על ספרים ואנשים (א): בית הספר הצרפתי למקרא

חזית מנזר סנט אטיין ומשמאלה המגדל. במרכז – פסלו של הקדוש סטפנוס

כתב וצילם ברוך גיאן

בסדרה חדשה זו נערוך ביקורים מצולמים בספריות מרתקות ולא כל כך מוכרות בירושלים ובסביבתה. נפתח בביקור בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, ששוכן בדרך שכם 6, בעיר המזרחית של ירושלים.

ברחוב זה, שבו כבר עסקנו ברשימה קודמת, לא הרחק משער שכם – הגדול, הקדום והמפואר שבשערי העיר העתיקה – שוכנים כמה בנייניים חשובים ובעלי נוכחות, שמייצגים את מה שמכונה 'מסע הצלב הלבן' – הבנייה האירופית החדשה בארץ ישראל של המאה התשע-עשרה. בין האתרים המעניינים שנבנו בדרך שכם אפשר להזכיר את אכסניית סנט פאולוס הגרמנית, את 'גן הקבר' הפרוטסנטי, את קתדרלת סנט ג'ורג' האנגלית, את המלון 'אמריקן קולוני' האמריקני, וגם את מושא ביקורנו.

בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, שנוסד בשנת 1890, מוכר עד היום בשמו המקוצר 'אֶקוֹל בִּיבְּלִיק' (École biblique et archéologique française de Jérusalem). הוא נבנה בלב המתחם מוקף החומה של המנזר הדומיניקני סנט אטיין (אטיין [Étienne] הוא שמו הצרפתי של הקדוש סטפנוס, הנחשב למרטיר הנוצרי הראשון). כדי להיכנס פנימה ולבקר באוצרות המוסד צריך לתאם את הביקור מראש.

מאז ייסודו של המנזר משלבים אנשיו עולם דתי של תפילות וטקסים עם עולם אקדמי של מחקר היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל וסביבתה. לאורך השנים השתתפו הנזירים בחפירות עיר דוד, בגילוי המגילות בקומראן ובואדי מורבעת, בתל פארעה שמצפון לשכם ובעוד מפעלי חפירה ידועים. במערות הקדומות שבחצר המנזר טמונות עצמותיהם של אבות המנזר, שנודעו גם כחוקריה החשובים של הארץ, ובהם הארכאולוגים לואי איג ונסאן (1960-1872), רולאן דה-וו (1971-1903), חוקר המקרא וימי הבית השני פליקס-מארי אבֶּל (1953-1878), והצלם רפאל סוויניאק (1951-1874). כאן, בתוך מערות קבורה קדומות מימי הבית הראשון, הם זכו למנוחת עולם מכובדת.

קבריהם של ונסאן, סוויניאק, דה-וו, אבל ועוד

האב טרגון, שאחראי על ארכיון הצילומים במנזר וליווה אותי בביקורי, הוא אדם חד וחריף, משכיל ויודע ספר. לפני שנים פגשתי אותו כשהכנתי את הצילומים לספר 'אל גן נעול: סיורים במנזרי הארץ' (כינרת, 2005). הפעם ביקשתי מהאב טרגון כי יאפשר לי להציץ בספרייה ובארכיון הצילומים. הספרייה עוררה בי עניין, כי זכרתי שאליעזר בן-יהודה פקד אותה כאשר חיבר את מילונו המפורסם...

לספרייה שתי קומות. מאוחסנים בה כ-140,000 ספרים וכתבי עת והיא משמשת חוקרים וסטודנטים להיסטוריה וארכאולוגיה מכל העולם.

'עיקר גאוותנו', מספר האב הצרפתי באנגלית, 'שברשותנו נמצא אוסף שלם מכל ספרי המחקר על התנ"ך וארץ ישראל שראו אור לאורך השנים, מהכרך הראשון והלאה'. כך למשל נמצאים כאן כרכי כתב העת 'רוויו ביבליק', שנדפס החל משנת 1892 ולא פסק להופיע אף לא בימי המלחמות, פרסומי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF), או כתב העת של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (ZDPV).

כרכי כתב העת הגרמני Zeitschrift des deutschen Palaestina-Vereins, החל משנת 1878

כרכי Proceedings of the Society of Biblical Archaeology, החל משנת 1882

כתבי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund)

דפדפנו בספרים עתיקים מן המאה השבע-עשרה, כמו למשל פירוש בלטינית לספרי יחזקאל ודניאל, שנדפס בפאריס בשנת 1630:

גם כרך זה, מכתביו של הקדוש אוגוסטינוס, נדפס בפאריס בשנת 1688.

את תשומת לבי משך ספר על כיפת הסלע, ובו איורים צבעוניים יפים, שיצא באוקספורד שבאנגליה בשנת 1924.

The Dome of the Rock in Jerusalem, Oxford 1924

הצצנו גם בספרו המפורסם של הצייר הבריטי ויליאם הנרי ברטלט (Bartlett) על ירושלים Jerusalem Revisited, שנדפס בלונדון 1855, זמן לא רב לאחר מותו של הצייר. האיורים שבספר מחופים בנייר פרגמנט.

בולטים גם הספרים הרבים והנדירים על מצריים הפרעונית ותרבותה, שמסודרים בשפע על המדפים.

ספר ענק על רעמסס השלישי בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Earlier Historical Records of Ramses III)

נכנסנו לחדר עבודתו של האב טרגון. זהו חלל מקומר ונישא, שבארונותיו מאוחסנים אוצרות צילום בנגטיבים מזכוכית בגדלים שונים – כשלושים אלף נגטיבים וכארבעת אלפים פוזיטיבים (שקופיות). 

בחדר הצילום אין צורך בבקרת אקלים - קר פה...

ארון הנגטיבים והפוזיטיבים

קופסת נגטיבים תוצרת המפעל של האחים לומייר (ממציאי הראינוע) בליון שבצרפת

וזהו הסטריאוסקופ המאפשר התבוננות בפוזיטיבים:

אני מביט בסקרנות ובהתרגשות בכמה מהפוזיטיבים באמצעות הסטריאוסקופ ורואה את נופי הארץ בתלת מימד ובשחור לבן.

פוזיטיב של משלחת מונטגיו פרקר (שחפר בשיתוף עם לואי איג ונסאן) בפתח פיר וורן, 1911-1909

השיקופיות הוקרנו ב'פנס קסם' לצרכי לימוד ומחקר

האב טרגון מספר לי מעט על עבודתו הארכיונאית: עד לא מכבר אוחסנו הנגטיבים בקופסאות קרטון סטנדרטיות, אך בימים אלו ממש החומר מועבר לאריזות חדשניות, מסוג אנטי-אסיד, שנקנו בפאריס, וכך יישמרו הנגטיבים טוב יותר. החומר ההיסטורי הזה, שכולל צילומי שחור-לבן של נופי הארץ, אתרים ארכאולוגיים, טיפוסים ואישים ומה לא?, עובר תהליך של סריקה דיגיטלית וכבר יותר ממחציתו נמצא על כונן קשיח. למרות אמונתו הדתית העמוקה, הוא אינו סומך על המזל, ואת החומר המצולם גיבה חמש פעמים ועותק אחד שלח לרובע השלושה-עשר בפאריס, שם נמצא מנזר דומיניקני ובו ספרייה גדולה של המסדר. 'לעולם אין לדעת מה ילד יום', הוא אומר, 'ירושלים נמצאת קרוב מדי לשבר הסורי-האפריקאי ורעידת אדמה היא רק עניין של זמן'...

הדיסק הקשיח של אוצרות האקול ביבליק

ואלה המצלמות העתיקות – מוצגים ארכאולוגיים בפני עצמם שנשמרים בוויטרינה מיוחדת – ששימשו את חוקרי ה'אקול ביבליק' במחקריהם:

בין השנים 1910-1900 השתמשו חוקרי בית הספר במצלמת אקורדיון מיוחדת שידעה לצלם תמונות בפורמט ענק של 18X24:

כשני צלמים ותיקים גם השתעשענו מעט זה על חשבונו של זה. האב טרגון הביט בסקרנות במצלמה המודרנית שהבאתי אתי. 'קאנון?', שאל ואמר בלגלוג, 'זה נחמד. אבל אני מעדיף לייקה...'

האב טרגון משתעשע במצלמת 'לייקה' עתיקה שעדיין ניתן לצלם בה