הנשף של שאול טשרניחובסקי

לפני זמן-מה ראה אור בהוצאת 'שוקן' תרגום חדש ליצירת המופת של הומרוס אודיסאה. התרגום, פרי עטו של המשורר אהרן שבתאי, זכה לשבחים רבים, ומטבע הדברים נערכו השוואות בינו לבין התרגום העברי הראשון של היצירה, שאותו הכין משורר אחר, שאול טשרניחובסקי, לפני יותר משבעים שנה.

תרגומו החדש של אהרן שבתאי, שוקן, תשע"ד

עבור רבים מאתנו שמו של טשרניחובסקי – המשורר, המתרגם והרופא – נשמע כמו קול קדומים, של אחד מענקי הרוח שחיו כאן מזמן. שטר הכסף שהונפק לאחרונה ונושא את דמותו רק מחזק רושם זה.

אבל האמת היא שטשרניחובסקי חי ביננו עד לפני כמה עשרות שנים, ובאחד הפוסטים הראשונים של הבלוג אף הבאתי קליפ שבו רואים אותו נואם על העברית ועל שלילת הגלות (פוסט אחר הוקדש לשאלה: האמנם מת טשרניחובסקי בכנסיה רוסית?).

דליה למדני [ז"ל] (בעלת המדור 'מסע מסביב לשולחן' שמתפרסם בעונ"ש) החזיקה בספרייתה במשך כשבעים שנה ספרון קטן ומצהיב, הומרוס / אודיסיה, בהוצאת שוקן 1942, שאותו תרגם מיוונית שאול טשרניחובסקי. את הספר היא קיבלה במתנה מהמשורר הגדול שגם רשם לכבודה הקדשה קצרה.

לדליה למדן [צריך להיות למדני]
למזכרת הנשף 43  II/7

מאת 
שאול טשרניחובסקי

בשנת 1943 הייתה דליה ילדה בת שתים-עשרה ולא הלכה לנשפים עם אנשים מבוגרים. מהו אפוא אותו 'נשף'?

סיפרה לי דליה למדני:

הנשף שטשרניחובסקי הזכיר לא היה בדיוק חגיגה. באותם ימים, כאשר משורר או אמן הוזמן לקיבוץ או למושב לערב שערכו לכבודו, קראו לזה 'נשף'. 

נשף כזה נערך לכבודו של טשרניחובסקי בקיבוץ משמר השרון, בהשתתפות חברי כפר חיים, המושב הסמוך שבו גדלתי. כמה מהילדים של הקיבוץ והמושב הכינו 'דקלומים' משיריו של המשורר. בהם הייתי גם אני, אז בת 12.  

זכור לי שהמשורר הגיע באיחור ניכר ובמצב רוח נרגן משהו, בגלל תאונת דרכים שהיתה בדרכו לקיבוץ. אחרי שהילד השני דקלם שיר שלו, העיר המשורר בזעף שהשיר נכתב במלעיל והקריאה במלרע פוגמת בנגינה שלו. כשהגיע תורי, אלתרתי: דקלמתי את השיר שנפל בחלקי בהברה אשכנזית מלעילית, ככל שיכולתי. פניו אורו וקיבלתי מחיאות כפיים מכל המבוגרים הנוכחים, כולל הוא עצמו. 

כעבור ימים אחדים, נסענו לבקר את המשורר בביתו בתל אביב, ילד מכיתתי, אביו ואנוכי. לפני הנסיעה הצטיידנו בשפע של תוצרת חקלאית: ירקות, פירות, ביצים, גבינה ושמנת. הוא קיבל את מתנתנו, הודה ואמר את המשפט שלא יימחה מזכרוני: 'בתל אביב זה אוין', כלומר 'אָיִן' בקמץ. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולא סתם יזמו ההורים את משלוח המנות הזה. מדבריו בהמשך הבינותי שהוא התקשה להשיג אוכל. 

הוא רצה לתת משהו לנו, לשני הילדים, והתנצל שאין ברשותו אף קובץ שירים שלו. הוא מצא שני ספרונים עם קטעים מתרגומיו לאודיסיאה ולאיליאדה, במהדורה לבתי הספר והעניק לי את הספרון הזה עם הקדשתו.

שמונה חודשים לאחר מכן, בערב סוכות תש"ד (14 באוקטובר 1943), נפטר טשרניחובסקי בירושלים ונקבר בתל אביב.

נשף טשרניחובקי, 1932 (הספרייה הלאומית)

ומה עם האיליאדה?

איליאדה היא כידוע היצירה הראשונה באפוס ההוֹמרי, וגם היא תורגמה בשלמותה על ידי טשרניחובסקי, שקרא לה בשם 'ספר איליאס'. הספר נדפס בשני חלקים: הראשון בווילנה (הוצאת שטיבל, 1930), והשני בתל-אביב 1934 (מקום ההוצאה לא נדפס).

שאול כץ [ז"ל] העביר לי צילום הקדשה שחיבר טשרניחובסקי לכבוד חותנתו, אסתר בַּרָם-איזקסון.

לאסתר בַרַם-איזקסון
בתודה רבה
שאול טשֶרניחובסקי
תל אביב. 2.1.34

שאול ורעייתו שפרה לא ידעו על מה בדיוק הודה לה המשורר. בצלאל איזקסון, אביה של שפרה, עבד עם טשרניחובסקי בעריכת המילון הרפואי של אהרן מאיר מזי"א (ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע: רומי-אנגלי-עברי, ירושלים תרצ"ד), וההשערה הייתה שעל רקע זה נוצר הקשר. שאול פנה לגיסו, יואל דב איזקסון, שגר בסנט לואיס שבארה"ב, והוא פתר את התעלומה: טשרניחובסקי היה בעצם השדכן של הוריו...

כתב יואל:

שאול טשרניחובסקי הכיר את אמי כאשר הייתה סטודנטית למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. הוא הכיר אותה לאבי, שעבד יחד אתו בעריכת המילון הרפואי. טשרניחובסקי היה השדכן שלהם והסתובב סביבם לפני החתונה ואחריה. אני מצרף תמונה משנת 1931 של הוריי (קודם שנישאו) וטשרניחובסקי בטיול לעתיקות סבסטיה שבשומרון. טשרניחובסקי (משמאל) מחבק את שניהם. את התמונה הדביקו הורינו על העטיפה הפנימית של הספר 'שאול טשרניחובסקי: מבחר לבתי הספר ולעם' (ספרית דביר לעם), ורשמו: 'לילדינו באהבה, אמא ואבא'.

אמי למדה את יצירת הומרוס באוניברסיטה ומן הסתם שוחחה עליה עם טשרניחובסקי שבאותו זמן הכין את התרגום שלו. היא דיברה על הומרוס גם עם פרופסורים אחרים שלימדו אותה, ובמיוחד עם יוסף קלוזנר. מילדותי אני זוכר כיצד הייתה גוררת אותי אל ביתו של קלוזנר בשכונת תלפיות לאחרי צהרים ארוכים מאוד (מאוד!) שבהם נוהלו שיחות איו סופיות. אמי הייתה אינטלקטואלית צעירה ומבטיחה שהפוטנציאל שלה נקטע בשל נסיבות חייה. היא תמיד האמינה שילדיה ונכדיה יצליחו יותר ממה שהצליחה היא...