סיפורי מכוניות: כח קהלני, שום מקום, נופש לכלבים, מורה דרך, באר היטב, חוטבי עצים, אומן, אור פעמי

בסל המערכת הצטברו לא מעט סיפורי מכוניות משעשעים, הנה כמה מהם:

א. כח קהלני

יכול להיות שאביגדור קהלני מתארגן מחדש ויחבור ל'כח קפלן' כדי להציל את המדינה ?

כח קהלני כבש את שדרות חן (צילום: איתמר לויתן)

עֹז 77 (שוקן, 1975) הוא סיפור קרב הגבורה שהתנהל ב'עמק הבכא' במלחמת יום כיפור
על גדוד 77 פיקד אביגדור קהלני

ב. ישיר לשום מקום

וברוח הימים האלה: לאן נוסעת המדינה? ישיר לשום מקום...

צילום: מיכל אורבך (תודה לרעות ברוש)

ג. ואהבת את כלבך כמוך

חם בחוץ וכולם נוסעים לחו"ל. בדרך ל'בית הנופש לכלבים' (שם נפלא לסיפור קצר) יש מספיק זמן להשתעשע בווריאציה על 'ואהבת לרעך כמוך'.

(תודה ליהושע לביא)

ד. מורה דרך

שם נהדר לחיים בכלל ולבית ספר לנהיגה בפרט.

צילום: עפר גביש

ה. באר היטב

באר היטב הוא שם של כמה חיבורים הלכתיים שנכתבו על  ספר הפסיקה שלחן ערוך. אין לי מושג מה הקשר בין חיבור תורני זה לבין חברת ניקוי ופוליש? 

אולי עדיף 'נקה היטב'?

צילום: דוד אסף

ו. חוטבי העצים

צילום: רוחמה אלבג

לא עוד שואבי מים, רק חוטבי עצים ומנקי דקלים.

ואי אפשר שלא להיזכר בשיר חוטבי העצים של חבורת 'מונטי פיטון'.

ז. אופנוען מאומן

יכול להיות שהוא רומז למשהו שקשור בחסידות ברסלב?

צילום: איתמר לויתן

ח. אור פעמי

צילום: גדעון פליישמן

יש חד פעמי ויש רב פעמי, אבל זה כנראה רק לחלשים ('זה שגרה בשבילי').

עכשיו מתברר כי יש גם אור פעמי.

ברוך הבא: זכר לחורבן – ביקור בביתו של הרב מימון

כתב וצילם ברוך גיאן

ברחוב אריאל 3 בשכונת רוממה, מאחורי תחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים, 'מסתתר' בית מידות נאה ומרשים. כאשר עיתותי בידי ואני בסביבה, אם לסידורים אם לפני נסיעה, אני מבקר בבית המיוחד הזה שבעיניי הוא שכיית חמדה.

בספרו על הבנייה בירושלים בתקופת המנדט הבריטי כתב האדריכל דוד קרויאנקר כי מדובר בבית פשוט וצנוע. אכן אין זה בית מפואר אבל הוא בעל נוכחות מרשימה.

בית זה נבנה על ידי הרב יהודה לייב הכהן מימון (פישמן), שהיה מראשי תנועת המזרחי, חתם על מגילת העצמאות וכיהן בתפקיד שר הדתות הראשון של מדינת ישראל. 

הרב יהודה לייב הכהן מימון (1962-1875)

הרב מימון היה ציוני נלהב, תלמיד חכם, סופר ונואם מוכשר. בטקס הכרזת העצמאות הוא ישב לימינו של בן-גוריון (לשמאלו של בן גוריון ישב שר דתי נוסף, משה שפירא, מנהיג הפועל המזרחי). לאחר שהסתיימה הקראת ההכרזה קם הרב מימון ובירך ברכת 'שהחיינו' בשם ובמלכות והנוכחים כולם ענו ב'אמן'.

טקס הכרזת המדינה, 14 במאי 1948 (צילום: רודי וייסנשטיין, ויקימדיה)

במבנה דו-קומתי זה עשו שימוש בסוגי אבן שונים: ה'טובזה', האבן הגולמית הבולטת, נמצאת כאן כמסגרת לבניין ולכניסה לבית; ה'תלטיש', האבן בעלת הסיתות הבינוני, מרכיבה את רוב חלקי הבניין; וה'מטבה' (או 'מסמסם'), בעלת הסיתות העדין, במרכז המבנה שם נמצאת דלת הכניסה לבית.

מעל דלת הכניסה נקבע הפסוק 'הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַ͏ִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה' (ישעיה, מד 26).

במרכזו של מגן דוד חקוק באבן הובלטה המילה 'יהודה', שמרמזת גם לשמו של בעל הבית. בתוך המסגרת נחקקה שנת ייסוד הבית: תרפ"ב (1922).

שכונת רוממה הוקמה במהלך שנות העשרים על גבעה נישאה לצד בתי הכפר הערבי ליפתא, וביתו של הרב מימון היה מהראשונים בשכונה. לא הרחק מכאן, מעברו השני של גשר המיתרים, עומד הבניין המרשים של 'מוסד הרב קוק', שנוסד ונוהל על ידי הרב מימון ב-1936 (הבניין הנוכחי נחנך בשנת 1953).

בשתיים מדלתות העץ, שהשתמרו עד היום, נקבעו חלונות זכוכית שבמרכזם מגיני דוד.

המבנה מרוצף באריחים צבעוניים ונאים. 

על קירות חדר המדרגות ניתן לראות שרידים מעיטורים צבעוניים מקוריים.

בקומה השנייה, מעל דלת הכניסה, נקבע לוח קרמיקה מרהיב, עבודת אמני בצלאל. 'זכר לחורבן', כך נכתב בו, וגם 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני'.

קוראי הבלוג הוותיקים זוכרים אולי את רשימתו היפה של הסופר חיים באר, 'זכר לחורבן' (4 באוגוסט 2014), שלוותה בצילומים שלי, ובה התעכבנו גם על בית זה ועל שלט זה.

הקפתי את הבית ושמחתי לגלות על תריסיו שני מענטשעלעך (אישונים), חלודים אך איתנים.

גם שושנת ברזל נושנה שרדה על סורגי הבית:

היום פועלת בבית ישיבה חסידית המזוהה עם חסידות רָדוֹשִׁיץ, וגרות בו כמה משפחות חרדיות.

בימים אלו של מחלוקת וקרע עמוק בעם, גם פסוקי הנחמה הללו על קירות הבית החזירו אותי אל הבית הזה בן המאה. 

הרב מימון לא היסס לחתום על מגילת העצמאות למרות שלא נכתב בה שם ה', אלא רק המונח הרב-משמעי 'צור ישראל', שהביא אולי לשיאה את אמנות הפשרה וההסכמה בין שבטי העם השונים. היו אלה ימים אחרים, בהם עמדו דמויות מרשימות ומזהירות בראש העם ובראשות המדינה.

_________________________________

ברוך גיאן הוא צלם ומדריך טיולים  baruchgian@gmail.com

בעלי התוספות

מיכאל גינזבורג העיר כי על קיר המבנה הוצב בשנת 2022 שלט מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שמספר את סיפורו של בית משפחת מימון. השלט נעקר ונגנב שלושה ימים לאחר ההתקנה. מה לעשות? זאת ירושלים...

פרנסות של יהודים: ברסלב ובניו, השכרת ידיים, קושר ציציות, פטר חמור

 א. ברסלב מזגנים

עם שם כזה – ברסלב ובניו – ועם חמסין כזה הפרנסה מובטחת לכאורה.

אבל חיפוש אחרי העסק ומספר הטלפון בן שש הספרות לא הוביל לשום מקום, ונראה שמדובר בשלט היסטורי (צולם בשכונת הדר בחיפה).

ולבסוף התברר לנו שהעסק חי וקיים, והיום הוא פעיל ברחוב קרן היסוד בטירת כרמל.

צילום: איתמר לויתן

ב. השכרת ידיים

צילום: יריב שיזף

מפחיד לחשוב מה קורה שם, באגף משאבי אנוש של חברת 'כוכב הנגב'.

הם משכירים רגליים, יש להם 'עבודות סל אדם', ובכלל הם מומחים בהנפות. אני יודע שיש הסבר לכל דבר, ובכל זאת המודעה הזאת קצת קריפית (אפשר היה למשל לשים את המילה רגליים במרכאות). הוסיפו על זה שהתמונה צולמה במודיעין, ברחוב דם המכבים, שהוא כשלעצמו שם שופע דם וגבורה, והרי לפניכם התוצאה...

ג. קושר הציציות (לא כולל פתילות)

המודעה הזו צולמה ברחוב מצדה בבני ברק. חובבי מועדונים וקשירות – זה לא בשבילכם!

בכל מגזר נערים מנסים לקושש פרנסה, בעיקר בימי החופש. מי במקדונלדס מי בקשירת ציציות...

אשכנזים וספרדים נהנים משוויון זכויות כלכלי, אבל מה פשר הפקעת המחירים להולכים בשיטת 'בן איש חי'?

צילום: גונן זיק

אני תוהה אם הטלפון הנייד של אבא, הוא של מישהו שזה שמו הפרטי, או שאולי זה האבא הפרטי של הנער המוכשר.

ד. פטר חמור

הסיפור הזה צריך היה לכאורה למצוא את מקומו במדור 'ארץ הקודש'. זאת ועוד, לפני יותר מעשור הקדשתי בבלוג מאמר מיוחד לכבודם של חובבי מצוות פטר חמור ('מזל טוב, נולד לנו פטר חמור', 3 ביוני 2012) ושם יוכלו המעוניינים למצוא את כל מה שרצו לדעת על מצווה נדירה זו וטיבה. 

בקיצור, פטר חמור הוא מצווה מן התורה, שקובעת כי הוולד הבכור של אתון (שהיא בהמה שאינה כשרה) יש לפדותו בשה (כלומר בכבש שהוא כידוע כשר למאכל), או פשוט לערוף את ראשה – ללא סיבה או תועלת נראית לעין. 

המודעה הזו, שצולמה לאחרונה בירושלים, חורגת מעולמות הביזאר של הדת ומצביעה על מיזם כלכלי מסוג לא מוכר.

צילום: זאב קינן

אם מעיינים היטב 'באותיות הקטנות' של ההסכם (הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה) מתברר שמדובר בעסקה מורכבת בלשון המעטה, ובמילים מפורשות יותר: ביצה שעדיין לא הוטלה ותינוק שעוד לא בא לעולם.

1. אתם משלמים 200 ש"ח, אבל מקבל הכסף, חיים בן עזרא, בכלל לא מתחייב לקנות את האתון שבה תיעשה המצווה. הוא מבקש תרומות לרכישת אתון, שאותה יפגיש עם חמור רב-און למען תתעבר. אם אכן יצליח הזיווג ויוולד בן בכור במזל טוב או אז תתקיים המצווה (פדיון? עריפה?).

2. מצד שני, למה להיות כל כך חמוצים וספקנים? ר' חיים מצהיר שהוא באמת מתכוון לקנות את האתון. מתי? לא ברור.

3. כל ההחלטות הן של חיים בן עזרא, שכמובן יכול להחליט שהוא מתחרט ולא קונה (וגם לא מחזיר את הכסף)

4. 'רק ישראלים או ישראליות' – למה בעצם? האם זו לשון נקייה ל'רק יהודים או יהודיות'?

הספרות והחיים: תערוכת ציורים בתיכון חדש

צילומים: איתמר לויתן

כמדי שנה בשנה כן גם השנה בוגרי 'תיכון חדש' בתל אביב מציגים לראווה על גדר בית הספר (דרך נמיר 81) את עבודותיהם האמנותיות. 

נתלו שם עשרות עבודות שרובן מבוססות על ציטוטים מעולמות הספרות והשירה: מרחל המשוררת, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, זלדה נתן זך, מאיר ויזלטיר, דן פגיס, יונה וולך ותרצה אתר ועד להבדיל רוני סומק, אגי משעול ועדי קיסר, וגם סופרים ומשוררים מחוץ לישראל – עולם רגשי וספרותי מגוון להפליא. אך לא רק ספרות גם התייחסויות פוליטיות וחברתיות לסוגיות שבחלל העולם ובעולמם של התלמידים והתלמידות. אולי מהם יקומו הציירים והמאיירים הדגולים של הדור הבא?

איתמר לויתן תיעד אותן. מתוך מעל מאה עבודות אנו מביאים כאן מבחר קטן ומצומצם של ארבעים, ואין סדר לתמונות. 

התערוכה עדיין תלויה על הגדרות אבל מן הסתם לא תישאר שם לעוד זמן רב.

*

[1] כאילו אפשר למתוח קו ולומר – מתחתיו העוני (רוני סומק)

[2] ואם אני לא אראה אותו מי יראה? (אגי משעול)

[3] הנערות כולן ירדו למים (תרצה אתר)

[4] אני מרשיע בלבי את האחראי (נתן זך)

[5] כאשר שחררתי את דג הזהב צחק הים (זלדה)

[6] אט אט לומדים ילדים לשנוא (מאיר ויזלטיר)

[7] בטרם אתא הליל – בואו, בואו הכל (רחל)

[8] זה חלום פשוט ... ללכת יד ביד עם אהובתי (פט פארקר)

[9] אז אני הולך, ואתה נשאר פה לבד (יהודה עמיחי)

[10] אם תתקע במסע אל. אס.די תזכור אותי (יונה וולך)

[11] הכל ברור ומאורגן: האושר מושלם אך קצרצר (רות בלומרט)

[12] משונה להיות אשה בדור עז, דור אלימות (זלדה)

[13] תעבור קנאתי שותקת (נתן אלתרמן)

[14] הרגע עלובי, אל תוסף לבכות (אברהם ברוידס)

[15] שובר את כל השיאים של עצמי (דן פגיס)

[16] כל זה אינו שלי, אני מתבונן בו בתמהון (נתן זך)

[17] לא לשכוח שהילדים באים להסוות סערות (רוחמה וייס)

[18] ואם אני לא אראה אותו, מי יראה? (אגי משעול)

[19] אני מוחקת את עקבות מלותי ומתקנת אותן בעפרון (טויו שיבַּטַה)

[20] מפזרת צבעים על השולחן (מירי גלעד)

[21] היה לנו אוצר סמוי של פנאי (זלדה)

[22] קום ושל את סנדלי הגורל וצעד בכפות רגליך שלך (יחזקאל רחמים)

[23] חברים החפצים לעמוד על ידידותם (שמואל הנגיד)

[24] בהתחלה אתה חש מביש (אולף האוגה)

[25] מן המקום שבו אנו צודקים (יהודה עמיחי)

[26] ישוב טלה אל חיק האם (לאה גולדברג)

[27] אדוני ישלח נא מבט אחד גם אלי (יחיאל מר)

[28] הו איזו צעקה נוראה האם אינכם שומעים (ט. כרמי)

[29] יש אנשים שדואגים לך (טויו שיבַּטַה)

[30] כששמואל נולד אמרה דברי תודה (יהודה עמיחי)

[31] סימן שהיא התאהבה בי מהסיבות הנכונות (מרדכי הורוביץ)

[32] כשהבן לובש מדיו, משתנה הבית (אלי נצר)

[33] ויש לו את העתיד הנכון (עדי קיסר)

[34] עשיתי הסכם שלום עם כשלונות (רחל נפרסטק)

[35] איש איננו אי, כל אדם הוא חלקת יבשת (ג'ון דאן)

[36] איך הכאב הסמוי ממשיך לפעפע (אהרל'ה אדמנית)

[37] מה הפריד ביננו: היטלר? מוסוליני? (נתן זך)

[38] אבל מה עם כאלה שהיו איתך בנפילות (נעם חורב) 

[39] לזכר התיק האדום שהושלך לשלולית (אנה הרמן)

[40] איפה השוויון, איפה החזון, איפה המוסר, איזה ביזיון (חכמת עם)