מן הגורן ומן היקב: חג פורים, חג גדול לילדים

זורו עם מסיכה מבריסטול שחור נשען על מכונית 'סוסיתא', שנות השישים

מאת הָדִי אור ודוד אסף

את השיר 'חג פורים' חיבר לוין קיפניס בשנת 1923 לפי מנגינה עממית מזרח-אירופית חסידית. השיר עם תוויו נדפס לראשונה בקובץ שיריו מַחֲרֹזֶת: זמירות ומשחקים לגן הילדים ולבית הספר, הוצאת אמנות, פרנקפורט על נהר מיין, 1923, ומני אז עשרות פעמים. הוא הפך ללהיט אדיר, שהושר, ועדיין מושר, בכל הגנים ובתי הספר, ובעצם בכל בית. 

לוין קיפניס, מחרוזת, 1923, עמ' 83-82 (אוסף אליהו הכהן)

הנה דליה אחיהוד שרה את השיר האהוב:

  

 אבל מילות השיר שובשו קשות במרוצת הדורות: במקום 'ליהודים', כבמקור, נוהגים רבים וטובים לשיר 'לילדים'; ובמקום 'זמירות  וריקודים'  התרגלנו לשיר: 'שירים וריקודים'... 

אתר יצירה

היה היגיון בשיבושים הללו. עם כל הכבוד ליהודים, מי שבאמת אוהב להתחפש ולהרעיש ברעשנים (ובאקדחי 'קפצונים', זוכרים?), הם הילדים של היהודים. פורים הוא בעיקר חגם של הילדים, ולכם, הילדים של עכשיו והילדים של פעם, מוקדש מאמר זה. קצת ארוך, אבל שווה...

א. כך היינו

האם יש מישהו מבין הקוראים והקוראות שלא השתמרו בבתיהם כמה צילומי מזכרת מתחפושות פורים של ילדותם? 

באלבומי התמונות של ישראלים רבים יש בוודאי מאות-אלפי תמונות כאלה. הן מתעדות לא רק ילד חמוד או ילדה מתוקה, על רקע מרפסת של שיכון או דשא של גינה, אלא גם עולמות של תוכן וערכים, תרבות חומרית, הומור, דמיון (של ההורים כמובן) ואופנות מתחלפות. 

היו כמובן הבדלים בתחפושות בין ילדי הכפר לבין ילדי העיר, ילדי המרכז וילדי הפריפריה, ילדים דתיים וילדים חילוניים, בין בני עדות שונות ובני גילאים שונים. אך גם היה להם מכנה משותף: את התחפושות של פעם לא עשו בסין, לא קנו בחנות ולא הזמינו דרך 'אמזון'. אימותינו הזריזות, החרוצות והמסורות הן שתפרו אותן משאריות בדים וסמרטוטים, הדביקו ניירות צבעוניים ובריסטולים, השתמשו בחפצים שממילא היו בבית ורקחו מדמיונן המצאות יצירתיות. רק פריטים בודדים, כאלה שבשום אופן אי אפשר היה להכין בבית, נרכשו בחנויות.

וכשמתבוננים בתחפושות של אז ושל היום, עולות שאלות רבות: ממתי, למשל, התחלנו להתחפש לחיילים, מלחים או שוטרים ומתי מיצינו והפסקנו? והוא הדין בקאובויס חמושים באקדחים ואינדיאנים בצבעי מלחמה ונוצה, קוזקים עם כובעי פרווה והולנדיות עם נעליים מעץ? והיו גם סינים ויפנים (כאילו שידענו להבחין ביניהם, העיקר שהעיניים תהיינה מלוכסנות), ערבים עם כפייה וחרדים עם זקן ופיאות, שופטים ופרופסורים, ליצנים וקוסמים, מלכים ונסיכות (בדגש על המלך אחשוורוש, 'מלכת אסתר' ו'מרדכי היהודי'), אחיות רחמניות ורופאים, דמויות ספרותיות (טרזן, מיקי מאוס, סינדרלה, שלגיה) או היסטוריות (משה דיין עם הרטייה השחורה על העין), בעלי חיים, שחקני קולנוע, זמרים וסלבריטאים של פעם, ועוד ועוד עַד אין גֶּמֶר. 

על אילו צרכים או חסכים, תקוות או מצוקות ענו התחפושות הללו? התמונות מעלות היום חיוך נוסטלגי –איך היינו ומה נהיינו, איך נראתה המדינה שלנו ומה נהיה ממנה – אך גם מספרות היסטוריה למי שיודע לקרוא אותה דרך תמונות.

איך מתחילים? נתחיל בתחפושות מראשית שנות השישים של חמישה מקוראיו הנאמנים של הבלוג (ובתוכם שני כותבי רשימה זו). חמישתם ילידי שנה מופלאה אחת – 1956. הנה אנו: אז – לפני שישים שנה, והיום... 

הו, תמימות קדושה!

והמלך הזה הוא אני, דוד אסף (אז קרונה) בן הארבע (צפון תל אביב, 1960)

והאחשוורוש הזה הוא פרופסור אבנר הולצמן בן השלוש וחצי (רמת גן, 1960)

ד"ר מוטי זעירא חלם כבר אז על זקן של רב (חיפה, ראשית שנות השישים)

בעל הזנב הוא פרופסור יובל גורן, שכבר אז חפר במדבר (באר שבע, 1961)

הקאובוי הוא האספן הָדי אור (אז אוהד בוטרימוביץ), רמת גן, ראשית שנות השישים

אנו מזמינים את הקוראים שיש להם צילום פורימי מקורי, מיוחד ומעניין לשלוח לנו אותו עם הסברים ונשתדל לפרסם את המיטב. כיוון שלא נוכל לפרסם את הכל, אז כבר עכשיו אנו מתנצלים בפני אלה שלא יהיו ביניהם.  

ב. ילדים מתחפשים

ועכשיו תחפושות של ילדים לא מזוהים...

באוסף של הָדי יש מאות צילומים של תחפושות ילדים וילדות, ומתוכם בחרנו כאלה שיכולים להעלות חיוך נוסטלגי על שפתי הקוראים. רוב התחפושות הן משנות החמישים ואילך. ניסינו לארגן את הצילומים על פי סדר הגיוני. לא בטוח שהצלחנו...

נתחיל עם שני צילומים היסטוריים. הראשון צולם בפורים 1928 בגן ילדים ארץ-ישראלי (המקום אינו מזוהה). גננת ו-14 ילדים: שלושה התחפשו לפרפרים, אחות מגן דוד אדום, שני מלכים, שלוש ציפורים ותרנגול, קופסת קק"ל אחת גדולה (הילד שיושב משמאל), שני פרחים ואחד ללא תחפושת ברורה. 

וזה כבר צילום עשר שנים מאוחר יותר, 1938. מאחוריו (תרתי משמע) יש סיפור. הוא צולם על מדרגות קולנוע מוגרבי בתל אביב. שימו לב למודעה שמודבקת על הקיר.

על מדרגות קולנוע מוגרבי בתל אביב, 1938

זו מודעה לסרט 'פָּרְנֶל' (1937), אשר עתיד היה להגיע 'בקרוב' להקרנה. הסרט, בכיכוכם של קלארק גייבל ומירְנה לוֹי, עסק בביוגרפיה השערורייתית של צ'ארלס סטיוארט פרנל (1891-1846), פטריוט אירי אשר פעל בפרלמנט הבריטי לקידום זכויות האירים ונחשב לאחד ממבשרי עצמאות אירלנד. הצלחתו המדינית הלהיבה את בנימין זאב הרצל, שמיוחסת לו האמרה 'אני אהיה פרנל של היהודים'. אמרה זו מופיעה על המודעה כסוג של קידום מכירות. 

הסרט עסק בחייו ובאהבותיו של פרנל, אך למרות הבמאי הטוב והשחקנים הנודעים נכשל הסרט ועד היום הוא נחשב לאחד מחמישים הסרטים הגרועים ביותר שהופקו בהוליווד.

תחפושות בהשראת אל על

'בֶּל-בוי' (נדמה לי שהיא בת) עם מזוודת אל על, שדרות ח"ן 45 בתל אביב

קברניט אל על ודיילת, 1957

תחפושות בהשראת פרסומות מסחריות 

'ריצפז', מהפכה בשטיפת רצפות!

'כל אשה יודעת למה, כל אשה בוחרת אמה'

ההורים של הילד הזה עישנו הרבה חפיסות של סיגריות 'אל על'

לא טעית, זהו ויטה

קאובויס

בפורים גם לילדים מכיתה ו' ומעלה היה מותר לעשן

ואיך ידענו להיראות כמו קאובויס אנשי 'המערב הפרוע'? כמובן, מהשערים המצוירים של חוברות ביל קרטר מאת הסופר המהולל א' בלמר, שכולם קראו...

והיו גם קאוּ-גרלס...

אתה תהיה שם קומיסר אדום...

כולל בקבוק של וודקה...

יובל והָדי בוטרימוביץ (היום אור), רמת גן, שלהי שנות החמישים

ואני אהיה אחות רחמניה

שישים שנה אחר כך היא כבר תחסן אותנו מפני קורונה...

ערבים וחרדים

כולל שפם, כולל נרגילה...

איזה כיף ללמוד תורה ולסלסל בפיאות

חרטומי מצרים, יוונים ורומאים

אולי בהשפעת יול ברינר ששיחק את רעמסס בסרט 'עשרת הדיברות' (1956)?

סיניות או יפניות?

בריטים, הולנדים ושאר עמי תבל

שומר ארמון בקינגהאם מתופף

ילדה הולנדית

ומי אני?

חכמי האקדמיה 

שוטרים בלי גנבים 

כולל עניבה ומקטרת של בלשים אמיתיים

רושמים דו"ח על התקהלות אסורה

צה"ל בחילו

קצינת ח"ן

שוטר צבאי

משום מה, התחפושת הצבאית החביבה ביותר הייתה של מלחים. אולי בגלל המדים הצחורים והמשקפת?

גאווה ישראלית

מלכת פלשתינה-א"י

מלכת ישראל

משה דיין היה מאוד פופולרי בין השנים 1973-1967

מזל טוב! אני עוגת יום הולדת

האסטרונאוט הישראלי הראשון