פרנסות של יהודים: עוזי הפורץ החרדי

בבית העלמין של ק"ק בני ברק, עיר התורה והחסידות, קבורים כמה מגדולי העיר ובראשם החזון אי"ש. קבר חשוב, תל שכל הפיות פונים אליו, הוא מקום מנוחתו של הרב אליעזר מנחם שך, שהיה המנהיג הבלתי מעורער של החרדים 'הליטאים', עד פטירתו בשנת תשס"ב (2001), ובשבוע שעבר (ט"ז בחשוון / 2 בנובמבר) מלאו 11 שנים להסתלקותו מעמנו.

ד"ר אבישי טייכר, שגר לא הרחק משם, צילם את השלט שנקבע בכניסה למבנה שהוקם על קברו של הרב שך.

מה שמשך את תשומת לבי הוא לא האוקסימורון 'נר תמיד' ש'מתרוקן כל יום', שמוסבר מן הסתם ביכולותיו הפלאיות של המנוח לחולל את נס פך השמן גם עתה, אלא מקצועו הייחודי של התורם – עוזי הפורץ החרדי.

ברור שעוזי איננו פושע והוא לא פורץ סתם כך לדירות או למכוניות. עוזי פורץ רק כשקוראים לו ורק ברשות. הוא בעצם מה שמכונה בלשון מכובסת 'מנעולן', אלה שיעזרו לנו להיכנס הביתה  או יפרצו את דלתות האוטו כשהמפתחות אבדו, ויפתחו את הכספת אם שכחנו את הקוד. מה שמבחין בינו לבין האחרים הוא היותו 'חרדי'.

הבה נודה, 'עוזי הפורץ החרדי' נשמע מגניב הרבה יותר מאשר 'עוזי המנעולן'. בעיני רוחנו אנו רואים את עוזי, פאותיו מתבדרות ברוח, פורץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה, חמוש במקדחה ובערכת מפתחות ואזמלים, בדרך אל עוד לקוח מרוצה.

אין זו סתם תרומה ובטח לא מתן בסתר, אלא מעין מודעת פרסומת. ככלות הכל, עוזי מציין את מקצועו ומפרסם ברבים את הטלפון שלו. אך כיוון שבדרך כלל אנחנו רגילים למצוא קשר בין יעד התרומה לבין המממן שלה, עולה מאליה תהייה: מה הקשר בין נר התמיד, שדולק על קברו של הרב שך, לבין הפורץ החרדי? האם עוזי מצפה שהבאים לפקוד את קברו של הרב שך ירשמו את מספר הטלפון שלו על כל צרה שלא תבוא?

לא מצאתי תשובה טובה, אבל במקומות שבהם מתרחשים נסים גלויים, ונר השמן דולק תמיד למרות שהוא מתרוקן כל יום, הכל יכול לקרות.

נכנסתי לאתר הבית של עוזי, ושם התברר כי מדובר באיש חביב ושמו עזרא סיטון, שחנותו נמצאת ברחוב רבי עקיבא, בלבה של בני ברק. צפיתי גם בסרטון הפרסומת שמוקרן באתר, ושמתי לב כי על הקיר שמאחוריו תלויה דווקא תמונה של הרב עובדיה יוסף ולא של הרב שך.

*

אחד מידידי עונ"ש שלח לי צילומי מודעות של מנעולנים חרדיים מתוך 'המדריך החרדי' של ירושלים (משהו כמו 'דפי זהב').

בעיני אלה מודעות מקסימות, בעיקר בשל היצירתיות בבחירת השמות - 'פותח שערים', 'פתֹח תפתח', וכמובן 'ופרצת'.

השאלה היחידה שלא פתורה היא, מדוע המנעולן של 'ופרצת' זמין רק 23 שעות ביממה?

האם זו פליטת קולמוס או שמא שעה אחת ביממה הוא מקדיש ללימוד תורה ולדבקות בקב"ה ובאותה עת מאומה לא יסירו מדרכו?

שיתפתי את ידידי בשאלה זו וכך ענה לי:

אפשר לפרש פירושים רבים ל'זמין 23 שעות'. ראשית, ודאי שלאדם חרדי אין אפשרות להיות זמין לקוראיו במשך כל שעות היממה. הרי בשעת התפילה אינו רשאי להשיב לשיחות טלפון, וכל שלוש התפילות מצטרפות בוודאי לשעה אחת. שנית, הוא אינו מפרש באיזו שעה אין הוא זמין. ובהתחשב בכך שכל ה'זמינים' הללו הם לא באמת זמינים 24 שעות, הרי שהוא מייצר לעצמו פתח מילוט, שאם במקרה התקשרת ולא נענית, יוכל המנעולן לטעון שבדיוק הייתה זו השעה שבה אין הוא זמין. כמובן שפירושים אלה הם לפי עניות דעתי בלבד, ומי יוכל לרדת לעומק דעתו של המנעולן החכם...

*

בלי קשר לפרנסתם של עוזי ושות', מעניין להעיף מבט במצבה של הרב שך.

כך נראה האוהל מבפנים. המצבה עצמה רחוקה מאוד ממה שאנו נוהגים לכנות 'מינימליזם', והיא גדושה בטקסט מליצי עד להתפקע. הטקסט עצמו חסר חן. תארי הכבוד וההערצה מכסים כל סנטימטר. השורות אינן מתחברות זו לזו ודי ברור שכתיבה פיוטית איננה הצד החזק של תלמידיו (שימו לב ל'אהה' שבראש המצבה).