'על ענפי שיטה', על הזמן שלא ישוב ועל 'רבי עקיבא ראש הישיבה'

ב-23 בספטמבר חל יום הולדתו ה-89 של המשורר האהוב נתן יונתן. הרשימה מוקדשת לזכרו.

נתן יונתן (2004-1923)

א. 'על ענפי שיטה': שירו של נתן יונתן

שירו של נתן יונתן 'על ענפי שיטה' נדפס לראשונה ב-14 באוקטובר 1948, כששמו של המשורר היה עדיין נתן קליין והוא אז חבר קיבוץ שריד. המילים והתווים ('למנגינה רוסית'), נדפסו בכתב העת של השומר הצעיר, בשער – בטאון החטיבה הצעירה, גליון 15, עמוד 8.

 נתן יונתן סיפר בשירו על כיתת חיילים היוצאת עם שחר לשדה הקרב ושמה של הנערה האהובה יָעֵל נישא על שפתותיהם של הלוחמים. זהו שיר מקורי לגמרי, שכן נתן יונתן לא תרגם את השיר מרוסית ולוּ מן הסיבה הפשוטה שתתברר בהמשך, שאין כלל שיר ברוסית אלא רק מנגינה.

שירו של נתן יונתן נכלל לראשונה בספרו שירי עפר ורוח: לבני הנעורים, שנדפס בשנת 1965 (ספרית פועלים, עמ' 70), בשינוי אחד קטן בבית האחרון. במקום 'אז לשדות הקרב צעדה כתה', החליט המשורר להפוך את הנוסח לפחות 'קרבי', ושינה ל'אל מרחב שדות צעדה כתה'.

הנה הביצוע המוכר של 'האחים והאחיות' משנת 1974 (השיר נכלל בתקליט חופים - שירי נתן יונתן, שיצא בשנת 1975). בקליפ שלפנינו שולב הביצוע המקורי (מהתכנית 'שרתי לך ארצי') עם ביצוע מחודש שהוקלט ב'צוותא'. הסולנית היא ורדה שגיא:

האלבום 'על ענפי שיטה' (הד ארצי, 1982)

ב. 'הזמן שלא ישוב': הוואלס הארמני

 Nevozvratnoe Vremya – התקליט נדפס כנראה בסנקט פטרבורג בשנת 1901

על פי המדבקה - התקליט נדפס בפריס (1900) ובסנט-לואיס, ארה"ב (1904)

כפי שראינו הלחן של השיר מוגדר 'מנגינה רוסית', אך מתברר כי לא מדובר בסתם מנגינה רוסית אלא בוואלס ארמני... כלומר המנגינה יכולה בהחלט להיות רוסית, אבל היא מתחזה להיות 'וואלס ארמני'.

החיפושים אחר ביצוע של השיר עם מילים ברוסית העלו עד כה חרס, ומה שעלה בידי צוות המחפשים (הלא המה: אורי יעקובוביץ', גרימי גלעד ואלכס נקריאקוב) הם התקליטים שצילומם מובא למעלה והוואלס הארמני שמנגינתו מובאת למטה.

ברוסית נקרא הוואלס Невозвратное Время, שפירושו: הזמן שלא ישוב. המנגינה, או העיבוד, מיוחסת לפלוני ושמו א' רוזנברג (ובמקום אחר לא' רזניק, ואולי מדובר באותו אדם), שעליו לא ידוע מאומה (ושמא גם הוא יהודי?).

כאמור, המלחין לא חייב היה להיות ארמני או לגור בארמניה. הוא יכול היה גם לשבת ברוסיה ולכתוב את מה שנדמה היה לו כמוסיקה ארמנית.

הנה זה:




ג. 'רבי עקיבא': הגרסה החרדית ביידיש ובעברית

יום טוב עהרליך (1990-1914)

בפרקים קודמים (כאן וגם כאן) כבר עסקנו בשיריו המיוחדים של ר' יום טוב עהרליך, מוסיקאי חסיד קָרְלין, שחיבר שירים חסידיים רבים, בעיקר ביידיש, והתאימם במודע לניגונים רוסיים פופולריים.

עהרליך לא הכיר כמובן את שירו של נתן יונתן, אך הכיר היטב את הוואלס הארמני 'הזמן שלא ישוב'. וכשם שנתן יונתן הדביק לניגון מילים מעולמו, כן עשה גם עהרליך שהתאים לניגון מילים חדשות ביידיש. שירו של עהרליך נקרא 'רבי עקיבא'.

הנה יום טוב עהרליך בעצמו שר את 'רבי עקיבא'. השיר ארוך מאוד ונמשך כשמונה דקות!



כזכור מפרקים קודמים, שיריו של עהרליך חודשו ועובדו – ביידיש ובתרגום לעברית – על ידי הזמר החסידי אברהם פריד, בתקליטוריו 'ייִדישע אוצרות' (ביידיש) ו'אוצרות יהודיים' (בעברית).

הנה פריד שר את 'רבי עקיבא' בעברית (התרגום הוא של חסיד חב"ד מנדל קפלן, ומי שרוצה לקבל את התמליל מוזמן לפנות אליי באופן אישי). ושוב, מדובר בשיר ארוך מאוד מאוד. ראו הוזהרתם!



שיריו של עהרליך זכו לאחרונה גם לגרסה שלישית. זו הפעם על ידי ירמיה דָמֶן, זמר הבית של חסידות בֶּלז, שעליו נכתב בוויקיפדיה כי 'הוא מקפיד לא לעשות שימוש בשירים שחוברו על ידי לא יהודים'...

התקליטור של דָמֶן, שראה אור בחודש יולי 2011, נקרא 'ערליכע ניגונים', רמז לא רק לשמו של מחבר השירים יום-טוב עהרליך אלא גם לתרגום השם ליידיש: ניגונים כשרים או יראיים.

דמן אמנם שר את 'רבי עקיבא' ביידיש, אבל הנוסח המקורי של עהרליך עבר כאן שיפוץ, טיהור וגיור כהלכה. מה שהיה טוב דיו לעהרליך – חסיד קנאי מן הסוג הישן – כבר אינו 'חניוקי' מספיק לצדיקי דורנו מבֶּלז, שמהדרים ומחמירים על עצמם בשבעים חומרות.

הנה השיר בגרסת דמן (יידיש במבטא גליצאי כראוי לחסיד בלז):



י"ל, שהפנה את תשומת לבי לגלגולו של שיר זה, כתב לי כך:

תוך כדי שמיעה אני מגלה להפתעתי (ולצחוקי) שהקובץ עבר 'גיור כהלכה'. 

עהרליך שר: 'און די מיידל, פיין און אַיידל, אויפן האַרצ'ן אַזוי שווער' (וה'מיידלע' נאה ועדינה, כל כך כבד על הלב). 'פיין און אַיידל' זה בסך הכל מילים עדינות, אבל גם את זה ירמיה דמן לא יכול לשיר, לכן הוא תיקן 'און די טאָכטער, אויכעט ער, אויפן הארצ'ן אזוי שווער', כלומר 'הבת'.

בשורה הבאה עהרליך שר: 'און גאָט דערעהרט זיין געוויין, און ער פילט ביים מיידל חן' (ה' שומע את בכיו, והוא מוצא חן בעיני הנערה). אבל לירמיה דמן כמובן אסור לשיר שפלוני מצא חן בעיני פלונית, ולכן הוא מתקן: 'און גאָט דערעהרט זיין געוויַין, א שידוך זייער שיַין'.

וזאת עולה על כולנה.

כשעהרליך מתאר את הקטע (המרגש, באמת) בו מגיע רבי עקיבא בהסתר לביתו ומציץ מהחלון, הוא שר: 'און זיין וויבל / ווי אַ טייבל / פרעמדע וועש וואָשט נעכט און טעג" (ואשתו, שהיא כמו יונה, מכבסת מלבושיהם של זרים יומם ולילה)'. וירמיה דמן מתקן: "און זיין בני בית / מלא חיות / פרעמדע וועש וכו'.

גם בהמשך הוא מתקן 'וייב' במקום 'וייבל', משום ש'וויבל' עשוי להשמע ככינוי חיבה. והרי כידוע לנו ר' עקיבא היה חסידישער ייד, ולא חיבב את אשתו חלילה...

והנה עוד כמה משינויי הנוסח:

עהרליך: און ער געפינט ביים מיידל חן

דמן: א שידוך זייער שיין

והשיא הוא הפיכתו של התנא רבי עקיבא לראש ישיבה, רק כדי לא להזכיר את אהבתו לאשתו...

עהרליך: האט רבי עקיבא, זיין פרוי דער ליבער

דמן: האט ר' עקיבא, דער ראש ישיבה

(תודה מקרב לב לאחים י"ל, יהושע מונדשיין, גרימי גלעד, אורי יעקובוביץ', אלכס נקריאקוב וגדעון טיקוצקי)