוותיק יצחק (צחי) שמעוני, מנחה התכניות 'החידון המוסיקלי', 'שלושה בסירה אחת' ו'מקבילית המוחות'. צחי גילה לנו קוריוז מעניין: השימוש ביוני דואר בירושלים התחיל בזכות שובך גדול שהיה בבית שבו גרים לאחרונה ראשי הממשלה, ליד בניין 'טרה סנטה'. בעל הבית גידל יונים, ועל צחי וחבריו הוטל לנסות ולשלוח אותן למשימות, זוגות זוגות, ולראות איזו יונה מהשתיים תחזור הביתה. כמה מהיונים חזרו אז לבית ראש הממשלה של היום אפילו מים המלח...
ב. יונים בחאקי
כשהיה מאיר שלו בן שש הופיעה בדו-שבועון במחנה גדנ"ע (גליון 67, אייר תשי"ד) כתבה בשם "הקשרית המעופפת', שנכתבה בידי עודדה הררי. הכתבה, שעסקה ביחידת היונאים של צה"ל, נפתחה באדם הראשון בהיסטוריה שידע לנצל את תכונות נאמנותה של היונה – הלא הוא נח, ששלח את היונה מתוך תיבתו לראות 'הקלו המים'.
בימי הרומאים מילאו יוני הדואר תפקיד מיוחד לא רק בקרבות, אלא גם בתחרויות ספורט. כך למשל מספר פליניוס, שאת תוצאות התחרויות היו מעבירים ממקום למקום על ידי יונים ובשעת המשחקים באיצטדיון הפריחו האזרחים יונים כדי להודיע לבתיהם בהקדם על מהלך התחרויות. ואם היה נהוג אז כבר 'טוטו' סביב ניחוש תוצאות התחרות, העניקו יוני הספורט עדיפות ברורה לבעליהן. לשירות צבאי ממש התייצבה היונה בשנת 44 לפני הספירה, בשעת המצור של אנטוניוס על העיר מודנה.
אך מסתבר שיוני הדואר שימשו לא רק להעברת מסרים צבאיים. כל המכורים לבורסה בימינו יופתעו לשמוע על תפקידן הדרמטי של היונים גם בתחום זה:
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שלחו הצרפתים בלוני גז קטנים, אליהם נקשרו סלים ובהם יונה אחת או שתיים. היונים נפלו בידי לוחמי המחתרת הצרפתית בשטח הכיבוש הגרמני, שהפריחום חזרה בלויית מידע סודי חשוב. המכתבים הועתקו על גליונות גדולים, צולמו והוקטנו, והפילמים הוכנסו לתוך נוצות אווז חלולות שהוצמדו לרגלה של היונה.
היו יוני דואר שנודעו בשמן וזכו לתהילה ולתעודות הצטיינות. הרשימה הישנה בעיתון במחנה גדנ"ע מזכירה את היונה בעלת השם הצרפתי 'שֶׁר אמי', שנשלחה בימי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, מיחידה ליחידה עם ידיעה חשובה הצמודה לרגלה. בדרכה נפגעה בכדור והחיילים ראוה צונחת. אולם מיד התרוממה והגיעה לתעודתה, פצועה וזבת דם, בהצילה, על ידי מעשה גבורה זה, מאות חיילים.
ידידנו ד"ר מרדכי (מוטקה) נאור הקדיש ל'יונים בחאקי' פרק מעניין בספרו מסיפורי ארץ אהבתי: ארץ ישראל בשנים 1950-1850 (משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הדפסה 21<!>, עמ' 194-192). הנה דבריו שם:
ג. יוני הדואר של שמואל הנגיד
חוב ענק ליונת הדואר חייבת גם השירה העברית בתקופת 'תור הזהב' בספרד, ולו רק בגלל ספרו בערבית של אִבְּן-חַזְם האנדלוּסי, 'ענק היונה', שיצא לאור בתרגום עברי רק לפני שנים מספר (מוסד ביאליק, 2002), אך השפיע השפעה רבה על משוררינו בספרד.
בלי יוני הדואר, שעפו בדרום ספרד היו רבים משיריו החשובים של ראשון המשוררים הגדולים שלנו בספרד, שמואל בן יוסף הלוי (1056-993?), הידוע כשמואל הנגיד, נשכחים מלב.
שמואל הנגיד היה גם איש צבא אמיץ, שנלחם בשדה הקרב עשרות שנים כאחד ממפקדי צבאו של השליט המוסלמי של גרנדה. רבים משיריו העבריים מפארים את המלחמה ואת הקרבות העקובים מדם שבהם השתתף. חלק מהשירים האלה, שאף היו ארוכים, נכתבו בין הקרבות, באהל לאור עששית. שמואל רשם את שיריו בכתב חפוז על גבי קלף, ושלח אותם בעזרת יוני הדואר לגרנדה, ליהוסף בנו הקטן, שהיה אז בן שמונה וחצי, גם כדי שיעתיקן וגם כדי שיתאמן במלאכת הכתיבה התמה.
אל יהוסף הצטרף עד מהרה גם אחיו אליסף, שהיה בן שש וחצי בלבד, ושני הילדים העתיקו את שירי אביהם בכתב ידם בביתם שבגרנדה (אולי אפילו בארמון אלהמברה, שלפי דעת כמה מהחוקרים היה שייך לשמואל) והחזירו אותם לשדה הקרב, אל אהלו של אביהם הלוחם. וכל זאת בעזרת יוני דואר מאומנות. כך, לדעת חוקרי השירה העברית, ובראשם פרופ' חיים שירמן, ניצל רוב הדיוואן של המשורר הגדול משכחה, והגיע לידינו כשהוא מועתק לתפארת בכתב יד ועל גבי קלף.
בין השירים האלה היה, למשל, גם השיר הארוך (150 בתים), 'הלי תעש בכל שנה פעלים?' (על תבוסת גדודי סביליה), שנכתב בשנת 1039, וכן שירים שנכתבו 'בבוא הידיעה על מות אויבו אבן-אבי-מוסא', שירים על מלחמת ידיר (1042), ועוד ועוד.
ובקבלו את תרגילי הכתיבה של בנו שיבח אותו אביו שמואל בחרוזים שקולים:
על יוני הדואר הללו, שהשימוש בהן היה נפוץ אז בספרד, אך נחשב לחידוש גדול, כתב חוקר שירת 'תור הזהב', דוד ששון:
אגב, הרבה מאד שנים לפני שרמטכ"ל אחר, בן זמננו, הגיע להכרה ששלום עדיף על מלחמה, כתב-תרגם שמואל הנגיד, שהרבה כל כך לפאר בשיריו את הקרבות ואת שדות הקטל, מכתם קצר, המצביע על הסכנה בכך שגם אם הקרב נראה מפתה תחילה כנערה יפהפיה, 'אשר כל איש לשחק בה יאוה', סופו מכוער ומאוס...
ד. נתן אלתרמן והקרב על גרנדה
והנגיד ממשיך ומשתבח בבנו:
אך מסתבר שיוני הדואר שימשו לא רק להעברת מסרים צבאיים. כל המכורים לבורסה בימינו יופתעו לשמוע על תפקידן הדרמטי של היונים גם בתחום זה:
במאה ה-19 צייד הבנקאי האנגלי הנודע הברון נתן דה-רוטשילד את שליחיו, אשר עקבו אחרי צבאות נפוליון, ביוני דואר. באופן זה נודע לו דבר מפלתו של נפוליון בווטרלו (ב-1815) שלושה ימים לפני שידעו על כך מתחריו. זמן זה הספיק לו כדי לבצע את פעולותיו בבורסה הלונדונית ולהרוויח הון תועפות.מעניין כמה מסוחרי הבורסה הלונדונית זמזמו אז בסתר את שלוש המילים 'לו הייתי רוטשילד'...
היו יוני דואר שנודעו בשמן וזכו לתהילה ולתעודות הצטיינות. הרשימה הישנה בעיתון במחנה גדנ"ע מזכירה את היונה בעלת השם הצרפתי 'שֶׁר אמי', שנשלחה בימי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, מיחידה ליחידה עם ידיעה חשובה הצמודה לרגלה. בדרכה נפגעה בכדור והחיילים ראוה צונחת. אולם מיד התרוממה והגיעה לתעודתה, פצועה וזבת דם, בהצילה, על ידי מעשה גבורה זה, מאות חיילים.
 |
| פוחלץ של היון שר אמי (ויקיפדיה) |
וזכורה לטוב גם היונה האמריקנית 'מוקיר', שעפה בחזית בומונט באותה שנה עצמה, כשהיא נושאת מסר על מקום המצאם של תותחי אויב כבדים, אשר גרמו אבידות קשות לצבא האמריקני המתקדם. עשרים דקות לאחר שהגיע המכתב לתעודתו הושתקו סוללות האויב בזכות פעולת נגד מוצלחת.
 |
| במחנה גדנ"ע (צילום: חנוך הלפרין) |
ידידנו ד"ר מרדכי (מוטקה) נאור הקדיש ל'יונים בחאקי' פרק מעניין בספרו מסיפורי ארץ אהבתי: ארץ ישראל בשנים 1950-1850 (משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הדפסה 21<!>, עמ' 194-192). הנה דבריו שם:
ג. יוני הדואר של שמואל הנגיד
חוב ענק ליונת הדואר חייבת גם השירה העברית בתקופת 'תור הזהב' בספרד, ולו רק בגלל ספרו בערבית של אִבְּן-חַזְם האנדלוּסי, 'ענק היונה', שיצא לאור בתרגום עברי רק לפני שנים מספר (מוסד ביאליק, 2002), אך השפיע השפעה רבה על משוררינו בספרד.
בלי יוני הדואר, שעפו בדרום ספרד היו רבים משיריו החשובים של ראשון המשוררים הגדולים שלנו בספרד, שמואל בן יוסף הלוי (1056-993?), הידוע כשמואל הנגיד, נשכחים מלב.
שמואל הנגיד היה גם איש צבא אמיץ, שנלחם בשדה הקרב עשרות שנים כאחד ממפקדי צבאו של השליט המוסלמי של גרנדה. רבים משיריו העבריים מפארים את המלחמה ואת הקרבות העקובים מדם שבהם השתתף. חלק מהשירים האלה, שאף היו ארוכים, נכתבו בין הקרבות, באהל לאור עששית. שמואל רשם את שיריו בכתב חפוז על גבי קלף, ושלח אותם בעזרת יוני הדואר לגרנדה, ליהוסף בנו הקטן, שהיה אז בן שמונה וחצי, גם כדי שיעתיקן וגם כדי שיתאמן במלאכת הכתיבה התמה.
אל יהוסף הצטרף עד מהרה גם אחיו אליסף, שהיה בן שש וחצי בלבד, ושני הילדים העתיקו את שירי אביהם בכתב ידם בביתם שבגרנדה (אולי אפילו בארמון אלהמברה, שלפי דעת כמה מהחוקרים היה שייך לשמואל) והחזירו אותם לשדה הקרב, אל אהלו של אביהם הלוחם. וכל זאת בעזרת יוני דואר מאומנות. כך, לדעת חוקרי השירה העברית, ובראשם פרופ' חיים שירמן, ניצל רוב הדיוואן של המשורר הגדול משכחה, והגיע לידינו כשהוא מועתק לתפארת בכתב יד ועל גבי קלף.
בין השירים האלה היה, למשל, גם השיר הארוך (150 בתים), 'הלי תעש בכל שנה פעלים?' (על תבוסת גדודי סביליה), שנכתב בשנת 1039, וכן שירים שנכתבו 'בבוא הידיעה על מות אויבו אבן-אבי-מוסא', שירים על מלחמת ידיר (1042), ועוד ועוד.
יונת הדואר נזכרת בפתח שירו הידוע של הנגיד, שנכתב לאחר הנצחון על יד לורקה (1042), וכמעט כולו שיר הלל ליונה הנושאת את האגרת:
 |
| חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, א, עמ' 117 |
ובקבלו את תרגילי הכתיבה של בנו שיבח אותו אביו שמואל בחרוזים שקולים:
 |
| שירמן, שם, עמ' 119 |
על יוני הדואר הללו, שהשימוש בהן היה נפוץ אז בספרד, אך נחשב לחידוש גדול, כתב חוקר שירת 'תור הזהב', דוד ששון:
 |
| דוד ששון, דיואן שמואל הנגיד, אוקספורד תרצ"ד, עמ' xii-xi |
אגב, הרבה מאד שנים לפני שרמטכ"ל אחר, בן זמננו, הגיע להכרה ששלום עדיף על מלחמה, כתב-תרגם שמואל הנגיד, שהרבה כל כך לפאר בשיריו את הקרבות ואת שדות הקטל, מכתם קצר, המצביע על הסכנה בכך שגם אם הקרב נראה מפתה תחילה כנערה יפהפיה, 'אשר כל איש לשחק בה יאוה', סופו מכוער ומאוס...
 |
| שירמן, שם, עמ' 142 |
ד. נתן אלתרמן והקרב על גרנדה
נתן אלתרמן, שהתוודע אל השירה העברית בספרד בעיקר באמצעות הספרים שהוציא המו"ל ישראל זמורה (שפרסם גם את ספרי השירה הראשונים של אלתרמן), הוקסם גם הוא משירי הנגיד ומן הסיפורים על שני בניו הצעירים שהעתיקום ושלחום באמצעות יונים לשדה הקרב. הוא הקדיש לפרשה זו את אחד משיריו היפים – 'הקרב על גרנדה'. השיר נדפס בספר הילדים שחיבר 'ספר התֵּבָה המזמרת' (מחברות לספרות, 1958).
הנה הם דברי ההקדמה המנוקדים שפרסם אלתרמן בפתח שירו, ובהם נזכר 'יהוסף הנער שהעתיק, בטרם מלאו לו תשע שנים, את הדִיוָן של אביו מחברות מחברות ערוכות וסדורות'.
 |
| נתן אלתרמן, ספר התֵּבה המזמרת, עמ' 79 |
בהמשך השיר מתואר הנגיד, 'הוזיר המצביא', הקורא שוב ושוב, לאור 'הלפיד-הרושף בהבהוב', את האגרת שהעתיק בנו הקטן. וכשנכנס אל האהל 'קצין משמר-הדגל', מתפאר בפניו הנגיד: 'הקצין, גש נא רגע. / הסתכל איך מפליא זה הילד לכתוב'...
והנגיד ממשיך ומשתבח בבנו:
 |
| הוזיר המצביא שם קורא אגרת / ומאירו הלפיד-הרושף בהבהוב. כבר קראה הוא אולי פעמים עשרת, / אבל "הבה – אמר – אקראנה שוב"... (ציור: צילה בינדר) |
מרתק. הייתי משנה את השורה האחרונה בשיר של אלתרמן: "עת שומרים אותה כך ילדים ו'יונים'".
השבמחקנכון שזה לא קשור כל כך ליונים אבל זה קשור מאוד לפרשת נח
השבמחקבקשר לאלה שנשארו מאחור
וגם בקשר לתיבת נח בשיר ובזמר
וגם בקשר לקריקטורה מן השנה שעברה עם שני הדינוזאורים שפספסו את ההפלגה
הנה שיר ששרו לפני שנתיים בגן הילדים של בתי במסיבת סיום השנה (למה דוקא אז על תיבת נח - לגננת פתרונים)
DIE DINOSAURIER
Noah baute seinen Kahn, da rief der liebe Gott ihn an
Du nimmst von jeder Art, zwei Tiere mit auf Fahrt
Und Noah sagte - ist gebongt wenn deine große Sintflut kommt
Ist das Getier an Bord, dann geb' ich dir mein Wort
Er hievte alle Sorten Tiere in den Laderaum,
Bei den letzten beiden brach sogar der stärkste Ladebaum
Er rief nach seinem Boss, mein Gott was mach ich bloß
Die Biester sind für meinen Kutter leider viel zu groß
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Die armen Saurier, die armen Saurier
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Denn die Saurier dürfen nicht an Bord
Guter Rat war teuer, denn das eine Ungeheuer
Fing zu weinen an, weil es nicht schwimmen kann
Doch dann kam ihm die idee,
Wenn wir als Weinbergschnecken gehn
Gehn wir in Noahs Kahn, und dürfen doch mitfahrn
Sie machten sich ganz schmal und zogen ihre Ohren ein
Und passten immer noch nicht in die Arche Noah rein
Mein Gott was mach ich bloß, rief Noah und fuhr los
Die Biester sind für meinen Kutter leider viel zu groß
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Die armen Saurier, die armen Saurier
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Denn die Saurier dürfen nicht an Bord
Noah war schon meilenweit mit dem Kahn in Sicherheit
Und der Regen fiel auf das Urreptil
Die beiden Saurier standen da wie ein begossenes Pudelpaar
Denn Saurier fürchten sich bei Regen fürchterlich
Dinsoaurier sind ausgestorben das weiß jedes Kind
Nun weiß man auch warum die Saurier ausgestorben sind
Wer durchs Museum geht und ihre sprache versteht
Der kann den Saurier fragen der da abgemagert steht
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Die armen Saurier, die armen Saurier
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Denn die Saurier dürfen nicht an Bord
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Die armen saurier, ja ja ja ja ja
Die Dinosaurier werden immer trauriger
Die armen Saurier, die armen Saurier
Die Dinosaurier werden immer trauriger...
והנה תרגום שתרגמתי למענכם זה עתה (ללא חריזה)
הדינוזאורים
נח בנה את הסירה שלו, אז קרא אליו האלהים
עליך לקחת שתי חיות מכל סוג איתך לנסיעה
ונח אמר – זה סגור, כשהמבול הגדול שלך יגיע
תהיינה כל החיות על הסיפון, אני נותן לך את המילה שלי
הוא העמיס את כל סוגי החיות אל תא המטען
אצל הזוג האחרון נשבר אפילו המנוף החזק ביותר
הוא קרא לבוס שלו, אלהים מה אני עושה עכשיו
החיות האלה גדולות מדי עבור הספינה שלי
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
הדינוזאורים המסכנים, הדינוזאורים המסכנים
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
כי הדינוזאורים אינם רשאים לעלות על הסיפון
עצה טובה עולה ביוקר, והנה אחד היצורים הללו
החל לבכות, כי הוא לא ידע לשחות
אבל אז בא לו רעיון
אם נבוא בתור חלזונות
נבוא אל הסירה של נח, ונהיה גם אנחנו רשאים לנסוע
הם עשו עצמם ממש רזים ומשכו את אזניהם פנימה
אבל עדיין לא הצליחו להכנס אל תיבת נח פנימה
אלהים מה אני עושה עכשיו, קרא נח ויצא לדרך
החיות האלה גדולות מדי עבור הספינה שלי
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
הדינוזאורים המסכנים, הדינוזאורים המסכנים
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
כי הדינוזאורים אינם רשאים לעלות על הסיפון
נח היה כבר מרחק קילומטרים עם הספינה במבטחים
והגשם ירד על החיות הקדומות
שני הדינוזאורים עמדו שם כמו זוג פודלים נוטפי מים
שכן דינוזאורים מפחדים מגשם פחד נורא
הדינוזאורים נכחדו, את זה יודע כל ילד
עכשיו יודעים גם מדוע הדינוזאורים נכחדו
מי שמבקר במוזיאון ומבין את שפתם
יכול לשאול את הדינוזאורים שעומדים שם ברזונם
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
הדינוזאורים המסכנים, הדינוזאורים המסכנים
הדינוזאורים נעשים יותר ויותר עצובים
כי הדינוזאורים אינם רשאים לעלות על הסיפון
והנה קישור לביצוע של השיר משנת 1980 (הזמר לונצו מת בשנת 2001 בגיל 49)
http://www.youtube.com/watch?v=2yPraxHBdUU
האם ניתן להוסיף לרשימת הספרים גם את
השבמחק"יונה מחצר זרה" של משה שמיר ?
כמובן שאפשר להוסיף, אבל הרומן הזה נכתב ב-1973 וזה לא בדיוק 'בדור האחרון'.
מחק