כאמור בחלקים הקודמים, רוב השירים שנכתבו על מות הרצל לא נכתבו על מנת שישירו אותם, מקצתם הותאמו ללחנים מוכרים ורק שירים ספורים זכו להלחנה מקורית. הזכרנו בסעיפים קודמים את לחניהם של אידלסון וקרצ'בסקי, שהושרו בארץ, ועתה ניתן דעתנו לשיר מולחן נוסף שאף הושר אך נשכח לחלוטין. שיר זה חובר על ידי צבי אָלוֹטין, ממשוררי חיבת ציון הנשכחים, שפרסם בשנת 1895 ספר שירים ושמו כינור בת עמי: שירי ישורון (ניז'ין תרנ"ה). שירו 'על-מוּת הרצל', המתחיל במילים 'בְּכֵה ישראל', נדפס לראשונה בעיתון הצפירה סמוך למותו של הרצל, ואחר כך הולחן בידי הרמן צבי ארליך (מי שהלחין את 'נרותי הזעירים' ואת 'גלות מאַרש' שהיה ללחן 'פה בארץ חמדת אבות'). מילות השיר הופיעו בשירון שירי ציון (נדבורנה תרס"ה), והלחן נדפס בקובץ מנגינות לשלושים ושבעה שירים ציוניים, שערך ארליך (חברת 'ציון', נדבורנה תרס"ו, עמ' 1). ארליך הלחין גם שיר ביידיש שחיבר אריה לייב יפה לזכר הרצל: 'בײַ הרצל'ס קבֿר' (ליד קברו של הרצל).
הצפירה, 22 ביולי 1904, עמ' 417
השיר מעולם לא הוקלט וככל הנראה גם לא הושר בערבי שירה בציבור בארץ, אך מתברר כי בגולה הושר גם הושר. מרים שיקלר (1987-1895), ילידת ויז'ניץ שבבוקובינה (כיום באוקראינה), שהייתה בנעוריה חברה במקהלה של תנועת נוער ציונית (כנראה 'צעירי ציון'),זכרה את האבל על מות הרצל ואת השירים ששרו לזכרו. לדבריה, 'בְּכֵה ישראל' היה שיר מוכר, נפוץ ואהוב. הגעתי אליה בעקבות מכתב ששלחה למערכת עיתון הארץ בחודש ספטמבר 1981 ובו התאוננה על כך שאין שרים בארץ בכ' תמוז את השיר הזה. התקשיתי לאתרה מאחר שלא הותירה כתובת. רק כעבור שלוש שנים, ב-1984, הצלחתי סוף סוף לפגוש אותה בבית נכדתה ברעננה ולשוחח אתה. היא הייתה אז על סף העשור העשירי לחייה, כבדת שמיעה וראייה, ובדמדומי צלילותה החלה לשיר באוזניי את השיר כשהיא זוכרת במדויק את כל מילות הבית הראשון. באותם הימים
היו בידי רק מילות השיר, אך לא הכרתי את הלחן ולא ידעתי מאומה על זהות מחברי
המילים והלחן. בארכיוני מצאתי את ההקלטה הישנה והנה היא כאן לפניכם:
יאיר לרון נעתר לבקשתנו ושר את 'בכה ישראל' במיוחד עבור רשימה זו. ככל הידוע לנו זו ההקלטה הראשונה של השיר:
ז. מנהיגים סופדים בשיר
מקס נורדאו (1923-1849), יד ימינו של הרצל בהנהגה הציונית וידידו הקרוב, נשא על במת הקונגרס הציוני השביעי, בקיץ 1905, נאום הספד נרגש במלאת שנה למות המנהיג. בתום דבריו קרא שיר שחיבר לזכר הרצל, שהותאם, לדבריו, לצלילי מלחין שלא פירש בשמו. נאומו של נורדאו וכן חרוזיו הובאו על ידי אליעזר בן יהודה כחלק מהדיווחים השוטפים על ישיבות הקונגרס שנדפסו בעיתונו:
הנוסח המלא של השיר תורגם בידי יוסף ליכטנבום בשם 'לזכר ת. הרצל' ונדפס בשנת 1929.
'את מפעלך ואת תמונתך, הָעָם בַּלֵּב לָעַד יִזְכֹּר', כתב נורדאו בשירו, והמציאות הוכיחה שצדק.
הנוסח העברי המלא של שירו של נורדאו נדפס בחוברת 'הרצל ז"ל', הקרן הקיימת לישראל, תרפ"ט
הסופר היהודי-הבריטי ישראל זנגוויל (1926-1864), מתומכי 'תכנית אוגנדה' ובעצמו חבר קרוב של הרצל, הטביע את יגונו בחיבור שיר קינה באנגלית.
הרצל וזנגוויל, לונדון 1900 (תולדות הד"ר הרצל, וילנה תרס"ה)
השיר תורגם לעברית בשם 'קינה'. אליעזר בן יהודה, שפרסם בעיתונו השקפה דיווחים מפורטים על אבל הרצל, המשיך במקביל לפרסם את סדרת מאמריו 'המדינה היהודית', שדיברה בשבח 'תכנית אוגנדה' שבה תמך. את שירו של זנגוויל פרסם בן יהודה עוד לפני מלאת שלושים למות הרצל. מתרגם השיר חתם בשם העט 'גד' ולא הצלחתי לזהותו.
שיר מרגש על מות הרצל חיבר זאב ז'בוטינסקי, אז צעיר בן 24 שטרם עלה לגדולה והתפרסם כמנהיג ציוני, שכן רק שנה לפני כן כתב את מאמרו הציוני הראשון. ז'בוטינסקי פגש את הרצל פעם אחת בלבד, בימי הקונגרס הציוני השישי שנערך ב-1903, ופגישה זו הותירה בו רושם רב. את שירו רב-הבתים'הספד' כתב ברוסית בתרס"ד והוא נדפס שנה מאוחר יותר בחוברת מיוחדת ברוסית לזכר הרצל (חסר מקום הדפוס). השיר השלם תורגם לעברית מליצית בידי חנניה רייכמן (זאב ז'בוטינסקי, שירים, ירושלים תשי"ח, עמ' רלז-רמ), ואחר כך גם על ידי איש בית"ר טוביה ויטקובסקי (תרגומו של ויטקובסקי אינו בידיי). כך מתחיל תרגומו של רייכמן:
בשנת 1954 התפרסם תרגום מקוצר של השיר, מעשה ידי מתרגם לא מזוהה, שנועד לשמש מדריכים בתנועות נוער בפעילויות ליום הזיכרון בכ' בתמוז.
'הרצל', דפי עזר למדריך, הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ, ירושלים, תמוז תשי"ד
חיים ארלוזורוב
חיים ארלוזורוב (1933-1899), הצעיר המבריק ורב הכישרונות, שלימים כיהן כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ונרצח על חוף ימה של תל אביב, היה בסך הכל בן חמש כשהרצל מת. לצד עיסוקיו הציוניים היה ארלוזורוב גם משורר לעת מצוא. עשרות שירים שכתב בגרמנית, תורגמו על ידי מיטב המשוררים העבריים, מביאליק ופיכמן ועד שלונסקי. רק שני שירים חיבר ארלוזורוב בעברית, ואחד מהם, 'שיר אבישלום' ('שמשי שקעה והלילה יורד'), דוקלם בארץ מעל כל במה. בכתביו, שקובצו לאחר מותו, נדפסו שני שירים שכתב לזכר הרצל: את האחד, 'תיאודור הרצל' הוא כתב ב-1917 והמתרגם היה דוד שמעוני (שמעונוביץ), ואת השני, 'הוא קם' (שנת כתיבתו של שיר זה אינה ידועה לי) תרגם יעקב שטיינברג.
כתבי חיים ארלוזורוב, ז, שטיבל, תרצ"ה, עמ' 147
'הוא קם' בתרגומו של יעקב שטיינברג (כתבי חיים ארלוזורוב, ז, עמ' 149)
ח. שירי אבל בתפוצות הגולה
שירים וקינות על הרצל נכתבו בכל תפוצות ישראל. הם נשלחו למשפחתו ולנשיאות התנועה הציונית, ובעיקר למערכות העיתונים שהיו מזוהים עם התנועה הציונית. נטעים את הקורא מכמה מהם. טיפה מן הים הגדול.
נפתלי הרץ אימבר – ששנתיים לפני כן הודיע במכתב להרצל שמלאו חצי יובל שנים ל'התקווה' וראוי לחוג את המאורע – לא עמד מנגד. אימבר, שכבר חי בארה"ב, חיבר שלושה שירים לזכרו של הרצל: האחד, 'קינה על מוֹת הרצל', נדפס לראשונה באוגוסט 1904 בכתב העת The Maccbean, והוא בנויכאקרוסטיכון שבו האותיות הראשונות בכל שורה מצטרפות לשם 'טהעדאר הערצעל'; כעבור חודשיים, באוקטובר 1904, פרסם באותו כתב עת שיר נוסף ושמו 'לעמי מנחם אבלים', ובו תיאר את הרצל כמי שסלל דרך לבואו של משיח בן דוד; השיר השלישי, שנקרא גם כן 'על מוֹת הרצל' (תאריך הכתיבה המדויק, בין 1908-1905, ומקום פרסומו הראשון של השיר אינם ידועים לי), הופנה למתיישבים בארץ, שאותם כינה 'בת עמי בציון'. הוא הספיד את 'ראש גואלייך', ש'מת בחצי ימיו', וסיים במילות עידוד: 'הרצל יָרָה אבן פינתך, ובנייך יהיו בונייך'.
תולדות הד"ר הרצל, וילנה תרס"ה, עמ' 25
כל שירי נפתלי הרץ אימבר, הוצאת ניומן, תשי"ג, עמ' 274
שיר 'אמריקני' נוסף לזכרו של הרצל הולחן בפילדלפיה, על ידי צבי הירש קליינר (1949-1864), שהיה מחלוצי המתיישבים ברחובות ומראשוני המוזיקאים בארץ בימי העלייה הראשונה (כתבתי עליו מעט ברשימה על השיר 'ציון תמתי', כאן). קליינר ניצח על המקהלות הראשונות בארץ, ארגן חגיגות ומופעים מוזיקליים, הלחין שירים למחזה 'זרובבל', שהוצג בכל רחבי הארץ, וכנעים קול הרשים בהופעותיו בשירי זמר ובפרקי חזנות. בראשית המאה העשרים עזב את הארץ, השתקע בארה"ב ועסק בחזנות. לאחר מות הרצל הלחין קליינר את השיר 'האנייה', שחיבר שלום שבתי הלוי רוזן, מנהל בית הספר הלאומי בפילדלפיה. המילים והתווים פורסמו בשירון מבחר שירי ציון ושירי עם, שערך המחבר והוציא לאור בפילדלפיה בשנת 1905. ככל הידוע, שיר זה, שנועד לשירת דואט, מעולם לא הושר בארץ.
יצחק חיים קסטיליוני (המקהלה, לונדון 1903)
באיטליה חיבר יצחק חיים קסטיליוני (1911-1840), רבה הראשי של רומא,שיר ושמו 'על-מות טיאודורו הרצל' (1904). קסטיליוני, משורר, מתמטיקאי ומתרגם המשנה לאיטלקית, צירף את השיר לספרו נזמי הזהב: ששה ועשרים ומאה שירי זהב, שנדפס בפרנקפורט על נהר מיין בשנת תרס"ז.
יוסף מזל (Massel ;1912-1850), משורר ופעיל ציוני ממנצ'סטר שבאנגליה, שפרסם שירי המנוןלקונגרסים הציונים הראשונים, חיבר שיר קינה ושמו 'ציוּן לנשיא הציונים ד"ר הרצל ז"ל'. השיר, שנפתח במילים: 'מספד אבל, בכי, קינים, הגה, הי, במות בחיר ישראל, מקור חייו, הלב', נדפס גם כן בעיתון השקפה של אליעזר בן יהודה:
השקפה, 26 ביולי 1904, עמ' 436
יצירה מוזיקלית נוספת שחוברה באנגליה היא 'The Herzl March' (מארש הרצל). לחן, ללא מילים, מעשה ידי החזן והמלחין אשר פרלצווייג. פרלצוויג, בן למשפחת חזנים, נולד ב-1870 בעיירה קמיניץ-פודולסק שברוסיה. הוא נסע לווינה לפתח את כישוריו המוזיקליים ומשם עבר סביב שנת 1895 ללונדון, שם שירת כחזן בבית הכנסת האורתודוקסי Vine Court שבשכונת וויטצ'אפל. בית הכנסת הזה היה מרכז ציוני פעיל ופרלצוויג, שכבר בווינה היה פעיל באגודה הציונית 'קדימה' והלחין שירים ציוניים, היה ציוני נלהב. על הערצתו להרצל, שגבלה בפולחן אישיות משיחי, סיפר בנו, החזן הבריטי מוריס פרלצווייג:
תווי שיר הלכת, שנדפסובדפרון עם שער מאויר, ראו אור זמן קצר לפני מותו של הרצל בהוצאת ר. מאזין (Mazin), מו"ל ומפיץ המוסיקה היהודית בלונדון.
אברהם לייב כהן (המקהלה, לונדון 1903)
אברהם לייב כהן, מורה ומשורר עברי מוורשה, שפרסם מפעם לפעם שירים בכתבי העת של התקופה, הצטרף אף הוא למקוננים. במלאת שלושים למותו של הרצל פרסם שיר מליצי, 'על קבר הרצל', ובו תיאר 'ענק אחד שריד מהימים הקדמונים ... שבאורח פלא דָרַך פתאום וַיופיע על שמי הקודרים זה אלפי שנה... וַיָּמֹת!'. משפט הסיום בשירו 'מי יודע, אולי לא אחרון גיבורים שָׁכֹלְנוּ, וגיבור אחר יקום מקרב העם הַנֵּעוֹר', מזכיר את משפט הסיום בשירו של אימבר 'תקוותנו': 'כי רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו'.
הצפירה, 5 באוגוסט 1904, עמ' 442
מנחם מנדל ליטווסקי (המקהלה, לונדון 1903)
מנחם מנדל ליטֶווסקי, מורה ומשורר, שהוציא ספר שירים בשם הזמיר (ורשה תרנ"ה) ושימש שנים רבות כפיליטוניסט של עיתון הצפירה במדור 'מכנף הארץ', פרסם גם הוא חרוזי שיר לזכרו של הרצל. בשירו 'גבעת בנימין' מצטרפות האותיות הראשונות בכל שורה לשם 'רב בנימין זאב בן יעקב הרצל'.
הצפירה, 19 באוגוסט 1904, עמ' 466
'עוֹדְךָ חַי! קִרְבֵּנוּ, גִּבּוֹר הָרוּחַ!', זעק אלמוני בשיר שכתב בהשפעת האבל, וכותרתו 'עודך חי!' חוזרת בו ארבע פעמים. השיר ראה אור בשנת 1905 בקובץ השירים שירי ציון, שהוציאה אגודת 'ציון' בנדבורנה שבגליציה (דפוס היבנר):
באותו קובץ נדפס גם שיר ניחומים שנועד להנס, בנו היחיד של הרצל, שהיה אז בן שלוש-עשרה. השיר, שחתום על ידי 'מעריצי אביך' והותאם ללחן כלשהו של אברהם גולדפדן, נכתב בכ' באדר א' תרע"ה, דהיינו שמונה חודשים בדיוק לאחר פטירתו של הרצל. הכותבים מביעים את משאלתם שהנער הצעיר, שעדיין לומד בבית הספר, לא יזנח את השפה העברית: 'בריתך עם שפתנו לבך לא יפר'.
משאלתם של המעריצים לא נתמלאה. גורלו של הנס לא שפר עליו. הוא נשלח ללימודים בפנימיה יהודית דתית בלונדון, התגייס לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם הראשונה ובשנת 1924 התנצר, אך לאחר זמן קצר התחרט והכריז על עצמו כחסר דת. בספטמבר 1930,והוא בן 39, טרף את נפשו בכפו.
ילדיו של הרצל: טרודה, פאולינה והנס, 1903 (ויקיפדיה)
ט. 'לְבֶן האגדה': שירי משוררים
כפי שניתן לראות בנקל, המשותף לשירי האבל והזיכרון הוא הסגנון המליצי והמגביה עוף, ותיאור פלא הופעתו של הרצל ופתאומיות מותו באמצע חייו. רוב רובם של השירים נכתבו מיד לאחר מותו של הרצל ובחודשים הראשונים שאחר כך. כל השירים חתומים בחווית השכול הטרייה, ומחבריהם לא הקדישו מאמץ מיוחד ליסוד האמנותי של השיר. במרוצת הזמן נכתבו שירים רבים נוספים על הרצל, פרי עטם של משוררים ידועים: יעקב כהן ('הוא מת'), אביגדור המאירי ('המת החי'), שמעון גינזבורג ('הרצל: סונטה'), מנחם מנדל בראונשטיין (מבש"ן) ('הכוכבים'), גצל זליקוביץ ('אלגיה לד"ר הרצל') ועוד רבים. שירים נוספים נכתבו לקראת טקסי כ' בתמוז, שצויינו בכל שנה באדיקות רבה ביישובים רבים בארץ, בבתי ספר וגם בקהילות ציוניות בתפוצות.
שיר של ש. שלום 'כ' תמוז' ('עתוננו' לילדים קטנים, י"ג בתמוז תרצ"ג)
אל שאול טשרניחובסקי הגיעה הידיעה על מות הרצל בעת שלמד רפואה באוניברסיטת היידלברג בגרמניה. בשנת 1929, במלאת חצי יובל שנים למות המנהיג (ושנתיים לפני שהמשורר עצמו השתקע בארץ), חיבר טשרניחובסקי, ששהה אז ביער פיכטנגרוּנד, את השיר 'לבן האגדה'. גם הוא כקודמיו ראה בהרצל דמות אגדית, אדם שעמו זוכה לשכמותו פעם באלף שנים: 'היית לנו שיר, לאלף שנים פעם', כתב בפתח השיר שנדפס לראשונה בעיתון העולם, 30 ביולי 1929, עמ' 607.
כל שירי שאול טשרניחובסקי, שוקן, 1937, עמ' קלב
מפתיעה העובדה, שברשימה המכובדת והארוכה של האישים שכתבו שירי הספד על הרצל נפקד שמו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. האמנם לא
נמנה ביאליק עם מוקיריו של הגדול במנהיגים הלאומיים של העם בעת החדשה?
היסטוריונים ומבקרי ספרות כבר עמדו על יחסו המסויג של ביאליק להרצל, וכאסמכתא לכך הובאו שני שירים סאטיריים שחיבר: האחד, 'רבי זָרַח (אגדה)', נכתב בחורף
תרנ"ז, אחרי פרסום החוברת מדינת היהודים ולפני התכנסותו של הקונגרס הציוני
הראשון, ובו לגלג ביאליק על מסעות הרצל בחצרות מלכים ונסיכים ועל תודעתו המשיחית המפותחת. השיר השני, 'בכרכי הים', נכתב בתרנ"ח, אחרי הקונגרס הראשון, וממנו משתמעת עקיצה לחזונו של הרצל. בשיר זה סנט ביאליק באותם 'אנשי פלאות שבאצבע קטנה יעשו
מדינה', וכתב: 'כבר מוכן הכל שם בווינא; / מקץ שני רגעים ודקים חמישה / ותהי, למזל
טוב, מדינה!'. את שני השירים הללו ביקש ביאליק לפרסם בכתב העת השילוח, אך העורך, אחד העם, לא
הסכים לפרסמם, וסופם שנגנזו על ידי ביאליק עצמו שהשמיטם מהמהדורות המאוחרות של שיריו.
העמוד הראשון משירו של ביאליק 'רבי זָרַח' (הספרייה הלאומית, ארכיון אחד העם; באדיבות ד"ר חזי עמיאור)
האם שירים עוקצניים אלה, שנכתבו בראשית צעדיו המדיניים של הרצל, שיקפו את הערכתו האמיתית של ביאליק כלפיו גם בחלוף השנים לאחר מותו? ככל הנראה ריכך ביאליק את עמדתו, ואישור לכך יש בזיכרונותיו של מ' קומארובסקי, שהתפרסמו בשנת 1938 בכתב העת רמה,שראה אור בארה"ב בעריכתו של רפאל שוחט. קומארובסקי מספר על ביקורו של ביאליק וחבורת סופרים בקושטא בשנת 1921 (היה זה זמן קצר לאחר שהפליגו מנמל אודסה כשהותרה יציאתם מברית המועצות). באזכרה להרצל, שנערכה בקושטא לרגל כ' בתמוז, נשא ביאליק דברים בשבחו של הרצל, ודבריו עומדים בניגוד גמור לנימה הלגלגנית שאפיינה את שני שיריו המוקדמים. נאום זה לא תועד ולא נכלל בשני כרכי דברים שבעל-פה (1935), ולכן עדות קצרה זו יש בה כדי לשנות במעט את התמונה.
בין כך ובין כך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שביאליק לא רצה או לא ניסה להפיק מעצמו שיר מספד או אבל לאחר מות הרצל, וגם לא שנים רבות אחר כך.
רצה הגורל וימי הזיכרון לשני האישים הדגולים הללו, שלא היו נוחים זה לזה, היו סמוכים ולימים גם אוחדו.
בול קרן קיימת לישראל שהפגיש את הרצל וביאליק (באדיבות שמואל אבנרי)
יהויכין סטוצ'בסקי
אחרון המלחינים בני המשמרת
הוותיקה שהלחינו שירים לזכר הרצל, היה יהויכין סטוּצֶ'בסקי (1982-1891), מלחין, צ'לן
וירטואוז וחוקר מוזיקה (חיבר את הספר הכליזמרים: תולדותיהם, אורח חייהם ויצירותיהם, מוסד ביאליק, 1959).
'הרצל
מת חודשים ספורים לאחר שחגגתי בר-מצווה', סיפר. 'ואני זוכר את ההלם שאחז בי. כשעברתי
לווינה והקמתי את "רביעיית הקשת הווינאית" המפורסמת, עליתי על קברו במלאת עשרים
שנה למותו והנחתי זר פרחים. את השיר לזכרו הלחנתי לאחר שחזונו התגשם והמדינה
קמה'.
השיר, שברוידס כתבוֹ כנראה בשנת 1955, הולחן על ידי סטוצ'בסקי בשנת 1956, והותאם למקהלת נשים. האם הושר והוקלט? לא נדע.
דפרון 'הרצל', תל אביב תשי"ח
י. הרצל וכל האדונים הנכבדים מי ימנה את מספר הספרים, המאמרים והמחקרים בכל השפות שנכתבו על הרצל, על חייו ועל מותו? מספרם מגיע בוודאי לאלפים רבים. עורך הדין היהודי-הקנדי דיוויד מַטְלוֹב, שמחזיק בידיו את אוסף ה'הרצליאנה' הגדול בעולם, נקב לאחרונה במספר של כ-5,000 פריטים שמצויים בידיו. אך בשלל הרב הזה אין, ככל הידוע לנו, ולוּ מחקר אחד, שלא לומר התייחסות אחת, לשפע השירים שנכתבו עליו בארץ ובעולם, בחייו וסמוך לאחר מותו. דומה עלינו שרשימתנו זו מרכזת בפעם הראשונה מידע על מקצת השירים הללו, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה. יחלפו שלושה דורות עד שבמדינה שאותה חזה הרצל יעורר זיכרונו חיבור והלחנה של שירים ופזמונים ברוח אחרת לחלוטין – בסגנון הומוריסטי ובלחנים עליזים וצוהלים. נזכיר שלושה מהם שחוברו בשנות השבעים לציון מלאת 75 שנים לקונגרס הציוני הראשון.
'הרצל וכל האדונים הנכבדים' מאת יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום, שנכתב ב-1972 והושר על ידי להקת גייסות השריון:
'ציונות בלי מרכאות' מאת דן אלמגור ושלמה ארצי (שגם שר), שנכתב ב-1973:
'בנימין זאב' מאת יעקב רוטבליט ויאיר רוזנבלום, שנכתב ב-1975 והושר על ידי רבקה מיכאלי:
כמעט 120 שנה חלפו מאז מותו והרצל הפך למותג שניתן לעשות בו מה שרוצים. מה שנחשב לקודש הקודשים, שהרעיד לבבות ומיתרים, הוא היום שם של רחוב, כמעט בכל עיר בישראל, ושם שכבר לא מבטאים בחיל וברעדה ומותר גם ללעוג, לצחוק ולפעמים גם לבכות...
צילום: משה זונדר
יא. המסר האחרון של הרצל את צוואתו כתב הרצל בגיל 42, שנה וחצי לפני מותו. הוא חש בפעמי קיצו המתקרב וביקש כי תיערך לו הלוויה צנועה, ללא נאומים וללא פרחים. הוא ביקש להיטמן בבית הקברות בווינה, ליד קבר אביו, עד שהעם היהודי יוכל להעלות את עצמותיו ועצמות בני משפחתו לארץ ישראל. באחרית ימיו הקצרים, הביע הרצל משאלת לב אחרונה של מנהיג, שאותה ביקש להפנות אל אלה העתידים להיות יורשיו בהנהגת ההסתדרות הציונית העולמית. ב-6 במאי 1904, חודשיים לפני מותו, כתב הרצל מן העיר פרנצסבאד שליד קרלסבאד, שבה שהה לצרכי ריפוי, לדוד וולפסון, שותפו ויורשו בהנהגה הציונית, שבצוואתו ציווה עליו לשמש אפוטרופוס של ילדיו לאחר מותו. העתק ממכתב זה נמסר לי על ידי הסופר המנוח חיים אורלן. 'אני שוהה כאן לצורך ריפוי הלב. אמי אינה יודעת דבר על כך, ומניחה שיצאתי לכאן לנופש', כתב הרצל במכתבו הקצר. ולפני שחתם בדרישת שלום לבבית, 'ממני המותש לחלוטין מעומס עבודה', הפנה באמצעות וולפסון משפט אחד לחבריו בהנהגה, שניתן לראותו כמסר אחרון וכהשלמה לצוואתו: 'אל תעשו שטויות אחרי מותי!'...
רשימה נהדרת ומעניינת. שמעתי על כך שיש הרבה שירים שנכתבו לזכר הרצל. והנה כאן נתקלתי בכמה מהם. אם איניטועה נחומיהרציון גםכןעסק בנושא וגם יש ברשותו הקלטות של שיר/ים כאלה למיטב זכרוני.
שיר נוסף שאני מכירה ולימדו אותנו בבית ספר כשהיינו ילדים "נשמת הרצל" מלים אהרון ליבושיצקי, לחן - אברהם צבי אידלזון כְּיוֹם אָבִיב מֻקְדָּם אֵלֵינוּ הוֹפַעְתָּ, וְחֶשְׁכַת חַיֵּינוּ בְּאוֹר-קֶסֶם הִגַּהְתָּ. וְשִׁירַת-חָפְשֵׁנוּ בָּרָמָה הִשְׁמַעְתָּ וּפִתְאוֹם נִפְסָקָה.
ימי חג החירות הם עת יפה לעסוק בה במורשתם של גדולי עמנו; ממשה רבנו המנהיג הנצחי שהנחנו להיות עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עד לבנימין זאב הרצל שהגה בספריו 'מדינת היהודים' ו'אלטנוילנד' חברת מופת ארץ ישראלית שבין תושביה ינהגו קדמה, סובלנות ואחווה. המאמר המבטא בקיאות מופלאה בהלך הרוח הלאומי בראשית ימי הציונות, מממש נאמנה את חזונם הרוחני, התרבותי והלאומי של שני המנהיגים הדגולים הללו. תודה לאביר הזמר העברי!
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו. מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם. התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן. תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.
ואו! תודה רבה. ממתינים בקוצר רוח להקלטה של "בכה ישראל"!
השבמחקההקלטה עלתה והיא משולבת ברשימה.
מחקרשימה נהדרת ומעניינת. שמעתי על כך שיש הרבה שירים שנכתבו לזכר הרצל. והנה כאן נתקלתי בכמה מהם. אם איניטועה נחומיהרציון גםכןעסק בנושא וגם יש ברשותו הקלטות של שיר/ים כאלה למיטב זכרוני.
השבמחקקסטיליוני בחר בקפידה את שם ספרו "נזמי הזהב" העולה בגמטריא למנין 126, כמנין ששה ועשרים ומאה שירי זהב שבספר.
השבמחקחג שמח!
נפלא מאוד, עונג נדיר! אין כמוך, הגאון רבי אליהו, בשביל רבים הכהן הגדול!
השבמחקמרשים!
השבמחקורבקה מיכאלי, כתמיד, עולה על כולם !....
השבמחקשיר נוסף שאני מכירה ולימדו אותנו בבית ספר כשהיינו ילדים "נשמת הרצל" מלים אהרון ליבושיצקי, לחן - אברהם צבי אידלזון
השבמחקכְּיוֹם אָבִיב מֻקְדָּם אֵלֵינוּ הוֹפַעְתָּ,
וְחֶשְׁכַת חַיֵּינוּ בְּאוֹר-קֶסֶם הִגַּהְתָּ.
וְשִׁירַת-חָפְשֵׁנוּ בָּרָמָה הִשְׁמַעְתָּ
וּפִתְאוֹם נִפְסָקָה.
גם אני מכיר רק את השיר הזה
מחקימי חג החירות הם עת יפה לעסוק בה במורשתם של גדולי עמנו; ממשה רבנו המנהיג הנצחי שהנחנו להיות עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עד לבנימין זאב הרצל שהגה בספריו 'מדינת היהודים' ו'אלטנוילנד' חברת מופת ארץ ישראלית שבין תושביה ינהגו קדמה, סובלנות ואחווה. המאמר המבטא בקיאות מופלאה בהלך הרוח הלאומי בראשית ימי הציונות, מממש נאמנה את חזונם הרוחני, התרבותי והלאומי של שני המנהיגים הדגולים הללו. תודה לאביר הזמר העברי!
השבמחקפשוט נפלא!
השבמחקתודה מקרב לב!