אלוף שלמה להט (צ'יץ') בימי מלחמת ההתשה (צילום: אבי שמחוני; ארכיון צה"ל במשרד הביטחון) |
לזכרו של אלוף (מיל') שלמה להט (2014-1927)
מאת יהודה זיו
בלילה שבין 16-15 במאי 1948 – יום לאחר הכרזת עצמאות ישראל – יצא שלמה לינדנר (לימים להט), המכונה צ'יץ', מ"פ בגדוד 52 ('הבוקעים') של חטיבת 'גבעתי', עם אנשיו אל אזור השפלה, כדי לפנות את ילדי המושבה הר-טוב. בחסות החשיכה הוליכו החיילים ברגל את יושבי הר-טוב – כשהילדים והתינוקות נישאים על כתפי המבוגרים לעבר המושב כפר אוריה, שם המתינו להם כלי רכב שהסיעו את כולם אל רחובות, מושבת מגוריו של צ'יץ'. זה היה היום הראשון למבצע 'תינוק' (19-17 במאי 1948), שהמשכו היה בפינוי ילדים מיישובים נוספים בדרום, ובהם הקיבוצים גזר, ניצנים, נגבה, יד מרדכי, גת, כפר מנחם וגלאון.
מה הוא מקור השם כפר אוריה? בפי הערבים היה שם המקום חִ'רְבַּת כַּפְרוּרְיָא. אדמות המקום נרכשו בשנת 1909 על ידי יהודים מביאליסטוק והחווה החקלאית שהוקמה שם נשאה תחילה את השם 'קרית משה', על שמו של משה מרדכי מנוסביץ, שהיה בין אלה שסייעו ברכישת הקרקעות. בפי חלוצי העלייה השנייה שעבדו בחווה – בהם אהרן דוד גורדון, בן-ציון ישראלי ונח נפתוּלסקי – נשתגר דווקא עִבְרוּת שמה הערבי של החורבה, כְּפַר אוּרִיָּה, בעקבות צלצולו, והוא שנתקבע בסופו של דבר.
אך אפשר, כי אין זה אלא מקומה לשעבר של Caperaria – המצויינת ב'מפת פּוּיְטִינְגֶר' הנודעת (העתק מן המאה ה-13 של מפת האימפריה הרומית) וממוקמת בין ירושלים לאשקלון. כתיב זה הוא כנראה שיבוש של השם העברי הקדום 'כפר אריה'. שמו של מקום זה, הנמצא על אם הדרך מ'מַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל' (שופטים, יג 25), לעבר תִּמְנַת-פלשתים (תל בַּטָש, שעל גדתו הדרומית של נחל שורק, דרומית-מערבית למקומו הנוכחי של קיבוץ צרעה) ציין, ככל הנראה, מסורת-עם מימי קדם למקום בו שיסע שמשון בשעתו את כפיר האריות 'כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ' (שם, יד 6). אישור להשערה זו יש במנהג ערביי הסביבה לכנות את ח'רבת כפרוריה גם בשם ח'רבת אַל-אַסַד (חורבת האריה).
אבטחת שיירות להרטוב וכפר אוריה (מקור: פרש) |
מה הוא מקור השם כפר אוריה? בפי הערבים היה שם המקום חִ'רְבַּת כַּפְרוּרְיָא. אדמות המקום נרכשו בשנת 1909 על ידי יהודים מביאליסטוק והחווה החקלאית שהוקמה שם נשאה תחילה את השם 'קרית משה', על שמו של משה מרדכי מנוסביץ, שהיה בין אלה שסייעו ברכישת הקרקעות. בפי חלוצי העלייה השנייה שעבדו בחווה – בהם אהרן דוד גורדון, בן-ציון ישראלי ונח נפתוּלסקי – נשתגר דווקא עִבְרוּת שמה הערבי של החורבה, כְּפַר אוּרִיָּה, בעקבות צלצולו, והוא שנתקבע בסופו של דבר.
מבנה האחוזה (ה'חאן') בכפר אוריה. צילום משנות הארבעים (מקור: פרש) |
אך אפשר, כי אין זה אלא מקומה לשעבר של Caperaria – המצויינת ב'מפת פּוּיְטִינְגֶר' הנודעת (העתק מן המאה ה-13 של מפת האימפריה הרומית) וממוקמת בין ירושלים לאשקלון. כתיב זה הוא כנראה שיבוש של השם העברי הקדום 'כפר אריה'. שמו של מקום זה, הנמצא על אם הדרך מ'מַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל' (שופטים, יג 25), לעבר תִּמְנַת-פלשתים (תל בַּטָש, שעל גדתו הדרומית של נחל שורק, דרומית-מערבית למקומו הנוכחי של קיבוץ צרעה) ציין, ככל הנראה, מסורת-עם מימי קדם למקום בו שיסע שמשון בשעתו את כפיר האריות 'כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ' (שם, יד 6). אישור להשערה זו יש במנהג ערביי הסביבה לכנות את ח'רבת כפרוריה גם בשם ח'רבת אַל-אַסַד (חורבת האריה).
שמשון משסע את האריה, אלברכט דירר, 1498-1496 |
לאחר שישה חודשי קרבות עזים ולחימה קשה בצבא מצרים, הפולש אל פלשת, עמדו לוחמי 'גבעתי' לחבור, בין בית גוברין לבין צומת הָאֵלָּה, עם לוחמי חטיבת פלמ"ח-הראל, אשר הרחיבו במבצע 'ההר, ממש באותם ימים, את דרום פרוזדור ירושלים עד הכביש העולה מהכפר הפלסטיני הגדול בית ג'יברין לעבר בית לחם, ירושלים וחברון (דרך 375/38).
בליל 22 באוקטובר 1948 שבו לכאן צ'יץ' ולוחמיו, הפעם פניהם היו אל הכפר בית ג'יברין ומטרתם כיבוש מצודת המשטרה הבריטית החולשת על האזור. מצודה זו נבנתה על פי תכנונו של המומחה הבריטי למלחמה בטרור, סר צַ'רְלְס טִיגַרְט, אשר הוזעק לפלשתינה-א"י בשנת 1937, משהחל השלב השני של 'המרד הערבי' (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). משטרת בית ג'יברין נמנתה עם 'תחנות המשטרה הכפריות' (סוג ב') ו'עמדות המשטרה' (סוג ג'), שניבנו בשנת 1939 וקדמו ל'תחנות המשטרה העירוניות' (סוג א') שנבנו ב-1940. המבנה של משטרת בית גוברין היה הראשון מסוגו ולכן גם נחשב דגם ניסויי. בעקבותיו נבנו מאוחר יותר גם מצודות המשטרה של לַטְרוּן, עִרַאק-סֻוֵּידַאן (לאחר כיבושה, שונה שמה ל'מצודת יואב', על שמו של יצחק דובנו חבר קיבוץ נגבה, שכינויו המחתרתי היה 'יואב'), חַ'אן יוּנֶס ומַגְ'דַל (אשקלון), וכולן כונו 'מצודות טגארט' (או 'הטיגארטים').
בליל 22 באוקטובר 1948 שבו לכאן צ'יץ' ולוחמיו, הפעם פניהם היו אל הכפר בית ג'יברין ומטרתם כיבוש מצודת המשטרה הבריטית החולשת על האזור. מצודה זו נבנתה על פי תכנונו של המומחה הבריטי למלחמה בטרור, סר צַ'רְלְס טִיגַרְט, אשר הוזעק לפלשתינה-א"י בשנת 1937, משהחל השלב השני של 'המרד הערבי' (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). משטרת בית ג'יברין נמנתה עם 'תחנות המשטרה הכפריות' (סוג ב') ו'עמדות המשטרה' (סוג ג'), שניבנו בשנת 1939 וקדמו ל'תחנות המשטרה העירוניות' (סוג א') שנבנו ב-1940. המבנה של משטרת בית גוברין היה הראשון מסוגו ולכן גם נחשב דגם ניסויי. בעקבותיו נבנו מאוחר יותר גם מצודות המשטרה של לַטְרוּן, עִרַאק-סֻוֵּידַאן (לאחר כיבושה, שונה שמה ל'מצודת יואב', על שמו של יצחק דובנו חבר קיבוץ נגבה, שכינויו המחתרתי היה 'יואב'), חַ'אן יוּנֶס ומַגְ'דַל (אשקלון), וכולן כונו 'מצודות טגארט' (או 'הטיגארטים').
בניית המצודות נמסרה לחברת הבנייה ההסתדרותית 'סולל בונה' שבראשה עמד אז דוד הכהן, לימים חבר כנסת ודיפלומט. אין פלא, אם מחומרי הבניין, שנועדו למצודות המשטרה, נהג אותו 'כהן' להפריש מַעֲשֵׂר – שקי מלט, ברזל בניין וכיוצא בכך – לטובת משימות סמויות מן העין, כגון בניית מחבואי נשק סודיים (סְלִיקִים) לאחסון נשקה של 'ההגנה'.
והנה, באתר הבנייה של משטרת עִירַאק סֻּווֵידַאן נתקל דוד הכהן בבעיה: האדריכל מטעם 'סולל בונה', שפיקח על הבנייה, היה ברוך ספיר – חבר מסור ב'הגנה' אך איש עקרונות קפדן. ספיר גם היה חובב ידיעת הארץ, חבר במועצת 'החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה' ואף עמד בראש הסניף בחולון. לימים, משהוקם בצה"ל 'שֵׁרוּת תַּרְבּוּת', כינויה הראשון של מערכת החינוך הצבאית, החליט דוד בן-גוריון להעמיד בראש המדור לידיעת הארץ את רס"ן ברוך ספיר.
דוד הכהן (1984-1898) |
והנה, באתר הבנייה של משטרת עִירַאק סֻּווֵידַאן נתקל דוד הכהן בבעיה: האדריכל מטעם 'סולל בונה', שפיקח על הבנייה, היה ברוך ספיר – חבר מסור ב'הגנה' אך איש עקרונות קפדן. ספיר גם היה חובב ידיעת הארץ, חבר במועצת 'החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה' ואף עמד בראש הסניף בחולון. לימים, משהוקם בצה"ל 'שֵׁרוּת תַּרְבּוּת', כינויה הראשון של מערכת החינוך הצבאית, החליט דוד בן-גוריון להעמיד בראש המדור לידיעת הארץ את רס"ן ברוך ספיר.
בשנות השבעים, משנעשיתי גם אני ראש מדור זה, מיהר ספיר לבוא ולברכני. אף כי פרש זה מכבר משירותו בצה"ל ושב אל
משרד האדריכלים, התייצב במשרדי לבוש מדים מגוהצים וענוד דרגות. באותה הזדמנות הוא סיפר לי את המעשה שאירע בו בעת בניית משטרת עיראק סווידאן, כאשר סירב בתוקף להיענות לתביעת ה'מעשר' מחומרי הבניין ולהפחית את הכמויות אשר היו אמורות להיות מושקעות במצודה:
אמרתי להם: אני חבר 'הגנה' נאמן, אך כך הדבר גם בבניין שאני חתום על תוכניות הבנייה שלו כאדריכל. כעיקרון צריכה להישמר זהות מוחלטת בין התוכנית המוצהרת לבין הבניין המוגמר. בימי מלחמת העצמאות, שעה שלוחמי גבעתי כינו את מצודת עיראק א-סוידאן 'המפלצת על הגבעה', ושבו ותקפו אותה שמונה פעמים, עד שהצליחו לפרוץ פרצה בקיר המערבי שלה ורק אז יכלו לה – לא מצאתי מנוח. שנתי נדדה והיכיתי 'על חטא': אילו רק הייתי נענה אז לתביעת 'המעשר', היה כיבושה של 'המפלצת' פשוט וקל לאין שיעור.
'המפלצת על הגבעה': משטרת עיראק סווידאן לאחר כיבושה, 9 בנובמבר 1948 (מקור: פרש) |
עד היום ניכרים במצודת יואב סימני שבע ההתקפות הכושלות, והפירצה, אשר סייעה בכיבושה בהתקפה השמינית, בידי לוחמי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה (צילום: יהודה זיו) |
סרן צ'יץ' לא שמע מעולם את סיפורו של ספיר. אך לאור
ניסיון המערכה על עיראק סווידאן, וכבן נאמן לעדה ה'ייקית', הוא ערך תכנון מדוקדק של כיבוש היעד אשר הוטל עליו: משטרת בית ג'יברין. בראש כל אחד משני צריחי המבנה הציבו המצרים מקלע כבד, וצ'יץ' ביקש דרך להבריחם משם, מבלי לגרום נזק לצריח עצמו, כדי שיוסיף לשמש את כוחותינו לאחר הכיבוש. צ'יץ' הציע אפוא לקצין החבלה לקפוץ אל ארכיון 'סולל בונה' בתל אביב, לבדוק שם את תוכניות הבנייה של המצודה ולחשב על פיהן את כמות חומר הנפץ הדרושה כדי לגרום לצריח טלטלה עזה בלבד, כזו שתבהיל את המצרים מבלי שהצריח עצמו ייפגע. החישובים נערכו עד הפרט האחרון, ובהתאם להם הוכן מטען הנפץ והוטמן בחסות החשיכה לרגלי אחד הצריחים. משהופעל הדינמיט וענן אבק גדול התנשא, שאג צ'יץ' במלוא גרונו קללה עסיסית בערבית: 'כּוּס-ס-ס אוֹ-מְּ-מְּ-מָּה סולל בונה. גנבים בני גנבים!!!'. כשהתפזר האבק התברר כי לא נותר מאומה מן הצריח...
לימים הביאו אנשי 'הסתדרות פועלי הבנין' – אלו שעסקו בפועל במלאכת בניין המצודות – בפרסום רשמי מטעמם, פרטים נוספים על כיבוש משטרת בית ג'יברין, שהצדיקו, לכאורה, דווקא את 'סולל בונה':
אליהו בילצקי ומרדכי אמסטר, בשנות חירום: תקופת ה'קמפים' 1947-1937, הסתדרות העובדים הכללית, הסתדרות פועלי הבנין, תל-אביב, 1956, עמ' 251 |
מסתבר, כי משטרת בית גוברין – למרות שבהיותה הראשונה מבין 'מצודות טיגארט' שימשה דגם, אשר לווה בהקפדה יתרה על כל פרט – נבנתה גם היא על פי אותו עקרון ה'מעשר' שפיתח דוד הכהן, מכמויות חלקיות בלבד של חומרי בניין. אך דבר זה לא עלה כלל בדעתו של יֶקֶה כמו צ'יץ'...
חורבות משטרת בית ג'יברין לאחר פיצוצה בידי לוחמי 'גבעתי' (מקור: פרש) |
בעלי התוספות
שאול נגר מעיר כי הכתיב המדויק של כינויו של להט הוא צ'יצ' ולא צ'יץ', והא ראיה שזה גם מה שנחרט על מצבת קבורתו:
צילום: אבישי טייכר (ויקימדיה) |
אבא שלי עבד ב"סולל בונה". הוא היה יהודי. וכל הכבוד לי. לא אכתוב כאן כלום על "סולל בונה".
השבמחקיהודה, למה מכל היישובים שפונו במלחמה, דווקא בהרטוב נקמו והחליפו את שמה?
השבמחקמפי יוסי בן-ארצי, ראש החוג לגיאוגרפיה באוני' חיפה – שהוא בן הרטוב! – תוכל לשמוע על כך פרטי-פרטים בכאב רב, מטבע הדברים.
מחקואילו אני נטלתי חלק, במשלחת המועצה לשימור אתרים, בהשבת השם 'הרטוב' לאתר שרידי המושבה הוותיקה – בו מצויים היום משרדי המועצה האזורית מטה יהודה. לבד מזאת, אני לוחם בשימוש השגוי (והמקובל!) לכנות את מושב נַחַם שהוקם בצד שרידי הרטוב בחודש מנחם-אב ומכאן שמו – ולא 'נֹחַם', כשם שנוהגים הכל להגות את שמו בטעות, שמשמעותה 'חֲרָטָה'...
אזכיר כאן יליד הרטוב, עובד בן ארויה ז"ל, בנו של המא" ז, רפאל בןארויה, איש מחשבים מהטכניון שסיפר לי אודות חוויית פינוי הילדים מהרטוב. יהי זיכרו וזכר נופלי הל"ה, ברוך
מחקיהודה, סיפורן של השיירות להרטוב קשור בעקיפין גם לסיפורנו המשפחתי. באחת מן השיירות הללו נהג אבי צבי גרונובסקי (לימים גורן), שהיה בגדוד החמישי של הפלמ"ח, משוריין ליווי כשאיתו ברכב שני בחורים מחי"ש ירושלים. לאבי היה רישיון נהיגה למשאיות עוד מהיותו ב-RASC, יחידות התובלה של הצבא הבריטי, עת התנדב לארמיה ה-8 של מונטגמרי. לימים כאשר חזר לקיבוצו בית הערבה שימש אותו הרישיון לנהיגת משאיות ממפעל האשלג המנדטורי לתל אביב.
השבמחקבאותה שיירה שיצאה מירושלים להרטוב הותקף הכוח בשער הגיא. פצצת מרגמה שנפלה בקרבת המשורין הפכה אותו ואבי הושלך מתא הנהג וידו נלכדה תחתיו. הבחורים מן החי"ש נמלטו למשאית אחרת ואבי נשאר במקום כשברשותו רק "פרבלום". הוא חולץ על ידי חיילים בריטיים שהגיעו למקום והועבר לתל אביב להחלמה. בביקור אצל ידידה, כשזרועו עדין נתונה בגבס, הוא פגש חברה שלה שבאה לביקור. אותה חברה היא אימי.
טוב - אז לא היו עדיין אתרי הכרויות :)
מחקבזכות רשיון נהיגה, שהיה בידי מאז השתחררתי מן השירות 'הסדיר' בפלמ"ח (ינואר 1946), נעשיתי אף אני נהג משוריין ביחידת ה'פורמאנים' – מלווי השיירות לירושלים מן הגדוד השישי של חט' פלמ"ח-'הראל'.
מחקלימים נהגתי גם נגמ"ש בגדוד 'חֶמֶ"שׁ [ראשי תיבות 'חטיבה משוריינת'] אל"ף' של חטיבה 'שבע' – בהתקפה הכושלת על משטרת לטרון (29-30/5/48) – ואף אני מצאתי שם את בת-זוגי... אכן, היו זמנים!!!
חחחחחחחחחחחחחחחח -
השבמחקהסיפור על צ'יץ' היקה והחישובים המוטעים בגלל האוסטיודן שבסולל בונה ש"העזו" לגנוב חומרים - גדול!!!!! LOL
פנינה ממש!!! שאנסה לזכור ולהעביר הלאה - בטח לפייס - את כל המאמר.
כמו שרבים מאיתנו הייקים וצאצאיהם אומרים - חבל שלא יותר מ"עדתנו" היו מעורבים בפוליטיקה בארץ - אולי היתה נשארת קצת יותר נקיה... מאידך - בטח לא היתה לנו עדיין מדינה - כי צריך לתכנן במדוייק לטווח ארוך...
הנה ציטוט מתוך הפוסט שכתבתי על הכנס לציון 50 שנה לארגון עולי מרכז אירופה בתפן:
הפוסט כולו כאן: http://cafe.themarker.com/post/2229772/
.....דיברו כמובן על ה"חבל" שלא נכנסו (היקים) כמעט בכלל לפוליטיקה.
התעסקות עם קנוניות ושחיתויות ועסקנות קטנונית – זה לא היה בשביל יקים,
שגם לא היו להם מרפקים להלחם באלה שבאו עם מנטליות השטעטל..
(סילחו לי כל חברי הפולנים..גם אני בעצם חצי פולניה..)
וסיכמו -
שהארץ אולי היתה נראית אחרת , אם היו באים קצת יותר מהיקים האלה ובכל זאת היו מעורבים יותר בהנהגת המדינה...
ועלה על כולם בר אבא שהופיע בתור "יאצק" הידוע עם השפם והאקורדיון,
שאשתו כביכול יקית – (אולי באמת זו הסיבה שהיה שם???)
עם הרבה בדיחות מצחיקות וכאובות על הנ"ל..
למשל -
"הציעו לבן גוריון לתת ליקים לארגן את המדינה החדשה – אבל הוא רצה מדינה עכשו !
לפני שהאו"ם יצא לפגרה ולא בעוד חמישים שנה....
אז ככה אנחנו נראים ....
שיתפתי בפייס - אצלי ואבדף צאצאי הייקים - HOPPE HOPPE REITER...:)
השבמחקברמת השרון יש סימטה בשם "כפר אוריה" לכבודם / לזכרם של מפוני הכפר שפונו לרמה"ש (עדיין נקראה "עיר שלום") בפרעות תרפ"ט , התיישבו כאן , הקימו משקים והפכו חלק מן המושבה.
השבמחקבתש"ח עדיין לא נולד ה"עם" הפלשתיני. הכפר בית ג'וברין היה כפר ערבי.
השבמחקהערבים שגרו בכפר היו מן הזן הפלסטיני, איך שלא נהפוך את זה.
מחקבמלחמת השחרור לחם הישוב העברי כנגד ערבי ארץ ישראל שעדיין לא ידעו שיום אחד יקראו להם פלשתינים. במקרה הזה לא מדובר בפרוכניזים או הטרמה כדוגמת האמירה שהאשורים היו הנאצים של העת העתיקה, אלא בתיקון לאחור של ההיסטוריה. המושג פלשתיני מאוחר בהרבה והוא מעיקרו קשור לפוליטיקה של מדינות ערב ולמאמציהן לשמר את ה"פליטים" הערבים כחלק מהמאבק נגד מדינת ישראל.
מחקלמען הדיוק - ילדי קיבוץ גלאון (ואני ביניהם) לא פונו מהקיבוץ, מהסיבה הפשוטה שגרו עדיין בגבעת מיכאל ליד נס ציונה. העברתם לקיבוץ נעשתה רק בשנת 1949. כמו כן, נדמה לי שצ'יץ' עדיין לא היה מ"פ בזמן פינוי הרטוב
השבמחקצודק לגבי התפקיד של צ'יץ, רק בקרבות על משלט עיבדיס ביולי הפך למ"פ, כאשר החליף מ"פ שנפצע.
מחקהוא החליף את דב אלדובי ז״ל שהיה המפ המקורי חמיטב ידיעתי אחרי הקרב ההרואי על גבעה 69
מחקבפינויי הלילי מכפר אוריה פרץ אחד הפעוטות בבכי . תחנקי אותו פקד המוביל .
השבמחקלימים הודה במעשה , התנצל , אך לשמחתו הילד חי . סופר ומעריץ ידוע שינה
את המילים בספרו ל "הניקי אותו " .
עניין אחר , לא כל מי שנולד בברלין הוא אוטומטית יקה . פרסומת , חריגות ענק בתקציב ,
והתנהלות כאילו כולם טרמפיסטים בקרירה שלו מזכירים לי יותר פולני .