מרצפות 'טור עֹפֶל' בעיצובו של חבקין, עם המלצת ההיסטוריון יוסף קלויזנר (הארץ, 31 במאי 1935) |
מאת איל דודסון
סיפר חיים באר:
מעבר לכתפו הבחנתי בישיש נמוך קומה העושה דרכו כמעט ללא קול בשדה הבּוּר שבין חצר ביתו של גרינברג לרחוב יפו. ככל שהתקרב הזר אלינו, כן נתבהרו פניו, פנים סגפניים, עטורי זקנקן לבן, ועינים הוזות, שקועות בארובותיהן.
"Saluton sinjoro Grinberg!", בירך האורח לשלום את מיודעי, כשעמדו על יד השער.
"Saluton sinjoro Havkin, kiel vi Fartas?", הפך גרינברג פניו ומיהר להשיב שלום לבא ולשאול לשלומו.
גרינברג הניח דרך ידידות את ידו המרובבת בבוץ על כתפו של האורח ואמר כי היום נפלה בחלקנו הזכות לארח את חלוץ הצמחונות העברית, את מורנו ורבנו חבקין, המגשים הלכה למעשה את חזונו במשק שהקים במו ידיו בהרי ירושלים.
"Kiu estas tiu bela knabo?", שאל אדון חבקין וצבט בלחיי.
"אינני יודע ספרדית", אמרתי.
"זו אינה ספרדית – זו אספרנטו", אמר הישיש וביקש לדעת אם למדתי בבית הספר על הד"ר אליעזר זמנהוף ועל השפה הבין-לאומית שיצר. ואחר כך פנה אל גרינברג ושב ושאל מי הילד היפה הזה, והוסיף כי מן הראוי שאלמד שפה זו, שתיהפך ללא כל ספק, בתוך כמה שנים, לשפה הרווחת ביותר בעולם.
(נוצות, עם עובד, 1979, עמ' 142)
מיהו אדון חבקין, 'חלוץ הצמחונות העברית', ומה לו ולאספרנטו ולמשק הצמחוני שהקים בהרי ירושלים?
נתן בן-ציון חבקין (ויקיפדיה) |
נתן בן-ציון חבקין (1957-1874) נולד בחוֹטִימְסְק שברוסיה (כיום בבלארוס). כמו רוב הצעירים היהודים בני דורו גם הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, אבל לבו נמשך לעולם החדש. הוא עבר למוסקווה ולמד צוֹרְפוּת, ולאחר גירוש היהודים משם ב-1891 עבר לאודסה. אז גם התוודע לציונות והתרועע עם צעירים שנהגו להיפגש בביתו של מנחם שינקין, שהיה אז סטודנט באוניברסיטת אודסה. בפגישות הללו דנו החברים בלהט בעתידו של העם היהודי בארץ ישראל. בזמן שחבריו התווכחו ביניהם בגרון ניחר, נהג חבקין לצייר את דיוקנאותיהם. לימים הוא אף השתתף בקונגרס הציוני השני בבָּזֶל, שם האזין בשקיקה לנאומיהם של הרצל, אוסישקין, נורדאו וחבריהם. הוא התרשם עמוקות מרעיון הלאום היהודי, אבל הרגיש שלא די בכך כדי למלא את רוחו הסוערת. הוא ביקש בשׂורות מהפכניות שחורגות אל מעבר ל'בעיית' העם היהודי. את עתידו ראה בעיר אירופית מודרנית ותרבותית; בטח לא בביצות ממאירות במחוז נידח במזרח התיכון.
יום אחד, בשנת 1897, ארז חבקין תיק קטן, נפרד מבני משפחתו ויצא מערבה, למינכן שבגרמניה, שם הכיר חברים חדשים שקירבו אותו לרעיונות קוסמופוליטיים. את פרנסתו מצא בעסקי הדפסה, ובשנת 1900 פתח במינכן צינקוגרפיה, כלומר בית מלאכה לייצור גלופות להדפסה.
בשנת 1908 הוקמה אגודת האֶסְפֶּרַנְטוֹ העולמית – אספרנטו היא שפה שהומצאה
שנים אחדות קודם לכן בידי רופא העיניים היהודי-הפולני לודוויג זמנהוף, במטרה ליצור שפת תקשורת אחידה לכל בני אנוש ולקדם את ההבנה והשלום
בין העמים. חבקין הוקסם מן השפה ומן הערכים הפציפיסטים שביקשה לקדם והחל
לפעול במרץ להפצתה.
בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר שחבריו הגרמנים חשפו את פרצופם האנטישמי, הקים חבקין עם כמה מעמיתיו היהודים במינכן את 'ברית דניאל'. ארגון שנקרא על שם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, הגיבורים המקראיים שסירבו לאכול 'מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ' (דניאל, א 5), ואימצו, כביכול, מזון צמחוני. לעיתון האגודה – Mitteilungen des Daniel-Bundes (ידיעות ברית דניאל), שראה אור ב-1920 (כתב העת סרוק במיזם 'קוֹמְפָּקְט מֶמוֹרִי' של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט ע"נ מיין כאן) – נלוו מדי פעם שני מוספים: האחד Der Judische Arbeitsmarkt (שוק העבודה היהודית), שהוקדש לעידוד צעירים יהודים לעסוק במלאכת כפיים ובעבודת אדמה, והשני העברי העספרנתי (בעברית) או Esperantisto Hebrea (באספרנטו) – עיתון יהודי ראשון בשפה המהפכנית החדשה.
בשנת 1921, והוא בן 47, עלה חבקין ממינכן לירושלים עם חמשת ילדיו. עתה ביקש להגשים את התשוקה הציונית שבערה בו עוד בצעירותו. את פרנסתו קיווה למצוא בעסקי הדפוס והגרפיקה בהם התמחה בתקופת שהותו במינכן. הוא אף פיתח אוֹרְנָמֶנְטִיקָה (תורת עיטור וקישוט) עברית מקורית, המורכבת ממוטיבים יהודיים מסורתיים, כמו מנורות, שופרות או מגן דוד. את הצינקוגרפיה שלו הביא עמו ממינכן. הוא גר בשכונת מזכרת משה ואת בית החרושת הקים בשכונת גבעת שאול שבמערב ירושלים. הוא התגאה בכך שהצינקוגרפיה שלו היא ה'ראשונה בארץ', אך התמחותו לא הייתה בגלופות לדפוס אלא בגלופות לשלטי מתכת ותבניות לאריחי רצפה.
הארץ, 12 ביוני 1921 |
מודעת פרסום לצינקוגרפיה של חבקין (הצמחוני, 1937) |
משהוקמה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בשנת 1925 היה חבקין מן הראשונים שנרשמו ללימודים במדעי הרוח. הוא היה אז הסטודנט המבוגר ביותר, ולימים הסופר ישראל זרחי נזכר בו ובסקרנותו האינטלקטואלית האין-סופית:
חבקין היה ידוע בתאוָתו לדעת הכל. לפתע יכלה לתפשׂו תשוקה עזה להבין דבר שלא היה מחוור לו די צרכו. יכול היה לקום בחצות ממטתו ולהתחיל לפשפש בספרים, כשנדמה לו שנעלם ממנו אחד ההבדלים הדקים שבין האידיאליזמוס של קנט ובין זה שבמשנת שלמה מימון. הוא היה מנצל כל הזדמנות, ברחוב או אצל בעל מלאכה וחנוָני, כדי לאגור ידיעות. החיים כל כך עשירים וקצרים, היה קובל, ואיך אפשר להסתלק מכאן בטרם למדנום? וכמה דברים סתומים היו בעולם זה! הוא חש עצמו אומלל מאד כשנזדמן לידיו איזה דין וחשבון של חברה מטיאורולוגית ולא ידע לקרוא בו חלקות.
כשהיה נתון לתערו של הספָּר הבוכרי ופניו מכוסים סבון, היה מעכב פתאום את הגילוח ושואל:
– לכם, הספָּרים, לכל אחד תערו שלו, או שאתם מתחלפים בתערים?ומוסיף בחטיפה:
– מהי בעצם עיר הבירה של בוכרה?ומשנגמרה התגלחת ופניו רוחצו ונשטפו במֵי קולון ונודע לו כי אין הספָּרים מתחלפים בתערים וכי עיר הבירה של בוכרה שמה אף היא בוכרה – נדמה היה לו שכדאי היה להתגלח אצל ספָּר ולהוציא לשם כך פרוטה נוספת.
– במה אתה עוסק עכשיו? שאלו דניאל משום דרכי נימוס.
– אני – ענה חבקין – יש לי עכשיו דבר מענין מאד שאני עוסק בו, בספריה נתנו לי מעט פרנסה. נצטברו אצלם גלי עתונים מדעיים שונים ונתנו לי את הגליונות למיון. פיזרתי אותם בחדרי, חלצתי נעלי ואני מהלך ביניהם להנאתי. קצת ממיין וקצת מעיין. איך אפשר להניח מן היד עתון שיש בו, דרך משל, תאור מדויק של לקוי החמה, כפי שנראה ביפּן ולא להציץ בו? או למשל, בא לידי ירחון לחקירות פסיכואנליטיות – איך אפשר שלא לעיין מעט בנתוח השגותיו של אדלר על פרויד? אגב, שמעתי אימרה יפה. אחד אמר: מדע חדש הוא בבחינת מפתח בידי ילד המאמין לתומו שיפתח בו כל המנעולים. כשהילד מתבגר הוא מסתפק בפתיחת מנעול אחד לפחות. ויודע אתה: הפסיכואנליזה, אף שאינה פותחת כל המנעולים, מקצתם היא פותחת. כן, יש שם בין העתונים דברים מענינים מאד, אלא שהספרן מאיץ וכבר שאלני מדוע נמשך המיון זמן רב כל כך. לך, ספר לו מדוע יארך המיון… הוי, סלחו לי, התה שלי ודאי כבר רותח, שכחתי לגמרי, שלום. מחר נתראה.
(הר הצופים: ארבע שנים מחייו של דניאל גפן, אחיאסף, 1940, עמ' 138-136)
ספרו המקצועי של חבקין נדפס בשנת 1945 |
חבקין כתב ותרגם (מרוסית), אבל כל עיסוקיו לא השכיחו ממנו את חלומות הצמחונות והאספרנטו, ואלה – בעיקר הצמחונות – הסעירו את דמיונו עד שהחליט לקום ולהגשימם הלכה למעשה.
מתרגומיו של חבקין, כולל תקנות של אגודת הצמחונים העברים, 1933 |
הוא ייסד את 'אגודת הצמחונים העבריים', שהתכנסה מעת לעת בביתו בירושלים. עיקר פעילותה היה הדפסת כתב עת ושמו הצמחוני, שהטיף לצריכת מזון שאינו מן החי. ככל הידוע, רק ארבע חוברות נדפסו מכתב עת זה בין השנים 1938-1934.
הנה למשל עמוד השער של 'חוברת חד-פעמית', שהוקדשה ל'זקן הצמחונים' בארץ, הוא הסופר הנערץ אז"ר.
למעשה הייתה זו החוברת הרביעית במספר של הצמחוני. היא נדפסה בירושלים בשנת לא ת'ר'צ'ח'. תרצ"ח היא שנת 1938, והתוספת 'לא' מרמזת כמובן למה שראו חבקין וחבריו כרצח בעלי חיים לשם אכילה. זהו גם שמו של אחד המאמרים בחוברת שכתב עקיבא אריה וַיְס, שמוכר לנו כמי שהיה בין מייסדי שכונת אחוזת בית, לימים תל אביב.
בשנת 1923 נפטר בירושלים הבנקאי חיים אהרן וָלֵירו, מעשירי ירושלים ובוניה. בעזבונו נמצאה חלקת אדמה בת 120 דונם ו-95 מגרשים בפאתיה המערביים של גבעת שאול שבמערב העיר. מנהלי העזבון הציעו את השטח חינם אין כסף לכל חברה עברית, בתמורה להתחייבות צנועה: ליישב יהודים במקום. חבקין וחבריו לאגודת הצמחונים נענו לאתגר והחלו בתכנון יישוב שרקמו בדמיונם – 'גבעת שאול החדשה'. במגרש הטרשים הגדול שאותו קיבל חצב חנקין בור מים ומערה גדולה והכשיר חלקת אדמה כדי לבסס בה משק חקלאי של צמחי אכילה. בחזונו ראה חבקין את הנחלה כ'התיישבות צמחונית' או 'בית הבראה' למבקשים למצוא מרפא טבעוני.
על שער הגליון השני של הצמחוני, שהוקדש ליום הולדתו השישים של חבקין, 'חלוץ הצמחונות העברית' (ינואר 1934), נדפסה תמונתו כשהוא 'חוצב בור בשביל מי גשמים על מגרשו בגבעת שאול החדשה'. המודעה בתחתית הדף קוראת "למתיָשבים עִבְרים" להצטרף בחינם למושבה ובמפה פורט גודלם ומיקומם של 95 המגרשים.
גורלה של המושבה הצמחונית לא צלח ולקריאתו של חבקין לא היו שומעים. האדמה נותרה ריקה ברובה עד היום, ואין תשובה ברורה לשאלה מדוע בני התקופה לא קפצו על 'המציאה'. על מקצת האדמות נמצאים היום מגרשי עבודה של אזור התעשייה הסמוך.
באותה עת הופיעו ברחבי הארץ יוזמות ראשונות לעידוד הצמחונות, והוגים בודדים – ובהם רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במאמרו 'חזון הצמחונות והשלום' שנערך על ידי תלמידו 'הנזיר' דוד כהן – אף החלו בהפצת ערכיה. אך חבקין, אז"ר, הרב קוק ו'הנזיר' הקדימו את זמנם. בימים שבהם היו בני היישוב היהודי בירושלים טרודים בעיקר בהגנה ובהישרדות לא נמצא מקום בלבבות לרעיונות נשגבים של צמחונות. הדבר נתפס כ'שיגעון' פרטי של יחידי סגולה.
בין כך ובין כך, מתיישבים יהודים לא באו להגשים את ערכי הציונות והצמחונות ב'גבעת שאול החדשה', חולים לא באו לבית ההבראה וגם האספרנטו הובסה, כמעט בלי תחרות, בידי העברית (דמות חשובה שניסתה לעודד את השימוש באספרנטו היה איתמר בן אב"י באמצעות עיתונו העברי דאר היום, אך זו כבר פרשה נפרדת).
אדמות ולירו. חוות חבקין, מוקפת עיגול אדום בתחתית התמונה, מקבילה בערך למגרש מספר 23 במפת תכנון המושבה (הצילום על פי תוכנת GIS של עיריית ירושלים, כיתוב: תמר הירדני) |
אדמות חוות חבקין היום, בשיפוליה המערביים של שכונת גבעת שאול (על פי תוכנת GIS של עיריית ירושלים) |
מעריב, 19 בנובמבר 1957 |
רק שניים מחמשת ילידיו האריכו ימים – גדליה וישראל. בן אחד, ידידיה-אדי, יליד מינכן (1903) שעלה לארץ עם משפחתו ב-1922, נפל במלחמת העצמאות בעת שעבד בהקמת ביצורים בקיבוץ קריית ענבים. שתי בנותיו שלחו יד בנפשן בנסיבות טרגיות שעליהן סיפר האב השכול בגילוי לב:
הארץ, 29 ביולי 1926, עמ' 4 |
האם הצליח חבקין להנחיל את מורשתו? כשנה לאחר מותו היה תלמידו וחברו יחזקאל דורון בין מקימי מושב אמירים בגליל העליון, מושב צמחוני שקיים עד היום. צאצאיו של חבקין המשיכו לגור באחוזתו הצמחונית בגבעת שאול, ואף שיפצו והרחיבו את ביתו העומד על תלו עד ימינו.
הכניסה לבית חבקין היום (הבית עצמו אינו נגיש למבקרים). צילום: איל דוידסון |
בתו של גדליה ונכדתו של חבקין הייתה הזמרת והפזמונאית דרורה חבקין (1995-1934), שבשנות השמונים של המאה הקודמת התיישבה בראש פינה ופתחה בה חנות טבע וצמחי מרפא (דרורה עצמה לא הייתה צמחונית). החנות מנוהלת היום על ידי בתה, שירי חבקין. במובן זה, רוחו של חבקין ממשיכה לפעם בין צאצאיו, וגם במבט רחב יותר פועלו לא היה לשווא. חזון הצמחונות שלו כבר מזמן אינו נחלתם של תמהונים ומהפכנים בודדים.
ראו עוד:
'אגודת הצמחונים העברים', הארכיון הציוני המרכזי
נספח: מכתב לחבקין מאת ההיסטוריון שמעון דובנוב
לרגל יובל ה-75 של חבקין פרסם ההיסטוריון יוסף קלוזנר מאמר בשבחו בעיתון הבוקר (1 באפריל 1949), למאמר צירפה המערכת צילום של גלוית דואר שחיבר ב-1939 ההיסטוריון שמעון דובנוב – אז בריגה – אל חבקין בירושלים. הגלויה נכתבה בשני שלבים: בחלקה הראשון, שנכתב ביום 30 באוגוסט 1939, נזכר דובנוב בערגה בימים שחבקין היה מבאי ביתו באודסה בשלהי המאה ה-19. עתה הוא תוהה: 'היכן הוא הצייר הצעיר שעשה גם את תמונתי ... והנה נמצאה האבדה: בגבעת שאול על יד ירושלים". חלקה השני של הגלויה, חובר כעבור חמישה חודשים, ביום 31 בינואר 1940, ובו ציין דובנוב שהתעכב במשלוח המכתב בשל מלחמת העולם השנייה שפרצה בינתיים. את דבריו חתם בברכה: 'הלואי ירבו כמותך עובדים חרוצים על אדמת ישראל!'.
שנתיים אחר כך, ב-8 בדצמבר 1941, עם חיסולו של גטו ריגה בידי הנאצים, נרצח גם שמעון דובנוב, גדול ההיסטוריונים היהודים והוא בן 81.
ד"ר איל דודסון מלמד במכללת הרצוג ובמכללת אורות ישראל eyaldav65@gmail.co
מרתק. האם יש קשר לחבקין שהוזמן לאוניברסיטה העברית בראשיתה? ומדוע לא מוזכרת בת זוגו ואם ילדיו?!
השבמחקראוי אולי להזכיר את דורה שוורץ.הצמחונית הציונית והדיאטנית. הקימה את בית ההחלמה "חצר כרמל" ברחוב הברושים בזכרון יעקב, באחוזת לנגה המדהימה ביופיה. האחוזה נבנתה ע"י משפחת בנטוויץ העשירה מאנגליה (אחת הבנות היא תלמה ילין). אציין רק שנאסר בתכלית האיסור לעשן שם, בתקופה שרופא שלי עישן במרפאה... בית ההחלמה נרכש ע"י אמה ברגר (מה"גרמנים").כמו כן, היתה גינה שבה גידלה דורה שוורץ, ירקות ותבלינים למבריאים. פגשנו אז בעיקר יקים והמון "מפורסמים". היו זמנים.
השבמחקהיה עוזר לבקש מתמר להוסיף שמות רחובות כדי להכתמצא קצת יותר מדויק.
השבמחקתודה על סקירה מעניינת מאוד, יפה, מזכירה נשכחים (לדידי, גם עוּבדות לא ידועות מלכתחילה). ובכן - גיליתי גם את הקשר המשפחתי עם דרורה חבקין. זכיתי להכיר אותה כמדריכה מוזיקלית של להקה צבאית קטנה, במחצית השנייה של שנות השישים. היא הייתה טיפוס נמרץ, שנון, ומופע "שירי הרחוב" שלה חידש הרבה, עם שֶפע הומור. ייזכרו לטובה גם כמה פזמונים שהלחינה במיטבה: "לילה טוב ['פנסים כבר דולקים'] בביצוע הדודאים; "אַת אמרְת", בהקלטה המקורית של רן אלירן. לא פחות מכך: עבודתה המשותפת עם עידן סובול על שירי מחאה נוקבים ( הם עדיין אקטואליים!). חוות צמחי המרפא של נכדתה, בראש פינה - נהדרת, וחבל שהתוצרת אינה משוּוֶקת הרבה יותר. אשר לצמחונות ולפציפיזם טולסטויאני במורשתו של סבא חבקין: בשנות ה-20 וה-30 פעלו כאן כמה וכמה מאנשי היישוב החלוצי ממש ברוח זו ( בתוספת מתוך משנתו של א' ד' גורדון), ואחד הבולטים בהם: נתן חופשי. מונח לפני עותק של הקובץ 'קול המַצפּוּן' (1934), בעריכתו, ובו מאמרים מפרי עטו ומאת מחברים נוספים - על צמחונות+ שאיפה לשלום ולפציפיזם בינלאומי. אינני יודע אם נוצר, בימים ההם, קשר בין הקבוצה של נתן חופשי לבין נ' ב' חבקין. אולי?...
השבמחקתענוג של מאמר. תודה לאייל. הוסיף כאן שם של חלוץ נוסף לצמחונות, הלא הוא נח נפתולסקי שעלה לארץ בתקופת העלייה השנייה (1905) וחלם על הקמת חברה צמחונית בא"י. הושפע ככל הנראה מרעיונותיו של טולסטוי שהיה צמחוני מוצהר.
השבמחקתודה רבה על הפרסום הזה ובכלל על עונ"ש. מרתק
השבמחקתודה רבה, נפלא לקרוא על צמחונים וטבעונים שהבינו עוד אז לפני כל הפרופגנדה כמה אווילי ולא ייאמן לאכול יצור הרוג.
השבמחקעונג שבת איתי. יישר כוח.
השבמחקאמיתי
השבמחקמן הראוי להזכיר גם את ספרה של רנה לי (קאופמן): 'עגנון והצמחונות', הוצאת רשפים 1993. בין השאר הזכירה שם כי גם הצורר הגדול היה צמחוני ר"ל.
השבמחקאמת שהצורר הגדול סבל מבעיות עיכול ולכן לא אכל בשר. מכאן ועד לצמחונות המרחק גדול, אל יזכר שמו ולא יבוא בקהלנו!
מחקאכן מרתק--תודה!
השבמחקמרתק מאד. את דרורה, הכרתי בילדותי.
השבמחקדרורה חבקין כתבה והלחינה את השיר "טוויסט מולדת" ששרה להקת פיקוד המרכז בשנים 1963-64. " הסתכלו על הנוף, המראה כה יפה, עדרים כבר גלשו מהרים, הירדן מול גדותיו מתנהל לאיתו, השדות שלל צבעים וקדימה לנו הכבישים.....טוויייסט!" כמו כן היה ברחובות בית קפה מאוד מפורסם קפה חבקין שהיה גם מקום המפגש של נהגי ומלווי השיירות לירושלים בימי המצור. יש קשר?
השבמחקבקמפוס אוניברסיטת תל-אביב, יש כיכר חבקין, ע"ש פרופ' זאב ולדימיר חבקין (1860-1930).
השבמחקרופא ובקטריולוג יהודי, שהמציא תרכיבים נגד מחלות החולירע והדבר. הרבה לעבוד בהודו, בבומביי קים מכון רפואי על שמו.
[מתוך "מדריך רחובות תל-אביב"]
הפעם תודה כפולה ומשולשת על מידע מאלף, זהו מורי ורבי ואבי הרוחני, כנראה, שלא זכיתי להכיר. על דרורה חבקיו שמעתי, ובהגיעי לצפון זכיתי להכיר את שירי בעלת החנות המופלאה, שהיתה גם קונה תבלינים במשתלת עין המפרץ, בה עבדתי. אני ציוני, צמחוני ודובר אספרנטו. ורק אוסיף, אם לא היה ברור, שמודעת הפרסומת למעלה ל"צינקוגרפיה חבקין", כתובה בעברית וב... אספרנטו! כזה עוד לא ראיתי!
השבמחקרשימה מרתקת. תודה. ידידיה {אדי) הוא חבקוק גיבור סיפורו הנודע של ס. יזהר "חבקוק" בקובץ "סיפורי מישור".
השבמחקסיפור מרתק. יש לי קשר אליו בפריט ברקע. סבא שלי, שמואל אזרחי - בריסקר, בעל המספרה המפורסמת בירושלים גם הוא נולד בעיירה חוטימסק ב-1888 ועבור עם משפחתו לגומל בעקבות הגירוש של 1891. סבא שלי לא היה צמחוני.
השבמחק'חבל על דאבדין' האיש, הסביבה הרעיונית , והחלומות.
השבמחקהיום העיריה כבר נתנה עיניה בחלקה, להופכה לחלק מרשת נדל"ן צפוף, ודחקה את הצאצאים לקבל מעמד של דורשי פיצוי, וכסף.
'תַּ֤חַת הַֽבְר֔וֹשׁ יַעֲלֶ֣ה נַּעֲצוּץ֙ וְתַ֥חַת הַהֲדַ֑ס יַעֲלֶ֣ה סִּרְפַּ֖ד. יִכָּרֵֽת לְעוֹלָ֖ם ולֹ֥א יהיה שֵׁ֔ם וא֥וֹת'
חבל
(לפרטים ראה file:///C:/Users/user/Downloads/%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%99%20%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA%2003_09_2018.pdf)
אני יהודית חבקין שגב, לפני שנים רבות, וויתרתי , לצאצאים אחרים, על הנדל״ן - האדמה בגיבעת שאול , אותה, רכש סבי נתן בן ציון חבקין, ובה בנה את ביתם הראשון שלו של אשתו דישה סבתי, וכל חמשת בניו. כמו כן הקים בה את הצינקוגרפיה הראשונה בארץ, את ההוצאות לאור של ספריו , חוברותיו ותרגומיו. את בית החרושת והמימכר למירצפות אומנותיות,ומאדמה זו בה נותר להתגורר רק עם סבתי דישה חבקין , עד שנת תרפ״ט , גש ממנה ברחו בשעת בין הערביים דרך היער התחתון למרכז ירושלים בה שכרו באותו לילה את הצריף, ששימש אותם למגורים ולהקמת הצינקוגרפיה חבקין מחדש , ואז ניצלו , שלא כמו שכניהם בבתיהם הגבוהים טופוגרפית מהם לא ניצלו!!!
מחקכל זאת , כי סבתי הבחינה דרך החלון, בשלושה פורעים ערביים , מגיעים בריצה פרעית למעלה הגיבעה עם סכינים שלופות!!!
כך כיום כמובן אין לי כל ענין בפיצויים וכסף !!!
רשומה מרתקת. "טור עפל" הוא מגדל אייפל, או שנדמה לי ?
השבמחקהסבא נתן בן ציון חבקין, היה רומנטיקן חולם ציוני הדוק, גואל אדמות, אמן בכל רמ״ח אבריו, הוא זה שגילה את אחד מצבעי היסוד האחרונים שניגלו!!!
השבמחקפעל ציבורית במובנים ובמקומות רבים. תרם לבנית בית הספר לאמנות בצלאל כספים, וגם שיעורים מתוך ידיעותיו , אותם למד , במיכללה לאמנות טכנית במינכן.
בהיותו חברו ותלמידו של ז׳בוטינסקי , תמך במוסדות לאומיים ימניים, והיה ממקימי קופת חולים לאומית בירושלים, שלאחר מכן הפכה כלל ארצית. לימד אספרנטו, ותירגם ספרים לעיברית מאספרנטו, של אבי השפה חברו פרופ׳ קלויזנר.
עזר לחבריו הרבים , וביניהם בעלי משקים בצפון , ובירושלים.
יחד עם זאת היה איש משפחה אמיתי בזיכרוני; תמיד דאג לבניו ולנכדיו שאני נמניתי ביניהם.
בחגי תשרי התפלל בבית כנסת במרכז ירושלים, ולאחר מכן הגיע לבית הורי לקידוש ולארוחות השבת. כל ערב פסח התארח אצלנו בסדר , קרא את ההגדה, תמיד נתן לי לגנוב האפיקומן כדי שיקנה לי תכשיטים לפי בקשתי. פעמים רבות לימד אותי שיטות האורנוגמי ועוד, ואף הגיע לבית סיפרי ולכיתתי ללמד את כל תלמידות כיתתי השיטות הללו.
עקב דבקותו בצימחונות ונספחיה… כשהיתה מגפת השפעת האסיאתית, יצא לנפוש באוויר כשקדח מחום, כך הנגיף תקף את ריאותיו, וגם אז כשהרופא נתן לו מירשם לזריקת אנטיביוטיקה… לא הסכים לקבל אותה ולא כדורי אנטיביוטיקה, כי אם החליף הנ״ל , ביציאה כדבריו ״לאוויר הצח ״ בחמש בבוקר בחורף קר מאד , ומכאן לסוף המר !!!