גינה לי? גִּינַת דבורה בארון

קשים ורעים היו חייה של הסופרת דבורה בארון (1956-1887), ואם לא די בכך מרים הם ייסורי מורשתה. סופרת מיוחדת במינה זו, שעלתה לארץ ב-1911, נישאה ליוסף אהרונוביץ – איש העלייה השנייה, עורך 'הפועל הצעיר' ומן המנהיגים המיתולוגיים של תנועת העבודה – ולאחר מותו (1937) הסתגרה בביתה, יחד עם בתה היחידה צפורה, ולא יצאה ממנו עוד עד יום מותה שלה.

בתל אביב, ליד גן העיר, הוקם גן צנוע לזכרה. שמו: 'גנת דבורה (ברון)', ובמרכזו שלט הנצחה בכתיב חסר, בניקוד חלקי ובמידע לקוי.

(צילום: ד"ר אבישי טייכר; ויקיפדיה)

כמה שגיאות יכול שלט אחד לשאת?

ראשית, שם משפחתה היה בארון ולא ברון; תחת שם זה נכתבו כל יצירותיה, כך נכתב על מצבת קברה וכך היא מצוטטת ונחקרת בכל המחקרים והספרים הרבים שנכתבו עליה ועל יצירתה.

ושנית, שנת מותה היא 1956 ולא 1965.

כך נראית מצבתה בבית הקברות הישן שברחוב טרומפלדור ועליה הכיתוב הנכון של שם משפחתה והתאריך הנכון של פטירתה (שאמנם מכוסה בצמחייה), י"ג באלול תשט"ז.

(מקור: ויקיפדיה)

וכך נראה השלט שנקבע על 'בית הסופרים' בשכונת נוה צדק (רחוב שמעון רוקח 21), שמשמש היום את מוזיאון נחום גוטמן לאמנות. גם כאן נרשם שם משפחתה כראוי.

(צילום: משה רימר, טיול בעיר)

אך בכך לא תמו ייסורי הנצחתה. לאחרונה החליטה עיריית תל-אביב לשפץ את הגינה, ועל כוונותיה הברוכות היא הצליחה 'לכפר' בשלט שנכתב בשפת עיוועים.

ד"ר חגי משגב, שעבר במקום, שם לב, צילם ושלח:

וכך, ה'בארון' היה ל'ברון', וה'ברון' ל'ברוך'.

ועל זה אומרים ביידיש: אַ בְּרוֹךְ...

מחקר בלשי מרתק, שמספר על מעקב אחר גלגולי ספרה של דבורה בארון 'הגולים', חיבר איתמר לוי, ואפשר לקראו באתר 'חנות הספרים של איתמר'.

(ציור העטיפה: מירון סימה; מוסד ביאליק, תשכ"ח)