האם היה המנון לארגון 'ההגנה'?

מפקדי ההגנה עם ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ורעייתו פולה ביום השבעת צה"ל, 27 ביוני 1948 (ארכיון צה"ל)

מאת אליהו הכהן 

א. באין המנון

'מה היה המנון "ההגנה"?' שאלה זו הצגתי בפני ותיקים רבים של הארגון שהיה הגדול והחשוב ביותר בארגוני המחתרת של המדינה שבדרך. הוותיקים בחשו בשיער השיבה, קימטו את מצחם ולא היו יכולים להיזכר... 

הסיבה לכך אינה קשורה בזקנתם או בזיכרונם שבגד בהם, היא פשוטה הרבה יותר: לארגון ההגנה פשוט לא היה המנון. 

אהוביה מלכין (2013-1917)

ואכן, פליאה היא כיצד במשך 28 השנים שבהם פעלה ההגנה (1948-1920) לא הצליחו אנשיה לאמץ שיר המנון, כפי שהיה נהוג באצ"ל, בלח"י, וכמובן גם בפלמ"ח. 

עובדה היא, שבשנת 1946, שנתיים לפני הקמת המדינה, בעת שחברי אצ"ל שרו בהתלהבות את 'עלי בריקדות' של מיכאל אשבל כשיר מייצג, וחברי לח"י שרו כהמנון את 'חיילים אלמונים' שחיבר מפקדם אברהם שטרן ('יאיר') כבר ב-1932, עדיין לארגון ההגנה לא היה המנון או שיר ייצוגי. אמנם לפלמ"ח היה, מאז שנת 1942, המנון משלו – שיר הפלמ"ח, המוכר בשורת הפתיחה שלו 'מסביב יהום הסער' – אך שיר זה, שחובר על ידי זרובבל גלעד והולחן על ידי דוד זהבי, היה המנונן הבלעדי של פלוגות המחץ ולא של ארגון ההגנה בכללו.

באין המנון פתחה תחנת השידור של ההגנה את שידוריה המחתרתיים בשריקה משולשת של לחן המשפט 'עוד לא אבדה תקוותנו' מתוך 'התקווה'. השורק היה אהוביה מלכין, הקריין הראשון של תחנה זו ולימים ראש ענף הסברה וממלא מקום קצין חינוך ראשי בראשית ימיו של צה"ל (ואחר כך, ממייסדי הוצאת עם עובד, מחנך, סופר ועורך). 

הבחירה בשורה מתוך ההמנון הלאומי ייתכן שנעשתה משום שראשי ההגנה, שייצגו את רובו של היישוב המאורגן, התאפיינו כבר אז בגישה ממלכתית. העיד על כך גם השם שבחרה לעצמה תחנת השידור של ההגנה עם הקמתה בשנת 1940: 'קול ישראל'.

ב. 'שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת'

דניאל סמבורסקי (1977-1909)

הניסיון הראשון לחבר המנון להגנה נעשה בשנת 1939. הצלחתו של השיר 'זמר הפלוגות', שחיבר נתן אלתרמן והלחין דניאל סמבורסקי שנה לפני כן (על שיר זה ראו בהמשך), הציפה את העובדה שהיחידה החדשה (פלוגות השדה), שנולדה חודשים ספורים בלבד לפני כן, כבר צועדת לצלילי המנון, בעוד שלארגון ההגנה הוותיק, הפועל מזה 18 שנים, אין עדיין המנון משלו.

סמבורסקי התבקש אפוא להלחין המנון גם עבור ההגנה. 'אמרו לי שאי אפשר להשאיר את ההגנה, כוח המגן המרכזי ביישוב, ללא שיר המנון שילהיב את המצטרפים לשורותיו', סיפר לי לימים. 

כדרכו, סמבורסקי לא היסס ולא התלבט וניגש ישר למלאכה. הוא בחר להלחין את שירו של יעקב ליכטמן, 'שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת', המוכר גם בשורת הפתיחה שלו 'ממרומי הר תבור וגלבוע', שכן מצא בו את מה שכינה 'תכונות המנוניות'. במיוחד משך את לבו הצירוף 'שבועת אמונים למולדת' המופיע בשיר. 'שבועת אמונים' היה מושג שאליו התוודע כל חבר מחתרת, וכמובן גם חברי ההגנה. כיום, כידוע, נוהגים לערוך את טקסי ההשבעה לחיילי צה"ל באתרי מורשת כמו רחבת הכותל או מצדה. לא כן בתקופה שלפני הקמת המדינה, שבה השביעו את חברי המחתרות במסתרים, במרתפים חשוכים ובטקס מטיל יראה.

שבועת ההגנה, 1943 (נושנות)

אך לצד השבועה במסתרים, רווחה גם שבועה פנימית, כזו שרחשה בלבבות והתקיימה ללא כל טקס: שבועת אמונים למולדת. שבועה זו באה לידי ביטוי כאשר לוחמי המדינה שבדרך, כמו גם חברי תנועות הנוער וההכשרות, יצאו למסעות בשבילי הארץ ולאימונים על הרים וגבעות. בעת שהעפילו אל פסגות הרי התבור והגלבוע והשקיפו בהתפעמות על המראה המרהיב של נופי העמק ושדותיו המוריקים, ליווה אותם שירם של ליכטמן וסמבורסקי: 'ממרומי הר תבור וגלבוע, שאי לך מולדת שבועת אמונים'. 

נוף עמק חרוד ממרומי הגלבוע (צילום: יגאל מורג)

שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת

מִמְּרוֹמֵי הַר תָּבוֹר וְגִלְבּוֹעַ 

שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת, שְׁבוּעַת אֱמוּנִים 

עַד עוֹלָם פֹּה לִחְיוֹת וְלִגְוֹעַ, 

בְּרִיתֵנוּ עָמָל וְדָמִים.

בַּשְּׂרִי הָרוּחַ, רוּחַ הַפֶּרֶא 

מִגַּיְא מֵהַר וְשִׁמְמוֹת מִדְבָּר:

רַק אַתְּ, מוֹלֶדֶת, אַתְּ לִי הַדֶּרֶךְ,

אַתְּ הַמָּחָר וּתְמוֹל וְגַם עָבָר.

זֵר חַיִּים לְעֵדוּת לָךְ נִתֵּנָה 

חוֹמַת יִשּׁוּבִים שֶׁל עָמָל וּמָגֵן.

עַל שְׂדוֹתַיִךְ עַד נֶצַח נָגֵנָּה

פְּלֻגּוֹת כָּל בָּנַיִךְ – הָכֵן!

בַּשְּׂרִי הָרוּחַ, רוּחַ הַפֶּרֶא

מִגַּיְא מֵהַר וְשִׁמְמוֹת מִדְבָּר:

רַק אַתְּ, מוֹלֶדֶת, אַתְּ לִי הַדֶּרֶךְ,

אַתְּ הַמָּחָר וּתְמוֹל וְגַם עָבָר.
                                                 

נוף עמק יזרעאל ממרומי התבור (צילום: יגאל מורג)

שני יוצרי השיר קיוו שהשיר ייהפך להמנון ההגנה, אך גורלו לא שפר עליו. השיר אכן התפשט ביישוב אך לא זכה להתקבל כהמנון. היום השיר מוכר רק למתי מעט, והקלטותיו אינן רבות (תצוין לטובה חבורת שהם, בניהולו המוזיקלי של מוטקה שלף, שבשנת 2010 כללה את השיר בתקליטורה 'חומה ומגדל'). הנה ביצוע יפה של עודד בן חור:

במופע שערכתי בינואר 2019 והוקדש ללחניו של סמבורסקי ('במזרח זורח ורד'), שרה מקהלת הפקולטה לחינוך מוזיקלי של מכללת לוינסקי, בניצוחו של רון זרחי, גם את 'שאי לך מולדת'. מופע זה, כמו כל המופעים שערכתי בסמינר לוינסקי, הוקלט והוסרט והתקליטור שמור בספריית הסמינר.

ג. מ'אריה, אריה' ועד 'נבנה ארצנו'

לאורך שנות המאבק על הגנת היישוב וביטחון 'המדינה שבדרך' הושרו שירי זמר רבים שרוממו את פעילותם של החיילים והמתנדבים, אך לכלל המנונים לא הגיעו והם נחשבו לפזמוני הווי. כזה היה למשל השיר הנפוץ ביותר בקרב חיילי הגדוד העברי ששירתו במלחמת העולם הראשונה, 'אריה אריה, קום התנדב לגדוד העברי', שאותו שרו חיילי הגדודים בהתלהבות באימונים ובהתכנסויות.

כשנאסר זאב ז'בוטינסקי במאורעות 1920, עת שימש מפקד ההגנה בירושלים, חיברו הוא וחבריו בכלא עכו את 'שיר אסירי עכו', המוכר בשם 'מני דן עדי באר שבע'. זה היה השיר המקורי הראשון מבין עשרות השירים שנכתבו במרוצת השנים על נפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו, ובעיני רבים אף נחשב לשיר הייצוגי של אירועי תל חי. נראה כי המלחין יוסף מילֶט, ביקש לשוות ללחן שלו צביון המנוני, שיהלום את הטקסט בעל הגוון ההירואי, ועם זאת השיר השתבץ בזמרת הארץ כשיר זיכרון ולא כהמנון.

מעמד שונה לחלוטין היה ל'זמר הפלוגות', שנכתב ב-1938 על ידי אלתרמן והולחן בידי סמבורסקי. שיר זה היה לציון דרך בתולדות הזמר העברי: בפעם הראשונה נכתב בארץ המנון ליחידה לוחמת, הלא הם פלוגות השדה (הפו"שים).



כשהוקמה משטרת היישובים העבריים, ובכבישי הארץ ובשביליה החלו להיראות טנדרים שהסיעו נוטרים ('גפירים') חבושי כובעי 'קולפאק' מוגבהים, חיברו יעקב אורלנד ומשה וילנסקי שיר כובש לב, 'הטנדר נוסע'. השיר הועלה לראשונה על בימת התיאטרון הסאטירי 'המטאטא' מפיה של הזמרת אסתר גמליאלית, ועד מהרה היה ללהיט שנפוץ ממטולה ועד רוחמה ומעזה ועד חניתה. השיר יכול היה בקלות לשמש המנון לנוטרים, אך בפועל הוא השתלב בזמרת הארץ כפזמון אהבים קליל.

הטנדר נוסע, 1937 (ביתמונה)

פואה גרינשפון (1966-1900)

בעקבות פרעות תרפ"ט / 1929, חיבר המשורר דוד שמעוני (שמעונוביץ) את השיר 'ארץ ישראל', הפותח במילים 'ואף על פי כן ולמרות הכל – ארץ ישראל'. ארבעה מלחינים עטו על השיר להלחינו, כי ראו בו הד הולם לסערת אותם ימים: פואה גרינשפון, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי ויריב אזרחי. מכולם בלט והתפשט בארץ לחנו של המלחין פואה גרינשפון, שבחר לכנותו 'המנון' וכך גם רשם בכותרת המשנה של תווי השיר. 

תחילה דוקלם השיר בכינוסים, בעצרות, בטקסים בבתי הספר ומעל כל במה ביישוב. לצד הדקלומים הושר השיר בלחנו של גרינשפון ובעיבודו למקהלה. עד מהרה נכלל השיר ברפרטואר של כמעט כל מקהלות הארץ, שהמשיכו לבצעו בכינוסי מקהלות לאורך כל התקופה שקדמה להקמת המדינה וגם לאחר מכן. ואף על פי כן ולמרות הכל, הוא לא הוכתר כהמנון ההגנה. 

דפרון 'ואף על פי כן' (אוסף אליהו הכהן) 

משה ביק (ארכיון נילי דיסקין)

המורה החיפני, המלחין הפורה ומנצח המקהלות הוותיק משה בִּיק (1979-1899) חיבר את המילים ואת הלחן של השיר 'נבנה ארצנו' בשלהי שנות השלושים, בימי מאורעות 'חומה ומגדל' (כנראה בשנת 1938) .ביק כתב את המילים המקוריות ביידיש, והשיר, שתורגם לראשונה לעברית על ידי אפרים דרור (טְרוֹכֶה), התפרסם במילותיו של אברהם לוינסון.

השיר נדפס בשנת 1943 (בחוברת שיר מזמור לחייל), והושמע לראשונה בפומבי בכנס המחולות הראשון שנערך בקיבוץ דליה בשנת 1944. הוא התקבל בהתלהבות על ידי כל משתתפי הכנס שאף הציעו לאמצו כהמנון לאומי. זאת גם הייתה משאלתו הנסתרת של ביק עצמו. 

ביק הציע ש'התקווה' תישאר המנון העם היהודי באשר הוא, המנונם של כל אלה שעינם צופיה לציון לפאתי מזרח, ואילו 'נבנה ארצנו' יהיה המנונם של בני היישוב בארץ. כך גם משתמע ממילות השיר: הוא דובר בשמם של היושבים על אדמת הארץ ומגינים עליה. ואכן, אין בשיר שום דבר מעורר מחלוקת וכל יהודי, ערבי, דרוזי או צ'רקסי יכול לשיר בלב שלם: 'כי לנו לנו ארץ זאת'...

חברי ההגנה הרבו לשיר את 'נבנה ארצנו' במסעות ובאימונים. זה היה שיר אהוב ומלהיב שהושר בדבקות ובמרץ, אך גם הוא לא הפך להיות המנון רשמי, לא של ההגנה בפרט ולא של בני הארץ בכלל.

הנה מקהלת האופרה של תל אביב בהקלטה מראשית שנות החמישים:

מרדכי זעירא (1968-1905)

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ליוו שיריו של יעקב אורלנד, שהולחנו
על ידי מרדכי זעירא, את המתנדבים הארץ-ישראלים לצבא הבריטי ולבריגדה היהודית, ובלטו בהם 'שיר הלגיונות' ('צבא, צבא, מה טובו אהליך') ו'הגדוּדנים' ('היו ימים של תכלת ברקיע'). היו אלה שירי לכת מובהקים, אך גם הם לא הפכו להמנון. 

ד. שיר השׁוּרָה

בשנות הארבעים נעשה ניסיון נוסף לאמץ המנון להגנה. זה היה 'שיר השורה', שחיבר נתן אלתרמן והלחין מרדכי זעירא. באותם ימים, ימי שלטון המנדט, 'השורה' היה שם נרדף לארגון ההגנה.

השיר נכתב בשנת 1942 והולחן ב-30 בנובמבר 1942, במחנה הצבאי סרפנד (צריפין) שם שירת זעירא כחייל בצבא הבריטי. שיתוף הפעולה בין שני היוצרים החשובים הללו הניב אז שירים אחדים, ובהם התפרסם במיוחד השיר 'איה', שם של נערה שטמן בתוכו רמז לשמה הרשמי של הארץ בימי המנדט 'פלשתינה-אַ"י'.

שִׁיר הַשּׁוּרָה (מרדכי זעירא, 111 שירים, מרכז לתרבות ולחינוך, תש"ך)

'שיר השורה' הוקלט בפי זמרים אחדים וגם שודר ברדיו. הוא הזדמר בפי חברי ההגנה אך גם הוא לא המריא בקרב הציבור ולא הגיע לדרגת המנון למרות המוניטין הרב של יוצריו.

הנה להקת 'האחים והאחיות':

וכך הגיעה ההגנה לימי מלחמת העצמאות ללא המנון רשמי משלה. מתברר אפוא שאפשר היה להילחם על הקמת המדינה, להקים קיבוצים ולהעלות מעפילים גם בלי המנון... 

המנון או לא, אנשי ההגנה שרו בכל הזדמנות: בעיר ובכפר, ביבשה, באוויר ובים, בעתות שלום ובימי קרב. הם שרו את שיריהם של נתן אלתרמן, חיים גורי וחיים חפר, את 'המנון הפלמ"ח' של זרובבל גלעד ואת 'האמיני יום יבוא' של רפאל קלצ'קין ומנשה בהרב. וכששרו אותם בהתלהבות ובמלוא גרונם האמינו בכל לבם כי אלה הם השירים שמייצגים אותם ואת רוחם. 

'האמיני יום יבוא', נגן, 1948 (אוסף אליהו הכהן)

ה. מ'כיתתנו בלילה צועדת' ועד 'צה"ל צועד'

היו בין אנשי ההגנה שקיוו כי 'כיתתנו בלילה צועדת' – שיר הלכת שכתב אברהם ברוידס והלחין מרק לַבְרִי ב-15 במאי 1948, למחרת הכרזת העצמאות ולפי דרישה מפורשת של בן גוריון – יהפוך להיות מעין המנונם של כוחות המגן ושל הלוחמים. גם תוחלתם זו נכזבה. צה"ל, שהוקם שבועיים אחר כך, לא אימץ לעצמו עד היום המנון רשמי. 

שירים לחיילנו, מחלקת התרבות של צה"ל, 1948 (אוסף אליהו הכהן)

יואב תלמי (ויקיפדיה)

ובכל זאת, המנגינה המלהיבה של 'כיתתנו בלילה צועדת' הפכה, ולמשך שנים ארוכות, לאות שעמו נפתחו שידורי הבוקר של גלי צה"ל. 

בשנת 1963 נערכה תחרות לחיבור שיר לכת רשמי לצה"ל (מנגינה ללא מילים). בתחרות זכה יואב תלמי – אז חייל בן 19 ששירת בתזמורת צה"ל והיום מנצח ומלחין נודע – שהלחין את 'צה"ל צועד', שהפך להיות 'מארש צה"ל'. לחנו של תלמי קיבל מעמד של שיר הלכת הרשמי של צה"ל, ומאז ועד שהחלו גלי צה"ל לשדר 24 שעות ביממה נפתחו שידורי התחנה הצבאית לצליליו. עד היום מלווה מארש זה את כל הטקסים הרשמיים, המצעדים והמסדרים החגיגיים בצבא.

ולצליליו המוכרים נסיים גם את רשימתנו זו.