אמרו חז"ל: 'שלהי דקייטא קשים מקייטא' (סוף הקיץ קשה מהקיץ). ואכן, חוֹם אלול-אוגוסט מכה בנו בלי רחם. הנה כמה תמונות מרעננות שאולי יעלו על פנינו חיוך מפויס.
א. חזיות יומיום
רבקה אבינרי שלחה לי צילום של רוכל צעיר ומשועמם, שמוכר חזיות ברחבת שער שכם שבעיר העתיקה של ירושלים. 'קשה שלא להבחין', היא כותבת, 'בשעמום המנומנם על פניו של מוכר החזיות הצעיר. מסתבר שכשמוכרחים להתעסק בחזיות זה כבר לא כל כך מעניין, וכבר לא מי-יודע-מה סקסי'.
ב. כיפות יומיום
ברוך גיאן צילם את התמונה הזו בעיר העתיקה של ירושלים, והיא מדברת בעד עצמה.
ג. I Love Rabi Nachman
ואם כבר כיפות, ד"ר זאב לוין צילם בכיכר העצמאות בנתניה את הסחורה שנמכרת בדוכן רבי נחמן מברסלב.
ד. הכניסה מותרת להורים עד גיל שש
עופר גביש שלח צילום של שלט מבריכת השחייה במושב בית יהושע. 'בבריכת השחייה בבית יהושע יש גם משחקייה לילדים', כתב עופר. 'הילדים הקטנים יכולים להיכנס אליה יחד עם הוריהם, אבל בתנאי שגילם הוא פחות משש'...
ה. גנב יקר
שמעון ביגלמן, שכני לשכונה, צילם את המודעה הזו בדרך בית לחם בירושלים, מול מכבסת 'אקטיב'.
הכיתוב בערבית אל לו להטעות כאילו מדובר ב'פרנסות של ערבים'.
'בעל האטליז הסמוך', מספר לי שמעון, 'שׂם מצלמה כדי לזהות את גנבי השתילים מהאדניות שלו. סופרייז, סופרייז, הגנבת הייתה מבנות דת משה'.
א. חזיות יומיום
רבקה אבינרי שלחה לי צילום של רוכל צעיר ומשועמם, שמוכר חזיות ברחבת שער שכם שבעיר העתיקה של ירושלים. 'קשה שלא להבחין', היא כותבת, 'בשעמום המנומנם על פניו של מוכר החזיות הצעיר. מסתבר שכשמוכרחים להתעסק בחזיות זה כבר לא כל כך מעניין, וכבר לא מי-יודע-מה סקסי'.
 |
| צילום: מיכל רוז'ני (יולי 2013) |
ב. כיפות יומיום
ברוך גיאן צילם את התמונה הזו בעיר העתיקה של ירושלים, והיא מדברת בעד עצמה.
 |
| צילום: ברוך גיאן |
ג. I Love Rabi Nachman
ואם כבר כיפות, ד"ר זאב לוין צילם בכיכר העצמאות בנתניה את הסחורה שנמכרת בדוכן רבי נחמן מברסלב.
 |
| צילום: זאב לוין (אוגוסט 2013) |
ד. הכניסה מותרת להורים עד גיל שש
עופר גביש שלח צילום של שלט מבריכת השחייה במושב בית יהושע. 'בבריכת השחייה בבית יהושע יש גם משחקייה לילדים', כתב עופר. 'הילדים הקטנים יכולים להיכנס אליה יחד עם הוריהם, אבל בתנאי שגילם הוא פחות משש'...
 |
| צילום: עופר גביש |
ה. גנב יקר
שמעון ביגלמן, שכני לשכונה, צילם את המודעה הזו בדרך בית לחם בירושלים, מול מכבסת 'אקטיב'.
 |
| צילום: שמעון ביגלמן (אוגוסט 2013) |
הכיתוב בערבית אל לו להטעות כאילו מדובר ב'פרנסות של ערבים'.
'בעל האטליז הסמוך', מספר לי שמעון, 'שׂם מצלמה כדי לזהות את גנבי השתילים מהאדניות שלו. סופרייז, סופרייז, הגנבת הייתה מבנות דת משה'.
שלום וברכה,
השבמחקתודה על הרשימה המצודדת המעודדת אדם לחשוב.
א.הימים הם ימי אלול ושכנינו הערבים דורשים את שם החודש أيلول مبلول (אַיְלוּל מַבְּלוּל) ובתרגום לעברית באלול כבר מטפטף.
ב. לגונב השתילים יש כנראה אדניות, שהיא מעוט אדמה בתוך מיכל (עציץ בגמלאות) על אדן החלון, ומה לערבים ולגנבת שתילים, הרי כל אדמת העולם שייכת שלהם (חיוך).
ושוב תודה
הרי מעשה שהיה, והוא מעין המעשה הזה:
השבמחקלפני שנים אחדות לקה המקום שאני מתגורר בו במכת פריצות וגנבות. לא היה לילה שלא נפרצו בו כמה בתים. יודעי דבר, חכמים מחוכמים כשלמה וכדניאל, בהם גם תלמידי חכמים שלמדו בימי חייהם דף גמרא או שניים, ידעו מיד - חלקם ברוח הקודש וחלקם מסברה - שהגנבים הם שכנינו מן הכפר הערבי הסמוך. קמה זעקה, והמשטרה נכנסה לפעולה. וכשהמשטרה רוצה היא יכולה, כידוע, ובתוך זמן מועט נתפסו עושי הרשעה: כנופיה של חברי גנבים, יהודים כשרים מאחת מערי השפלה.
ומה עניין גמרא לכאן? אילולא שכחו אותם תלמידי חכמים את תלמודם הייתה נזכרת להם גמרא מפורשת (עבודה זרה ע ע"א): רוב גנבי - ישראל נינהו.