א. כהנים, היזהרו!
מעל גיא בן הינום בירושלים בנו לאחרונה גשר – מיותר ומכוער, אבל לא זו הנקודה.
ראו את השלט שתלו שם:
צילום: מיקי מלכה (ותודה גם לטל סגל ולזאב קינן) |
האם זה קשור לטומאת המתים מבית הקברות הקראי שבצלע הדרומית של הגיא, או אולי לבית הקברות סמבוסקי (שכבר כמעט ולא קיים) שנבנה על הצלע הצפונית? אולי זה בגלל מערות הקבורה שם למטה בגיא ועצמות אדם שהתגלו שם (כנראה מהתקופה הכנענית), ושמא זה בכלל קשור לקרבנות שהוקרבו שם בימי קדם (גיהנום, לא)?
בקיצור, האוויר טמא מכל הצדדים. אז למה לקחת סיכון? עדיף לא להוציא אצבעות (וגם לא חלקי גוף אחרים)...
איך שלא נהפוך את זה. איבדנו את זה לגמרי. מעניין מי הגוף הרשמי שבנה את הגדר הפנימית וקבע את השלט הזה. ניחוש שלי: אתרא קדישא.
הגשר על גיא בן הינום (צילום: זאב קינן) |
הבאתי את התמונה בדף הפייסבוק שלי, והתגובות שבאו בעקבותיה מעניינות גם הן.
ב. מְגָרֵשׁ העכברים
צילום: גונן זיק |
שבעים אלף יורו לווילה ענקית בשטח 950 מ"ר, מרוהטת קומפלט ומוכנה למגורים, והעיקר ארבע דקות בלבד מהקבר של ר' שעיה – נשמע כמו עסקה טובה גם למי ששמו של ר' שעיה לא אומר להם מאומה.
הכניסה לכפר בודרוגקרסטור (ויקימדיה) |
העתק הנוסח שנחקק על מצבתו של ר' ישעיה מקרסטיר (מי באר ישעיהו, תרפ"ח) |
חיילת קרבית בצה"ל עברה בתחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים והנה ניגשת אליה גברת חסודה ומציעה לה מתנה – 'קיט' מושך, עטור בסרט מתנה סגול, ובו כמה שוקולדים משיבי נפש. המארז נועד לנשים, ובלשונן 'אחיות יקרות'.
מה נבחר מתוך השפע הגדול הזה כדי להתחזק?
הנה למשל המעשה המופלא מן הטאבלט, אשר באשמתו קרו לאישה האנונימית (הן תמיד אנונימיות) צרות צרורות, ובזכות הוצאתו מן הבית ישועות גדולות. האישה קיבלה ממקום עבודתה טאבלט במתנה, ואז התחילו הצרות... התינוקת נפלה מן הבימבה, קיבלה מכה בראש והחלה לפרכס ('פחד פחדים!'). בד בבד הציפה מכונת הכביסה את הבית וכל הצנרת בבית דרשה החלפה מיידית. הטאבלט נזרק והכל חזר למקומו בשלום. הבת הרגישה טוב והאינסטלטור, שעבד יומיים, סירב לקחת תשלום. נס ענק! הארה משמים!
צילומים: זאב קינן |
ובשוליים, באוניברסיטת חיפה פועל 'ארכיון הסיפור העממי בישראל' (אסע"י), שאותו ייסד פרופ' דב נוי בשנות החמישים של המאה הקודמת. אני מקווה שמי שעובד בארכיון זה ישכיל לצרף את החומרים הללו לארכיון זה.
ד. ביוש בבית הכנסת?
בית הכנסת של עולי לוב הוקם בשנת 1938 (אדר ב' תרצ"ח) בקומה השנייה של בניין ברחוב איסרליש 12 בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. זה היה לפני 85 שנים.
כנהוג בבתי כנסת, על קירות האולם קבעו הגבאים לוח שיש עם רשימת הנדבנים שתרמו לבניין גג בית הכנסת (כאמור, בית הכנסת נבנה בקומה השנייה); שלא כמקובל הם לא נמנעו מלציין את אלה שלא נתנו כלום, ליתר דיוק נתנו 0 לא"י.
צילומים: יוחנן פלוטקין |
האם היתה כאן כוונת מכוון לבייש את אלה שלא נשאו בעול (קמצנים או מעוטי יכולת), או שמא הדבר נעשה באיזו מין תמימות בירוקרטית: למען הסדר הטוב יצוינו כולם, כולל מי שלא נתן, שמן הסתם היה עני ודל שממילא לא ציפו ממנו לכלום.
'אני נוטה', כתב לי יוחנן פלוטקין, 'לאפשרות השנייה, משום שקשה לי להאמין שמי שחטף שיימינג ניצחי לא פעל בכל כוחו נגד זה. אני גם חושב על המבוכה של בניהם ונכדיהם של המונצחים, ומה עבר בראשם כאשר ביקרו בבית הכנסת'.
מעניין גם הכינוי של עולי לוב את עצמם בשם 'עולי לביא'. ברור שיש כאן הד לשמו של המקובל והרב שמעון לביא (מחבר הפיוט 'בר יוחאי'), ממגורשי ספרד, שחי בטריפולי שבלוב במאה ה-16 ושם מנוחתו כבוד. אבל לביא זה גם שם עברי נאה ללוב. לא ראיתי מקומות נוספים שבהם כונו כך עולי לוב.
בעלי התוספות
ד"ר גילה וכמן הפנתה את תשומת לבי למאמרו של יצחק טסלר, 'מתפללים ומשלמים: כמה עולה להחזיק בית כנסת?', שבצירוף מקרים מעניין התפרסם ממש לפני חודש וחצי ב-Ynet. מן המאמר עולה כי אין מדובר בביוש כלל, והאנשים המסוימים הללו תרמו גם תרמו, אבל לא בכסף. האחד תרם בע"י, כלומר בעבודת יד, ורעהו היה מב"ע, שפירושו מנהל ביצוע עבודה.
שני החברים מהשלט בבית הכנסת 'עולי לביא' תרמו בעבודת ידיהם ולא בכסף, כפי שמלמדת הכתבה של יצחק טסלר בוויינט מלפני כחודש וחצי: https://www.ynet.co.il/judaism/discourse/article/bymsivzy3
השבמחק"מצפה לחבוק תינוק" (פירוש רשב"ם: מעוכבת לידה, עקרה, ולא כפרש"י שהוא הריון מחוץ לנישואין ומי דחקו לרש"י לפרש כן, אלא שאינו בקי בנבכי הקודים החרדיים)
השבמחקאלה שכביכול תרמו 0 לבית הכנסת,
השבמחקפשוט נתנו "מתן בסתר".
השבמחקמרכז מורשת יהדות לוב באור יהודה מענין ביותר
https://www.livluv.org.il/
כתב העת נקרא "לבלוב"
https://www.livluv.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%91/
מדוע הגשר מול הסינמטק "מיותר ומכוער - אבל לא זו הנקודה"? לדעתי, זאת בהחלט נקודה חשובה מאוד; אולי החשובה ביותר, ואולי, בעצם, אחת הנקודות החשובות, המטרידות ביותר - ההולכות ומתרבות - בתהליך השחתתה של ירושלים והִתכַּערותה. ייחודה של העיר הזאת הולך ונמחק. הניצחון ב- 1967 כבר טמן בחובו כמה זרעי פורענות, אם כי תחילה רק בעיר העתיקה ("רחבת הכותל" הנוראה והרובע היהודי המשמים), אבל ההרס וההִתכּערות והסטנדרטיזציה סרת- הטעם, ויחד אִתם גם ההצטופפות והרעש, נעו יותר ויותר פנימה - אל המרכז ( יש מי שעדיין זוכר את הריסת "טליתא קומי"?), אל רחביה, טלביה, המושבה הגרמנית, בית הכרם... והמעבר הבלתי נסלח אל האוניברסיטה העברית מגבעת רם הפתוחה והירוקה אל המבצר המחניק על הר הצופים... שלטונות המנדט הבריטי ידעו לשמור על ייחודה של העיר, על אף הבעיות והקשיים והחרדות שהערימו על תושביה. עד 1967 נשמר הרבה מאוד מכל זה. באו הישראלים, חדורי אש-קודש, אובססיה נדל"נית ושיכרון תיירותי, ו"בזכותם" לא יישאר מירושלים היפה דבר וחצי דבר.
השבמחק"הרובע היהודי המשמים": לא, כי הרובע המוסלמי הוא מופת לתכנון אורבני, לטיפוח קפדני ולשמירה על ניקיון. ואת טליתא קומי היה כמובן צריך לשמר כמו שהיא ולעולם לא לגעת בה? ו-20,000+ סטודנטים בגבעת רם - מה הם היו עושים לקמפוס המוריק שקומץ מוותיקי ירושלים מתגעגע אליו?
מחקנעשו בירושלים שגיאות וטעויות תכנוניות ואדריכליות (ובניין שופרסל אגרון ומלון לאונרדו הסמוך אליו יוכיחו; ויבוא מרכז כלל ויחתום); אבל נעשו גם דברים יפים: שימור שערי צדק הישן למשל; שיקום הרובע היהודי; שיקום התחנה הראשונה; מדרחוב בניהודה, ועוד ועוד. הניסיון להקפיא את 11 ביוני 1967 במראה העיר הקטנה (והדי-עזובה, שולית, מוזנחת ומבולגנת מבחינה אורבנית ותכנונית) הוא ניסיון של נוסטלגיה פתטית. איך אמר המשורר בפיו של מוטי פליישר? "אהה-בל עירי ההיא אינה-הנה עוהההוד. זאת ירוהושלים, איי איי איי..."
אני דווקא לא אנונימי, והייתי ירושלמי שנים רבות, ואשתדל לענות ל"אנונימי" (בפעם הראשונה והאחרונה): (1) ירושלים העכשווית, על אף ה"עכשוויות" שלה (הפלא ופלא!) וכנראה בגללה, היא עיר צפופה ומיוזעת, מוזנחת ומלוכלכת בחלקים רבים שלה; (2) הרובע המוסלמי הוא טיפוס של רובע מגורים עתיק יומין בעל ייחוד. היה אפשר וצריך לטפח אותו לטובת תושביו, אלא שעמותות חרדיות לוטשות את עיניהן אליו, וזה, כנראה, אבוד. אבל - כן - הרובע היהודי משמים באמת.... (3) הסטודנטים, אילו המשיכו ללמוד בגבעת רם ( ואני למדתי שם), היו נהנים מהאוויר הנקי, מהדשא, מהמרחב הפתוח, מהבניינים היפים והידידותיים, ולא היו נאלצים לנדוד וללכת לאיבוד במסדרונות ובמבוכים של המבצר על הר הצופים; (4) בניין 'טליתא קומי' היה מזכרת היסטורית יפהפייה, והיה צריך לשמר ולתחזק אותו, לא להרוס אותו כדי לפנות מקום למגדלים חסרי חן ולרחבה חשופה; (5) שכחתי להזכיר בתגובתי הראשונה את ממילא הישנה, שעל חורבותיה הוקמה טיילת מסורבלת לתיירים, ואת רוממה הישנה והמיוחדת, שלא נשאר ממה כמעט כלום; (6) לא אכפת לי, באמת לא אכפת, שה"אנונימי" יכתוב, כרצונו, על "נוסטלגיה פתטית". אבל אם הוא מציין "משורר" כמו מוטי פליישר (?), אביא מולו משורר אמיתי - מאיר ויזלטיר: "אם לא תהיה ירושלים, מה יעשו בשיר על ירושלים? / אם לא תהיה ירושלים, ישירו אותו במקום אחר".
מחקאה, ויש עוד שיר -
מחקאם אשכחך ירושלים
תשכח היד שהוציאה אותי
מרחם אימי,
אם לא אזכרכי
לא יעלו שמחות היום-יום
הקטנות
על ראשי,
תדבק לשוני לחיכי
בשעה שאדבר מחשבות זרות
בשפת מכורתי,
אם אשכחך ירושלים
ינוח כל העולם -
בחיקי..
בשנות השישים פרסם יהודה האזרחי מאמר נגד הריסת הבניין טליתא קומי וביקש מצטרפים. כסטודנט צעיר ואוהב ירושלים שלחתי אליו מכתב ברוח זו ולאחר כחודשיים הודיע לי מר האזרחי כי המתין למתנדבים. התברר כי הייתי היחיד שהביע נכונות לעזור לו בעקבות מאמרו. הבניין היפה הזה נהרס כידוע .
מחקבל נשכח את חומת ההפרדה - המתוכננת למופת
השבמחקהחומה לא באמת מפרידה כך שהתכנון גרוע
מחקנכון -צריך גבול מוסכם, כזה או אחר, אבל מוסכם. אולי בתכנון סעודי אמירתי פלשתיני, עם איזושהי חסות של רצון טוב על המקומות הקדושים, וחלוקה לשתי בירות - כאלו או אחרות - ובא לציון הגואל
מחקהקשר של לוב לרבי שמעון לביא הוא עתיק יומין. מעבר למצלול הדומה. נחום סלושץ שחיבר ספר מרתק על מסעו "בארץ לוב", מביא בהקשר זה את דברי החיד"א בערך שמעון בן לביא: "שמעתי שהרב הנזכר כלומר ר' שמעעון בן לביא בעל הפיוט בר יוחאי היה דעתו לנסוע מפאס לארץ ישראל וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעין דת ודין ואפילו תפילה וברכות כתקונן ואמר בלבו כי טוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה' יותר מהליכת א"י וכן עשה והצליח כמעט להאירם להרביץ תורה שם והיה בשנת ש"ט [=1549]
השבמחקעוד איש תורה שעשה בלוב היה הרב אפרים אלימלך אורבך ז"ל, אשר שמש רב צבאי במלה"ע השניה בארמיה השמינית ונטל חלק בשחרור מצרים לוב ודרום איטליה. מן הצבא שלח מכתבים למשפחתו אשר נאגדו לאחר מותו בספר " רשימות בימי מלחמה: יומנו של רב ארץ-ישראלי בצבא הבריטי, תש"ב-תש"ד, 1942–1944". כ80 עמודים בספר זה מוקדשים לתאור יהודי לוב ויהדות לוב.
מחקבית הכנסת לעולי לוב חי ומתפקד לשלוש תפילות ביום, עם גבאי שמנהל את המקום בנעימות ובסדר מופתי, וגם מחזיק כולל בקומה התחתונה וגם מדרשה לבנות אחרי הצהריים (נגד בחיל האוויר לשעבר). הרבה פעמים התפללתי שם. כמדומני זה בית הכנסת הכי קרוב למרכז עזריאלי. מומלץ בחום. הלוואי שגם יתר בתי הכנסת בתל אביב יזכו לשמור על נעוריהם כמו בית הכנסת הזה.
השבמחקהמלה לביא נהגית לא כשם נרדף לאריה, אלא בניקוד שנשמע כמו Libya, שמה הלועזי של המדינה שנקראת כיום לוב. זה לא אריה, זה לביא: למ״ד בחיריק, בי״ת דגושה בשווא נח, יו״ד בפתח, ואלף כסיומת נאותה למלה המעוברתת.
השבמחקלוב הוא שמה המקראי של הארץ ולובים הם תושביה מני אז. עיינו בנחום ט, דברי הימים ב יב ועוד
מחקלגבי גיא בן הינום: ההערה בדף הפייסבוק "איראן זה עוד מעט כאן" - מגוכחת, כמו כל ההיסטריה המלובה כאן בחודשים האחרונים. השלט הוא רק אזהרה למי ששמירת האיסור חשובה לו, אין כאן כל כפייה.
השבמחקלגבי בית הכנסת של עולי לוב: לפני שקראתי את התוספת החשובה רציתי לציין שראשי התיבות ע.י. כנראה מציינות 'עין יפה', כלומר, האיש תרם אבל לא רוצה לציין את הסכום, אולי דווקא משום שתרם סכום גבוה וחשש לעינא בישא. אכן, ההצעה שבמאמר מסתברת לא פחות, אבל אני מביא גם אפשרות זו.
כבר ״דתי״ כלשהו רצח ראש ממשלה כי רצה לכפות עליו את משנתו התורנית בעיני עצמו. אירן זה כאן ממזמן. והיד עוד נטויה למראות העוועוים שמצפים לנו מכם ״הימנים״עד שנחזור לאותה נקודה בדיוק! בה נראה בעין יפה ,הומנית אוניברסלית וליברלית את החיים המשותפים שלנו כאן או אז ויהיה עוד שלום על ישראל. בהצלחה לבית כנסת הנחמד שווה בדיקה!
מחקלגבי ה"טרלול" בגיא בן הינום...
השבמחקאני מניח בזהירות רבה שאם זה היה גשר מעל הרובע המוסלמי וה"ואקף" היה תולה שלט דומה/זהה לכוהני הדת שלו....אז...או שלא הייתה התייחסות כלל.. או התייחסות מבינה...מכילה ומכבדת.... בטח שאין מצב ל"טרלול"........עצוב ....חוסר הסובלנות העצמית והכבוד העצמי....ורק לסממנים יהודים..
מר אנונימי נכבד. זה לא חוסר סובלנות, ולא חוסר כבוד עצמי. אבל האיסור או האזהרה לכהנים מפני טומאת המת היא קצת סלקטיבית. הראה לי שלט אחד שמזהיר את הכהנים מכניסה לישיבות המלאות באנשים הממיתים את עצמם באהלה של תורה❗
מחקאיזה 'כבוד עצמי' יש למשתמט מגיוס שמותיר את אחיו למות לבדם אתה אומר אה?! אולי החרדים גויים בעצם תמהני
מחקחיפשתי את המילה טרלול בפוסט הזה ולא מצאתיה אלא רק בדברי התגובה שלך.
מחקהנה כאן: (המילה הופיעה בפתיח לכתבה):
מחקעל טרלול חדש ומקורי בגיא בן הינום,
על וילה בהזדמנות ליד קברו של ר' שעיה, מגרש העכברים,
על תכולתו של מארז שי שמחולק לבנות ישראל התמימות,
ועל בית כנסת של יוצאי לוב בתל אביב וכתובת חידתית שמצאה את פתרונה?
באופן אישי אני בעד להשאיר את המילה "טרלול".
לרשימה המלאה – לחצו כאן
"בפוסט הזה", זה בפוסט הזה ולא במייל שאני שולח. אגב, גם לי אין לי שום בעייה עם המילה 'טרלול', אבל זה לא כתוב בפוסט הזה.
מחקחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981
מחקפרק א': פגיעה בפרטיות.....
העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;...
הצץ לפתיח ותגלה את המילה...
השבמחקחיפשתי ולא מצאתי
מחק